הדעת נידונה ונחקרת רבות במסגרת המדעים הקוגניטיביים אשר עוסקים בחקר ההכרה, כלומר בחקר כל התהליכים המעורבים ברכישת ידע, עיבודו, ייצוגו ויישומו. כמו כן, הדעת נדונה רבות גם במסגרת הפילוסופיה.
בעיות בתרגום המונח Mind לעברית והבדלה ממונחים דומים או מקבילים
לא קיים בעברית מונח מוסכם המתאים לתוכן המושג שמסומן באנגלית במילה mind[1], על כן משתמשים חליפות במונחים תודעה, שכל, דעת, תבונה, בינה ואף ״מיינד״.
בהקשר של ערך זה, הדעת מתייחסת לפן הקוגניטיבי והתודעתי של החשיבה האנושית. ישנה חפיפה מסוימת בין המונח "דעת" למונח "נפש". המונח "נפש" יכול לכלול גם את הפן הקוגניטיבי, אך לרוב מבטא התייחסות פסיכולוגית להיבטים הרגשיים של האדם. זאת להבדיל מהמונח "נשמה", אשר מתייחס להיבט הרוחני של האדם. מושגים אלו נדונים גם בתחומי הפילוסופיה והתאולוגיה.
בנוסף, יש להבדיל גם בין הדעת הקוגניטיבית לבין המוח, אשר משמש כבסיס הפיזיולוגי שלה. המוח הוא האיבר הראשי במערכת העצבים, המצוי בגופם של בעלי חיים מפותחים. תפקידו של המוח הוא לקבל מידע ממערכות החוש, לעבד אותו, ולהשתמש בו על מנת לנהל את ההתנהגות. רוב התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים המיוחסים לדעת, קשורים למבנים שונים של האונה המצחית ובמיוחד לקליפת המוח הקדם-מצחית. בהקשר זה, קווליה הוא מונח בפילוסופיה של הנפש אשר מתייחס לחוויית התודעה הסובייקטיבית כישות עצמאית אשר מושפעת מהמוח, אך אינה המוח עצמו, וכמכילה ידע שלא ניתן לאמוד בכלים פיזיקליסטיים (כמו עצם החוויה של ראיית צבעים).
פילוסופיה של המיינד, המכונה לרוב "פילוסופיה של הנפש" או "פילוסופיה של הרוח", היא תחום בפילוסופיה אשר עוסק במהות הנפש, אירועים נפשיים, פונקציות נפשיות, תכונות נפשיות, תודעה ויחסם לגוף בכלל ולמוח בפרט.
בעיית הגוף-נפש (body-mind problem), או הבעיה הפסיכופיזית, נתפסת לעיתים כנושא העיקרי בתחום. היא מתארת את הקושי הפילוסופי בשאלת יחסי גוף ונפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כלומר, בעוד שהתהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין, כך איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית, כך שניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם.
הבעיה נוסחה לראשונה באופן זה על ידי רנה דקארט, אולם גם הפילוסופיה הפרה-סוקראטית וגם הפילוסופיה המזרחית עסקו בכך.
הדואליזם טוען שהגוף והנפש הם שני דברים שונים, ואילו המוניזם טוען שבעצם מדובר באותו דבר. מוניזם מטריאלי (פיזיקליזם) טוען כי מדובר באותו חומר ואילו מוניזם אידיאליסטי טוען ששניהם נמצאים בנפש. מוניזם נטורליסטי טוען ששניהם ניתנים לרדוקציה לדבר שלישי שהוא חומר נייטרלי. הסטרוקטורליזם הצרפתי דוחה את ההבחנה בין גוף ונפש. המדע המודרני לא זיהה נקודת מפגש בין נפש לא פיזיקלית ומימוש פיזיקלי שלה - גילוי שיכול לאשש את העמדה הדואליסטית - ועל כן פילוסופים מודרניים רבים מחזיקים בעמדה שהנפש איננה דבר נפרד מהגוף. גישה זו רווחת במדעי המוח.
