טכנאי שיניים (מכונה גם טכנאימעבדת שיניים או טכנאי דנטלי) הוא איש מקצוע רפואי המתכנן, מפתח ובונה מכשירים לשיקום השיניים בהתאמה אישית ובהוראת רופא שיניים.[1][2] כחלק מתפקידו הוא גם אחראי לתיקון מכשירים שהתבלו או נשברו במהלך הזמן.
המקצוע אינו טכני במהותו אלא אומנותי ואף אמנותי משום שעיקר המקצוע הוא בעיצוב אסתטי לשיפור מראה הפה והשיניים. המקצוע דורש הבנה נרחבת בתכונות חומרים כימיות ופיזיות, שימוש במכשירים רבים לפיסול ועיצוב החומרים, הבנה אנטומית במבנה הפנים והלסת וכו'.
טכנאי השיניים מייצר, מתכנן ומתקן מערכות שיניים תותבות או אביזרים דנטליים אחרים, בהתאם להנחיות ולטביעות פה של מטופלים, שהוטבעו על ידי רופא השיניים. הטכנאי מייצר גם גשרי שיניים או עזרים דנטליים, ומייצר כתרים או שיניים מחרסינה או פלסטיק.[4]
ישנם ארבעה תחומים עיקריים בתחום טכנאות השיניים:
תותבת קבועה הכוללת כתרים, גשרים ושתלים[5][6] - להחלפת שן אבודה או שנפגעה בתאונה, מעששת או מחלה אוראלית אחרת. תותבים אלו מקובעים במקומם ואינם ניתנים לשליפה אחרי שהרופא ממקמם בפה.[7]
תותבת נשלפת, כולל תותבות ותותבות חלקיות נשלפות - בדומה לתותבת קבועה נועדים להחלפת שן אחת יותר שנפגעה. התותבת אמורה להישאר בפה במהלך תפקוד רגיל אך ניתן להסירה לצורך ניקוי ובמהלך שינת הלילה. מתקני שחזור אלו כגון תותבות מלאות מוחזקים בידי הרקמות הרכות של המטופל (חניכיים)[8], נתפסים על גבי שיניים אחרות (כגון תותבות חלקיות או גשר) או על גבי שתלים.[9]
אורתודונטיה: מכשירי יישור שיניים ומכשירי עזר כמגני שיניים.[10] הטכנאי מייצר מתקנים אורתודנטיים נשלפים עם קפיצים, חוטי מתכת וברגים בהתאם למרשם שמכין האורתודנט. מטרת המתקנים היא הזזת השיניים למבנה אחיד והרמוני יותר, לשפר את אסתטיקת פריסת השיניים או לשמר את המיקום של שיניים שהוזזו.
רופא השיניים נמצא בקשר עם טכנאי השיניים על ידי מרשמים, רישומים ומידות שנלקחו מהמטופל. ההיבט החשוב ביותר בעבודתו היא יצירת יציקת שיניים באמצעות הכנת תבנית גבס מהטבעה דנטלית של המטופל כדי ליצור העתק אנטומי של המטופל. טכנאי יכול להשתמש בגבס זה לבניית מכשירים בהתאמה אישית.[11]
החוק אוסר על הטכנאי לגעת בפה המטופל בעצמו, גם במקרה ונדרשים ביצוע הטבעה דנטלית או מדידה נוספת לתיקון, והוא פועל על פי הנחיית רופא השיניים המבצע בפועל את התקנת התותבת לאחר ייצורה.
לבושם של הטכנאים אינו נקבע בחוק אך הנוהג המקובל הוא לבישת חלוק לבן בדומה לאנשי צוות רפואי אחרים.
