את ההשראה לכתיבת המחזה קיבל שאפר כאשר שמע על מעשה פשע שבוצע על ידי נער בן 17 שעיוור שישה סוסים בעיירה קטנה ליד סאפוק.[2] המחזה מתאר תיאור בדיוני של מה שעלול היה לגרום לאירועים אלו, מבלי לדעת את פרטי הפשע. עלילת המחזה מוצגת כסיפור בלשי, הכולל את ניסיונות של פסיכיאטר הילדים ד"ר מרטין דיסארט להבין את הסיבות למעשיו של הנער, תוך התמודדות שלו עם תחושותיו-שלו אודות המשמעות והמטרות של חייו.[3]
אחד מהנושאים החשובים ביותר שבהם עוסק המחזה הוא טקסי הקורבן הדתיים, הבאים לידי ביטוי באופן שבו אלן סטרנג בונה תאולוגיה משל עצמו אודות הסוסים והאל "אקווס". אלן רואה בסוסים את נציגיו של האלוהים, ומבלבל את הערצתו ל-"אל" שלו עם משיכה מינית. כמו כן, המחזה בוחן את הקונפליקט בין ערכים אישיים לבין שביעות רצון וחשיבה חברתית, ציפיות ומוסדות. בהתייחסו למבנה הקלאסי של המחזה, לנושאים ולאפיון, דן שאפר בניגוד שבין הדיכוטומיה של הערכים האפולוניים והדיוניזיים לבין המערכות הקיימות בחייהם של בני-האדם.
מרטין דיסארט הוא פסיכיאטר בבית חולים לחולי נפש. הוא מתחיל במונולוג שבו הוא מתאר את המקרה של אלן סטרנג בן ה-17, שעיוור שישה סוסים. הוא גם מגלה את התחושה שלו כי המקצוע שלו הוא לא כל מה שהוא רוצה שיהיה ומביע את אי שביעות הרצון והאכזבה שלו מחייו. דיסארט מגלה כי יש "אספקה" בלתי נגמרת של צעירים במצוקה שעליו "לתקן" על מנת שיוכלו לחזור ולקיים "חיים נורמליים"; אבל הוא מטיל ספק בכך שיש טעם לטיפולים הללו, שכן ילדים אלו פשוט ישובו לחיות חיים משעממים, נורמליים, ללא מחויבות או "פולחן" (מוטיב חוזר במחזה זה). הוא מעיר כי פשעו של אלן סטרנג היה קיצוני, אך מוסיף כי יש צורך בקיצוניות כזו כדי להשתחרר מכבלי הקיום.
הסטר סולומון, שופט בבית המשפט, מבקר את דיסארט ואומר לו שהוא מאמין ביכולותיו לעזור לאלן להשלים עם פשעיו. בבית החולים, דיסארט מתקשה לעשות כל סוג של התקדמות עם אלן, שבתחילה מגיב לשאלותיו של דיסארט בשירה של ג'ינגלים של פרסומות מהטלוויזיה.
דיסארט מספר על חלום שהיה לו, בו מצא עצמו ביוון העתיקה, בתקופת חייו של הומרוס. בחלום, הוא משמש כאיש ציבור, העומד בראש טקס פולחן של הקרבת קורבן בהשתתפות המוני אנשים, חותך ומוציא את הקרביים של מאות ילדים. הוא נגעל ממעשיו, אך בשל רצונו להיתפס כמקצועי בעייני עמיתיו, הוא לא מפסיק את מעשיו.
דיסארט משוחח עם הוריו של אלן. הוא מגלה כי מגיל צעיר, אלן סופג השקפות עולם סותרות על הדת מהוריו. אמו של אלן, דורה, היא נוצרייה אדוקה שקראה לו כל יום מהתנ"ך. פרקטיקה זו עוררה התנגדות מצד אביו של אלן, פרנק, שאינו מאמין.
לאט לאט, דיסארט יוצר קשר עם אלן על ידי משחק שבו כל אחד מהם שואל שאלה, אשר חייב להיות ענה בכנות.
