בגיל 17 עזב את בית הספר והחל להופיע במועדונים, הופעתו המקצועית הראשונה הייתה בדטרויט. ב-1963 הוחתם על חוזה הקלטות בחברת RCA ושנה אחר כך יצא הסינגל הראשון שלו "Everybody Do the Click". ב-1965 וב-1966 הוציא את אלבומי הסולו הראשונים שלו "The Voice and Guitar of Jose Feliciano" ואת "A Bag Full of Soul", בסגנון פולק-פופ-סול. כשהופיע בפסטיבל במאר דל פלאטה שבארגנטינה הרשים עמוקות את מנהלי "RCA Victor" שיעצו לו להקליט אלבום בספרדית.
בעקבות ביקור בבריטניה, בו לא הורשה להכניס את כלבו למדינה, כתב שיר בשם "No Dogs Allowed" (אין כניסה לכלבים).
אחרי שני אלבומים מצליחים כששמו מוכר בכל רחבי אמריקה הלטינית עבר לחיות בלוס אנג'לס. יחד עם המפיק ריק ג'ררד הקליט את הלהיט הגדול של הדלתות "Light My Fire" בסגנון לטיני. הסינגל הגיע בקיץ 1968 למקום השלישי במצעדי הפזמונים בארצות הברית. במדינות רבות הגיע השיר למקום הראשון במצעדי הפזמונים, בבריטניה זכה בתקליט זהב. ב-1969 זכה פליסיאנו בפרס גראמי כזמר החדש של השנה ובפרס שיר הפופ הטוב ביותר, וזכה להכרה בינלאומית ככוכב פופ.
ב-1970 הוציא פליסיאנו את האלבום "Feliz Navidad" שכלל מוזיקה לחג המולד. אמנים רבים הקליטו גרסאות כיסוי לשיר הנושא באלבום, השיר הפך לחלק ממסורת חג המולד בארצות הברית, קנדה ודרום אמריקה. השיר "Feliz Navidad" הוא בין 25 שירי חג המולד המושמעים ביותר לפי ASCAP (איגוד אמריקאי של מלחינים, סופרים ומוציאים לאור).
ב-1971 השתתף פליסיאנו בפסטיבל סן רמו שבאיטליה, בו זכה במקום השני עם שירו "מה יהיה" ("Che sarà") שאותו שר באיטלקית.[2] השיר הצליח מאוד באיטליה ובארצות נוספות באירופה כולל כאלה שהיו מעבר למסך הברזל ובאסיה. הוא הקליט לשיר גרסה בספרדית, "Qué Será", שהייתה פופולרית במרכז ודרום אמריקה, וגרסה באנגלית, "Shake a Hand", שהפכה ללהיט בארצות סקנדינביה.
פליסיאנו השתתף כשחקן אורח בסדרה הקומית "Chico and the Man", וגם כתב ושר את שיר הנושא של הסדרה. בשנות השבעים הלחין מוזיקה לסרטי טלוויזיה וסדרות טלוויזיה כמו "מקמילן ואשתו", "קונג פו" וכן כתב את הפסקול לסרט הקולנוע "Aaron Loves Angela" משנת 1976. כמו כן השתתף כמוזיקאי אורח בהקלטות אלבומים של אמנים שונים בהם אלבום של בילי וית'רס, האלבום "Rock 'n' Roll" של ג'ון לנון, האלבום Court and Spark של ג'וני מיטשל וב-"Tantamount to Treason" של מייקל נסמית'. הופיע בקונצרטים יחד עם קרלוס סנטנה, קט סטיבנס ופול סיימון.
ב-1975 באלבומו האחרון שיצא בחברת RCA, נכלל הקטע האינסטרומנטלי "Affirmation". שנה אחר כך הקליט הגיטריסט ג'ורג' בנסון את הקטע באלבומו "Breezin'".
פליסיאנו היה בין כוכבי הפופ המערביים הבודדים אשר עברו את המחסום התרבותי של מסך הברזל בין המזרח למערב. ב-1974 הופיע בפראג בירת צ'כוסלובקיה יחד עם הכוכב הצ'כי מאותה תקופה, קרל גוט (אנ').
בשנות השמונים, אחרי תקופה קצרה בה הקליט אלבום באנגלית בהפקת ברי גורדי לחברת מוטאון, זיהו חברות התקליטים את הזיקה שלו לשוק הלטינו-אמריקאי, והוא הקליט מספר רב של אלבומים שהפכו ללהיטים בקרב הקהל הלטיני, בהם אלבומי מוטאון "Escenas de Amor" ו-"Me Enamoré" כמו גם אלבומים נוספים שהקליט עבור RCI, חברת EMI ו"קפיטול רקורדס". עליהם זכה בארבעה פרסי גראמי נוספים למבצע הטוב ביותר של מוזיקה לטינית. עם חוסה חוסה, הזמר המקסיקני הפופולרי ביותר מאותה עת, הקליט דואט בשם "Por ella" שהיה ללהיט. עוד הקליט בשנות השמונים והתשעים דואטים עם נטלי קול (Everlasting), גלוריה אסטפן (Alma Caribena), עם זמרת הג'אז דיאנה שור הקליט שיר לאלבומה "Schuur Things" משנת 1985, ועם פול סיימון לאלבום "Songs from The Capeman". בשנת 1984 זכה בפרס גראמי לאלבום הפופ הלטיני של השנה.
