Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

וודי אלן

וודי אלן
Heywood Allen

צילום מ-2006
צילום מ-2006
לידה 30 בנובמבר 1935 (בן 88)
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה Allan Stewart Konigsberg עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1950
מקום לימודים
בן או בת זוג
צאצאים רונאן פארו, Manzie Tio Allen, Dylan Farrow, Moses Farrow, Bechet Dumaine Allen עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
https://www.woodyallen.com/
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הייווד "וודי" אלן (באנגלית: Heywood "Woody" Allen; נולד ב-30 בנובמבר 1935[1]) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, מחזאי, שחקן, קומיקאי, מוזיקאי וסופר יהודי-אמריקאי, מיוצרי הקולנוע החשובים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ואף במאה ה-21. זכה בפרסי אוסקר לבמאי ולתסריט הטובים ביותר עבור הסרט "הרומן שלי עם אנני" ולפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור סרטיו "חנה ואחיותיה" ו"חצות בפריס". שחקני סרטיו זכו אף הם בפרסי אוסקר לאורך השנים.

ביוגרפיה

וודי אלן בנעוריו

נולד בשם אלן סטיוארט קוניגסברג (Allan Stewart Konigsberg) בברוקלין, ניו יורק שבארצות הברית למשפחה יהודית. הסבים והסבתות שלו היגרו לארצות הברית מאוסטריה ומפוניבז' שבליטא. הוריו, מרטין ונטי, חיו במידווד, שם למד בבית-ספר יהודי של ימי ראשון במשך שמונה שנים. במקביל למד בבית-ספר ציבורי (Public School 99) ואחר כך בתיכון מידווד, שם הרשים את חבריו (שכינוהו "רד", Red, בשל שערו הג'ינג'י) בכישרונו במשחק קלפים (כישרון שהוצג בסרטו "סקופ"). כדי לגייס כסף הוא החל לכתוב בדיחות עבור סוכנות דייוויד או. אלבר, שמכרה אותן לבעלי-טור בעיתונים. בגיל 16 החל לכתוב לכוכבים כמו סיד סיזר והחל לכנות את עצמו "וודי אלן". לאחר התיכון פנה לאוניברסיטת ניו יורק ולמד שם קורס באמנויות התקשורת, אולם עד מהרה נשר מהלימודים. הוא ציין כי את מיטב השכלתו רכש מחוץ לתחום הלימודים הפורמליים. מעולם לא סיים את התואר שהתחיל באוניברסיטה, אך הקדיש זמן רב לקריאת ספרות וספרי פילוסופיה.

בגיל 19 נישא להרלין רוזן והחל לכתוב תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "המופע של אד סאליבן", "The Tonight Show", ואחרים. ב-1957 זכה בפרס אמי הראשון שלו. באותה תקופה התגרש מהרלין.

הוא החל לכתוב ספרים ומחזות וב-1960 החל בקריירה חדשה כקומיקאי סטנד-אפ. אז גם החל לכתוב לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "Candid Camera" ("מצלמה נסתרת"), ואף הופיע בכמה פרקים. יחד עם מנהליו הפך את חסרונותיו ליתרונות ופיתח את הדמות הנוירוטית וחסרת הביטחון, שהפכה מוכרת מאוחר יותר בסרטיו. בשנת 1970 ניהל רומן עם השחקנית דיאן קיטון ואף כי נפרדו לאחר שנה, המשיכו לשמור על קשרים טובים, והיא הופיעה בכמה מסרטיו, ביניהם הרומן שלי עם אנני (Annie Hall), שחק אותה, סם, ישנוני, אהבה ומלחמה, ימי הרדיו כזמרת ברים.

הסרט הראשון עם תסריט פרי עטו היה מה חדש, חתלתולה? (1965). ניסיונו הראשון בבימוי היה הסרט "מה נשמע, טייגר לילי?" (1966) ובו סרט יפני קיים שזכה לפסקול חדש באנגלית עם דיאלוג קומי חדש לחלוטין. ב-1967 הופיע בסרט ג'יימס בונד הלא-רשמי "קזינו רויאל". עבודת הבימוי הרגילה הראשונה שלו הייתה בסרט "קח את הכסף וברח" (1969). בין סרטיו המוקדמים ניתן למצוא את "בננות", "כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול)", "ישנוני" ו"אהבה ומלחמה". סרטים אלה נבנו על סלפסטיק, בדיחות ויזואליות, ושנינות מילולית.

בשנת 1972 שיחק בסרט "שחק אותה סם" שביים הרברט רוס. הסרט מבוסס על מחזה שכתב אלן, שהועלה בהצלחה רבה בברודוויי. היה זה שיתוף הפעולה הקולנועי הראשון שלו עם דיאן קיטון, וכן הסרט השני והאחרון שאלן כתב את תסריטו ולא ביים אותו.

בשנת 1976 כיכב בסרט "שם בהשאלה" (The Front), שבוים בידי מרטין ריט. סרט זה בחן ברצינות את תופעת הרשימות השחורות בהוליווד בשנות החמישים. הוא שב לביים ב-1977 בסרט "הרומן שלי עם אנני", סרט שסימן מפנה חשוב להומור מתוחכם יותר (הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר). הוא ביים גם כמה סרטי דרמה רציניים. סרטיו המצליחים ביותר הופקו בעשר השנים שהחלו עם הפקת "הרומן שלי עם אנני"; הצלחות ביקורתיות וקופתיות אחרות היו "מנהטן" ו"חנה ואחיותיה".

על אף הצלחותיו הרבות והשבחים להם זכה מהאקדמיה, נהג אלן להיעדר באופן קבוע מטקסי האקדמיה, גם כשזכה בפרס אוסקר על הסרטים "הרומן שלי עם אנני" ו"חנה ואחיותיה". למעשה, בערב הטקס הוא נוהג ללכת אל מועדון ג'אז קבוע בו הוא גם מנגן. בשנים האחרונות סרטיו זכו להצלחה רבה יותר באירופה מאשר באמריקה.

סרטיו משנות השמונים מושווים לעיתים קרובות לסרטים מהקולנוע הרוסי והפולני ולרבים מהם יש סוף עצוב (כמו ב"שושנת קהיר הסגולה"). על סרטי הדרמה שלו, כמו "ספטמבר", נאמר לעיתים קרובות שהם מחקים את הבמאים האירופאים, ובעיקר את אינגמר ברגמן.[2] בשנות התשעים חזר לסרטים קלילים יותר עם סוף טוב: "קליעים מעל ברודוויי", "כולם אומרים אני אוהב אותך" ואחרים.

ב-28 בינואר 1988, בעקבות התמונות שהגיעו מהאינתיפאדה הראשונה, כתב אלן מאמר בניו יורק טיימס, המבקר את מדינת ישראל: "כתומך של ישראל, וכאחד שהיה תמיד מזועזע ממעשי הזוועה שמדינה זו סבלה מידי שכניה העוינים, מידי טרוריסטים ומידי העולם בכלל, אני המום מעבר לכל מידה לנוכח הטיפול של היהודים בפלסטינים המתקוממים... האם אלה הם האנשים שאת כספם הייתי גונב מהקופסה בצבעי הכחול-לבן אחרי שהייתי אוסף כספים עבור מולדת יהודית?".[3] אלן מעולם לא ביקר בישראל ועם זאת אמר ש"יש מי שמחביא שנאת יהודים מאחורי שנאת ישראל".

וודי אלן וסון-יי נישאו ב-1997, ומאוחר יותר אימצו שתי בנות. הבנות נקראו על שם נגני ג'אז: בקט אלן על שם סידני בקט, ומנזי טיו אלן על שם מנזי ג'ונסון. אלן הוא גם נגן קלרינט, והוא החל לנגן בהופעות שונות החל משנות השישים. הוא מופיע באופן קבוע בניו-יורק במלון קרלייל עם להקה המתמחה בג'אז בסגנון ניו אורלינס של תחילת המאה ה-20 - Eddy Davis New Orleans Jazz Band .

וודי אלן בפסטיבל קאן, 2011

ב-2002 הופיע וודי אלן במפתיע בטקס האוסקר ונטל חלק במחווה לניו-יורק לאחר פיגועי 11 בספטמבר. סרטיו בשנות ה-2000 זכו להצלחה: "ויקי כריסטינה ברצלונה" שגרף מעל ל-90 מיליון דולר,[4] "סקופ" עם כ-40 מיליון,[5] ו"מה שעובד" עם כ-21 מיליון.[6]

ב-2011 זכה בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור סרטו "חצות בפריס". ב-2013 זכה בפרס גלובוס הזהב על מפעל חיים. הוא נעדר מהטקס, ואת הפרס קיבלה בשמו דיאן קיטון.

ב-2014 הוקרן "קסם לאור ירח", סרטו של אלן, בהשתתפות קולין פירת', אמה סטון, מרשה גיי הארדן, ג'קי ויבר, איילין אטקינס והאמיש לינקלייטר. באותה שנה אלן משחק תפקיד מרכזי בסרטו של ג'ון טורטורו "רק ג'יגולו".[7]

ב-2016, לראשונה בקריירה שלו, כתב, ביים והופיע בתפקיד הראשי בסדרת טלוויזיה, "Crisis in Six Scenes" ("משבר בשש סצנות"). לצדו הופיעה בסדרה מיילי סיירוס. ששת פרקי הסדרה עלו לאתר "אמזון" ב-1 באוקטובר 2016.

