למרות שהוא נתפש כאדם אינטליגנטי ובעל מיומנויות אומנותיות, וכן בעל שאיפות פוליטיות, כבר בראשית תקופת מלכותו הוא הראה סימנים של חוסר יציבות נפשית, מצב שהתדרדר עד מהרה לחוסר שפיות. יש חוקרים הטוענים שמחלתו החלה כבר בשלבים המוקדמים של תקופת מלכותו בעוד שאחרים מאמינים שהוא חלה לאחר "רציחות סטורה".
אריק עצמו, שהודח ונכלא, ככל הנראה נרצח. בדיקה של שרידי גופתו שנערכה ב-1958, אישרה שהוא ככל הנראה מת מהרעלת ארסן.
מורהו הראשון של אריק היה המלומד הגרמני, גאורג נורמן, שעד מהרה נדרשו שירותיו במקום אחר בשוודיה. הוא הוחלף בקלוויניסט הצרפתי, דיוניסוס בוראוס. דינוסוס לימד את אריק ואת אחיו יוהאן, ונראה היה שהוא זכה להערכתם של השניים. אריק הצטיין בלימודי שפות זרות ובמתמטיקה. הוא גם היה בעל ידע בהיסטוריה, בעל כישרון כתיבה וידע באסטרולוגיה.
כאשר החל אריק להראות בציבור, הוא כונה בתואר "המלך הנבחר" (בשוודית: utvald konung) ולאחר כינוס הפרלמנט בסטוקהולם ב-1560, הוא קיבל את התואר "המלך היורש" (בשוודית: arvkonung). ב-1557 קיבל אריק את האחוזות של קאלמאר, קרונוברג ואלנד. הוא עבר להתגורר בעיר קאלמאר.
בניגוד לרצונו של אביו, פתח אריק במשא ומתן על נישואין עם מי שעתידה הייתה להיות אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה והוא חיזר אחריה במשך כמה שנים. המתחים בין אריק לבין אביו התגברו. אריק הציע בין השאר גם הצעות נישואין בלתי מוצלחות למרי, מלכת הסקוטים, לרנטה מלוריין, לאנה מסקסוניה ולכריסטינה מהסה.
מלך
אריק הוכתר בשם אריק הארבעה עשר, למרות שהוא לא בהכרח היה המלך הארבעה עשר בשוודיה ששמו היה אריק. הוא ואחיו, קרל התשיעי, אימצו מיספור מלכותי שהיה מבוסס על ההיסטוריה הבדיונית למחצה של שוודיה שנכתבה על ידי יוהאן מאגנוס, הארכיבישוף הקתולי האחרון של שוודיה. בכל אופן, לאריק הארבעה עשר קדמו שישה מלכים שנשאו שם זה, בנוסף לכמה טוענים לכתר שעליהם ידוע מעט.
מדיניות הפנים השאפתנית של אריק זכתה להתנגדות מצדה של האצולה השוודית, כולל אחיו למחצה, יוהאן. יוהאן היה דוכס פינלנד ונשא לאישה נסיכה פולניה. הוא תמך במדיניות ההתפשטות בליבוניה ועל רקע זה הסתכסכו האחים. ב-1563, נכלא יוהאן ונשפט על בגידה חמורה בהוראתו של אריק.
שלא כמו אביו, שהסתפק בשלטונו על שוודיה העצמאית, ניסה אריק להרחיב את השפעתו בים הבלטי ובאסטוניה ולהפוך את שוודיה למעצמה. מגמת התפשטות זו הובילה להתנגשות עם בן דודו, פרדריק השני, מלך דנמרק. רוב תקופת מלכותו של אריק עמדה בסימנה של מלחמת ליבוניה ובמלחמת שבע השנים הצפונית כנגד דנמרק שבמהלכן הוא הדף את רוב ניסיונות הכיבוש הדנים, אך הוא לא היה מסוגל לשמור על נחלותיו שלו.
מחלתו
החל מ-1563, החלה לבוא לידי ביטוי אי השפיות שלו. שלטונו החל להיות יותר שרירותי ואלים. ב-1567, על רקע חשד בבגידה חמורה, הוא הרג חמישה מחברי משפחת סטורה(אנ'). מבחינתו של אריק נחשב מעשה טבח זה כהוצאה להורג יותר מאשר רצח.
לאחר רציחות אלו, כלא אריק את יוהאן והעימות שלו עם האצולה הגיע לשיאו. בסתיו 1568 מרדו האצילים ואריק הודח מכסאו. הוא נכלא על ידי יוהאן, שתפס את השלטון. יועצו הנאמן ביותר של אריק, יורן פרסון, לקח על עצמו את רוב האשמה על המעשים שכוונו נגד האצולה במהלך תקופת מלכותו של אריק והוא הוצא להורג זמן קצר לאחר שיוהאן תפס את השלטון.
אריק הוחזק במאסר בטירות רבות ברחבי שוודיה ופינלנד. הוא מת כאסיר בטירת אורביהוס. על פי הפולקלור, ארוחתו האחרונה הייתה קערה מורעלת של מרק אפונה. מסמך שנחתם על ידי אחיו, יוהאן השלישי, ועל ידי איש האצולה, בנגט בנגטסון גילטה, התיר לשומרי מקום הכליאה האחרון של אריק, להרעילו אם מישהו ינסה לשחרר אותו. גופתו הוצאה מאוחר יותר מקברה ונתיחה מודרנית שנעשתה בה העלתה עדויות להרעלת ארסן קטלנית.
משפחתו
אריק ה-14 קיים מספר מערכות יחסים לפני נישואיו. מיחסיו עם פילגשו אגדה פרסדוטר נולדו שלוש בנות: וירג'יניה, קונסטנטיה ולוקרטיה. מיחסיו עם קארין יקובסדוטר נולד בן שמת בלידתו. בסופו של דבר נשא אריק ב-4 ביולי1568 לאישה את פילגשו קארין מנסדוטר. טרם נישואיהם נולדו בתם זיגריד ובנם גוסטף ולאחר נישואיהם נולדו הנריק וארנולד שמתו בינקותם.