ב-1994 הקליט ריקוד באנגלית בשם "Goin' Krazy" בשם הבדוי JR. ב-1995 שונה שמו של בית ספר "Public School 155" בניו יורק לשם "בית ספר לאמנויות הבמה על שם חוזה פליסיאנו". ב-1996 הופיע בתפקיד קמע בסרט פארגו. הוא ביצע את שיר הנושא "Behind the Mask" בסדרת הטלוויזיה "Queen of Swords".
תוכנית הוקרה לפליסיאנו "Guitarra Mía" הופקה על ידי "בנקו פופולאר דה פוארטו ריקו" ושודרה בפוארטו ריקו ובערים בארצות הברית שבהן אוכלוסייה גדולה של פורטוריקנים. בתוכנית הופיע פליסיאנו עצמו וזמרים פורטוריקנים וכוכבים בינלאומיים ששרו את שיריו.
בשנות האלפיים המשיך להקליט אלבומי מוזיקה ובשנת 2001, השתתף בשיר "El Ultimo Adios (The Last Goodbye)". ב-2006 הקליט בספרדית את "José Feliciano y amigos". אלבום באנגלית שכתב והלחין "Soundtrack of My Life" יצא ב-2007. בשנת 2009 זכה בפעם השמינית בפרס גראמי על האלבום "Señor Bolero". באותה שנה עזב את חברת "Siente Music" והוציא שני אלבומים חדשים בשפה האנגלית להורדה דיגיטלית זמינה רק מאתר האינטרנט האישי שלו. אחד האלבומים הוקדש לשירים אמריקאים קלאסיים בהם שירים שהתפרסמו בביצוע פרנק סינטרה, והשני אלבום של מוזיקה אינסטרומנטלית הומאז' לג'אנגו ריינהארדט גיטריסט הג'אז האגדי.
ב-10 במאי 2010 ביצע פליסיאנו את ההמנון "הדגל זרוע הכוכבים" בקומריקה פארק שבדטרויט כחלק מטקס זיכרון שנערך לארני הרוול שמת ביום שלישי לפני כן. הביצוע שלו היה דומה שזה שביצע בשנת 1968 כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה אקוסטית במקצב איטי ובסגנון ג'אז-לטיני.
בנובמבר 2011 קיבל פליסיאנו את פרס גראמי הלטיני על מפעל חיים מהאקדמיה הלטינית של אמנות ומדעים. בינואר 2012 כשהיה אורח בחגיגות יום הולדת לאלביס פרסלי בממפיס הודיע על צאת אלבומו החדש "The King" כהוקרה לאלביס, אותו הפיק יחד עם ג'ורג' קליין מי שהיה מנהלו של אלביס.
משפחתו
לפליסיאנו ולאשתו סוזאן נולדו שלושה ילדים, בת מליסה ושני בנים ג'ונתן ומייקל.
פליסיאנו בישראל
פליסיאנו היה פופולרי בישראל בסוף שנות השישים ובשנות השבעים, שיריו צעדו במצעדי הפזמונים הלועזיים, השיר "גשם", לדוגמה, הגיע למקום השביעי במצעד השנתי הלועזי לשנת 1970 של גלי צה"ל.[3]הנעימה "פגאו" בביצועו משמשת במשך שנים רבות אות הפתיחה של תוכנית המוזיקה "כאן, שם ובכל מקום" המשודרת מאז 1979 בימי שישי, תחילה ברשת גימל בעריכתה והגשתה של יהודית בן-יעקב, לאחר מכן ב-88FM וכיום משודרת בכאן 88 בעריכת והגשת תומר מולוידזון.
בישראל הופיע פליסיאנו מספר פעמים, לראשונה בשנים 1972 ו-1973. עשור אחר כך ב-1983 ערך סיבוב הופעות בארץ והופיע בין השאר בהיכל התרבות בתל אביב ובבנייני האומה בירושלים. באוגוסט 2007 הופיע במועדון זאפה תל אביב,[4] ובאוקטובר 2013 הגיע שוב לישראל להופעה אחת בהיכל נוקיה.
ביום הולדתו ה-74 שחל ב-10.9.19 הופיע בהיכל התרבות בתל אביב. בהופעה אירח את הזמר בועז שרעבי שהצטרף אליו לשירת דואט לשיר 'הלוואי' ולשיר Hey Jude של הביטלס.
.svg){kind=logo}
