היריון טרנסג'נדרי הוא תהליך של נשיאת עובר בגופו של טרנסג'נדר. נכון להיום, אפשרות שכזו תלויה במידה רבה באברי הרבייה של האדם, כאשר טיפולים להתאמה מגדרית עשויים להשפיע על הפוריות. טרנסג'נדרים שנמצאים או רוצים להיכנס להיריון מתמודדים עם אתגרים רפואיים, משפטיים ופסיכולוגיים.
גברים טרנסג'נדרים
הטרנסג'נדר ההרה זאק אליאס, לצד אשתו הטרנסג'נדרית, דיאן רודריגז (אנ').
גברים טרנסג'נדרים יכולים להיכנס להיריון אם הם משאירים את השחלות והרחם שלהם מתפקדים. ללא קשר לטיפולים הורמונליים קודמים, התקדמות הליכי ההיריון והלידה זהה בדרך כלל לזו של נשים סיסג'נדריות.[1] כמו כן, הוכח ששימוש קודם בטיפולים מסוג זה לא עשוי להשפיע לרעה על תוצאות של גירוי שחלתי, ללא הבדלים משמעותיים בפרמטרים של תפקוד זקיקי או הבשלת ביציות בין גברים טרנסג'נדרים, עם וללא היסטוריה של שימוש בטסטוסטרון.[2]
עם זאת, גברים טרנסג'נדרים הנמצאים בהיריון נתונים לאפליה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בסוגים שונים של חוויות חברתיות, רגשיות ורפואיות שליליות, שכן היריון נחשב כפעילות נשית (או אף נשית בלבד). על פי המחקר "גברים טרנסג'נדרים שעברו היריון לאחר שינוי מגדרי מנקבה לזכר" של הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה(American College of Obstetricians and Gynecologists),[3] קיים חוסר במודעות, בשירותים ובסיוע רפואי הזמינים לגברים טרנסים בהיריון. חוסר נגישות לשירותים אלה עלולה להוביל לקושי במציאת שירותים נוחים ותומכים עבור טיפול טרום-לידתי, כמו גם לסיכון מוגבר לשימוש בשיטות שאינן בטוחות או בריאות. בנוסף, המחקר חשף שחלק מהאנשים דיווחו על דיספוריה מגדרית ותחושות בדידות עקב השינויים הדרסטיים במראה המתרחשים במהלך ההיריון, כגון חזה גדול יותר, ובשל שינויים בהבנת זהותם המגדרית בקרב הסביבה. עוד חוקרים מצאו ששימוש קודם בטסטוסטרון לא השפיע על ההיריון.
טיפול בטסטוסטרון משפיע על הפוריות, אך טרנסים רבים שנכנסו להיריון הצליחו לעשות זאת אחרי שישה חודשים של הפסקת הטסטוסטרון.[4] בנוסף, הוכח כי טסטוסטרון אינו אמצעי מניעה יעיל.[1][5] חשיפת עובר לרמות גבוהות של טסטוסטרון אקסוגני (ממקור חיצוני) היא טרטוגני. זה משפיע במיוחד בשליש הראשון להתפתחות העובר, כאשר לרוב ההיריון טרם מתגלה.[6] בנוסף, מטופלים שחווים אל-וסת (שהיא תופעת לוואי שכיחה של חשיפה אקסוגנית לטסטוסטרון) עלולים לחוות אתגרים נוספים בזיהוי היריונות מוקדמים, עקב היעדר מחזוריות וסתית סדירה, שיכול להצביע על היריון, למשל.