חלבלוביים

חלבלוביים
	חלבלוב מגובשש
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	חלבלוביים
שם מדעי
	Euphorbiaceae; ‏ז'יסייה, 1789

חלבלוביים (שם מדעי: Euphorbiaceae; שם נפוץ: Spurge) היא משפחת צמחים דו-פסיגיים מסדרת המלפיגאים (Malpighiales). המשפחה גדולה מאוד ומגוונת ומשויכים אליה 220 סוגים^[1]. היא מקיפה עשבים חד-שנתיים או דו-שנתיים, בני-שיח, שיחים, מטפסים או עצים וגם צמחים רותמיים ובשרניים (סוקולנטיים שגבעוליהם אוגרים מים) דמויי קקטוסים, אף שמדובר במשפחה ממקור בוטני שונה. נציגי המשפחה נפוצים כמעט בכל אזורי האקלים, אך בעיקר באזורים טרופיים. לחלק מצמחי המשפחה אופייניים צינורות של מוהל חלבי או מוהל חסר צבע שנלווים אל צרורות הצינורות או רקמות אחרות של הצמח. בין המינים שלה מצויים צמחים רעילים, צמחי נוי וגם צמחי תרבות, שמשמשים מקור להספקת שמן, גומי (קאוצ'וק) או עמילן.

מאפיינים מורפולוגיים

צמחים חד-ביתיים או דו-ביתיים ולעיתים קרובות בעלי מוהל חלבי.

העלים מסורגים, נגדיים, דוריים, או מאוגדים בנצרים קצרים, והם פשוטים ( 3 עלעלים במין Tragia laciniata), לעיתים רחוקות מורכבים בעלי אונות ככף היד (למשל במין קקיון)^[2].

הלוואים קיימים או חסרים.

הפטוטרות קיימות או חסרות.

הטרף על פי רוב פשוטים (בישראל), או לפעמים בעל אונות כף יד (קיקיון), שפת העלה תמימה, או כמעט, גלית, חרוקה, משוננת או משוננת כמשור. העירוק (סידור העורקים) מנוצה, כפני (ככף יד בבסיס הטרף) או שהוא כפני בבסיס ומנוצה בהמשך.

התפרחות חד-ביתיות (פרחים זכריים ופרחים נקביים על אותה תפרחת) או דו-ביתיות, חיקיות או אמיריות (בקצה הענף) או צדדיות (צומחות בצד הנגדי של העלה ולא מחיקו), לעיתים רחוקות על הגבעול הראשי או גבעולים ותיקים. כמו כן, הן בצורת אשכול, מכבד או שיבולת, מסועפת, מְסֻיֶּמֶת, מאוגדת או דמויות פרח, או פרח בודד.

הפרחים חד מיניים, בעלי שחלה עילית וללא צינור הפרח. העטיף כפול, פשוט או חסר. לעיתים קרובות הפרחים הנקביים שונים מהפרחים הזכריים. לעיתים הפרחים ערוכים בתפרחות זעירות, דמוית פרח ומסביב לכל תפרחת מעטפת כללית המכונה כוסית^[3].

העטיף כפול או פשוט או חסר^[4].

עלי הגביע חסרים או 2 עד 12, מופרדים או מאוחים מבסיסם כמעט לכל אורכם.

עלי כותרת על פי רוב חסרים או 5 או לעיתים רחוקת 3, 4, או 6, ואז הם מופרדים או מאוחים.

הצופנים קיימים או חסרים.

האבקנים יחידים (במיני חלבלוב) ועד 35 (בסוג שלוחית), לעיתים רחוקות רבים עד 1000 (למשל, בסוג קיקיון). הזירים מופרדים או מאוחים בבסיסם ומסועפים בחלקם העליון. וחופשיים (אינם מעורים לאיבר אחר); המאבקים נפתחים לאורך סדקים שבין שני שקי האבקה של אותה לשכה.

השחלה עילית, יחידה, המורכבת בדרך כלל בין 3 עד 5 עלי שחלה או לעיתים רחוקות פחות מ-3 או יותר מ-5 ועד 20. מספר המגורות דומה למספר עלי השחלה. השליה חיקית ובה ביצית אחת הפוכה, אַנְאַטְרוֹפִּית (anatropous), כלומר הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו.

עמודי העלי, שמספרם אחד עד 5 או לעיתים רחוקות עד 9, מופרדים או מאוחים ולא מסתעפים. מספר הצלקות מאחד עד 32.

הפרי הוא בדרך כלל מסוג הלקט שהתפרקותו, שפתיחתו על ידי קשוות והיא מסוג פְּתִיחָה חוֹצַת חַיִץ (septicidal) - בדרך כלל הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך בין עלי השחלה. הפרי הוא לפעמים מפרדת, בית גלעין, או זירעון או לעיתים רחוקות מאוד ענבה.

זרע אחד בכל מגורה. הזרעים בעלי גופיף שומני (קרונקולה) לעיתים קרובות^[4].

