Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

לוח השנה במגילות קומראן

לוח השנה במגילות קומראן הוא לוח שנה סכמטי[1]-שבתי[2] שבו אורך השנה קבוע ל-364 יום[3]. הלוח נוצר בהשפעת לוח השנה המצרי האזרחי (אנ')[4] ומבוסס על האסטרונומיה הבבלית (אנ')[5] בתוספת השפעות יווניות[6]. מקורותיו היהודיים הם ספר מהלך המאורות וספר היובלים[7], והפירוט המלא של מאפייני הלוח מופיע במגילות מדבר יהודה שנמצאו בקומראן[8].

תחילת היממה

לדעת שמריהו טלמון[9] כותבי המגילות שמרו את השבת מזריחה לזריחה, כיממה הרגילה בלוחות השנה של מצרים העתיקה[10] וכן בבית המקדש לפי חז"ל[11], שמתחילה בבוקר[12], וכנלמד מסדר ימות השבוע בבריאת העולם[13] ובפרשת המן[14], ולא משקיעה לשקיעה כמניין ימי החודש[15] אצל העמים השמיים, שמתחיל בערב (כי אז ראיית הירח[16]), כמו שמופיע בחלק מימי המועדים בתנ"ך[17] (יש חוקרים הסוברים שאלו עריכות מתקופת שיבת ציון[18]), וכן בספר היובלים[19]. מגילת ברכות לימי החודש (4Q503) מזכירה את מנוחת השבת בליל שבת[20], כדעת חז"ל שהיום הולך אחר הלילה[21], כי מגילה זו מציגה מסורת תפילה כללית שהייתה בקרב היהודים ואינה שייכת לחיבורים הכתתיים של קהילת קומראן[22]. מגילת המקדש ומגילת מקצת מעשי התורה מחשיבות את יום אכילת הקרבנות[23] עד השקיעה[24], כיומו של שכיר[25] וכימי טומאה[26]. בניגוד לפשט הכתוב ולדברי חז"ל[27].

הלוח השמשי

המרכיב העיקרי של הלוח (ובספר היובלים - הבלעדי) הוא שנה שמשית[28] בת 364 ימים, המחולקת לארבע תקופות שכל אחת בת 91 יום בדיוק. כל תקופה מורכבת משלושה חודשים של 30 יום[29], ויום נוסף[30] הנקרא 'אות'[31], שמסיים את התקופה[32] ונספר כיום 31 בחודש שלפניו[33]. היום המתחיל את התקופה נקרא 'יום תקופה'[34]. לחודשים אין שמות אלא הם ממוספרים כמו חודשי הלוח העברי ברוב ספרי התנ"ך. שמות התקופות הם[35]: קציר (אביב), קיץ, זרע (סתיו), דשא (חורף)[36]. משך כל תקופה הוא בדיוק 13 שבועות[37], ולכן ימי השבוע זהים בחודשים המקבילים בתקופות השונות. החודש הראשון בכל תקופה מתחיל ביום רביעי, שבו נבראו המאורות[38], החודש השני בכל תקופה מתחיל ביום שישי, והחודש השלישי בכל תקופה מתחיל ביום ראשון[39]. היום המסיים את התקופה הוא תמיד יום שלישי.

חודשים 1,4,7,10 חודשים 2,5,8,11 חודשים 3,6,9,12
רביעי א ח טו כב כט ו יג כ כז ד יא יח כה
חמישי ב ט טז כג ל ז יד כא כח ה יב יט כו
שישי ג י יז כד א ח טו כב כט ו יג כ כז
שבת ד יא יח כה ב ט טז כג ל ז יד כא כח
ראשון ה יב יט כו ג י יז כד א ח טו כב כט
שני ו יג כ כז ד יא יח כה ב ט טז כג ל
שלישי ז יד כא כח ה יב יט כו ג י יז כד לא

