אזור 51

אזור 51
Area 51

צילום לווין משנת 2000
נתוני השדה
קוד IATA ‏-‏ קוד ICAO ‏KXTA‏
סוג השדה	צבאי
תקופת הפעילות	1955–הווה (כ־69 שנים)
מפעיל	חיל האוויר האמריקאי
בעלים	הממשלה הפדרלית של ארצות הברית
עיר סמוכה	לאס וגאס, הקהילה המאוגדת רייצ'ל
קואורדינטות	37°14′05″N 115°48′58″W / 37.23472°N 115.81611°W / 37.23472; -115.81611
גובה מעל פני הים	1,360 מטר (4,462 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול רגל מטר 14L/32R 11,660 3,553 בטון 14R/32L 6,590 2,008 בטון 12/30 5,340 1,627 בטון 03/21 11,270 3,435 עפר
(למפת ארצות הברית מוגדלת)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה אזור 51 (למפת ארצות הברית רגילה)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה אזור 51 (למפת נבדה רגילה)   קרסון סיטי לאס וגאס הנדרסון רינו אלקו מסקיט וינמאקה קליפורניה אורגון איידהו י ו ט ה אריז. אזור 51 (למפת נבדה מוגדלת)   קרסון סיטי לאס וגאס הנדרסון רינו אלקו מסקיט וינמאקה קליפורניה אורגון איידהו י ו ט ה אריז. אזור 51

אזור 51 (באנגלית: Area 51) הוא שטח צבאי סגור הנמצא בחלקה הדרומי של מדינת נבדה שבארצות הברית. הבסיס משמש לפיתוח וניסוי כלי טיס צבאיים סודיים. שמו של אזור 51 נקשר גם לתאוריות קשר רבות העוסקות בחייזרים, ומכאן פרסומו הנרחב.

הסודיות הרבה סביב אזור 51 הובילה רבים לכדי האמונה כי האזור קשור למספר פעילויות העוסקות בחייזרים ועב"מים. פעילויות קונספירטיביות המיוחסות לבסיס כוללות:

• אחסון, ניסוי וחקירה של כלי טיס וטכנולוגיות ממקור חוצני. טענות אלו נוצרו עקב עדותו של בוב לזר - אדם שטען כי עבד במתקן סודי בשם S-4 השוכן לכאורה באזור 51 ועסק בחקר צלחת מעופפת שנלקחה על ידי ממשלת ארצות הברית בתקרית רוזוול.
• פגישות ומגעים בין ממשלת ארצות הברית לבין חייזרים או חוצנים ועב"מים מהחלל, מחוץ לכדור הארץ.
• פיתוח אמצעי לחימה אקזוטיים כגון שליטה במזג אוויר (בדומה לטענות המיוחסות למתקן High Frequency Active Auroral Research Program הממוקם באלסקה).
• פעילויות הקשורות לקיומה של "ממשלת צללים" מסתורית בארצות הברית.
• על פי תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח, ייתכן וצילומי הנחיתה על הירח צולמו בבסיס, וציוד הנחיתה ואולפן הצילום שמורים שם.

יש הסבורים כי מתחת לאגם גרום שוכן בסיס תת-קרקעי סודי, בו נערכות, בין היתר, פעילויות אלו.

הבסיס שוכן בחלקו הדרום-מערבי של אגם יבש בשם גרום (Groom Lake) ומהווה חלק משורת מתקנים צבאיים הממוקמים באזור בסיס נליס, הנמצא מצפון ללאס וגאס. שטחו של המתקן הצבאי הוא כ-155 קמ"ר.

רוב שטחו של המתקן נמצא באזור הקרוי "עמק המהגרים", והבסיס גובל במשטחי יוקה השייכים לאתר הניסויים נבדה. לא רחוק מאזור 51 נמצא מתקן הר יוקה, המשמש לאחסון דלק ופסולת גרעינית.

ברדיוס גדול מסביב לבסיס ממוקמים שלטים האוסרים כל התקרבות לבסיס וצילום האזור.

בתקופת מלחמת העולם השנייה האזור בו ממוקם הבסיס שימש לאימוני ארטילריה והפצצות. האזור ננטש עם סיום המלחמה והפך ללא-פעיל עד תחילת פיתוח מטוס ה-U-2 בשנת 1955.

