חנוכת בית היא טקס או מסיבה חגיגית, בזמן הכניסה למגורים בבית חדש. מנהג החניכה רווח בתרבויות רבות, להבעת שמחה על המאורע, להציג את הבית החדש לידידים, ולעיתים גם לנתינת מתנות. ביהדות נהוג, בנוסף לסעודה, לציין את המאורע באמירת דברי תורה וקטעים שונים מהמקורות.
הפועל "לחנוך" במקרא מובנו "להוציא מן הכוח אל הפועל"[דרוש מקור] (וכן מובנו התחלה), כמו בפסוק: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".[1] אם הנער יגדל על פי טבעו הפנימי, גם בזקנתו לא יסור מן הדרך. כך בחנוכת הבית, מוציאים את הדירה מן הכוח (בית ללא דיירים) אל הפועל (בית שמתגוררים בו).
מקורות למנהג
בספר דברים הוזכרה חניכת בית במסגרת הפטורים מן המלחמה:
חניכה זו איננה טקס חגיגי, אלא תחילת המגורים בבית היא חניכתו.[2]
יש הסוברים שתחילת האכילה בבית היא חנוכתו, ושזה המקור לטקס.[3]
חנוכת בית כטקס מוזכרת במקרא לגבי בית המקדש. בעת הקמת המשכן חגגו את חנוכתו, ובבניית בתי המקדש הראשון[4] והשני[5] נחגג אירוע חנוכת המקדש. גם בתקופת מרד החשמונאים ולאחר שיפוץ בית המקדש על ידי הורדוס נערכו טקסים דומים.[6] על החגיגות שערך שלמה המלך לאחר סיום בניית הבית הראשון מסופר כי נערכו בהשתתפות "כל איש ישראל", והן כללו שמחה ואמירת הלל, כמו ביום התקדש חג[7] והקרבת קורבנות "אשר לא יספרו ולא ימנו מרוב". על הפסוק: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"[8] הדעות חלוקות, האם מדובר בחנוכת בית המקדש או בחנוכת ביתו הפרטי של דוד המלך.[9]
המנהג לקיים "יומא טבא" ("יום טוב" בארמית) בעת סיום בניית בית חדש מוזכר בדרך אגב גם בשאילתות דרב אחאי.[10]
כדי שהתחלת המגורים במקום, תהיה על ידי תורה ועשיית מצוות.
סעודת שמחה לגמרה של מצווה כמו שעשה שלמה בסיום המקדש, שכן כל בנית בית בארץ ישראל הוא בנין של מצוות ישוב הארץ[12]
יש הרואים בחנוכת הבית טקס מיסטי לגירוש שדים ומזיקים מהבית.[דרוש מקור] לכך יש השלכה מעשית, איסור לישון בבית לפני חנוכתו.
פוסקי ההלכה דנים בעקבות טעם המנהג, על מעמדה ההלכתי של חגיגה זו, האם היא נחשבת כסעודת מצווה. הטעם העיקרי הוא עריכת סעודה לרגל סיום המצווה של בניית הבית בארץ ישראל דווקא, שיש בה מצוות יישוב ארץ ישראל.[13] טעמים נוספים שהוזכרו הם התחלת המגורים בבית מתוך מצווה ודברי תורה, וכן קיום סעודת הודיה לה' על הזכות לגור במקום, גם בחו"ל.[14]
מנהגי חנוכת הבית
במהלך הזמן, התפתחו בחלק מהעדות מנהגים שונים בחנוכת הבית. מנהגי "חנוכת הבית" מבוססים בחלקם על תורת הנסתר, והם כוללים בדרך כלל גם את המרכיבים הבאים:
החגיגה נהוגה יותר בקרב עדות המזרח. הנוסח המקובל בעדות המזרח חובר על ידי החיד"א בספרו תורת השלמים, וכולל קטעי משנה[16] וגמרא, הלכות מספר משנה תורה בנושא בניין המקדש, וכן תפילות ופיוטים להצלחה ולברכה. כמו כן נהוג לקרוא קטעים הקשורים לעניין מספר הזוהר. מקובל לחלק את קטעי הקריאה בין המסובים, וכולם קוראים בצוותא, כל אחד את חלקו, ולבסוף בעל הבית מתפלל תפילה על הבית ויושביו.
