כושר גופני גבוה משפר את הבריאות, מאפשר לבצע פעילות עצימה ספציפית כגון הרמת משאות כבדים בפרקי זמן קצרים, ויש לו השפעה טובה גם על היכולות המוחיות[1]. כך למשל נוהגים חלק מהשחמטאים הבכירים לבצע אימוני כושר קבועים כדי לשמור על רמת משחק גבוהה.
בישראל לימודי כושר גופני הם מקצוע חובה בבית הספר במסגרת שיעורי חינוך גופני. לפעמים גם מקומות עבודה מעודדים את עובדיהם לעסוק בכושר גופני ואף מקימים מכוני כושר במקום העבודה או מממנים מנוי לחדר כושר במטרה לשפר את תפוקת העובדים.
אורח החיים משפיע על כושר גופני. עיסוק בספורט, במיוחד עם שילוב של תזונה נכונה, יכול לשפר את הכושר הגופני. גם לגיל השפעה ניכרת על הכושר הגופני.
אימון כושר
אימון כושר הוא הדרך העיקרית לשפר את הכושר הגופני. ניתן לקיימו ללא כל עזרים בבית, באמצעות מכשירים זמינים או בלעדיהם (תרגילים כגון כפיפות בטן), בשטח פתוח כמו במקרה של ריצת שטח ומסלולים ייעודיים לריצה או רכיבה על אופניים, או במתקנים ייעודיים כדוגמת חדר כושר, או מתקני כושר בפארקים.
על מנת שאימון הכושר יהיה יעיל, עליו להיות מורכב מסוגים שונים של פעילויות[דרושה הבהרה]. למשל, אימון אירובי – הליכה בקצב מהיר, רכיבה על אופניים, שחייה, התעמלות. אופי האימון תלוי במטרותיו - ייתכן שהמטרה היא לשרוף שומן, לעצב את הגוף, לשפר סיבולת לב ריאה, או להגדיל כוח או מסת שריר. בהתאם, ייתכן אימון שכולל הליכה לזמן מסוים בקצב כלשהו, אימון שעיקרו חזרה על תנועה מסוימת, אימון ריצה רציפה או אימון עם מקטעי ריצה ומנוחה, הרמת משקלים גדולים.
חלק בלתי נפרד מהאימון ולא פחות חשוב מהפעילות הגופנית הן ההכנות וההתאוששות מהאימון. יש הממליצים כי תזונה לפני אימון תכלול בעיקר פחמימות כדי לספק אנרגיה למתאמן ומאידך כדי לא להכביד על הקיבה[דרוש מקור]. תזונה לאחר האימון מטרתה להחזיר אנרגיה ולספק חלבון לבניית השרירים שנהרסו באימון. תזונה לא נכונה יכולה לגרום להחמצת מטרות האימון ולאובדן התועלת שלו (השמנה כתוצאה של אכילת יותר קלוריות מאלו שנשרפו באימון, חולשה באימון, אי שיקום של השריר לאחר האימון). שינה בין אימונים חשובה להתאוששות.
לרוב, מתחיל אימון בחימום הדרגתי ומתיחות של השרירים כדי למנוע פציעות, לשמור על הגמישות ולהקל על ההתאוששות. עם זאת, על פי מספר מחקרים, תרגילי חימום ומתיחות אינם מונעים כאבי שריר.
תדירות האימונים המומלצת ומשכם תלויים בעצימות האימון וביכולתו של המתאמן. כדי להימנע מפציעות, נדרשת כניסה הדרגתית לשגרת אימונים (או חזרה לאחר הפסקה ממושכת), וכך גם העלאת רמת הקושי ומשך האימון. זמן התאוששות בין אימון לאימון תלוי בסוג האימון. ביצוע אימון ללא מתן זמן התאוששות מספק (כגון שני אימונים "שונים" באותו יום או אימון יום לאחר יום, עבור מי שאינו בכושר) עלול לגרום לפציעות ספורט.
המונח סיבולת לב-ריאה מתאר את היכולת להתמיד בפעילות לאורך זמן, תוך התגברות על מחסור באנרגיה זמינה ועל תוצרי לוואי של ביצוע הפעילות לאורך זמן העולה על 15 דקות[דרוש מקור]. סיבולת לב-ריאה נמדדת ביכולת הלב והריאות לספק חמצן לגוף בזמן פעילות מאומצת ומתמשכת. לסיבולת זו שני מרכיבים עיקריים: יעילות ניצול האוויר הנכנס לריאות, ויכולת הלב להתמיד לאורך זמן בקצב גבוה. סיבולת גבוהה מאפשרת מאמץ לאורך זמן ומאפשרת אימונים אירובים ארוכים.
גמישות היא יכולת התנועה של מפרקי הגוף בטווחי התנועה הפיזיולוגים. גמישות מושפעת מהמבנה המרחבי של עצמות המפרק, ממבנה ואיכות הרקמות הרכות המעורבות במפרק (קופסית המפרק, רצועות, מחתלות ושרירים על גידיהם) ומתפקודה של מערכת העצבים.
גמישות ניתן לשפר.
גמישות מפרקים
הגורמים המשפיעים על טווחי התנועה הם:
גורמים תוך-מפרקיים, כמו המבנה האנטומי (גרמי) של המפרק, סחוסי המפרק ורצועות תוך-מפרקיות.
גורמים חוץ-מפרקיים, כמו אורך השריר והגידים, אורך הרצועות והקפסולות, נפח השרירים ואורך הפציות והעור.
גורמים גנטיים, כרונולוגיים ומורפולוגיים, כמו מין, גיל ומבנה גוף. לאלה ניתן להוסיף גם גורמים פתולוגיים, שינויים ניוונים, נזקים טראומטיים, שינויים כתוצאה ממחלות מולדות, צלקות, עוויות (ספזם), התקצרות רקמות (Contractures) וכן גורמים סביבתיים כמו טמפרטורה חיצונית, אופיו של האדם הפועל וסוג עיסוקו.
מתיחת שרירים ורקמות רכות אחרות אפשרית, בתנאי שהמתיחה תבוצע בצורה נכונה ולאורך זמן. מטרת תרגילי המתיחה להגמיש חלק מרקמות החיבור העוטפות את סיבי השריר ברמות השונות. אין בכוונת תרגילי המתיחה להאריך את סיבי השריר, גידיו, או את רצועות המפרק.
רקמות החיבור העוטפות את השרירים כוללות את הפציות הבאות: הפציה השטחית המחוברת לעור והפציה האפונאורוטית שתיהן בנויות מרקמה אוורירית. הפציה העמוקה, הצפופה והלא אלסטית והסרקולמה השקופה, האלסטית והחזקה, הנשארת שלמה בדרך כלל גם כשסיבי השריר נקרעים.
.jpg)
