כידון

ערך זה עוסק בכלי נשק קר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כידון (פירושונים).

כידון הוא שם של קבוצה רחבה של נשקי מוט. כידונים הם מוטות באורכים שונים, לרוב מעץ, שבקצה שלהם נמצא חוד. אין קו הפרדה ברור בין חנית שמשמשת לרוב נשק לקרב-פנים-אל-פנים לכידון שנועד בדרך כלל להטלה, אולם רוב הכידונים קצרים וקלים מהחנית.

הכידונים הראשונים היו בשימוש על ידי האדם הקדמון ובדרך כלל היו מקלות עץ שחודם חוזק במדורה. הכידון שוכלל בתקופת האבן המאוחרת, כשהתחילו להוסיף חוד מעצמות, צור ואבנים אחרות למקל עץ.

באירופה הכידונים הגיעו לשיאם בעת העתיקה, אך עם הזמן פחת השימוש בהם לטובת קשתות שונות וחניתות. הכידונים היו מקובלים באמריקה, אפריקה, אוסטרליה ומקומות אחרים עד העת החדשה.

הכידון מופיע גם בתנ"ך בשמואל א כאשר מתוארת יציאתם למלחמה של עם ישראל בפלשתים. שריונו של גוליית כלל גם כידון נחושת שהונח בין כתפיו.

כידונים פרה היסטוריים

אחת מטכניקות ייצור הכידונים בתקופה זו הייתה לחבר את החוד בצורה רופפת, כך שהתנתק ונשבר בתוך בשרו של המותקף וגרם לנזק וכאב נוספים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.