וודי אלן ממשיך לכתוב ולביים סרט אחד בשנה בממוצע. אלו מסרטיו שמרוויחים יותר מ-10 מיליון דולר נחשבים להצלחה מסחרית. רק אחדים מסרטיו האחרונים הגיעו ליעד זה. למרות חוסר הצלחתם היחסית בקופות, סרטיו במאה ה-21 ממשיכים למשוך שחקנים רבים ומגוונים. הוא ממשיך לכתוב סרטים לדמות הנוירוטית שיצר בשנות השישים והשבעים, אולם בשל גילו המתקדם, הדמות מגולמת בידי שחקנים אחרים, ובהם קנת בראנה וג'ייסון ביגס.

וודי אלן נשוי מאז 1997 לסון-יין שהיא בתו המאומצת של בת זוגו לשעבר מיה פארו שהאשימה אותו לאחר שנפרדו בתקיפה מינית של דילן בתם הקטנה. על אף שהמשטרה החליטה לאחר חקירה לא להגיש כתב אישום, נפגע מעמדו הציבורי של וודי אלן, בעיקר, בצפון אמריקה. בעקבות תנועת ה-Me Too סרטיו זוכים לכתף קרה מצד תעשיית הסרטים האמריקנית והוא יוצר סרטים בעיקר עבור הקהל האירופאי.

חיים אישיים

וודי אלן עם רעייתו סון-יי בפסטיבל הסרטים טרייבקה, 2009

בין 1966 ל-1970 היה נשוי לשחקנית לואיז לאסר (Louise Lasser).

בין 1970 ל-1971 היה במערכת יחסים קצרה עם השחקנית דיאן קיטון, איתה הוא שומר על יחסי חברות ועבודה קרובים.

בין השנים 1979 ל-1992 היה במערכת יחסים עם השחקנית מיה פארו, אשר שיחקה ב-13 מסרטיו. לזוג שני ילדים מאומצים ובן ביולוגי. ב-1992 נפרדו השניים לאחר שהתברר כי אלן מנהל מערכת יחסים עם בתה המאומצת של פארו, סון-יי פרווין, שהייתה אז בת 21. על פי ההאשמות של פארו, מערכת היחסים בין השניים החלה כשסון-יי עוד הייתה תלמידת תיכון. אירועים אלה הזכירו במקצת את עלילת סרטו שיצא לאקרנים באותם ימים, "בעלים ונשים". בסרט זה מגלמים אלן ומיה זוג שיחסיהם הארוכים מתפרקים, והדמות שאלן מגלם נמשכת לסטודנטית בת 20 שלומדת אצלו.

במקביל להצלחתו הקולנועית, עוררו חייו האישיים עניין ציבורי רב כאשר פרטי הפרידה שלו ממיה פארו זכו לתשומת לב תקשורתית. בקרב על משמורת ילדיהם, האשימה פארו את אלן בכך שתקף מינית את דילן, בתם המאומצת בת השבע, אך לאחר חקירה ארוכה שבה לא נמצאו ממצאים מרשיעים החליטו שלטונות החוק שלא להגיש כתב אישום בנושא.[8] וודי אלן נבדק במכונת אמת ונמצא דובר אמת. פארו סירבה בתוקף לבצע בדיקה דומה.

את גרסתה הציגה פארו בספר "What Falls Away: A Memoir". בבגרותה, האשימה דילן את אלן בכך שתקף אותה מינית.[9][10][11] רונאן פארו אחיה של דילן, בנם הביולוגי של אלן ופארו, ועיתונאי שאימץ את שם אמו, עמד לצידה של אחותו.[12] רונאן, שחשף ב-2017 את פרשת הארווי ויינסטין, קרא להחרים את אביו. לעומת זאת, מוזס, בנם המאומץ של פארו ואלן, תמך בגרסתו של אלן.[13]

במרץ 2020 ביטלה הוצאת הספרים האצ'ט את הוצאת ספר הזכרונות שאלן אמור היה לפרסם באפריל 2020 בעקבות שביתת מחאה של עובדי ההוצאה שהתנגדו להוצאת הספר לאור ההאשמות שהופנו אליו מבתו דילן.[14]

ב-1997 נישא אלן לסון-יי ולהם שני ילדים מאומצים. סון-יי ניתקה קשר עם אמה ואחיה, ושמרה על שתיקה בכל הנוגע לפרשות המערבות את משפחתה. ב-2018 התראיינה לראשונה בנושא וטענה שההאשמות של פארו שקריות. כמו כן האשימה את פארו בהתעללות פיזית ויחס מחפיר לאורך השנים.[15] אחיה המאומץ ובנו של אלן, מוזס, תמך בגרסתה ועמד לצידו של אביו, כשהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אמו מיה פארו והתנהגותה.[16]

בשנת 2021 יצאה סדרה בת ארבעה חלקים בשם "אלן נגד פארו", הסדרה מגוללת את פרשיית התקיפה המינית על פי העדויות של מיה פארו, בתה דילן שמספרת איך אלן תקף אותה מינית בהיותה ילדה ושיחות עם מקורבים. הסדרה מספרת בהרחבה על הרקע לפרשה, יחסי המשפחה והזוגיות בין פארו לאלן. לצד העדויות מוצגים קטעי ארכיון מצילומיה הביתיים של פארו והקלטות שמתעדות שיחות בינה לבין אלן.

