הבוחרים באיטליה בחרו את 630 חברי בית הנבחרים ו-315 חברי הסנאט של הרפובליקה עבור הפרלמנט האיטלקי ה-18, מאז 1948. על פי התוצאות הראשוניות, תנועת חמשת הכוכבים הפכה למנצחת הגדולה, כשהיא גורפת תמיכה של יותר מ-30% בעוד המפלגה הדמוקרטית עם 22%, כאשר קואליציית השמאל-מרכז, בראשות המפלגה הדמוקרטית, התרסקה, בעוד קואליציית המרכז-ימין גרפה כ-37%, עדיין לא הרוב הדרוש, לצורך הקמת ממשלה יציבה (מפלגתו של ברלוסקוני, פורצה איטליה, גרפה 14% בלבד). בבחירות ניכר ניצחון המפלגות הפופוליסטיות (תנועת חמשת הכוכבים והליגה), לעומת תבוסה למפלגות המסורתיות.[2][3]
מפלגת דרום טירול העממית–מפלגת האוטונומיה של דרום טירול
0.46
מספר מושבים
חופש ושוויון (LeU)
3.21
3.32
סך הכל
315
–
לאחר הבחירות
החוקה האיטלקית אינה מגדירה מגבלת זמן לכינון ממשלה קואליציונית, אך פרשנים פוליטיים העריכו כי נשיא איטליה יפזר את הפרלמנט באוגוסט 2018 אם לא תוצג ממשלה עד אז,[4] ברם כבר ב-7 במאי הנשיא הכריז כי ניסיון הרכבת הממשלה נכשל. תנועת חמשת הכוכבים והליגה הסכימו לערוך בחירות חדשות ב-8 ביולי 2018.[5][6][7]
למרות זאת המאמצים להרכבת ממשלה נמשכו, וב-13 במאי2018 נדמה היה שהמפלגות הגיעו לקראת הסכמה על תוכנית ממשלתית והרכבת ממשלה,[8][9] אך למחרת ב-14 במאי הם פגשו את הנשיא והודיעו כי התקשו להכריע בזהות ראש ממשלת איטליה הבא. הנשיא העניק להם 48 שעות אחרונות. לשם השגת הסכמה, ולא - תערכנה בחירות.[10]
בסופו של דבר הבחירות נמנעו ברגע האחרון עם ההכרזה על מינויו של ג'וזפה קונטה לתפקיד ראש ממשלת איטליה, אך היה צורך לעבור משוכה נוספת במחלוקת על זהות שר האוצר. ג'וזפה קונטה מינה את פאולו סבונה לתפקיד אך הנשיא סרג'יו מטרלה התנגד למינוי שר אוצר התומך בפרישת איטליה מגוש האירו. בעקבות זאת קונטה הודיע לנשיא כי הוא מוותר על מלאכת ניסיון הקמת הממשלה,[11][12] אך בסופו של דבר הושגה פשרה בדמותו של ג'ובאני טריה כשר אוצר, ואילו סבונה ישמש כשר לעניינים אירופיים.[13] בעקבות כך מונה ג'וזפה קונטה לראש ממשלה.