ההתיישבות המסיבית בחבל לכיש החלה ב-1954, כאשר הסוכנות היהודית הקימה את "רשות חבל לכיש". מטרת ההתיישבות הייתה לקלוט את העלייה הגדולה בשנות החמישים, וכן ליצור רצף התיישבותי בין רצועת עזה להר חברון. היישובים תוכננו כיחידות אחידות מבחינה עדתית, כלקח מניסיונות היישוב הקודמים. כמו כן, היישובים נוהלו תחילה בשיטת "משק מעבר מנוהל" ובהדרגה הם הפכו למושבים בניהול עצמי. זאת מכיוון שרוב העולים הגיעו ממרכזים עירוניים, ולא היה להם רקע חקלאי[3].
חלוקה זו גם מזיקה באופן מסוים ליישובים ולמועצות מהבחינה הכלכלית-ארגונית, ויוצרת מצבים שבהם קיימים גושים או יישובים בודדים ללא רצף טריטוריאלי עם המועצה שלהם, כגון הקיבוצים נגבה ושדה יואב, השוכנים במרחק של 25 דקות נסיעה מישובי המועצה האזורית יואב, או מושב מנוחה, השוכן במרכז גוש יישובים ששייך למועצה האזורית יואב אך משתייך למועצה אזורית לכיש.
בחבל לכיש 95,798 תושבים, 35,217 מהם חיים ב-47 יישובים שאינם ערים, והשאר, 60,581, בעיר קריית גת. יישובי הגוש הם: