האפשרות של חיי נצח היא נושא מרכזי בדתות ובפילוסופיות רבות, שחלקן, על בסיס ההבחנה בין גוף ונפש, פיתחו את הרעיון של חיי נצח רוחניים – חיים אחרי המוות.
ביהדות, מופיעה ההבטחה לחיי נצח בפרשנות חז"ל לנבואות הגאולה. כך למשל דברי ישעיהו: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" – מפורשים כהעלמות המוות מן העולם[1].
כמו כן הוא מופיע בספר בראשית: "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (בראשית ג כב).
היתכנות מדעית
בתולדות המדע והפסבדו-מדע חיי הנצח היוו נושא מרכזי לחיפוש וחקר. אחת ממטרותיהם של האלכימאים הייתה מציאת תרופה לכל מחלה באמצעות האלכימיה, ובכך להביא לחיי נצח. בשלב מסוים חיפוש חיי נצח נחשב לנושא מוקצה ולא-מדעי, אך כיום עם התפתחות הגרונטולוגיה חוזר הוויכוח המדעי וניעור, כאשר המדענים כיום חלוקים בשאלה האם חיי נצח פיזיים הם שאיפה בת-הישג או לא.
לעיתים מחשיבים את המדוזהTurritopsis nutricula לבת אלמוות. זאת משום שהיא בעל החיים היחיד הידוע, המסוגל להתגלגל אחורה מהשלב הבוגר שלו, חזרה לשלב הפוליפ. לא ידועה מגבלה על התהליך ולכאורה היצור מסוגל להמשיך ולהתגלגל אחורה לנצח ולדחות את המוות עד אין קץ. בפועל, ה-Turritopsis nutricula אינה בת אלמוות ותוחלת החיים שלה קצרה. זאת משום שלרוב היא מתה מגורמים סביבתיים עוד בטרם הגיעה לבגרות. גם לובסטרים נחשבים לבעלי חיים בעלי פוטנציאל לחיי נצח, עקב קיומו של טלומראז בכל תאיהם. אצל יסעורון אטלנטי, הטלומרים מתארכים עם הגיל במקום להתקצר, תופעה שלא נצפתה באף בעל חיים אחר ומייחסים לה את אריכות ימיו של העוף הקטן הזה.
עדי פרוש, פילוסופיה, ספרות ומה שביניהן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן והוצאת כרמל, 2018, הפרק "חיים ללא מוות – האם הם רצויים? היחס לחיים ללא מוות בשתי יצירות ספרות ובשתי תאוריות פילוסופיות", עמ' 63–99.