היו לה קרובי משפחה ידועים רבים. בעלה היה הצייר רישרד רולנד הולסט (אנ'). המשורר אדריאן רולנד הולסט (1888–1976), שכונה "הנסיך ההולנדי של המשוררים", היה אחיינו של בעלה.
ראשית חייה
רולנד הולסט, שנולדה בנורדווייק (אנ') ב-24 בדצמבר 1869, גדלה במשפחה הנוצרית האמידה והליברלית של הנוטריון תאודור וילם ואן דר סכלק ואנה אידה ואן דר סכלק-ואן דר הובן. רולנד הולסט למדה ארבע שנים בפנימייה בוולפ (אנ') ולמדה צרפתית בלייז'.[2]
עד מהרה הגיעה רולנד הולסט לפתח כישרון כמשוררת. היא נישאה לאמן רישרד רולנד הולסט (אנ') ב-1896[3] והתיידדה עם המשורר הרמן חורטר (אנ'), שגרם לה לקרוא את "הקפיטל" מאת קרל מרקס. בערך בזמן הזה היא הפכה פעילה פוליטית והחלה את דרכה כסופרת בתחומים פוליטיים, היסטוריים ופילוסופיים.[4]
שירה
בסביבות שנת 1890 פגשה הנרייטה את המשורר אלברט פרוויי (אנ'), אשר יחד עם והמשורר וילם קלוס (אנ') היה בין מנהיגי הטכטיחרס (אנ')[ב] ומייסדי כתב העת הספרותי דה ניאו חידס (אנ') ("המדריך החדש"). ב-1892 פגשה את הצייר יאן טורופ. היא כתבה על טורופ ופרוויי בסונטות הראשונות שלה. בשירים אלו היא הציגה את צרכיה העזים כאמנית, ליתר דיוק: כמשוררת.
בשנת 1911, רולנד הולסט הצטרפה כמרקסיסטית אורתודוקסית ל-SDAP. בניגוד לרוב המרקסיסטים האורתודוקסים האחרים, היא לא עברה מיד למפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SDP, שנודעה מאוחר יותר כמפלגה הקומוניסטית של הולנד (אנ') [CPN]). בניגוד לעצתה של רוזה לוקסמבורג בשנים מסוימות היא נשארה בלתי מפלגתית. היא הקימה ב-1915, יחד עם מספר חברי SDAP ו-SDP, את Revolutionair Socialistische Vereeniging ("האגודה הסוציאליסטית המהפכנית"). בזמן שהייתה ב-CPN, היא נצבה לצד הרמן חורטר (אנ'), אנטון פאנקוק (אנ') והחלק הקומוניסטי השמאלי של המפלגה.
"Rode Jet" (שפירושו "יט האדומה", כינוי של רולנד הולסט) מילאה תפקיד גם במהלך המהומה המהפכנית של נובמבר 1918. ב-13 בנובמבר היא הצטרפה עם דוד ויינקופ (אנ') בראש תהלוכה לקסרקטין אורנג'-נסאו באמסטרדם, לחגוג את האחווה עם ההוסרים. התערבות כוחות הביטחון הביאה לשני הרוגים, הקורבנות היחידים של "המהפכה שלא קרתה".
1928–1952: נוצרית סוציאליסטית
להנרייטה רולנד הולסט היו לא מעט בעיות בריאות. היא סבלה מדכדוך, התקפי אנורקסיה,[6]אנמיה ומחלות לב, אך כשהייתה בריאה נאבקה בלהט בלתי פוסק לשפר את מעמדם של עובדים, נוער ונשים.
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה פעילה בהתנגדות ההולנדית,[7] כעורכת של מגזין ההתנגדות De Vonk ("הניצוץ"),[7] ואחר כך De Vlam ("הלהבה"). למרות היותה ממשפחה אמידה, היא בהחלט לא הייתה "סוציאליסטית סלון".
בסוף חייה כתבה את האוטוביוגרפיה et vuur brandde voort ("האש בערה"). היא נפטרה באמסטרדם ב-21 בנובמבר 1952 בגיל 82. פרוטומה הוצבה לזכרה במקום הולדתה נורדוויק ב-1969.
כתבים
שירה
het Jeugdwerk (1884–1892) - "עבודת הנוער"
Sonnetten en Verzen in Terzinen geschreven – "סונטות וחרוזים שנכתבו בטרזין", איורים רישרד רולנד הולסט
De nieuwe geboort - "הלידה מחדש", 1902
כתבים פוליטיים
Kapitaal en Arbeid in Nederland, Amsterdam 1902. - "הון ועבודה בהולנד"
De groote spoorwegstaking, de vakbeweging en de SDAP, Den Haag 1903. - שביתות הרכבת ההולנדית של 1903, ותפקידם של האיגודים ושל ה-SDAP בה.
Algemeene werkstaking en sociaaldemocratie, Rotterdam 1906. - "שביתה כללית וסוציאל-דמוקרטיה", יצירה זו הופיעה בגרמנית בשנת 1905, עם הקדמה מאת קרל קאוטסקי.
De opstandelingen, Een lyrisch treurspel in drie bedrijven, Amsterdam 1910. - "המורדים, טרגדיה לירית בשלוש מערכות", יצירה לירית על המהפכה הרוסית של 1905.
De philosophie van Dietzgen en hare beteekenis voor het proletariaat, Rotterdam 1910. - "הפילוסופיה של דיצגן ומשמעותה עבור הפרולטריון"
Revisionistische en Marxistische tactiek in de kiesrecht-beweging, Rotterdam 1910. - "טקטיקות רוויזיוניסטיות ומרקסיסטיות בתנועת זכות הבחירה", פולמוס נגד הסוציאליזם הרוויזיוניסטי של טרולסטרה בנוגע לזכויות ההצבעה.
De strijdmiddelen der sociale revolutie, Amsterdam 1918. - "אמצעי המאבק למהפכה חברתית"
De revolutionaire massa-aktie. Een studie, Rotterdam 1918. - "הפעולה ההמונית המהפכנית. מחקר"
De daden der Bolschewiki, Amsterdam 1919. - "מעשיהם של הבולשביקים", נכתב להגנת הבולשביקים.
Verslag van het Derde Internationale Communistische Congres, 1921. - "דו"ח הקונגרס הקומוניסטי הבינלאומי השלישי"
^מקורות מסוימים מאייתים את שמה כ-Henriëtte, עם אומלאוט, אך בתעודת הלידה שלה שמה ללא האומלאוט, כמו רוב המקורות. הכינוי שלה היה "יט", ובגלל יחסה למשורר אדריאן רולנד הולסט היא כונתה לעיתים קרובות כ"טנטה יט" ("דודה יט").
^תנועת שנות השמונים של המאה ה-19 (בהולנדית: Beweging van Tachtig), הייתה קבוצה רדיקלית ורבת השפעה של סופרים הולנדים שפיתחו גישה חדשה בספרות ההולנדית של המאה ה-19.