איש קטן ושמו טייט

איש קטן ושמו טייט
Little Man Tate
בימוי	ג'ודי פוסטר
הופק בידי	סקוט רודין
תסריט	סקוט פרנק
עריכה	לינזי קלינגמן
שחקנים ראשיים	ג'ודי פוסטר; סליה וסטון; ג'וש מוסטל; בוב בלבן; ג'ורג' פלימפטון; דבי מזר; הארי קוניק ג'וניור; דייוויד הייד פירס; דיאן ויסט; אדם האן בירד; מייקל מנטל; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מוזיקה	מרק אישם
צילום	מייק סאות'ון
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי אוריון
חברה מפיצה	סרטי אוריון, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	6 בפברואר 1992
משך הקרנה	99 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	10 מיליון דולר
הכנסות	25 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	littlemantate
	דף הסרט ב־IMDb

איש קטן ושמו טייט (באנגלית: Little Man Tate) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1991 שביימה ג'ודי פוסטר בתפקידה הראשון כבמאית לפי תסריט של סקוט פרנק. הסרט עוסק בפרד טייט, ילד מחונן בן שבע, המחפש מימוש עצמי במסגרות לימודיות וחברתיות שאינן מממשות תמיד את האינטליגנציה שלו.

הסרט יצא לבתי הקולנוע ב-18 באוקטובר 1991 בהפקת סרטי אוריון (אנ'), שפשטו רגל חודשיים אחרי יציאת הסרט^[1] ומוזגו עם מטרו גולדווין מאייר.

הפקה

ג'ודי פוסטר, שהייתה ילדה מחוננת בעצמה, התרשמה מהתסריט והתעניינה בבימוי הסרט. סרטי אוריון היו על סף פשיטת רגל, היו להם ספקות לגבי הבימוי, והם אישרו את הסרט אחרי שפוסטר הציעה לשחק בו ללא תשלום. הסרט כולל יסודות אוטוביוגרפיים מחיי פוסטר. רוב הסרט צולם בשכונת "מעל הריין" בסינסינטי ובמרכז העיר סינסינטי. סצינות נוספות צולמו בערים הגבעה האינדיאנית ואוקספורד באוהיו, ובאוניברסיטת מיאמי.

בארצות הברית הכנסות הסרט היו 25 מיליון דולר,^[2] אחרי שנוצר בתקציב של 10 מיליון דולר.

עלילה

דדה טייט (ג'ודי פוסטר) היא מלצרית קוקטיילים חד-הורית צעירה עם אינטליגנציה רגילה, המגדלת את בנה הגאון, פרד (אדם האן בירד (אנ')). כשהחל לדבר, אחז בצלחת ואמר "מזוודה". היא אמרה לו שזו צלחת,^[3] לא מזוודה, אבל קפאה במקומה כשהתבהר לה שיצרן הצלחת נקרא "מזוודה". בגיל שבע, יכולות פרד בקריאה ובמתמטיקה יוצאות דופן, הוא מנגן בפסנתר כמו מוצרט ומצייר כמו לאונרדו דה וינצ'י. משאלתו הגדולה של פרד היא להיות פופולרי ומאושר כמו תלמידים אחרים בכיתתו, אבל האינטליגנציה הגבוהה שלו גורמת לבידודו החברתי בבית הספר הציבורי.

דדה שוקלת לעבוד בקיץ בפלורידה, שבה עשויים שמש ואוויר צח להקל על האולקוס של פרד.^[4] כישורי פרד מגיעים לידיעת הפסיכולוגית ג'יין גרירסון (דיאן ויסט), שהייתה ילדת פלא מוזיקלית, והעוזר שלה, גארת' (דייוויד הייד פירס), המנהלים את מכון גרירסון, בית ספר לילדים מחוננים. ג'יין מבקשת רשות מדדה לשבץ את פרד במכון, כדי לפתח את כישוריו האינטלקטואליים בדרכים שבית ספר ציבורי לא יכול.^[5] פרד מוצא מכתב מג'יין לדדה על המכון, אומר לאימו שהוא רוצה לבקר בו, והיא לוקחת אותו לראיון. פרד פוגש את ג'יין, הם דנים בציורי וינסנט ואן גוך, ופרד מנגן קטע פסנתר קלאסי לג'יין.^[4] היא מזמינה אותו להשתתף בכנס "אודיסיאה של השכל", תוכנית בת שלושה שבועות לילדים מחוננים באורלנדו בפלורידה. אם פרד ייהנה בכנס, הוא יתקבל למכון בסתיו. דדה הבוהמיינית נרתעת מפורמליות המכון, ומעדיפה שלפרד יהיה חינוך קונבנציונלי יותר, אבל כשאף אחד מתלמידי כיתתו אינו מגיע למסיבת יום ההולדת השביעי של פרד, דדה מסכימה שפרד ייסע לכנס.