מאפייני יצירתו

פסל של אלן באוביידו שבספרד

אלן בדרך-כלל כותב, מביים, ומככב במרבית סרטיו. סרטיו הטובים ביותר של אלן משלבים הומור עם רוך ופתוס. דמותו הקולנועית של אלן היא פתטית משהו, מילולית מאוד, שקועה בעצמה, ומלאה בנוירוטיות, בלהג פסיכולוגי, וחוסר ביטחון עצמי. זו דמות של אינטלקטואל יהודי עירוני המקיים מערכות יחסים מסובכות עם סביבתו ומנסה להבין את משמעות החיים. כמעט כל סרטיו מתרחשים במנהטן (ניו יורק), ומספקים דימוי מורכב ורומנטי-משהו של העיר כרקע לקו העלילה.

נושאים מרכזיים העולים שוב ושוב בסרטיו הם שאלת מהות האהבה, האופן בו מתעצב הדימוי העצמי, היחס בין האמנות לבין החיים, והשפעת תודעת הזמן על האופן שבו אנו מבינים את העולם.

וודי אלן הוא מעריץ של הקולנוע האירופי ובייחוד מלא הערכה לסרטיו של במאי הסרטים השוודי אינגמר ברגמן[2] וכמוהו גם הוא נוטה לעסוק בסרטיו בשאלות יסוד של הקיום האנושי.

פעמים רבות התייחס אלן בסרטיו לחייו הפרטיים, ותרם בכך לטשטוש ההבחנה בין דמותו על המסך לבין דמותו בחיים. לא פעם הנשים בחייו, כמו דיאן קיטון ומיה פארו, נבחרו על ידיו לשחק בתפקידים הראשיים בסרטיו.

זהותו היהודית של אלן באה לידי ביטוי בכמה מסרטיו בהם הוא מזכיר את משפחתו היהודית, בתי כנסת, כוחו של הרבי בקהילה ועוד. לעיתים סרטיו עוסקים בקונפליקטים מוסריים גם בהקשר של היחס לאלוהים והוא מציג תמונה מורכבת של הקיום האנושי של אדם המחפש אחר אהבה ומשמעות בחיים.

פילמוגרפיה חלקית

What's New, Pussycat (תסריט)
What's Up, Tiger Lily
Take the Money and Run
Bananas
Everything You Always Wanted to Know About Sex (But Were Afraid to Ask)
Play it Again, Sam (תסריט)
Sleeper
Love and Death
Annie Hall
Interiors
Stardust Memories
Zelig
Hannah and Her Sisters
Radio Days
September
Shadows and Fog
Bullets Over Broadway
‎Mighty Aphrodite
Everyone Says I Love You
Deconstructing Harry
Celebrity
‎Small Time Crooks
The Curse of the Jade Scorpion
‎Hollywood Ending
‎Anything Else
‎Melinda and Melinda
Match Point
‎Scoop
Cassandra's dream
Whatever Works
You Will Meet a Tall Dark Stranger
Midnight in Paris
To Rome with Love
Blue Jasmine
Café Society
A Rainy Day in New York
Rifkin's Festival
Coup de chance

פרסומים פרי עטו

מחזות

איור של אלן מאת חיים טופול
  • Don’t Drink the Water: A comedy in two acts (1967), ASIN B0006BSWBW
  • Play It Again, Sam (1969), ISBN 0-394-40663-X
  • God: A comedy in one act (1975), ISBN 0-573-62201-9
  • The Floating Light Bulb (1981)
  • Three One-Act Plays: Riverside Drive / Old Saybrook / Central Park West (2003), ISBN 0-8129-7244-9
  • Writer’s Block: Two One-Act Plays (2005), ISBN 0-573-62630-8 (includes Riverside Drive and Old Saybrook)
  • A Second Hand Memory: A drama in two acts (2005)
  • The one-act plays God and Death are both included in Allen’s 1975 collection Without Feathers (see below).

סיפורים קצרים

- חיסול חשבונות, הוצאת כנרת, 1984.

קובצי מאמרים

  • Complete Prose of Woody Allen (1992), ISBN 0-517-07229-7. (Collection of Allen’s short stories first published in Getting Even, Without Feathers and Side Effects.)
  • The Insanity Defense: The Complete Prose. New York: Random House Trade Paperbacks, 2007, ISBN 978-0812978117.