הדעת ותכני החשיבה המודעת
תכנים מנטליים יכולים להתקיים ברמות תודעה שונות, מתכנים שאינם נגישים כלל לחשיבה המודעת ועד לתכנים ברמות מודעות וקשב גבוהות. תוכני התודעה נקבעים במידה רבה על ידי הגירויים שבהם האדם ממקד את הקשב שלו, בצירוף הזיכרונות שהם מעוררים בו[2]. בהתאם לכך, תכנים אלו יכולים להתייחס לגורמים חיצוניים או פנימיים והאדם יכול לחוות אותם באופן מודע גם בלי לתת עליהם את הדעת באופן מפורש.
מודעות לתכני התודעה
מטא-קוגניציה מאפשרת מודעות לתוכני התודעה
המודעות לתכנים מנטליים יכולה להתקיים ברמות שונות ובדרכים מגוונות[3].
הידע המפורש של האדם בנוגע לתכנים של המחשבות הנוכחיות שלו מיוחס לתהליכים של מטא-קוגניציה[4]. עם זאת, לעיתים קרובות אנשים אינם נותנים את דעתם על התכנים שנמצאים בחשיבה המודעת שלהם[3].
למשל, אף על פי שנדידת מחשבות היא תופעה שכיחה במיוחד, המודעות להתרחשותה בזמן אמת נוטה להיות נמוכה[4]. באופן דומה, אנשים רבים מדווחים שהם מתקשים לשים לב למצבם הרגשי, עד שאדם אחר מציין זאת בפניהם, באופן שמפנה את תשומת לבם לרגשותיהם הנוכחיים[3]. תופעה זו באה לידי ביטוי לא רק עבור תכנים פנימיים, אלא גם בעקבות חשיפה לגירויים חיצוניים. דוגמה לכך מחיי היום יום היא מצב שבו אדם שם לב לפתע שהוא שומע צליל שהוא חש שכבר נקלט בחושיו לפני זמן מה. כמו למשל, רעש של מזגן או כלב שנובח ממרחק[3]. למעשה, האדם יכול להבחין במעורפל בהרבה מן המתרחש מחוץ לתחום הקשב שלו ברגע מסוים[5].
מודעות חווייתית (Experientially conscious content) כוללת את אותם תכנים אשר משפיעים על המצב הסובייקטיבי של האדם, אף על פי שהם לא בהכרח תופסים את תשומת ליבו[3].
בהקשר זה, זיכרונות קדם-מודעים נגישים לתודעה רק לאחר שדבר מה מושך את תשומת ליבו של האדם אליהם[2].
למשל, הזיכרון לטווח ארוך עמוס במידע רב הכולל בין היתר את הידע שלנו בשפות, בגאוגרפיה ובספורט, כמו גם זיכרונות מאירועים קודמים שחווינו. זיכרונות קדם-מודעים אלו פועלים באין מפריע ברקע הווייתו של האדם, עד לרגע שבו יזדקק להם באופן מודע[2].
ההבדל בין מודעות או חשיבה לבין מטא-מודעות (Metaconsciousness), או מטא-חשיבה, קשור לאופי התכנים שבהם הן עוסקות, כאשר תכניה של המטא-מודעות עוסקים בהתייחסות מפורשת לחוייה המודעת הנוכחית[3].בהתאם לכך, ג'ון פלאבל הגדיר את המושג מטא-קוגניציה כ"ידע של הפרט אודות תהליכי החשיבה של עצמו ועל תוצרי החשיבה שלו"[6].
במילים אחרות, מטא-מודעות היא סוג של מודעות חווייתית שבה מחשבות האדם מתמקדות בעצמן[3].
אינטרוספקציה מתארת מצב שבו האדם עוסק בבחינה עצמית פנימית, על ידי הסתכלות או התבוננות בעולמו הפנימי. כלומר במחשבותיו, רגשותיו, צרכיו, זיכרונותיו וכדומה.