אנשי קבוצת סדנת הבואשים (Skunkworks) של חברת התעופה לוקהיד בחרו, לדרישת ה-CIA, באזור גרום לייק כמקום האידיאלי לפיתוח וניסוי ראשוני של מטוס הריגול U-2. תוכנית הפיתוח זכתה לשם הקוד "אקווטון" (Aquatone).

בבסיס נבנו מתקנים בסיסיים למימוש מטרות אלו, ובאוגוסט 1955 מטוסי ה-U-2 הראשונים החלו לטוס בשטח האווירי שמעל אזור 51. באמצע שנת 1956 מטוסי U-2 ביצעו את גיחותיהם המבצעיות הראשונות מעל ברית המועצות, כחלק מהמלחמה הקרה.

עוד בטרם השלמת פיתוח מטוס ה־U-2, חברת לוקהיד, בפיקוח ה-CIA, החלה לעבוד על יורשו - SR-71 הידוע בכינוי הציפור השחורה - מטוס ריגול המיועד לטיסה במהירויות של למעלה ממאך 3. התוכנית, שזכתה לכינוי OXCART, דרשה שינויים מבניים גדולים בבסיס: מסלול הנחיתה הוארך לאורך של כ-2.5 ק"מ ובמהרה נבנו מתקני מגורים ועבודה המספיקים כדי להכיל צוות של כ-1000 עובדים. השטח מסביב לבסיס הוכרז כשטח ממשלתי סגור לכניסה, והותר שימוש ב"כוח קטלני" כנגד פולשים לאזור.

בשנת 1962 הוטסו באזור אבות הטיפוס הראשונים של הציפור השחורה. כל גרסותיו של המטוס - A-10, A-11, A-12, SR-21, YF-12A, כמו גם המל"ט D-21 (אשר תוכנן עבור הציפור השחורה), הוטסו גם הם באזור הבסיס.

SR-71 נחשב לאחד ממטוסיה המהפכניים ביותר של לוקהיד. המטוס הוצא משימוש מבצעי בשנת 1990, אך הוא עדיין מחזיק בשיא המהירות הרשמי עבור מטוסים מסוגו - 3,529.56 קמ"ש.

F-117 - המטוס החמקן הראשון בהיסטוריה - פותח ותוכנן על ידי לוקהיד ונוסה לראשונה באזור 51. האבטיפוס שלו, אשר היה ידוע בשם הקוד "סניור טרנד" (Senior Trend) ואשר פותח מתוך עיצובים שנבחנו בפרויקט מדגים הטכנולוגיות - "הייב בלו" (Have Blue), הוטס מעל אזור 51 בשנת 1977. הניסויים נערכו באזור 51 בסודיות עד לשנת 1981, ולאחר מכן הועברו למקומות אחרים בארצות הברית עד אשר המטוס הפך למבצעי בשנת 1983.

המטוס השתתף בפעילות מבצעית בפנמה כחלק ממבצע השבת תקווה אשר התרחש בשנת 1989, בשתי מלחמות המפרץ ובמלחמת קוסובו בשנת 1999.

בתקופת המלחמה הקרה, שימש הבסיס גם לבחינת כלי טיס סובייטיים שהושגו בדרכים חשאיות, כמו המיג-21 שהשיגה ישראל במבצע יהלום, והשאילה לארצות הברית.^[1]

הפעילות באזור 51 נמשכה גם לאחר פיתוח F-117. הבסיס אף הורחב ומבנים נוספים נבנו סביבו. בשנת 1995 הורחב מעט האזור האסור בכניסה סביב הבסיס, וכעת הוא כולל כמה גבעות מהן ניתן היה להשקיף על הבסיס. בין המטוסים והטכנולוגיות אשר לכאורה פותחו באזור 51 נמנים, כמו כן, מטוס ההדגמה הטכנולוגית של בואינג - ציפור טרף והכטב"מ החמקן אורורה.

הפעילות בבסיס עדיין נמשכת בימינו ועובדים מגיעים לאזור 51 מדי יום.