לפי ספר מהלך המאורות, האחד בחודש הראשון הוא יום השוויון[40] האביבי, האחד בחודש הרביעי הוא יום ההיפוך הצפוני, האחד בחודש השביעי הוא יום השוויון הסתוי, והאחד בחודש העשירי הוא יום ההיפוך הדרומי[31]. תיאור זה אינו מתאים למציאות כיוון שהזמנים בין הנקודות אינם זהים[41]. בנוסף, מכיוון שאורך השנה הטרופית הוא כמעט 365.25 ימים, הלוח צובר פער של כיום ורבע מדי שנה. יש טוענים שהיה מנגנון עיבור שנה כדי להתאים את הלוח לעונות השנה[42] ואטיין נודט אף טען שברכת החמה היא שריד למחזור עיבור[43], אבל בכל הצעותיהם יש קשיים ניכרים ובראשם ההתנגדות העזה של מקורות הלוח לכל סטייה מהערך של 364 יום בשנה[44]. כנראה הלוח שמר על יציבות ולא הייתה בו התאמה למציאות באופן סדיר[45], אם כי ייתכן שנעשו מדי פעם תיקונים אד הוק[46]. עדת קומראן התעלמו מההבדלים בין לוח השנה שלהם למציאות[47], כי מכיוון שהתנזרו מפולחני המקדש[48], לא היו מביאים ביכורים ולא היו כפופים לעונות השנה[49]. הפער הוסבר בספר מהלך המאורות כסטיית הטבע מהדרך הרצויה עקב חטאי בני האדם[50].

לפי מגילת התהילים הגדולה, דוד המלך חיבר 364 שירים לכל ימות השנה[51]. בגניזת קהיר נמצא קובץ מזמורים המתוארכים כל אחד ליום אחר בתחילת חודש אייר[52], פורסם לראשונה על ידי אברהם אליהו הרכבי[53]. דוד פלוסר ושמואל ספראי ייחסו אותו לחיבור תפילות בשם דוד המלך בתקופת בית שני[54], אולם לדעת עזרא פליישר המחבר חי בימי הביניים[55].

החגים

מועדי התורה

כל המועדים הכתובים בתורה תוארכו על ידי כת מדבר יהודה על פי הלוח הזה:

אין במגילות התייחסות למועדים שבנביאים (ארבעת הצומות[69]) ושבכתובים (פורים)[70] שאין בהם קרבנות. ייתכן שחברי הכת התנגדו למגילת אסתר ולכן לא חגגו את פורים[71], או שגם בקרב שאר היהודים היה מעמדו רופף[72].

חגים נוספים

במגילת המקדש נוספו עוד חגים:

בספר היובלים[81] כל יום תחילת תקופה הוא יום זיכרון וחג. צוואת לוי הארמית מתארכת את לידות ארבעת ילדיו לימי התקופות:

  1. גרשון - 1 בחודש העשירי[82]
  2. קהת - 1 בחודש הראשון[83]
  3. מררי - 1 בחודש הרביעי[84]
  4. יוכבד - 1 בחודש השביעי[83]

ישראל רוזנסון שיער שקביעת ארבעה ראשי שנים במשנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א', באה כהנגדה לארבעת ראשי התקופות[85].

בסוף מגילת התהילים הגדולה[51], נכתב שדוד המלך חיבר שיר מיוחד לכל אחד מארבעת הימים ה-'פגועים' כמו שחיבר שיר מיוחד לכל שבת ולכל ראש חודש ול-18 ימים טובים[86], אלא שאין קורבן מוסף מיוחד לימים הפגועים ולכן נקראים על שם התפילה[87]. לא ברור האם הכוונה לימי תחילת התקופה או לימי סיום התקופה[88]. ייתכן שאלה הם ארבעת שירי הלחש[89] הכוללים את תהילים צ"א הנקרא בגמרא[90] 'שיר של פגעים'[91]. מלבד השיר, כל שבת קיבלה מספר משלה[92], כיוון שכל שבת נחשבה כמועד בפני עצמו[93].