ישנם תחומי דעת רבים אשר עושים שימוש באינטרוספקציה, כמו למשל: פילוסופיה, באמנות, בטיפול נפשי, ברפואה, במדיטציה וגם כאחת משיטות המחקר בחלק מהענפים של הפסיכולוגיה[7]. בכל אחד מהתחומים הללו, האדם - נבדק, מטופל, מטפל או יוצר - מתבונן (או מתבקש להתבונן) אל תוך עולמו הפנימי, מזהה תהליכים פסיכולוגיים אשר עוברים עליו בזמן מסוים או במהלך ביצוע פעולה כלשהי, ומבטא או מדווח (למשל לחוקר או למטפל) כמיטב יכולתו על מחשבות, גורמי הנעה, רגשות, חוויות ותחושות שזיהה בתוכו.
דוגמה למפת חשיבה ידניתמפת חשיבה שנבנתה באמצעות תוכנת מחשב
מפת חשיבה (Mind Map) היא כלי לתיעוד וארגון תהליכי חשיבה בצורה גרפית. מפת חשיבה יכולה לשמש גם ככלי לייצוג ידע.
להבדיל מדימות מוחי, אשר ממפה את המבנה הפיזיולוגי של המוח, מפת החשיבה מייצגת את התהליכים הקוגניטיביים המופשטים יותר ואת תוצריהם.
המפה מסייעת למפות את האלמנטים השונים של תהליך החשיבה (מילים, רעיונות, משימות וכדומה) בצורה מאורגנת. מבנה המפה הוא היררכי, כך שכל אחד מהאלמנטים יוצר ענף או תת-ענף לפי הקשרו בתהליך. צורתה הגרפית של המפה מסייעת לשמירת הסדר ולזכירת התהליך על הסתעפויותיו.
ישנן מספר דרכים ליצירה של מפת חשיבה. יש להתאים את הדרך למאפיינים של האדם ולמטרה שלשמה נוצרת המפה. למשל, את מפת החשיבה ניתן ליצור באופן ידני על ידי שימוש בכלי כתיבה ודף נייר (או לוח). כמו כן, ניתן ליצור מפת חשיבה על ידי שימוש בתכנות מחשב.
התחרות על הקיבולת המוגבלת של התודעה
לעיתים קרובות התודעה האנושית מזניחה את ההתייחסות לקלט החושי המיידי אשר מתקבל מהסביבה, עבור הקצאת משאבים קוגניטיביים למחשבות פנימיות[8]. באופן כללי, חוטי מחשבה המונחים על ידי גורמים פנימיים וחיצוניים מתחרים ללא הרף על מקומם. לפי מודל מרחב העבודה הגלובלי, החשיבה המודעת היא ביטוי של התכנים ש׳זכו׳ בתחרות הזו ברגע מסוים[8].
הצורך בתחרות נובע ממגבלת העיבוד של זיכרון העבודה. זהו מנגנון קוגניטיבי המאפשר לאדם להחזיק מידע במודעות ולהשתמש בו כדי להנחות את אופן הפעולה שלו[9]. ניתן להתייחס לזיכרון העבודה כאל תהליך מנטלי פעיל, שבו גירויים או ייצוגים פנימיים מאוחסנים בצורה מקוונת נגישה וזמינה “on-line”, כדי למנוע דעיכה זמנית או פלישה של מסיחים או גירויים מתחרים הנמצאים מחוץ למוקד הקשב הנוכחי[10].
עם זאת, לזיכרון העבודה יש קיבולת מוגבלת והוא יכול להכין רק כמות קטנה של מידע ברגע נתון[11]. אצל מרבית בני האדם זיכרון העבודה יכול להכיל כשבע יחידות מידע, כאשר הקשב הוא אחד הגורמים המשפיעים בצורה משמעותית על קיבולת זו[12]. למעשה, זהו צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. בעקבות צוואר הבקבוק הזה, לחוויה המודעת יש קיבולת מוגבלת[8]. הקיבולת המוגבלת של התודעה האנושית מעלה את הצורך בשליטה על תוכני התודעה.
משום שמטא-מודעות היא למעשה סוג של מודעות חווייתית, היא נכנסת למודעות באופן דומה לזה של שאר התכנים המודעים[3]. כתוצאה מכך, גם היא מתחרה מול כל שאר תוכני התודעה על אותה הקיבולת המוגבלת של התודעה האנושית.