עד שנת 2013, ממשלת ארצות הברית לא הודתה בקיום הבסיס, אך גם לא הכחישה זאת. רק בשנת 2013 נאלצה הממשלה להודות בקיום הבסיס.^[2] האזור, הכולל את האגם היבש בו שוכן הבסיס, מוכרז כשטח צבאי סגור הן עבור תנועה אזרחית והן עבור תנועה צבאית רגילה. האזור מוגן על ידי מתקני מכ"ם וחיישני תנועה, ואלו החודרים לשטח הבסיס נתקלים במהרה בכוחות אבטחה חמושים ולרוב זוכים לקבלת קנס של כ-600 דולר, ואנשים אחדים גם טענו שלאחר שחדרו לשטח הבסיס ביקר אצלם סוכן FBI - אולם אין כל סימוכין לטענה זו.

האזור אינו מופיע במפות ממשלתיות ותמונות לוויין המראות את הבסיס לרוב מורדות משרתי אינטרנט בהם הן מאוחסנות. צילומי הלוויין הטובים ביותר של האזור וברזולוציה גבוהה מאוד ניתנות בשירות Google Earth.^[3]

לנוכח תביעות עובדים בדבר חשיפה לחומרים מסוכנים מוציאה ממשלת ארצות הברית מדי שנה פקודה הפוטרת את "המתקן הצבאי באזור גרום-לייק" ממחויבות לחוקי פיקוח סביבתיים.

מסלול הטיסה המרכזי של אזור 51 משתרע לאורך האגם היבש ואורכו מספר קילומטרים (כיוון מגנטי: 14C/32C), הוא נחשב לאחד המסלולים הארוכים בעולם - אך בימינו הוא אסור לשימוש ברובו ולא מתוחזק.

בסך הכול יש באתר שלושה מסלולי נחיתה מרכזיים, שני מסלולי עפר רחבים, מסלולי הסעה וקושרות. בנוסף, ישנו משטח נחיתה למסוקים, ושלוש עמדות קבועות (ליין) למסוקים.

בקצות המסלול המשני-מרכזי (כיוון מגנטי: 14L/32R) קיימות עמדות "קצה מסלול" לשישה מטוסים בכל צד, דבר המקובל בבסיסי לחימה, לצורך בדיקה אחידה ורציפה של כלל המטוסים לפני יציאה לגיחה (פיריט) רחבת היקף.

עובדי הבסיס מגיעים בשני אמצעי תחבורה עיקריים:

• מטוסי בואינג 737 היוצאים מלאס וגאס ונוחתים בבסיס.
• אוטובוס האוסף עובדים הגרים בקהילות מדבריות קטנות.

מהצילומים בתוכנת גוגל עולה שהבסיס מכיל מתקני מגורים נרחבים, כמו גם בריכת שחיה ואף מגרש בייסבול וטניס.

אזור 51 מאובטח כפי הנראה על ידי חברה פרטית, רבים סבורים שעל ידי חברת Wackenut המספקת שירותי אבטחה עבור גופים ומתקנים רבים השייכים לממשלת ארצות הברית (וביניהם גם כורים גרעיניים) ועל ידי חברת EG&G (חברת בת של תאגיד URS) המהווה ספק ביטחוני ידוע עבור ממשלת ארצות הברית.

אנשי האבטחה מצוידים ברכבי שטח ובמסוקי UH-60 בלק הוק, ופעמים רבות נראים מרחוק על ידי אלו המבקרים באזור.

האזור מוקף במכ"מי אדם וחיישנים לגילוי תנועה.

מקורו המדויק של השם אזור 51 אינו ברור, ונובע ככל הנראה מסימון במפות תעופה או במפות צבאיות מהתקופה שלפני הקמת הבסיס. קיימת הערכה כי השם "אזור 51" הוא נקודת ציון (נ"צ) של הצבא האמריקני. השם התפרסם מתמונה בה מצולם מתכנן המטוסים קלי ג'ונסון, ומאחוריו כיתוב בגיר על לוח, בו מצוין כי אבטיפוס של מטוס הביון פרי תכנונו, "הציפור השחורה", הועבר ל"אזור 51". שמות נוספים המיוחסים לבסיס: "ארץ החלומות" - Dreamland (המהווה, ככל הנראה, שם קוד עבור מגדל הפיקוח של הבסיס), Watertown (זהו גם שם העיר בה נולד אלן דאלס - ראש ה-CIA בתקופת הקמת הבסיס), "חוות גן העדן" - Paradise Ranch, ו"ארץ לעולם לא".