בעדות אשכנז יש שינויים בין החוגים, וחלקם אינם מקיימים את טקס חנוכת הבית כלל. גם בחוגים הנוהגים לקיים את הטקס, אין סדר לימוד מפורסם וקבוע, ונהוג לשלב בו דברי תורה הקשורים לבניית בית.[17]
ברכת שהחיינו והטוב והמיטיב
בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך 'הטוב והמטיב'. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו,[דרוש מקור] אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך 'הטוב והמטיב'. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך 'שהחיינו'. מי ששוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו.[18]
יש מקהילות הספרדים שאין מברכים על בית חדש, ונוהגים כמו שכתב הבן איש חי[19]: "ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית". אם לא היה לו דבר לברך עליו שהחיינו, יכווין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון להודות על הבית החדש.
יש אומרים שהמנהג הספרדי שלא לברך היה מחוץ לארץ ישראל שאין מצווה לבנות בתים, אבל בארץ ישראל, שבה יש לפי ההלכה היהודית מצווה לבנות בתים, יש לברך שהחיינו[20]
בשו"ת באר שבע[22] נפסק שסעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא מצווה. וכשם שעושים שמחה ומשתה ויום טוב בסיום לימוד תורה או השלמת קיום מצווה, כך יש לעשות סעודה על המצווה לבנות בית בארץ ישראל ולגור בו.
ביד אפרים (או"ח תקס"ח) כתב שמצווה לעשות סעודה בחנוכת הבית בארץ ישראל כדרך שעשו שמחה גדולה בחנוכת המקדש, שכן שניהם הם בניינים של מצווה.
בספר השורשים כתב הרד"ק (ערך חנך) שזה גם הפירוש בתורה "ולא חנכו". וכך כתב: ”התחלת האכילה בבית חדש יִקָרא חִנוּך, כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש. ולפיכך אמר "ולא חנכו - ילך וישוב לביתו"”
בשו"ת דבר אליהו[23] כתב שאם לא עשה סעודת חנוכת הבית מיד בהיכנסו לדירה, יכול לעשות כל השנה הראשונה.
שמחת שנה ראשונה
הבונה בית בארץ ישראל יש לו מצווה במשך שנה שלמה להיות שמח בקנינו ולהודות לה' על שזכה לבנות בית בארץ ישראל[24] כדי לקיים את מצוות השמחה התורה פוטרת את החייל משירות צבאי במשך השנה הראשונה. פטור זה אינו תקף למלחמת מצווה.[25] סעודת חנוכת הבית היא חלק ממצוות השמחה שהיא מן התורה.[26]
לקריאה נוספת
ספר הבית, אוצר דינים ומנהגים הקשורים לבית ולהנהגתו
^רש"י שם פירש "ולא חנכו - לא דר בו. חנוך, לשון התחלה". לתרגום הלועזי שרש"י מביא יש שתי משמעויות בצרפתית: 1. כניסה למקום בפעם הראשונה; 2. אימון. ראו גם פירוש רס"ג לפסוק זה ופירוש רש"י לפסוק: "וירק את חניכיו" (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ד).
^ספר השורשים לרד"ק, ערך חנך: "התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו."
^כך דעת הרב דוד פרנקל בפירושו לירושלמי, "שיירי קרבן". התלמוד הירושלמי מסביר כי דווקא אדם אשר בנה בית חדש בארץ ישראל ולא הספיק לחנוך אותו פטור מלהצטרף לצבא, אך הבונה בית חדש שאינו בארץ ישראל, כיון שאין בדבר מצווה, אינו נפטר (תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה ד'). ראו גם: שו"תבאר שבע, סימן עב
^פס"ת הע' 37; ספר מצוות הארץ כהלכתן; שו"ת להורות נתן (חלק ב סימן יב
^תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ח', הלכה ד': "יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר (מעורכי המלחמה)? ת"ל "ולא חנכו" את שמצווה לחנכו (משום יישוב ארץ ישראל – פני משה), יצא זה שאינו מצווה לחנכו"