דיסארט לומד כי פרנק, המודאג מכך שאלן הביע עניין רב דווקא בהיבטים האלימים יותר של התנ"ך, השחית תמונה אלימה של הצליבה שאלן תלה מעל מיטתו. אלן החליף את התמונה עם תמונה של סוס, בעל עיניים גדולות, בוהות.
אלן מגלה לדיסארט שבמהלך נעוריו התגבשה אצלו משיכה לסוסים. החינוך המיני שלו החל עם אמו שאמרה לו שהוא יכול למצוא אהבתאמת באמצעות מסירות דתית ונישואים. במהלך הזמן הזה, אלן החל לפתח משיכה מינית לסוסים, משיכה ללטף אותם, להרגיש את הגוף השרירי שלהם ולהריח את הזיעה שלהם. אלן מגלה לדיסארט שראה סוס לראשונה בגיל שש, על חוף הים. רוכב התקרב אליו והרים אותו על הסוס. אלן היה נרגש מאוד, אולם כאשר הוריו מצאו אותו הם משכו אותו בכוח מעל גב הסוס.
דיסארט מהפנט את אלן, ובמהלך ההיפנוזה מגלה דיסרט אלמנטים מחלומו המפחיד על רצחפולחני של ילדים. דיסארט מגלה את כי אלן רוצה לעזור לסוסים להשתחרר מהשיעבוד שלהם.
בגיל 17, החל אלן לעבוד בחנות למוצרי חשמל, שם פגש את ג'יל מייסון, צעירה צעירה וחופשייה. אלן גילה בה עניין לאחר שהיא סיפרה לו שהיא עובדת עבור הארי דלטון, בעלים של אורוות סוסים. היא מציעה לאלן לעבוד עבור דלטון, והוא מסכים.
דיסארט נפגש עם דלטון, שאומר לו כי הוא אלן היה עובד למופת, ששמר את האורוות ללא רבב וטיפל היטב בכל הסוסים, ובפרט בסוס בשם נאגט. דיסארט מבין כי אלן פיתח אובססיהאירוטית כלפי נאגט (המכונה גם אקווס) שסחפה אותו לצאת לרכיבה על גבו של הסוס ללא אוכף, בשעות לילה מאוחרות, כשהוא עירום. אלן רואה את עצמו כמלך ואת אקווס כאלוהים, ויחד הם מביסים את אויביהם.
דיסארט נותן לאלן תרופת דמה של "סם אמת", ואלן מתחיל לשחזר את פגישותיו עם ג'יל. ג'יל, שהתעניינה באלן, ביקשה ממנו לקחת אותה לאולם קולנוע המציג סרטים פורנוגרפיים. בעודם שם, השניים נתקלים בפרנק. עבור אלן, המפגש הזה היה טראומטי, בייחוד כשהבין שאביו שיקר כשניסה להצדיק את נוכחותו במקום. עם זאת, האירוע הזה גרם לאלן להבין כי סקס הוא דבר טבעי עבור כל הגברים, אפילו עבור אביו. אלן לוקח את ג'יל הביתה, והיא משכנעת אותו לבוא איתה לאורוות.
בהגיעם לאורווה, ג'יל מפתה את אלן והם מתפשטים ומנסים לקיים יחסי מין. אלן לא מצליח לקבל זקפה, ומחליט שהסיבה לכך היא קולות צהלת הסוסים שבאורווה. ג'יל מנסה לשאול את אלן מה הבעיה, אבל הוא צועק עליה ומגרש אותה משם. לאחר שהיא מתלבשת ועוזבת את המקום, אלן ניגש עירום אל הסוסים, ומתחנן לסליחה, שכן הוא רואה בסוסים יצורים אלוהיים. אלן הנסער, שסבור שהאלוהים רואה אל תוך נשמתו, לוקח לידיו מסמר מפלדה ומעוור את ששת הסוסים שבאורווה.
בסצנה האחרונה של המחזה יש מונולוג של דיסארט, שבו הוא מטיל ספק במקצועו ותוהה עד כמה באמת עזר לאלן, והאם הטיפול שקיבל אכן יגרום לו להפוך לנורמלי או שיפגע באנושיות שלו.