אוטוביוגרפיה

Apropos of Nothing, 2020 (אפרופו שום דבר)

פרסים והוקרה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: וודי אלן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וודי אלן

הערות שוליים

  1. ^ למרות שכמעט כל המקורות מציינים את יום הולדתו של אלן ב-1 בדצמבר, אלן כותב באוטוביוגרפה שלו "Apropos of Nothing" משנת 2020, שהוא נולד למעשה ב-30 בנובמבר: "נולדתי בעצם ב-30 בנובמבר, קרוב מאוד לחצות, וההורים שלי דחו את התאריך ביום כדי שאתחיל את חיי בראשון לחודש".
  2. ^ 1 2 [1] וודי אלן בעיתון "טיים" על אינגמר ברגמן(הקישור אינו פעיל, 16.2.2020)
  3. ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 391
  4. ^ Vicky Cristina Barcelona, Box Office Mojo הסרט באתר "בוקס אופיס"
  5. ^ Scoop, Box Office Mojo הסרט סקופ באתר "בוקס אופיס"
  6. ^ [2] הסרט "מה שעובד" באתר "בוקס אופיס".(הקישור אינו פעיל, 16.2.2020)
  7. ^ רק ג'יגולו, סקירה, עופר ליברגל, 25 אפריל 2014
  8. ^ Brozan, Nadine. "Chronicle", The New York Times, May 13, 1994
  9. ^ טענות אלו הובאו בסדרה הדוקומנטרית "אלן נגד פארו", שהופצה ב-2021.
  10. ^ ynet, וודי אלן תוקף: "מיה פארו ניצלה את דילן", באתר ynet, 8 בפברואר 2014
  11. ^ נטע חוטר, ‏לעזוב את מנהטן, באתר ‏מאקו‏, 23 בפברואר 2021
  12. ^ "My Father, Woody Allen, and the Danger of Questions Unasked (Guest Column)". The Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-2017-09-26.
  13. ^ A SON SPEAKS OUT By Moses Farrow, A SON SPEAKS OUT By Moses Farrow
  14. ^ העובדים מחו, והוצאת האצ'ט לא תפרסם את ספרו של וודי אלן, באתר כלכליסט, 7 במרץ 2020
  15. ^ Daphne Merkin, After Decades of Silence, Soon-Yi Previn Speaks, Vulture, ‏2018-09-16 (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ אתר למנויים בלבד סופאן דב, "אמא שטפה לי את המוח", אומר מוזס, בנם של וודי אלן ומיה פארו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017