צמחי תרבות החשובים בכלכלה

בין הצמחים החשובים בכלכלה ממשפחה זו נמנים:

הוואה ברזילאית (Hevea brasiliensis) - הוא מכונה "עץ הגומי" משום שהוא המקור לגומי (קָאוּצ'וּק).
קיקיון מצוי (Ricinus communis) - מקור לשמן קיק.
מניהוט מצוי (Manihot esculenta) - מקור לעמילן, שורשיו מהווים מזון בסיסי באזורים טרופיים וסובטרופיים.

צמחי הבר בישראל

צמחיית הבר בארץ ישראל מקיפה עשבים (41), חלקם שיח ובני שיח (11) ואחד גאופיט (חֲלַבְלוּב אַפְּיוֹס). כולם לא בשרניים, לא קוצניים מלבד אחד (חֲלַבְלוּב קוֹצָנִי) וללא לוואים. רובם חד-מיניים (מלבד חלבלוב הסהרה וחלבלוב שוביץ) וחד-ביתיים מלבד אחד (מַרְקוּלִית מְצוּיָה). צמחיית הבר בארץ ישראל מיוצגת על ידי 50 מינים מ-4 סוגים של משפחת החלבלוביים. שני הסוגים פִילַנְתּוּס ושלוחית משוכים כיום למשפחת למשפחה הפילנתאיים. הם הובאו כאן כי עדיין אין הסכמה מלאה.

חֲלַבְלוּב (Euphorbia L)

חלבלוב הוא סוג המקיף עשבים, בני שיח, ושיחים בארץ ישראל. 2,046 מינים משויכים לסוג זה, מתוכם 44 גדלים בבר בישראל.

לשישית (Chrozophora)

לשישית היא סוג עשבים או בני שיח. 9 מינים משויכים לסוג זה, מתוכם 3 גדלים בבר בישראל:

לְשִׁישִׁית מְקֻמֶּטֶת (Chrozophora plicata) - עשב חד-שנתי מצויה בשרון ונדירה מאוד בדרום שפלת החוף ובשרון.
לְשִׁישִׁית הַצַּבָּעִים (Chrozophora tinctoria (L.) A.Juss.) - עשב חד-שנתי
לְשִׁישִׁית הַשִּׂיחַ (Chrozophora oblongifolia) - בן שיח זקוף שמצוי באדום נדיר בדרום הנגב ונדיר מאוד בערבה. לעיתים הוא מכונה לשישית ארוכת עלים.
לְשִׁישִׁית הַבּוּצִין (Chrozophora obliqua) - שם נרדף ללשישית הצבעים^[5]^[6]. לעיתים מכונה לשישית בוצינית. הבוטנאים הישראלים לא מקבלים את האיחוד בין שני המינים.

מַרְקוּלִית (Mercurialis)

מרקולית היא סוג עשבים חד-שנתיים. 14 מינים משויכים לסוג זה, מתוכם אחד גדל בישראל והוא מַרְקוּלִית מְצוּיָה (Mercurialis annua) - עשב חד-שנתי.

פִילַנְתּוּס (phyllanthus)

פילתוס הוא סוג שמשויכים אליו 936 מינים של עשבים שיחים ועצים. בישראל יש לו נציג אחד בלבד פילנטוס עגול עלים (Phyllanthus rotundifolius). סוג זה שויך בעבר למשפחת החלבלוביים, בכל אופן בישראל, אך הוא משויך כיום למשפחה הפילנתאיים (Phyllanthaceae Martinov)^[7].

קיקיון מצוי (Ricinus communis)

קיקיון מצוי הוא מין יחיד בסוגו (Ricinus) בעולם.

מינים ששויכו בעבר לחלבלוביים

פִילַנְתּוּס (phyllanthus)

פילתוס הוא סוג שמשויכים אליו 936 מינים של עשבים שיחים ועצים. בישראל יש לו נציג אחד בר אחד בלבד פילנתוס עגול עלים (Phyllanthus rotundifolius). סוג זה שויך בעבר למשפחת החלבלוביים, בכל אופן בישראל, אך הוא משויך כיום למשפחה הפילנתאיים (Phyllanthaceae Martinov)^[7].

שלוחית (Andrachne)

שלוחית הוא סג עשבים רב-שנתיים. 22 מינים משויכים לסוג זה, מתוכם 2 גדלים בישראל. סוג זה שויך בעבר למשפחת החלבלוביים, בכל אופן בישראל, אך הוא משויך כיום למשפחה הפילנתאיים (Phyllanthaceae Martinov)^[7].

שלוחית קרחת (Andrachne telephioides) - עשב רב שנתי שרועים וקרחים
שלוחית שעירה (Andrachne aspera) - בני שיח נמוך ושעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חלבלוביים בוויקישיתוף

חלבלוביים, באתר ITIS (באנגלית)
חלבלוביים, באתר NCBI (באנגלית)
חלבלוביים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
חלבלוביים, באתר Tropicos (באנגלית)
חלבלוביים, באתר GBIF (באנגלית)
חלבלוביים, באתר IPNI (באנגלית)
חלבלוביים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Euphorbiaceae Juss., World Flora Online
^ Euphorbiaceae Jussieu, Flora of North America
^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 228
^ ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 399
^ search, World Flora Online
^ .Chrozophora obliqua (Vahl) A.Juss. ex Spreng, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² ³ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 282