פרופסור ג'יימס מ' וולש האנגלי השווה בין המחזה לבין סרט הקולנוע, וחש כי השימוש בסוסים אמיתיים בסרט היה מובן, אבל טען שסצנות החוץ הפרו את "העיצוב התיאטרלי המופשט" שהעניק למחזה את היצירתיות שבו.[8] וולש גם הרגיש שהסצנה בה אלן מעוור את הסוסים הייתה דוחה, ו-"רוב רוחו של המחזה אבדה כתוצאה מכך."[9]
"אקווס" הוצג גם בבולטימור בשנת 1979 ב-Lovegrove Alley Theatre. בהפקה זו כיכבו צ'ארלס ס' דוטון בתפקיד דיסארט, בראד מאיס (שהיה גם הבמאי) בתפקיד אלן סטרנג, לורן רהר בתפקיד ג'יל מייסון, ורונה רהר (שהייתה אימה האמיתית של לורן) בתפקיד דורה, אימו של אלן.
"אקווס" הוצג שוב בסן חוזה, קליפורניה, במרץ 2011 ב-City Lights Theater.[12] הפקה זו, בהשתתפות השחקנים שון גילברי בתפקיד אלן סטרנג וסטיב למברט בתפקיד דיסארט, קיבלה ביקורות נלהבות. ה-"Mercury News" הגדיר את הופעתם של גילברי ולמברט "מהפנטת" וציין כי גילברי "... חושף רגשות ואפידרמיס, רוכב עירום מכל בחינה. הוא מצליח בהדרגה לגרום ליצור צעיר ולא מושך במיוחד, לא רק להיות אהוד, אלא גם בר-הצלה, תוך שמירה הן על העוינות שבו והן על האנושיות שבו".[13] "Starkinsider" העניק להפקה 4.5 מתוך 5 כוכבים, כינה את לאמברט "מעולה" ו-"בעל הופעה מושלמת", תוך שהוא קורא לגילוורי "מסנוור ובעל "יכולת טבעית לאכלס את נשמתו האמיתית. כמו הצעיר הסוער שהוא מגלם, גם לו וגם לסטראנג יש תשוקה למשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם".[14] הפקה זו זכתה בפרס Standout Classic Production Award מטעם Silicon Valley Small Theatre Awards.[15]
"אקווס" הוצג שוב ביוסטון, טקסס לתקופה מוגבלת, ביולי 2014 ב-Frenetic Theater. ההפקה מומנה ברובה על ידי תרומות בקיקסטארטר והתקבלה היטב מצד מבקרים וצופים כאחד. "Broadway World" כינה את ההפקה הזו "אפלה, מרתיעה וחושנית", ושיבח את צוות השחקנים.[16] ב-"Houston Press" נכתב שההצגה "מדהימה להפליא ... חובה לראות".[17] ב-"Culturemap" נכתב שהצגה זו היא אחת מההפקות החמות של השנה.[18]
הפקה בישראל
המחזה עלה לראשונה בישראל בשנת 1976 בתיאטרון הקאמרי, בתרגום של אהוד מנור ובבימוי של הבמאי האנגלי פיטר ג'יימס. את התפקיד הראשי של הנער אלן סטרנג גילם יפתח קצור שהיה בן 18 בתפקידו הראשון כשחקן אשר זיכה אותו גם במועמדות לכינור דוד כשחקן השנה בתיאטרון תשל"ו. את תפקיד הפסיכיאטר, מרטין דייסארט גילם אבנר חזקיהו. עוד השתתפו בהפקה המקורית עדנה פלידל, נתן כוגן, אביב גר, מרים גבריאלי, ראובן שפר, אבי יקיר, גבי קרן ואמירה פולן. המחזה עלה שוב בתיאטרון בית ליסין בשנת 2008 בתרגום של דורון תבורי ובבימוי של רוני פינקוביץ'[19].
^"Equus". Discussion Guides for Penguin Classics. The Great Books Foundation. אורכב מ-המקור ב-17 ביוני 2008. נבדק ב-20 באוקטובר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
^Pearce, Ian (18 במרץ 2008). "Review: EQUUS". Theater and Dance Reviews. www.bbc.co.uk. נבדק ב-1 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