שליטה על תוכני התודעה
לאדם יש יכולות מסוימת לשלוט על תוכני התודעה שלו. הוא יכול להפנות (או לא להפנות) את דעתו לעצם מסוים, קו מחשבה או ביצוע מוטורי[5]. יכולת זו מתפתחת מגיל צעיר מאוד. למעשה, פעוטות בגילאי 3–6 חודשים כבר מסוגלים ליצור הסחת דעת עצמית מגירויים לא נעימים[13].
לתת את הדעת או להקשיב, היא היכולת לרכז את הפעילות הקוגניטיבית של האדם בכיוון מסוים עבור רגע מסוים[5].
תהליכי העיבוד מלמטה-למעלה ומלמעלה-למטה מאפשרים לאדם להשקיע את משאבי הקשב שלו בצורה המיטבית עבור הנסיבות הנוכחיות, מתוך הישענות על ניסיון העבר[2].
הקשב הסלקטיבי מאפשר למידע רלוונטי להנחות את ההתנהגות של האדם, תוך כדי צמצום ההשפעה של מידע מסיח או לא רלוונטי[14].
פעולה זו של הפניית הקשב לגירויים המתאימים בלבד מכונה "סינון" (Filtering)[15].
עם זאת, היכולת של האדם לשלוט על תוכני התודעה שלו אינה מושלמת. כתוצאה מכך ייתכן שהאדם ימצא את עצמו נותן את דעתו על תכנים שלא בחר לעסוק בהם באופן מודע. תכנים אלו יכולים גם להסיח את דעתו מהדברים שבהם הוא עוסק באותו הרגע.
מטא-מודעות יכולה לסייע לשפעול תהליכים של שליטה עצמית[3].
הסחת דעת, או מוסחות, היא תופעה שבה הקשב של אדם או קבוצה מוסט מאובייקט הקשב הנבחר אל גורם מסיח. הסחת דעת עלולה לגרום לאובדן של חוט המחשבה והיא יכולה להיווצר בעקבות גורמים חיצוניים או פנימיים.
נדידת מחשבות היא דוגמה להסחת דעת בעקבות גורמים פנימיים. היא מתייחסת להיווצרותם של חוטי מחשבה המנותקים מגירויים הנמצאים בסביבה החיצונית של האדם ואינם קשורים למטלה או למשימה שהוא מבצע באותו הרגע[16].
ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על הנטייה להסחת דעת. למשל, ניתן לצמצם את כמות הסחות הדעת אשר נוצרת מגירויים חיצוניים על ידי מעבר לסביבהשקטה יותר[17] שבה יש פחות גורמים מסיחים.
כמו כן, אנשים הנמצאים במצב של זרימה מדווחים על היעדר הסחת דעת[18].
בין הגורמים להסחת דעת יכולים להיות קשיי קשב והנמכה ביכולת הקשב[19] בהתאם לכך, אחד המאפיינים של הפרעת קשב הוא נטייה מוגברת להסחת דעת[20]. בנוסף, הפרעת קשב מקושרת לנדידת מחשבות ספונטנית ואינטנסיבית, בעקבות קשיי ויסות של רשת ברירת המחדל[21].
יישוב הדעת מול פיזור הדעת
רמת השליטה של האדם על תוכני התודעה שלו ברגע מסוים יכולה לנוע על רצף שבין יישוב הדעת אל פיזור הדעת.
קשיבות, או מָיינְדְפוּלְנֶס (מאנגלית: Mindfulness), היא התהליך הפסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, ושאפשר לטפחה באמצעות תרגילי מדיטציה.
הפניית הקשב למה שנוכח כרגע, מתייחסת הן לגירוים שמקורם בסביבה החיצונית של האדם והן לגירויים פנימיים כמו רגשות ומחשבות[1].
תאוריה של תודעה או תיאורית המיינד (מאנגלית: Theory of mind, בראשי תיבות: ToM) היא היכולת הקוגניטיבית לייחס מצבים נפשיים כגון - אמונות, כוונות, תשוקות, רגשות, ידע - לעצמנו או לאחרים המבוססת על היכולת להבין כי לאנשים אחרים ישנן אמונות, תשוקות, כוונות ונקודות מבט השונות משלנו. יכולת זו חיונית לאינטראקציות חברתיות יומיומיות, והיא משמשת אותנו כאשר אנו מנתחים, שופטים ומעריכים התנהגויות של אחרים.