[6] מסיבה זו, חשוב למטופלים ולעוסקים בתחום הבריאות לדון באופן מקיף ביעדי פוריות, בתכנון המשפחה ובאפשרויות למניעת היריון במהלך הטיפול המגדרי.[6] מחקרים קודמים של הריונות בנשים מצביעים על כך שרמות גבוהות של אנדרוגנים אנדוגניים (ממקור פנימי) קשורות למשקל לידה נמוך יותר, אם כי לא ברור כיצד שימוש קודם בטסטוסטרון אצל אדם טרנס שנמצא בהיריון עשוי להשפיע על משקל הלידה.[1]
היריון עתידי אפשרי להשגה על ידי בנק ביציות, אך תהליך שכזה עלול להגביר דיספוריה מגדרית או לא להיות נגיש בשל היעדר כיסוי ביטוחי.[4] טיפול בטסטוסטרון אינו שיטה מספקת למניעת היריון, וגברים טרנסים עלולים לחוות היריון לא מתוכנן,[4][7] במיוחד אם הם מחמיצים נטילת מינונים של ההורמון.[4] הריונות לא מתוכננים עשויים לגרום לכך שגברים טרנסג'נדרים או אנשים א-בינאריים ישקלו או יבצעו הפלה עצמית.[8]
אפשרויות הלידה כוללות בין היתר שיטות קונבנציונליות כגון לידה נרתיקית וניתוח קיסרי, ויש לקחת בחשבון את העדפת המטופל על מנת להפחית תחושות דיספוריה מגדרית אשר קשורות לשינויים ותחושות גופניות מסוימות.[1] על פי הסקר הלאומי לאפליה טרנסג'נדרית, שיעורי ההתאבדות והדיכאוןשלאחר הלידה בקרב אנשים טרנסים נמצאו גבוהים מהממוצע לכלל המבוגרים.[9] הדבר עשוי להיות מיוחס לגורמים כמו היעדר תמיכה חברתית, אפליה והיעדר הכשרה מספקת של רופאים.[9]
שיקול חשוב נוסף לאחר לידה עבור גברים טרנסים הוא האם לחדש את הטיפול בטסטוסטרון. אין כיום עדות לכך שטסטוסטרון נכנס לחלב האם בכמות משמעותית.[10] עם זאת, רמות גבוהות של טסטוסטרון עשויות לדכא הפרשות חלב, והנחיות שירותי הבריאות המליצו בעבר לגברים טרנסים שלא לעבור טיפול בטסטוסטרון בשלב ההנקה.[11] גברים טרנסים שעוברים ניתוח לשחזור חזה עשויים לשמור על יכולת ההנקה.[12]
מבין המגוון הרחב של הטיפולים הזמינים לטרנסג'נדרים, לרבות התערבויות כירורגיות ורפואיות, חלקם מציעים את האפשרות לשמר פוריות, בעוד שאחרים עלולים לסכן את היכולת של האדם להיכנס להיריון, וביניהם כריתת חצוצרות מניעתית או כריתת רחם מלאה.
התחשבות מיוחדת בבריאותם הנפשית של טרנסג'נדרים במהלך ההיריון היא חשובה. הוכח בעבר שאנשים טרנסג'נדרים חווים לעיתים קרובות שיעורי אובדנות גבוהים יותר מאנשים סיסג'נדרים, ופחות תמיכה חברתית מהסביבה ומהמשפחה הקרובה.[13][9] בקשר לכך, טרנסג'נדרים רבים שעוברים היריון דיווחו כי בחירותיהם בנותני שירותי הבריאות הושפעו במידה ניכרת מהשקפותיו של עובד הבריאות, וטרנסג'נדרים רבים מעדיפים שירותי מיילדות במקום לעבור צירים ולידה בבית חולים.