פרס אוסקר לבימוי הטוב ביותר
1927–1940 פרנק בורזייגי (1927) • לואיס מיילסטון (1928) • פרנק לויד (1929) • לואיס מיילסטון (1930) • נורמן טאורוג (1931) • פרנק בורזייגי (1932) • פרנק לויד (1933) • פרנק קפרה (1934) • ג'ון פורד (1935) • פרנק קפרה (1936) • לאו מקארי (1937) • פרנק קפרה (1938) • ויקטור פלמינג (1939) • ג'ון פורד (1940)
1941–1960 ג'ון פורד (1941) • ויליאם ויילר (1942) • מייקל קורטיז (1943) • לאו מקארי (1944) • בילי ויילדר (1945) • ויליאם ויילר (1946) • איליה קאזאן (1947) • ג'ון יוסטון (1948) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1949) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1950) • ג'ורג' סטיבנס (1951) • ג'ון פורד (1952) • פרד זינמן (1953) • איליה קאזאן (1954) • דלברט מאן (1955) • ג'ורג' סטיבנס (1956) • דייוויד לין (1957) • וינסנט מינלי (1958) • ויליאם ויילר (1959) • בילי ויילדר (1960)
1961–1980 רוברט וייז/ג'רום רובינס (1961) • דייוויד לין (1962) • טוני ריצ'רדסון (1963) • ג'ורג' קיוקור (1964) • רוברט וייז (1965) • פרד זינמן (1966) • מייק ניקולס (1967) • קרול ריד (1968) • ג'ון שלזינגר (1969) • פרנקלין שפנר (1970) • ויליאם פרידקין (1971) • בוב פוסי (1972) • ג'ורג' רוי היל (1973) • פרנסיס פורד קופולה (1974) • מילוש פורמן (1975) • ג'ון ג. אבילדסן (1976) • וודי אלן (1977) • מייקל צ'ימינו (1978) • רוברט בנטון (1979) • רוברט רדפורד (1980)
1981–2000 וורן בייטי (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ג'יימס ברוקס (1983) • מילוש פורמן (1984) • סידני פולאק (1985) • אוליבר סטון (1986) • ברנרדו ברטולוצ'י (1987) • בארי לוינסון (1988) • אוליבר סטון (1989) • קווין קוסטנר (1990) • ג'ונתן דמי (1991) • קלינט איסטווד (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • רוברט זמקיס (1994) • מל גיבסון (1995) • אנתוני מינגלה (1996) • ג'יימס קמרון (1997) • סטיבן ספילברג (1998) • סם מנדס (1999) • סטיבן סודרברג (2000)
2001–2020 רון הווארד (2001) • רומן פולנסקי (2002) • פיטר ג'קסון (2003) • קלינט איסטווד (2004) • אנג לי (2005) • מרטין סקורסזה (2006) • האחים כהן (2007) • דני בויל (2008) • קתרין ביגלו (2009) • טום הופר (2010) • מישל הזנוויציוס (2011) • אנג לי (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • בונג ג'ון-הו (2019) • קלואי ז'או (2020)
2021–היום ג'יין קמפיון (2021) • הדניאלס (2022) • כריסטופר נולאן (2023)
זוכי פרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר
מייק ניקולס (1968) • ג'ון שלזינגר (1969) • ג'ורג' רוי היל (1970) • ג'ון שלזינגר (1971) • בוב פוסי (1972) • פרנסואה טריפו (1973) • רומן פולנסקי (1974) • סטנלי קובריק (1975) • מילוש פורמן (1976) • וודי אלן (1977) • אלן פארקר (1978) • פרנסיס פורד קופולה (1979) • אקירה קורוסאווה (1980) • לואי מאל (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ביל פורסיית' (1983) • וים ונדרס (1984) • (לא חולק הפרס) (1985) • וודי אלן (1986) • אוליבר סטון (1987) • לואי מאל (1988) • קנת בראנה (1989) • מרטין סקורסזה (1990) • אלן פארקר (1991) • רוברט אלטמן (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • מייק ניואל (1994) • מייקל רדפורד (1995) • ג'ואל כהן (1996) • באז לורמן (1997) • פיטר ויר (1998) • פדרו אלמודובר (1999) • אנג לי (2000) • פיטר ג'קסון (2001) • רומן פולנסקי (2002) • פיטר ויר (2003) • מייק לי (2004) • אנג לי (2005) • פול גרינגראס (2006) • ג'ואל כהן ואיתן כהן (2007) • דני בויל (2008) • קתרין ביגלו (2009) • דייוויד פינצ'ר (2010) • מישל חזנוויצ'וס (2011) • בן אפלק (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • ריצ'רד לינקלייטר (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • סם מנדס (2019) • קלואי ז'או (2020) • ג'יין קמפיון (2021) • אדוארד ברגר (2022)
סרטים בבימויו של וודי אלן
שנות ה-60 מה חדש, טייגר לילי? ‏ (1966) • קח את הכסף וברח (1969)
שנות ה-70 בננות (1971) • כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול) (1972) • ישנוני (1973) • אהבה ומלחמה (1975) • הרומן שלי עם אנני (1977) • רגשות (1978) • מנהטן (1979)
שנות ה-80 אבק כוכבים (1980) • קומדיה סקסית של ליל קיץ (1982) • זליג (1983) • דני רוז האיש מברודוויי (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • חנה ואחיותיה (1986) • ימי הרדיו (1987) • ספטמבר (1987) • אישה אחרת (1988) • סיפורי ניו יורק (1989) פשעים ועבירות קלות (1989)
שנות ה-90 אליס (1990) • צללים וערפל (1991) • בעלים ונשים (1992) • תעלומת רצח במנהטן (1993) • קליעים מעל ברודוויי (1994) • אל תשתו מהמים (1994) • אפרודיטה הגדולה (1995) • כולם אומרים אני אוהב אותך (1996) • לפרק את הארי (1997) • סלבריטי (1998) • מתוק ומרושע (1999)
העשור הראשון של המאה ה-21 נוכלים בגרוש (2000) קללת אבן העקרב הירוקה (2001) • סוף הוליוודי (2002) • כל דבר אחר (2003) • מלינדה ומלינדה (2004) • נקודת מפגש (2005) • סקופ (2006) • חלומה של קסנדרה (2007) • ויקי כריסטינה ברצלונה (2008) • מה שעובד (2009)
העשור השני של המאה ה-21 כשתפגשי זר גבוה ומסתורי (2010) • חצות בפריס (2011) • לרומא באהבה (2012) • יסמין הכחולה (2013) • קסם לאור ירח (2014) • איש ללא הגיון (2015) • קפה סוסייטי (2016) • גלגל ענק (2017) • יום גשום בניו יורק (2019)
הקודם:
1976: ג'ון ג. אבילדסן (רוקי) 		פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1977: וודי אלן (הרומן שלי עם אנני) 		הבא:
1978: מייקל צ'ימינו (צייד הצבאים)

Read other articles:

生物動力農法

此條目需要擴充。 (2017年2月9日)请協助改善这篇條目，更進一步的信息可能會在討論頁或扩充请求中找到。请在擴充條目後將此模板移除。 部分人智學基於人智學 一般 人智學 · 鲁道夫·施泰纳人智學學會 · 歌德紀念館 人智學啟發性工作 华德福教育 生物動力農法 人智學醫學 坎皮爾運動 · 優律思美 哲學 自由的哲學 · 社會三層化論 查论编 生物動力農法（英...

