אלבסטר

המונח "בהט" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו בהט (פירושונים).

אָלַבַּסְטֶר (alabaster) או בַּהַט הוא כינוי שניתן לשני סוגי מינרלים בעלי גבישים מפותחים: גבס, מינרל המורכב מסידן וגופרית (הרכבו הכימי הוא CaSO₄•2H₂O), וקלציט, מינרל קרבונטי הבנוי מסידן (Ca) ופחמה (קרבונט CO₃). כיום, בדרך כלל, הכינוי אלבסטר מתייחס לסוג הראשון, בעבר הוא התייחס לסוג השני. כינוי נוסף מקובל למינרל זה הוא "פצלת המשי".

קל מאוד להבחין בין שני הסוגים בשל ההבדל בקשיות שביניהם. הגבס (דרגת קשיות של 1.5 עד ל-2 בסולם מוס) הוא הרך מבין השניים וניתן לשרוט אותו באמצעות ציפורן האצבע, בעוד שהקלציט (3 בסולם מוס) קשה מדי על מנת לשורטו בצורה זו, אם־כי ניתן לשורטו בקלות בסכין. בנוסף, אלבסטר מקלציט, בהיותו סוג של פחמה, תוסס במגע עם חומצת מלח דלילה, בעוד שאלבסטר מגבס אינו מושפע ממגע עם חומצה זו.

השם העברי בהט מופיע פעם אחת בתנ"ך בתחילת מגילת אסתר בתיאור החצר בו נערך משתה אחשוורוש "חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש--ודר וסוחרת" (פרק א' פסוק ו'). השם הלועזי אלבסטר הגיע מהיוונית אך מקורו לוט בערפל. קיימת טענה כי השם היווני "אלבסטריטס" מקורו מהעיירה אלבסטרון במצרים העתיקה, שלידה היו מכרות של אבן זו, אבל נראה שהעיירה דווקא קרויה על שם המינרל ולא להפך. קיימת גם טענה כי מקור השם מערבית. הסבר אפשרי נוסף לשם הוא בקבוקי הבושם הקטנים העשויים מאלבסטר הקרויים אלבסטרה.

אלבסטר מקלציט מכונה לעיתים "אלבסטר אוריינטלי", שכן הדוגמאות הראשונות לשימוש בו הגיעו מהמזרח הרחוק. האלבסטר האוריינטלי היה חומר גלם מבוקש בגילוף בקבוקי בושם או משחות קטנים הקרויים אלבסטרה. במצרים העתיקה עשו שימוש באלבסטר להכנת כדים קנופיים וחפצי קודש וקבורה אחרים. סרקופג, המגולף מגוש אחד של אלבסטר קלציטי שקוף למחצה, נתגלה על יד ג'ובאני בלצוני ב-1817 בקברו של סתי הראשון בתבאי. ונכון ל-2021, מצוי במוזיאון סואן שבלונדון.

אלבסטר, חתוך ללוחות דקים, הוא שקוף למחצה והשתמשו בו כשמשות לחלונות בכנסיות בתקופת ימי הביניים, בייחוד באיטליה. בלוחות אלבסטר גדולים במיוחד נעשה שימוש מקיף ב"קתדרלה של גבירתנו אשר על המלאכים" שבלוס אנג'לס (נחנכה ב-2002). בקתדרלה הותקנה מערכת קירור מיוחד שתפקידה למנוע שהשמשות העשויות לוחות אלה יתחממו יתר על המידה ויהפכו אטומים.

מקורות מקובלים לאלבסטר מקלציט הם זקיפים, מרצפת ומקירות של מערות שנוצרו באבן גיר או טרוורטין (בעברית נטף), קלציט ששקע במי מעיין רוויי סידן. שקיעת הקלציט בשכבות רצופות גורמת לתצורת הרצועות אותה ניתן לראות לעיתים קרובות בחתך של שיש, הקרוי שיש-אוניקס או אלבסטר-אוניקס, או לעיתים אוניקס בלבד, מינוח שגוי שכן האוניקס הוא סוג של מינרל סיליקטי. את האלבסטר נהגו המצרים לעבד במקומות בקרבת סואץ ואסיוט. יש מחצבות אלבסטר עתיקות רבות בהרים המשקיפים אל מישור תל אל עמרנה. שיש-אוניקס נחצב בקנה מידה גדול במחוז אוראן שבאלג'יריה. במקסיקו יש מרבצים מפורסמים של סוג ירוק עדין בלה פדררה שבמחוז טקאלי שבקרבת פואבלה. שיש-אוניקס מצוי גם במחוז טאהואקן ובמספר מקומות בקליפורניה, אריזונה, יוטה, קולורדו ווירג'יניה.

בעבר היה מקובל כי ממצא ארכאולוגי של אלבסטר מקלציט בישראל מקורו ביבוא ממצרים. בשנות האלפיים גילה המרכז לחקר מערות בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן לראשונה מחצבות אלבסטר במערות בישראל: מערת התאומים ומערת עאבוד. נמצאו דרכים להבדיל בין אלבסטר שמקורו בישראל לזה שמקורו במצרים.

