ולטר עמנואל פונק (גרמנית: Walther Funk; 18 באוגוסט 1890 – 31 במאי 1960), מראשי המשטר הנאצי בגרמניה.
ביוגרפיה
פונק נולד למשפחה של סוחרים בקניגסברג, פרוסיה המזרחית. הוא למד באוניברסיטה בברלין. במלחמת העולם הראשונה הצטרף לחיל הרגלים הגרמני, אך נמצא בלתי כשיר לשירות בשנת 1916. לאחר המלחמה עבד כעיתונאי ובשנת 1922 הפך לעורך של עיתון כלכלי בעל מגמה ימנית.
בשנת 1931 התפטר מעריכת העיתון והצטרף למפלגה הנאצית. הוא נהיה למקורבו של גרגור שטראסר שהיה אז מפעיליה הבולטים של המפלגה (שטראסר היווה אף בן תחרות לאדולף היטלר ומסיבה זו גורש מן המפלגה, ונרצח בשנת 1934 בליל הסכינים הארוכות). פונק גילה עניין במדיניות הכלכלית, ונבחר לרייכסטאג בשנת 1932. לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון התפטר מתפקידו ברייכסטאג, ועבד כמזכיר העיתונות של ממשלת ה"רייך".
במרץ 1933 מונה למנכ"ל משרד התעמולה, שהיה בראשות יוזף גבלס. בפברואר 1938 מונה לשר הכלכלה, והחליף בתפקיד זה את היילמאר שאכט, וכן קיבל את משרת "הממונה בעל הסמכויות הבלתי מוגבלות לכלכלה". שאכט הודח מתפקידיו בעקבות סכסוך עם הרמן גרינג, שעמד בראש "תוכנית ארבע השנים" וביקש כי הנהגתו הכלכלית של הרייך תהיה כפופה למרותו. בינואר 1939 קיבל פונק את משרת נשיא ה"רייכסבנק", ושוב החליף את שאכט בתפקיד. הוא מונה לוועד התכנון המרכזי בשנת 1943.
בתפקידים אלו הייתה לשאכט נגיעה מיוחדת בהשמדת היהודים, שכן בעקבות השמדת היהודים, הצטבר רכוש גדול, הן מהרכוש היהודי שהוחרם, הן מחפצי ערך שהביאו עמם המושמדים למחנות, ועד לסתימות שיניים מזהב. לפי הסכם סודי עם היינריך הימלר הופקד רכוש זה בחשבון על שם בדוי, ונעשו מאמצים למכור אותו, שכשלו מחמת ההיקף העצום של הרכוש שנבזז. עדויות של עובדי הרייכסבנק מאותה תקופה מצביעות על כך שפונק ידע היטב מהו מקורו של הרכוש שהגיע אל הבנק.
למרות בריאותו הלקויה נשפט פונק עם מנהיגים נאצים אחרים במשפטי נירנברג. פונק הואשם בקשר לפשעים כנגד השלום, תכנון ייזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. הוא טען כי למרות כל התארים בהם נשא, בפועל היו סמכויותיו מצומצמות. עדויות, מסמכים, ואף ציטוטים מהביוגרפיה שפרסם "ולטר פונק, חיים למען הכלכלה", הובאו לסתירת גרסתו. גרינג תיאר את פונק כ"עובד כפוף ובלתי משמעותי". הוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום (פרט לראשון) ונדון למאסר עולם.
הוא הוחזק בכלא שפנדאו בברלין עד שנת 1957, עת שוחרר מחמת בריאותו הלקויה. כעבור שלוש שנים מת.
קישורים חיצוניים