סטטיסטיקות
על פי נתונים שנאספו על ידי Medicare (אנ'), תוכנית ביטוח בריאות ממשלתית הפועלת באוסטרליה, 75 אנשים המזדהים כגברים ילדו באופן טבעי או בניתוח קיסרי במדינה בשנת 2016, ו-40 בשנת 2017.[14]
א-בינאריים
אנשים א-בינאריים עם מערכת רבייה נשית מתפקדת יכולים ללדת.[15] אנשים א-בינאריים שזוהו כנקבה בלידתם (assigned female at birth) נוטים יותר להיכנס להיריון מאשר טרנסים בינאריים (בעלי מגדר ברור), מכיוון שהם נוטים פחות לחפש פרוצדורות מגדריות רפואיות אשר משפיעות על הפוריות שלהם.[16][17]
לא כל האנשים הא-בינאריים, או אנשים טרנסים מכל זהות מגדרית, עוברים את השינוי המגדרי על ידי טיפול הורמונלי (HRT) או כל סוג של ניתוח מסיבות שונות, החל ממצבים רפואיים, נגישות או עלויות, אבל אלו שכן חייבים להפסיק את הטיפול הורמונלי כדי להמשיך בהיריון.[דרוש מקור] בקרב אנשים א-בינאריים הנוטלים טסטוסטרון, הריונות לא מתוכננים עשויים להיות נפוצים יותר אם הם נוטלים מינון נמוך של טסטוסטרון.[4] הורים א-בינאריים בוחרים אם להיקרא "אמא" או "אבא" במסמכים הרשמיים, או להשתמש בתארים נייטרליים-מגדרית או א-בינאריים.[18]
טכנולוגיית השתלת רחם (Uterine transplantation, או בקיצור UTx) עדיין נמצאת בחיתוליה ואינה זמינה לציבור. נכון לשנת 2019, בנשים סיסג'נדריות בוצעו יותר מ-42 פרוצדורות UTx, כאשר 12 לידות חיות התקבלו מהרחמים המושתלים, על פי הפרסומים.[22] בשנת 2016 הוקמה האגודה הבינלאומית להשתלות רחם (ISUTx). חברים בה 70 רופאים ומדענים קליניים, ויש לה כיום 140 נציגים בין-יבשתיים.[23] מטרתה היא "לקדם את הטיפול הרפואי בתחום השתלות הרחם באמצעות חידושים מדעיים".[24]
בשנת 2012 פרסמה אוניברסיטת מקגיל את המאמר "קריטריוני מונטריאול לכדאיות אתית של השתלת רחם", מערכת מוצעת של קריטריונים לביצוע השתלות רחם, בכתב העת Transplant International.[25] לפי קריטריונים אלה, רק אישה סיסג'נדרית יכולה להיחשב מבחינה אתית כזכאית להשתלה אך טרנסיות רבות טוענות כי הדרתן של נשים טרנסיות ממועמדות לכך עשויה להיות בלתי מוצדקת.[26]
חברה ותרבות
יוניקוד הציגה אימוג'ים של "גבר בהיריון" ו"אדם בהיריון" (עבור א-בינאריים) בגרסה 14.0, שאושרה בספטמבר 2021.[27]
^Lefkowitz, Ariel; Edwards, Marcel; Balayla, Jacques (אוק' 2013). "Ethical considerations in the era of the uterine transplant: an update of the Montreal Criteria for the Ethical Feasibility of Uterine Transplantation". Fertility and Sterility. 100 (4): 924–926. doi:10.1016/j.fertnstert.2013.05.026. ISSN0015-0282. PMID23768985. However, it certainly bears mentioning that there does not seem to be a prima facie ethical reason to reject the idea of performing uterine transplant on a male or trans patient. A male or trans patient wishing to gestate a child does not have a lesser claim to that desire than their female counterparts. The principle of autonomy is not sex-specific. This right is not absolute, but it is not the business of medicine to decide what is unreasonable to request for a person of sound mind, except as it relates to medical and surgical risk, as well as to distribution of resources. A male who identifies as a woman, for example, arguably has UFI, no functionally different than a woman who is born female with UFI. Irrespective of the surgical challenges involved, such a person's right to self-governance of her reproductive potential ought to be equal to her genetically female peers and should be respected.{{cite journal}}: (עזרה)
.jpg)
