טיבוע בני אדם

טיבוע בני אדם הוא התהליך בו סימן, לרוב סמל או תבנית קישוטית, נצרב על העור של בן אדם מתוך כוונה שהצלקת תתקבע על העור ולא תמחה. הפעולה מבוצעת לרוב על ידי ברזל לוהט במיוחד או ברזל המצונן לטמפרטורה נמוכה במיוחד. הטכניקה מבוצעת בדומה לטכניקת הטיבוע המבוצעת על בעלי חיים. הפעולה יכולה להתבצע הן כשלב בטקס מעבר והן כהכרזת בעלות על עבד או כענישה. סגנון נוסף אשר התקבע בשנים האחרונות הוא טיבוע וצריבת העור כאלמנט קישוטי בדומה לקעקועים. לעיתים הפעולה מעידה על שייכותו לכנופיה מסוימת.

המקור ההיסטורי לטיבוע בני אדם הוא ככל הנראה היחס העתיק אשר ניתן בעבר לעבדים כרכוש אשר מחזיק האדון בנוסף למקנה שלו.

• אירופאים, אמריקאים קולוניאלים ובעלי עבדים אחרים נהגו לצרוב מיליוני עבדים בזמן סחר העבדים הטרנס אטלנטי. לעיתים, היו העבדים נצרבים יותר מפעם אחת כך למשל ידועים מקרים אשר בהם היה העבד נצרב פעם אחת תחת חותמת אדונו ופעם נוספת תחת חותמת המלך. לעיתים היו העבדים מקבלים צריבות נוספות אחרי תהליך הטבלתם לנצרות או כסימן של סוחר העבדים. לבעל העבד היה הגיוני להטביע את עבדו כמו את שאר רכושו על מנת שיהיה להם קשה להימלט.
• ברומא העתיקה נהגו לצרוב עבדים נמלטים עם FUG אשר ייצגו את שלוש האותיות הראשונות במילה הלטינית לנמלט.
• מקרה ביניים בין עבדות לבין הענשת פורעי חוק היה המקרה אשר בו מורשע במשפט נצרב ומעמדו הפך למצב של עבד למחצה כעונש. במקרים אלה נהגו לדוגמה בצרפת לצרוב על המורשע את האותיות TF אשר ייצגו את הצרוף travaux forcés כוח עבודה. המורשעים נשאו את האות במושבות העונשין אשר בהן ריצו את עונשן או במכירות הפומביות אשר בהן נמכרו לאדוניהם.

במשפט פלילי, צריבת מתכת מלובנת הייתה צורת ענישה שהראתה שהפושע הופחת במעמדו למעמד של חיה מתוייגת ובאופן כללי על הפחתה במעמדו של הנצרב. סימני צריבה שימשו גם כענישה לפושעים מורשעים, ענישה אשר שילבה עונש פיזי של כאב וכן השפלה ציבורית אם הצריבה נעשית במקום חשוף ונראה לעין. הצריבה היא גם רישום פלילי שלא ניתן למוחקו. שודדים כמו גם עבדים נמלטים סומנו על ידי הרומאים באות F בשעה שפושעים אשר נידונו לעבודות פרך במכרות ומורשעים אשר נידונו להילחם כלודרים סומנו על מצחם כסימן זיהוי. תחת שלטונו של קונסטנטין הראשון אסור היה להשחית את הפנים עד שיהיו מעוותים כל כך ולכן הצריבה בוצעה על גב כף היד, הזרוע או על אחורי הקרסול.

בראשית ימי הנצרות, מתועדים מקרים אשר בהם הנוצרים הראשונים קיבלו צריבה של צלב בין עיניהם ועל לחיים. העינויים מתועדים לתקופתו של טראיאנוס ונערכו בשטחי האימפריה הפרתית. עינוי זה היה אחד מני רבים וניתן לנוצרים בשל סירובם להקריב קורבנות ביחד עם עובדי האלילים.

במאה השש עשרה אנבפטיסטים גרמנים נצרבו על מצחם בשל סרובם לדחות את אמונתם ולהצטרף לכנסייה הקתולית.^[1] בתקופת התיישבות הפוריטנים בצפון אמריקה במאה השבע עשרה, נשים וגברים נשפטו על בגידה בהטבעת האות A על גופם כקיצור למילה האנגלית Adultery. בשעה שהאות הוטבע בגברים על חזם, על הנשים הוטבע האות על האגן. בתקופות מאוחרות יותר, הצריבה גם סימנה את מהות הפשע של הנושא אותה. כך לדוגמה, בכלא של הצבא הקנדי, D סימן עריקה ו-BC סימן אופי רע. רוב הנצרבים נשלחו גם למושבות עונשין. לתקופה מסוימת שימשה הצריבה גם בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית. המנתח והמילונאי ויליאם מיינור, (מכותבי מילון אוקספורד) נדרש לצרוב עריקים בתקופת קרב Wilderness לערך.

המשפט הקאנוני עודד את הפעולה ובצרפת לדוגמה, בתקופת המלוכה, מפירי חוק רבים נשאו על גופם את הצריבה בצורה של פלר דה ליס. בנוסף, עבדים אשר נידונו לעבודות פרך על ספינות משוטים סומנו ב-GAL שלוש האותיות הראשונות במילה galley ספינת משוטים בצרפתית. בשעה שהוחלפו העונשים של עבודות פרך על הספינות במושבות עונשין הוחלפה צריבת העור ב-TF ראשי התיבות בצרפתית לכח עבודה. או לעיתים ב-TFP כח עבודה לחיים. עונש זה יושם בצרפת עד 1832. בגרמניה, ענישה זו נאסרה. במשך הזמן נאסרה הפעולה במקביל לאיסור על הטלת מומים אחרים במסגרת החוק (בניגוד למשל לחוק השריעה אשר מיושם בחלק מארצות האסלאם ומאפשר כריתת איברים והטלת מום).

בניגוד לעונשים פיזיים כגון הצלפה בשוט או בקנה, עונשים אשר נועדו לחנך את הפושע בלבד מבלי להשאיר לו מום גופני, נזנחה הצריבה כצורת ענישה בשלב מוקדם יחסית.

העונש אומץ על ידי האנגלו-סקסים והחוק העתיק בבריטניה התיר את השימוש בו. בתקופת המלך אדוארד השישי, הוטל על נוודים וצוענים להיצרב עם האות V בגדול על חזם כאשר אזרחים עם נטייה להסתבך בקטטות, נצרבו עם האות F אשר ייצגה את המילה "fraymaker". עבדים אשר נמלטו משביים נצרבו באות S על לחיים או על מצחם. החוק בוטל באנגליה ב-1550.

מדיה וקבצים בנושא טיבוע בני אדם בוויקישיתוף