אזור 51 הופיע במספר סרטים כגון:

• היום השלישי
• אזור 51 (סרט)

על אזור 51 צולמו גם סרטים דוקומנטריים רבים.

ב-27 ביוני 2019 יצר גולש בשם מתי רוברטס אירוע פייסבוק בשם "מסתערים על אזור 51, הם לא יכולים לעצור את כולנו" (באנגלית: Storm Area 51, They Can't Stop All of Us). האירוע תוכנן ל-20 בספטמבר 2019, ומטרתו הייתה לפשוט על האתר ולחפש יצורים חיים מחוץ לכדור הארץ. רוברטס אישר שהאירוע הוא קומי וסירב לקחת אחריות על הנפגעים במקרה ואנשים אכן ינסו לפשוט על הבסיס הצבאי.^[4] האירוע הפך למם אינטרנט מפורסמת, ולמעלה משני מיליון גולשים סימנו בעמוד האירוע כי הם "משתתפים". כמיליון וחצי גולשים נוספים סימנו כי הם "מתעניינים".^{[5][6][7][8][9]} בפועל, ביום האירוע הגיעו כ-3,000 אנשים לאירוע ופחות מ-200 איש הגיעו עד קצה אזור מעטפת האבטחה מסביב לבסיס (שנמצאת קילומטרים רבים מהבסיס עצמו), והתפזרו ללא תקריות מיוחדות.^[10][11]

מדיה וקבצים בנושא אזור 51 בוויקישיתוף

• בלדד השוחי, מה באמת קורה באזור 51?, באתר ערוץ עשר
• לראשונה: הסי־איי־אי הכירה בקיומו של "אזור 51" בנוואדה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2013
• יוניברס טודיי, ‏החייזרים יצטרכו לחכות: ה-CIA הסיר את הסודיות ממסמכים הנוגעים ל"אזור 51" ולעב"מים, באתר "הידען", 17 באוגוסט 2013
• אסור לפספס‏, משתמש גוגל ארת' טוען שמצא את שערי הכניסה לבסיס הסודי באזור 51 - ויש לו הוכחה מצולמת, באתר וואלה, 1 ביוני 2020

עב"מולוגיה ועב"מים
טענות בולטות למקרים לכאורה של מפגשים מהסוג הראשון	תצפית העב"ם של הטייס קנת' ארנולד (1947) • תקרית מנטל (1948) • תקרית וושינגטון (1952) • תצפית העב"ם של הטייס רולנד יוז (1952) • תקרית קקסבורג (1965) • תקרית טהראן (1976) • היעלמותו של פרדריק ולנטיץ' (1978) • תקרית יער רנדלשם (1980) • התצפית בעב"מים במהלך טיסה 1628 של ג'פאן איירליינס (1986) • גל תצפיות העב"מים בבלגיה (1990) • אורות פיניקס (1997) • סרטוני העב"מים של הפנטגון (2004, 2014, 2015 ו-2019) • התצפית בעב"ם בנמל התעופה שיקגו או'הייר (2006)
טענות בולטות למקרים לכאורה של מפגשים מהסוג השני	הבעירות הספונטניות בעיירה קנטו (סיציליה) (2003-2005)
טענות בולטות למקרים לכאורה של מפגשים מהסוג השלישי	תקרית אורורה (1897) • תקרית רוזוול (1947)
טענות בולטות למקרים לכאורה של מפגשים מהסוג הרביעי	חטיפתו של אנטוניו וילאס בואס (1957) • חטיפתם של בטי ובארני היל (1961) • חטיפת פסקגאולה (1973) • חטיפתו של טרוויס וולטון (1975)
גזעי חוצנים	אפורים • רפטיליאנים • אינסקטואידים (איש העש) • פליאדיאניים
תאוריות קשר בולטות	אזור 51 • גברים בשחור
שונות	חוצנים • חטיפה בידי חוצנים • נתיחת גופת חוצן (סרטון תרמית) • כדור ברק • בילי מאייר • בוב לזר • דייוויד גראש • הסיווג של היינק • פרויקט הספר הכחול • מעגלי תבואה