 

Amanda Nesbitt House

United States historic placeAmanda Nesbitt HouseU.S. National Register of Historic Places Show map of IdahoShow map of the United StatesLocation602 N. 4th Ave.Sandpoint, IdahoCoordinates48°16′42″N 116°33′05″W / 48.27833°N 116.55139°W / 48.27833; -116.55139Arealess than one acreBuilt1906Architectural styleQueen AnneNRHP reference No.82002508[1]Added to NRHPJuly 15, 1982 The Amanda Nesbitt House, at 602 N. 4th Ave. in Sandpoint, Idaho, ...

 

Молодіжний чемпіонат Європи з футболу 2000

Чемпіонат Європи з футболу 2000 серед молодіжних командДеталі турніруГосподар  СловаччинаДата 27 травня - 3 червня 2000Кількість команд 8 (з 1 конфедерації)ПризериПереможець  Італія (4-й титул)Фіналіст  Чехія3-тє місце  Іспанія4-те місце  СловаччинаСтатистика ту�...

List of things named for Daniel Webster

Portrait of Daniel Webster chosen by Senator John F. Kennedy to adorn the Senate Reception Room The following is a list of things named for Daniel Webster. Literature and film The popular short story, play and movie The Devil and Daniel Webster by Stephen Vincent Benét. Schools and colleges Daniel Webster College a defunct four-year college located in Nashua, New Hampshire. A dormitory at Phillips Exeter Academy is named Webster Hall in honor of Daniel Webster, as is the fifth floor of Phill...

 

Malin Åkerman

Malin Åkerman Malin ÅkermanInformación personalNombre de nacimiento Malin Maria ÅkermanNacimiento 12 de mayo de 1978 (45 años)Estocolmo, SueciaResidencia Toronto, CanadáNacionalidad suecaFamiliaHijos 1EducaciónEducada en Universidad de YorkInformación profesionalOcupación ActrizAños activa desde 1997Instrumento Voz Sitio web www.malinakerman.net[editar datos en Wikidata] Malin Åkerman (Estocolmo, 12 de mayo de 1978) es una actriz sueca. Primeros años Aunque nació e...

 

Löten

Dieser Artikel behandelt Löten, ein thermisches Werkverfahren. Für die norwegische Kommune Løten siehe dort. Lötstelle zwischen einer Leitung und einer Lötfahne eines Schalters Löten ist ein thermisches Verfahren zum stoffschlüssigen Fügen von Werkstoffen, wobei eine flüssige Phase durch Schmelzen eines Lotes (Schmelzlöten) oder durch Diffusion an den Grenzflächen (Diffusionslöten) entsteht. Dabei wird eine Oberflächenlegierung erzeugt, das Werkstück in der Tiefe aber nicht aufg...

الغواصة الألمانية يو-987

يو-987 الجنسية  ألمانيا النازية الشركة الصانعة بلوم+فوس[1]  المالك  كريغسمارينه المشغل كريغسمارينه (8 يوليو 1943–15 يونيو 1944)[1][2]  المشغلون الحاليون وسيط property غير متوفر. المشغلون السابقون وسيط property غير متوفر. التكلفة وسيط property غير متوفر. منظومة التعاريف ال�...

 

ملعب كأس العالم جيجو

Jeju World Cup Stadiumمعلومات عامةلقب قوة الرياحالمنطقة الإدارية سوغوبو البلد  كوريا الجنوبية التشييد والافتتاحالافتتاح 9 ديسمبر, 2001الافتتاح الرسمي 9 ديسمبر 2001 كلفة التشييد دولار أمريكي120 مليونالاستعمالالرياضة كرة القدم المستضيف جيجو يونايتد (2006-الآن)المالك Jeju (en) أحداث مهمة كأس

 

Плавання на Чемпіонаті світу з водних видів спорту 2015 — 200 метрів брасом (чоловіки)

200 метрів брасом (чоловіки) на Чемпіонаті світу з водних видів спорту 2015 Церемонія нагородженняДати 6 серпня (попередні запливи і півфінали)7 серпня (фінал)Учасників 52 з 44 країнПереможний час 2:07.76Призери  Марко Кох   Німеччина Кевін Кордес   США ...

Alborada (TV series)

Mexican TV drama AlboradaLucero, Fernando Colunga and Valentino LanúsAlso known asAlborada, el amanecer del amorGenreTelenovelaRomanceDramaWritten byMaría ZarattiniGuenia ArgomedoEdwin ValenciaDirected byMonica MiguelSergio QuinteroJorge Édgar RamírezStarringLucero Fernando Colunga Daniela Romo Arturo Peniche Ernesto LaguardiaOpening themeAlborada by Plácido DomingoCountry of originMexicoOriginal languageSpanishNo. of episodes90ProductionExecutive producerCarla EstradaProducersArturo Lor...