ישנם מצבים אשר יכולים להקשות על האדם לראות דברים מסוימים מנקודת המבט של הזולת. למשל, קללת הידע הוא מושג המתאר מצב שבו בעל ידע מסוים יתקשה מאוד לחשוב על הידוע לו מנקודת מבטו של אדם אחר, אשר אינו יודע את אותם הדברים.
מורכבות התודעה (mind)
המושג מורכבות התודעה (mind) מתייחס לאינטגרציה בין רכיבי החשיבה, לבין הידע והרגשות[23].
מורכבות התודעה מתייחסת ליכולתו של האדם להתמודד ביעילות עם משימות קשות ומסובכות מהמציאות, אשר מחייבת שימוש משולש בו זמני של רכיבי חשיבה, ידע ורגשות, יחד עם היכולת להיכנס לנעליו של הזולת[23].
אנשים בעלי מורכבות קוגניטיבית גבוהה (Cognitive complexity) מאופיינים בסכמות רבות מאלה של בעלי המורכבות הנמוכה[24].
מורכבות גבוהה של התודעה מתבטאת גם בפתיחות רבה לקבלת מידע ובמניעה של סמכותנות והשקפה שמרנית מדי, אשר יכולה להגן על האדם מהכאב שבחשיבה[23]. בהתאם לכך מורכבות התודעה מעלה את ההסתברות לעמדות סובלניות יותר. זאת משום שכאשר אדם בעל מורכבות גבוהה של התודעה, נכנס למצב של קונפליקט, הוא יתמודד עם המצב באמצעות ניתוח הקונפליקט ומרכיביו, כניסה לנעלי הזולת וביצוע היסקים נכונים[23].
בעקבות זאת, מורכבות גבוהה יכולה להוריד את עצמות הקונפליקטים. כמו כן, היא יכולה לצמצם במידה רבה התפרצות של אלימות בעטייה של קביעה נחרצת של דעה, אשר נשענת על עובדות מעטות ולא מייצגות[23].
זאת משום שמורכבות גבוהה תאפשר לאדם להבין את היחסיות והשונות של תפיסות ערכיות שונות הנמצאות בקונפליקט. כמו כן היא תאפשר לו להיכנס לנעלי הזולת ולהבין את עולם הערכים שלו מנקודת מבטו ועל ידי כך לצמצם את הסיכון לתגובות המאופיינות בהתלהמות וקנאות ולעודד פשרנות, ויתור והתנהלות אסרטיבית מול הזולת[23].
^ 12מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
^ 1234גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
^ 123456789By Schooler, Jonathan W.; Mrazek, Michael D.; Baird, Benjamin; Winkielman, Piotr. Mikulincer, Mario (Ed); Shaver, Phillip R. (Ed); Borgida, Eugene (Ed); Bargh, John A. (Ed), (2015). APA handbook of personality and social psychology, Volume 1: Attitudes and social cognition. APA handbooks in psychology., (pp. 179-202). Washington, DC, US: American Psychological Association, xlix, 982 pp.
^ 123רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.
^Flavell, J. H. (1976). Metacognitive aspects of problem solving. In: L. B. Resnick (ed.). The Nature of Intelligence. (pp. 231-235). NJ: Hillsdale, Erlbaum.
^ 123Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70.
^Johnston, C., Mash, E. J., Miller, N., & Ninowski, J. E. (2012). Parenting in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD). Clinical Psychology Review, 32, 215–228.
^Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
^Bavelier, D., Achtman, R. L., Mani, M., & Föcker, J. (2012). Neural bases of selective attention in action video game players. Vision research, 61, 132-143.
^Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
^Connor, D. J. (2012). Helping Students with Disabilities Transition to College: 21 Tips for Students with LD and/or ADD/ADHD. TEACHING Exceptional Children, 44(5), 16-25.
^Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.
^American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
.png)
