מובן שם האתר הוא "הקירות", "החומות", או "חצרות" בעגה מקומית.
זיהוי האתר
הארכאולוגאדם זרטל מאוניברסיטת חיפה סבור כי מדובר באתר מקראי: מיקומה של חרושת הגויים, מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור. הסימוכין להשערה זו הם, שמבנה האתר הוא ייחודי במינו. ייתכן שנבנה על ידי השרדנה, אחד משבטי גויי הים. המועד המשוער לבנייתו (1160–1150 לפנה"ס לדעת זרטל) תואם את המועד המשוער להגעת גויי הים לארץ ישראל וכן את מועד המלחמה בין ברק בן אבינועם וסיסרא בנחל קישון, המרוחק כ-14 ק"מ מהמקום. לפי הערכתו של זרטל, מוצאו של סיסרא הוא גם מגויי הים – כנראה מהאי סרדיניה שבאיטליה. זרטל הציע כי קבוצה של גויי ים שישבו בצפון השרון נלחמו עם הישראלים על השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל.
הארכאולוג ישראל פינקלשטיין טוען כי הערכתו של זרטל אינה מבוססת די הצורך מבחינה כרונולוגית כדי להגיע לרזולוציה כזו. לדעת פינקלשטיין, בהשוואה לממצא קרמי וסינכרונים עם תיארוך פחמן-14 מאתרים אחרים (בעלי מכלול קרמי דומה), האתר מאוחר בכ-100 שנה מהערכתו של זרטל. עוד טוען פינקלשטיין שהחומות/קירות המאסיביים שבאתר (אלה המיוחסים לתרבות הנוראגית) נבנו בתקופה הרומית על גבי שרידי האתר מתקופת הברזל, ולמעשה מדובר בשתי שכבות נפרדות שאין לקשור ביניהן.
מבנה האתר
שחזור האתר המבוצר כולל החומה הגלית, "בית המושל" (A3), השער שנחפר (A1-2) ורובעי העיר מראה כללי של חומת העיר ו"קורידור" טיפוסי (למרגלות האדם שבתמונה). ברקע בתי כפר קרע
האתר היה מוקף חומה רחבה יחסית שאינה ישרה ובנויה גלים גלים. שטחו כ-30 דונם וצורתו מלבנית. האתר נמצא בחורש טבעי. מקורות המים הקרובים הם מעיינות דרומית לערערה. האתר קרוב לדרך הים המקראית. האתר היה מיושב רק כ-50 שנה. לאתר אין מקבילות בארץ ישראל, מלבד ארבעה אתרים קטנים דומים ליד כרם מהר"ל.
חלקי האתר שנחפרו הם:
שער העיר – בחלק הצפוני ביותר של החומה. לפני השער הייתה כיכר משולשת.
בית המושל – מבנה שמידותיו כ-22 על 15 מ', הבנוי קירות עבים במיוחד (2 מ' ברוחב).
אזור המגורים – החדרים והתאים ניגשים אל ובנויים עם החומה, ונבנו וחיו יחד איתה.
מבנה גדול וכן תאים בנויים לאחסון. ראוי לציון מיוחד תנור ששימש כנראה לחימום עפרות ברזל (אבל לא להתכה).
ייחודו של האתר
חוקרי האתר מתארים כך את המבנים המיוחדים שנמצאו באתר: "באתר נמצאו ארבעה "מסדרונות" – קורידורים, שנבנו בתוך חומת העיר כשפתחם מופנה אל שטח העיר. יש שוני ביניהם (שלושה ישרים ואחד סגלגל) אך שווה לכולם עצם התופעה והעובדה שלא נמצאה להם פונקציה ברורה. תופעה נוספת הן בקתות אבן מעוגלות ומקורות בשיטת "הכיפה המדומה". אחת מאלה נמצאה בתוך העיר ובמיקום סטרטיגרפי ברור המתארך אותה לתקופת הקיום של המקום – ראשית תקופת הברזל 1 (לערך 1220–1170 לפנה"ס). בקתות דומות ידועות גם מהתקופות הרומית והביזנטית, אך נראה שאלה השייכות לעיר נבנו בתקופת הברזל."[דרוש מקור: מהיכן הציטוט?]
הקשר עם סרדיניה
קיים דמיון בין המבנים שנמצאו באתר לבין כ-7,000 מבנים דומים בסרדיניה, המכונים נוראגים. בחפירות השתתפו קבוצות מאוניברסיטת קליארי בסרדיניה. לאור ההנחה שקיים קשר בין האדריכלות הנוראגית לבין המבנים שהתגלו באל-אחוואט, הועלתה ההשערה כי באתר שכנו אנשי שבט השרדנה מ"גויי הים", שהגיעו לאזור במאה ה-13 לפנה"ס.
שבט השרדנה נזכר במקורות המצריים, החל במכתבי אל-עמארנה ולאחר מכן בתעודות של רעמסס השלישי על המלחמה נגד גויי הים. כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 הציע החוקר הצרפתי מספרו שמוצא השבט הזה, על פי הקשר הלשוני, בסרדיניה. כיוון שרעמסס מזכיר בכתובותיו שהושיב את אנשי השבט בכנען, ברור שיישוביהם צריכים להמצא במקום כלשהו. באונומסטיקון של אמנופה, רשימה אנציקלופדית של מקומות במזרח שזמנה 1100 לפנה"ס בערך, נזכרים השרדנה ליד הת'כר והפלשתים. חוקר המקרא אלברכט אלט סבר שמקומם בעמק עכו. הארכאולוג אדם זרטל סבור כי הצעת הזיהוי לנחל עירון מתאימה יותר מכל הבחינות. עקב היעדר אתרים דומים באזור, חוץ מארבעה אתרים קטנים ליד כרם מהר"ל, נראה כי אל-אחוואט היה האתר המרכזי של שבט השרדנה באזור.
גלריית תמונות
חרפושית מצרית עשויה מסטאטיט מזוגג הנושאת את שמו של רעמסס השלישי מהמחצית הראשונה של המאה ה-12 לפנה"ס
ראש יעל מגולף בשנהב מ"בית המושל". מופיע במחצית השנייה של תקופת הברונזה המאוחרת, לרוב בהקשר למצרים. נראה ששימש כעיטור יוקרתי לקנקנים במסגרת המסחר הפרעוני
מבנה "טולוס" בעל כפה מדומה הטיפוסי לאל-אחוואט
ראש אלה עשוי ברונזה ממקור מצרי. נמצא ב"בית המושל" ותוארך למאות ה-14–13 לפנה"ס. כנראה שימש כראש פין לנעילת גלגל של מרכבה
A. Zertal, "The 'Corridor-builders' of Central Israel: Evidence for the Settlement of the 'Northern Sea * Peoples'?", Defensive Settlements of the Aegean and the Eastern Mediterranean c. 1200 B.C., eds. V. Karageorghis and C. E. Morris, Nicosia 2001, pp. 215-232.
A. Zertal, "Philistine Kin Found in Early Israel", Biblical Archaeology Review, 28/3 (2002), 18-31
Finkelstein, I. and Piasetzky, E. 2007. "Radiocarbon Dating and Philistine Chronology, with an Addendum on el-Ahwat". Ägypten und Levante: Internationale Zeitschrift für ägyptische archäologie und deren nachbargebeite.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