 

CCNC (gene)

Protein-coding gene in the species Homo sapiens CCNCAvailable structuresPDBOrtholog search: PDBe RCSB List of PDB id codes3RGF, 4F6S, 4F6U, 4F6W, 4F70, 4F7J, 4F7L, 4F7N, 4F7S, 4G6L, 4CRL, 5HBE, 5HBH, 5BNJ, 5HBJ, 5FGK, 5CEI, 5HNB, 5HVY, 5I5ZIdentifiersAliasesCCNC, CycC, cyclin C, hSRB11, SRB11External IDsOMIM: 123838 MGI: 1858199 HomoloGene: 3803 GeneCards: CCNC Gene location (Human)Chr.Chromosome 6 (human)[1]Band6q16.2Start99,542,387 bp[1]End99,568,825 bp[1]Gene locati...

 

Hey Girl (This Is Our Time)

1995 single by CDBHey Girl (This Is Our Time)Single by CDBfrom the album Glide with Me B-sideBreak of DayReleased5 March 1995Recorded1994 Sydney, AustraliaGenrePopLength3:41LabelSony Music AustraliaSongwriter(s) Andrew De Silva Paul Gray Byron Jones Raymond Medhurst Jonathan Jones Producer(s)The RockmelonsCDB singles chronology Hook Me Up (1994) Hey Girl (This Is Our Time) (1995) Let's Groove (1995) Hey Girl (This Is Our Time) is a song by Australian boy band CDB, released in March 1995 as th...

Jayne Meadows filmography

Jayne Meadows in 1985 This is the complete filmography of actress Jayne Meadows (September 27, 1919 – April 26, 2015)[1] Film and television appearances 1946: Undercurrent as Sylvia Lea Burton 1946: Lady in the Lake as Mildred Havelend 1947: Dark Delusion as Mrs. Selkirk 1947: Song of the Thin Man as Janet Thayar 1948: The Luck of the Irish as Frances Augur 1948: Enchantment as Selina Dane 1951: The Fat Man as Jane Adams 1951: David and Bathsheba as Michal 1952: Robert Montgomery Pr...

 

Macedonian art (Byzantine)

Period of Byzantine art This article includes a list of references, related reading, or external links, but its sources remain unclear because it lacks inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (February 2022) (Learn how and when to remove this template message) Scenes from the Paris Psalter Part of a series on theHistory of Greek art Greek Bronze Age Cycladic art Minoan art Mycenaean art Ancient Greece Archaic Greek art Ancient Greek art Anc...

 

Elections in the Sahrawi Arab Democratic Republic

Political elections for public offices in the Sahrawi Arab Democratic Republic Elections in Western Sahara redirects here. For elections in the Moroccan-administered part of Western Sahara, see Elections in Morocco. Politics of the SADR Constitution Nationality law Executive President Brahim Gali Prime Minister Bouchraya Hammoudi Bayoun Legislature Sahrawi National Council President: Hamma Salama Judiciary Constitutional Council Supreme Court Court of Appeal Judicial system Politics Parties: ...

Gender-critical feminism

Movement originating within radical feminism This article is about the movement originating within radical feminism. For the related conservative movement, see anti-gender movement. TERF redirects here. For the acronym, see TERF (acronym). A sticker promoting gender-critical feminism Gender-critical feminism, known to its opponents as trans-exclusionary radical feminism, TERF ideology or TERFism,[1][2][3][4] is an ideology or movement that opposes what it refer...

 

The Cursed Medallion

1975 Italian filmThe Cursed MedallionDirected byMassimo DallamanoScreenplay by Antonio Troisio Raoul Katz Tonino Cervi[1] Story by Franco Marotta Massimo Dallamano Laura Toscano[1] Produced by Fulvio Lucisano William Reich[1] Starring Richard Johnson Joanna Cassidy Ida Galli Nicoletta Elmi Edmund Purdom CinematographyFranco Delli Colli[1]Edited byAntonio Siciliano[1]Music byStelvio Cipriani[1]Productioncompanies Italian International Film (IIF) ...

 

Hiroki Kuroda

Japanese baseball player (born 1975) Baseball player Hiroki Kuroda黒田 博樹Kuroda with the Hiroshima Toyo CarpPitcherBorn: (1975-02-10) February 10, 1975 (age 48)Osaka, JapanBatted: RightThrew: RightProfessional debutNPB: April 25, 1997, for the Hiroshima Toyo CarpMLB: April 4, 2008, for the Los Angeles DodgersLast appearanceMLB: September 25, 2014, for the New York YankeesNPB: 2016, for the Hiroshima Toyo CarpNPB statisticsWin�...

Magic Music Days

This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article includes a list of references, related reading, or external links, but its sources remain unclear because it lacks inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (October 2010) (Learn how and when to remove this template message) This article needs to be updated. Please help update t...

 

Korail Class 351000

Seoul subway train class operates in the Suin-Bundang line This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Korail Class 351000 – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (January 2021) (Learn how and when to remove this template message) Korail Class 351000A Korail Class 351000 (3rd generation) train on t...

 
Kembali kehalaman sebelumnya