הטכנאי פועל לבדו במעבדת השיניים בה הוא עובד או במעבדות גדולות כחלק מצוות המחולק לפי תחומים שונים. המעבדה כוללת מכשירים רבים להפיכת ההטבעה הדנטלית למוצר דנטלי מוכן לשימוש ובין השאר נעשה שימוש במכשירי פיסול וחיתוך כמו איזמל, מכונת תכנון בעזרת מחשב להדפסת שתלים, ארטיקולטור, תנורים לחימום והקשיית החומרים, מכשיר להקשייה באור, צנטריפוגה (לסילוק עודפי חומר בייצור תותבות) וכו'.
דרגת מעשי - מוענקת לאחר מעבר קורס או סיום מסגרת תיכונית הנלמדת בין השאר ברשת אורט, עמל ונעמת.
דרגת מוסמך - מוענקת לאחר מעבר קורס בהיקף 1,800 שעות או לטכנאי שיניים בדרגת מעשי בעלי ותק של שנתיים במקצוע ולאחר מעבר בחינה ממשלתית.
דרגת אמן - ניתן לטכנאי שיניים בדרגת מוסמך בעלי 3 שנות ותק במקצוע בארץ.
דרגת מומחה - ניתנת לאחר סיום לימודי דרגת מומחה ומעבר בחינה ממשלתית.
הרישיון ניתן לאחר סיום מסגרת תיכונית במסלול טכנאות שיניים או מעבר קורס חיצוני המותנה במעבר בחינת רישוי המתקיימת פעמיים בשנה הנכתבת בידי האגף לבריאות השן במשרד הבריאות. לימודים לדרגת מוסמך מבוצעים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה ומכללת אורט יד שפירא בתל אביב. משרד הבריאות מכיר, תחת תנאים ומגבלות מסוימים, בדיפלומות שניתנו במדינות זרות. הרשמה ללימודים מותנת בהצגת תעודת יושר לאישור כי אין למבקש רישום פלילי.
הלימודים כוללים בין השאר מבוא לרפואת שיניים, יסודות האנטומיה, תורת החומרים, פיזיקה וכימיה כלליים, שיקום הפה והתנסות מעשית בעבודה במעבדה. הטכנאי לומד בנוסף גם על חומרים דנטליים ומניעת זיהומים ועל חקיקה הנוגעת לתחום.
ניתן להתמחות באחד או יותר מחמישה תחומים: אביזרים אורתודנטיים; כתרים וגשרים; תותבות מושלמות; תותבות חלקיות; וחרסינה.
סמכותם והיקף פעילותם של הטכנאים, נקבעו בתקנות רופאי השיניים.[12]
טכנאי השיינים מיוצגים באמצעות אגודת טכנאי השיניים שהוקמה בישראל ב-1933 וחברים בה כ-4,000 טכנאים וכאלף בעלי מעבדות שיניים.
סיכונים
טכנאי השיניים נחשף בעבודתו לסיכונים רבים בהם זיהומים ופגיעות פיזיות.
ההטבעות הדנטליות המשמשות להכנת שיניים תותבות, שתלים, גשר וכו', מגיעות לעיתים עם שאריות רוק ודם. דבר זה חושף את הטכנאי למחלות המטופל שעשוי להיות חולה במחלה מידבקת כמו איידס ודלקת כבד ולכן מבוצע חיטוי להטבעה. שימוש בציוד מגן וכפפות מפחית את הסיכון להידבקות.
במהלך העבודה, נחשפות ידי הטכנאי לחומרים כימיים שונים ובהם חומצות. שאיפת חומרים אלו עשויים לסכן אותו ולפגוע בריאותיו.
^Zitzmann, Nicola Ursula; Hagmann, Edgar; Weiger, Roland (2007). "What is the prevalence of various types of prosthetic dental restorations in Europe?". Clinical Oral Implants Research. 18: 20–33. doi:10.1111/j.1600-0501.2007.01435.x. PMID17594367.
^Jacobson, TE; Krol, AJ (1983). "A contemporary review of the factors involved in complete denture retention, stability, and support. Part I: retention". The Journal of Prosthetic Dentistry. 49 (1): 5–15. doi:10.1016/0022-3913(83)90228-7. PMID6337253.