כיום המונח אלבסטר, ללא תואר נוסף, מתייחס תמיד לסוג של גבס בעל גרגרים דקים. אם כי נמצאו בתל ברק (העיר נגר הקדומה שבסוריה ליד הכפר ברק כיום) אלפי חפצים עשויים מסוג זה של אלבסטר שתוארכו לאלף הרביעי שלפני הספירה, ובמסופוטמיה נמצא פסלון אלבסטר מגבס שמניחים כי הוא דמות האל אבו, המתוארך למחצית הראשונה של האלף השלישי לפני הספירה וגם אגרטל בהט מגולף מאורוק, מ-3000–3200 לפני הספירה.

המינרל אלבסטר מגבס מצוי באנגליה בסלעי החוואר של קיופר במידלנדס בייחוד בצ'לאסטון בדרבישייר בפאולד בסטאפורדשייר ובסמוך לניוארק שבנוטינגהאמשייר. בכל המקומות האלה הייתה כרייה נרחבת של המינרל. במאה ה-15 הייתה באזורים אלה תעשייה מקומית יקרת ערך ליצירת איקונין וקישוטים למזבחות בכנסייה הקתולית מאלבסטר, חפצים שהיו גם סחורת יצוא חשובה מאנגליה. דוגמאות של חפצים מאלבסטר מסוג זה ניתן לראות בעיקר באנגליה (במיוחד במוזיאון טירת נוטינגהאם, המוזיאון הבריטי ומוזיאון ויקטוריה ואלברט) אבל גם במקומות מחוץ לאנגליה לשם הגיעו כתוצאה מסחר, לדוגמה, מוזיאון קלוני שבפריז.

אלבסטר מגבס מצוי בכמויות מעטות גם בואטצ'ט שבסאמרסט, בסמוך לפנארת בגלמורגנשייר ובמקומות נוספים. האלבסטר של נוטינגהאמשייר ודרבישייר מצוי בשכבות בעלות בליטת או "רצפות", במסות כדוריות המכונות "כדורים", ובגושים קטנים יותר המכונים "עוגות". בצ'לאסטון, שם מכונה האלבסטר "פטריק", עובד האלבסטר לחפצי קישוט בשם "פצלת דרבישייר" – כינוי שבמקור הוא סוג של פלואוריט.

בסוגי האלבסטר המעודנים יותר נעשה שימוש כאבן לקישוט, בייחוד בעיטורים בכנסיות ובמעקות של גרמי מדרגות. רכותו מאפשרת גילופו לצורות משוכללות בקלות יחסית, אבל העובדה כי חומר זה מסיס במים מונעת שימוש בו בעבודות שמחוץ לבית. צבע האלבסטר הטהור ביותר הוא לבן-שלג, אבל בדרך כלל מעורבים בו תחמוצות ברזל המוסיפות גוון חום וצורות של עורקים באבן. הסוגים הגסים יותר של אלבסטר מומרים בעזרת חימום לסוג הקרוי "גבס פריז".

פירנצה בטוסקנה היא מרכז הסחר באלבסטר באירופה. האלבסטר מצוי בגושים מסיביים המשובצים באבן גיר, יחד עם שכבות חוואר מתקופות המיוקן והפליוקן. המינרל נכרה במנהרות תת-קרקעיות במחוז וולטרה. קיימים כמה סווגים: בעלי עורקים, בעלי כתמים, מעורפלים, דמוי אגאט ואחרים. את הסוג המעודן ביותר נחצב בקסטלינה ונשלח לפירנצה לגילוף פסלונים, בעוד שהסוגים הפשוטים יותר מגולפים לכדים, תיבות לשעוני מטוטלת, וחפצי נוי שונים זולים יחסית בהם נערך מסחר ער בייחוד בפירנצה, פיזה וליבורנו.

על מנת לצמצם את השקיפות של האלבסטר וליצור אטימות כשל שיש אמיתי, נוהגים לטבול את הפסלים באמבטיית מים ומחממים את המים בהדרגה לטמפרטורת רתיחה, פעולה הדורשת זהירות רבה, שכן חימום בלתי מווסת גורם לאבן לקבל גוון לבן חיוור דמוי גיר. נראה כי השפעת החימום גורמת לייבוש חלקי של הגבס. בטיפול נאות האבן דומה מאוד לשיש אמיתי וידועה כ"מרמו די קסטלינה".

"אלבסטר שחור" הוא צורה נדירה של מינרל מבוסס גבס המצוי בשלושה מקומות בעולם בלבד: אוקלהומה (בארצות הברית), איטליה ובסין.

פארק מערות אלבסטר (אנ') בסמוך לפרידום באוקלהומה כולל מערת גבס טבעית ובה רוב הגבס מצוי בתצורת אלבסטר. באתר מצויים כמה סוגים של אלבסטר, כולל בגוונים של ורוד, לבן והאלבסטר השחור הנדיר.

מדיה וקבצים בנושא אלבסטר בוויקישיתוף

• אלבסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עמוס פרומקין, בועז זיסו, בועז לנגפורד, רועי פורת, רעואל קסל: אבן המלכים בהר אפרים: מחצבת בהט במערת עבוד. המעבה ההר ד' 69-78