למחרת מצטרף פרד לג'יין, לגארת' ולארבעה ילדים מחוננים נוספים בדרכם לכנס. פרד מנסה להתיידד עם הילדים האחרים, ומתרשם במיוחד מ"המתמטיקאי" דיימון וולס (פ' ג' אושלן), אחד מתלמידיה הטובים של ג'יין, הלובש גלימה שחורה בכל מקום שהוא הולך. בתחרות, פרד המום מיכולות הילדים, אבל ג'יין מעודדת אותו להתגבר על ביישנותו ולהצטרף.^[4] בתחרות מתמטיקה מקבל דיימון שאלה מאתגרת, אבל פרד פולט בלי כוונה תשובה נכונה ועולה לשלב הבא. דיימון כועס עליו, מתרכך בזמן רכיבה על סוסים בחוות ג'יין, ומהווה את התובנה הראשונה של פרד לעולם מחוץ לאקדמיה כשהוא אומר לו: "לא גודל מנת המשכל של גבר חשובה, אלא איך הוא משתמש בה". ג'יין מנסה להתקרב אל פרד, אך אינה מסוגלת להתייחס אליו כאל שום דבר אחר חוץ מנושא למחקר.

פרד נרשם לאוניברסיטה ולומד בה פיזיקת קוונטים כשאימו, דודתו ובני דודיו נוסעים לפלורידה לקיץ, בניסיונה של דדה לעסוק בריקוד. אדי (הארי קוניק הבן), סטודנט בוגר, זורק גלובוס באוויר ופוגע בטעות בפרד.^[6] כפיצוי, מרכיב אדי את פרד על הטוסטוס שלו בקמפוס, הם מנגנים ג'אז בפסנתר באולם הקונצרטים,^[7] ואדי מראה לו איך לשחק ביליארד בבר. פרד נהנה מבילוי עם מי שאינו גאון, מאבד את תחושת הזמן, מאחר לחזור למכון ומכעיס את ג'יין.^[4] כמה ימים לאחר מכן, הולך פרד לביתו של אדי, מוצא שם את חברו במיטה עם אישה צעירה, ובורח החוצה. אדי רץ אחריו ומסביר לו שאינו יכול להיות שמרטף שלו, אף על פי שהוא נהנה בחברת פרד.^[8] אדי אומר לפרד שהוא צריך למצוא חברים בגילו, והחזרה לבידוד גורמת לפרד סיוטים, שבהם מתייחסים אליו כאל פריק ויוצא דופן. במבחן אמצע הסמסטר יוצא פרד באמצע.

ג'יין מצרפת את פרד לפאנל ילדים מחוננים בטלוויזיה. לפני הופעתו בשידור חי עם ג'יין, מביע פרד תסכול מג'יין, המדברת רק על נושאים אקדמיים ואין לה חברים משלה. היא דוחה את הערותיו, ומתמקדת בחשיבות השידור.^[4] בשידור, טוען פרד שאמו מתה, מתנהג ככסיל ומדקלם שיר ילדותי שחיבר אחד התלמידים בכיתתו לשעבר, לפני שהוריד את המיקרופון ויצא מהאולפן. דדה צופה מהמלון שלה בחלק מהשידור, וטסה חזרה לדירתה בעיר. ג'יין אינה מצליחה למצוא את פרד, אבל דדה מוצאת אותו בדירתה, ומחבקת אותו.

שנה לאחר מכן, מסתגל פרד למסגרת התלמידים המחוננים, בעיקר אחרי שתלמיד צעיר יותר התקבל לבית הספר של ג'יין. דדה מארחת מסיבת יום הולדת רבת משתתפים לפרד,^[9] ומתאימה את התפתחותו הרגשית של פרד לאינטליגנציה שלו.

ביקורת

המבקרים שיבחו את בימוי פוסטר, את תסריט פרנק ואת צוות השחקנים.

אתר הביקורות Rotten Tomatoes דירג את הסרט ב-71 מתוך 100 על סמך 31 ביקורות, ודירג אותו בממוצע הביקורות של משתמשי האתר כ-6.3 מתוך 10.^[10] אתר Metacritic דירג את הסרט ב-71 מתוך 100 על סמך חמש ביקורות, וב-6.4 מתוך 10 על סמך ביקורות המשתמשים באתר.^[11]

מבקר הקולנוע האמריקאי רוג'ר איברט העניק לסרט שלושה וחצי כוכבים מתוך ארבעה והתייחס לאופן שבו דומה מוטיב הסרט לחיי פוסטר. איברט אמר: "'איש קטן ושמו טייט' הוא מסוג הסרטים שאתה נהנה לצפות בו; הוא עוסק באנשים מעניינים שגילו על עצמם, וכשפוסטר יוצרת את האיש הקטן הזה שרואה הרבה ויודע הרבה, אבל רק בהדרגה מתחיל להבין הרבה, נראה שאנחנו יכולים לשמוע הדים של בחורה צעירה, שמצאה שזה יותר מעניין ללמוד צרפתית מאשר למצוא תמונה שלה במגזיני מעריצים".^[12]