בשבת

אין חג שחל בשבת[94], בהתאם לכתוב בספר ברית דמשק[95]: אל יעל איש למזבח בשבת כי אם עולת השבת כי כן כתוב "מלבד שבתותיכם"[96]. עם זאת, מגילת המקדש מפרטת גם את מוספי היום הרביעי של חג הסוכות שחל תמיד בשבת לפי לוח זה. ייתכן שמגילת המקדש אינה חלק מכתבי עדת היחד[97] ואף לא השתמשה בלוח השנה שלהם[98], או שנכתבה על ידי כת נפרדת משאר עדת היחד[99], כמו ספר היובלים[100] שמתיר הקרבת עוד קרבנות בשבת[101]. מחלוקת פנימית נוספת ניכרת בכך שרק חלק מהמגילות מציינות מועדים נוספים על המועדים הכתובים בתורה[102]. לדעת יעקב שלום ליכט, הלוח כולו היה שנוי במחלוקת בתוך עדת היחד ולא כולם קיבלוהו[103]. לדעת יונתן בן-דב לא ייתכנו מחלוקות פנימיות לגבי לוח השנה[5], מפני שהוא גורם עיקרי לפילוג משאר העם[28]. כנגדו טען מיכאל ירוסלב קלוקובסקי שאין כל הוכחה לפולמוס מפלג בעניין הלוח[104]. גם יהודה שיפמן (אנ') טען שאם היה כך היה מחבר מגילת מקצת מעשי התורה מתייחס בתוך איגרתו לעניין הלוח[105]. יששכר שטרן האריך לטעון שרק בתקופת הנצרות הפך לוח השנה לעניין פולמוסי מפלג[106].

לדברי החכם הקראי יעקב הקרקסאני[107], הצדוקים (שלהם ייחסו הקראים בטעות את כתבי קומראן שהגיעו לידיהם[108]) לא ספרו את יום השבת בימי החגים אלא דחו את המשך החג למחרת. לפיכך חג המצות וחג הסוכות נמשכים עד יום רביעי 22 בחודש (שבעת ימי חג המצות המסתיימים בכ"א בניסן[109] נחשבים רק שישה ימים ביחס לקורבנות[110]). שמיני עצרת ביום חמישי 23 בחודש השביעי, וקורבן העצים של שבטי דן ונפתלי ביום ראשון 29 בחודש השישי. כך מסתיימים ימי קורבן העצים בדומה לכל מועדי הביכורים שחלים ביום ראשון[78]. היום הראשון למילואים הוא גם יום תחילת השנה שבו הוקם המשכן[111].

ראיה לכך שבתחילת ימי בית שני לא הקריבו בשבת אלא דחו את החג למחרת ניתן להביא מספר נחמיה, פרק ט', פסוק א', המתארך את אירועי אמנת נחמיה, שנערכו מיד לאחר שמיני עצרת[112], לכ"ד בתשרי. עוד ראיה עולה מהשוואת הכתוב בספר מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ו ”בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם” למקבילו בספר דברי הימים ב', פרק ז', פסוק י' ”וּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם”[113]. הפרושים הקילו באיסורי השבת שהיו נהוגים בתקופת נחמיה[114], התירו להקריב בשבת כל קורבן שזמנו קבוע[115], אפילו קורבן פסח[116], הפכו את היום האחרון של הרגלים לאסרו חג[117], ופירשו את הסתירה בין הפסוקים בעניין אחר[118]. ראיה נוספת יש במגילת תענית הפותחת בשני מועדים: מא' בניסן עד ח' בניסן וממנו עד שביעי של פסח, לפי פרשנות הקראים[119] ורבי אברהם אבן עזרא[120] מועדים אלה מקבילים לשבעת ימי המילואים ולימי קורבנות הנשיאים[121].

ספר היובלים מתארך את שמיני עצרת ל-22 בחודש השביעי[122]. את הסתירה בין ספר מלכים לדברי הימים ניתן ליישב שבתקופת בית ראשון וגלות בבל עדיין לא חגגו את שמיני עצרת וכותב ספר דברי הימים תיקן את התאריך כדי להתאימו לשיטת המקור הכהני[123].

הלוח הירחי

בכמה מגילות[124] מופיע לוח שנה ירחי שמותאם עם לוח השנה העיקרי במחזור של 3 שנים. החודשים האי זוגיים הם בני 29 יום והחודשים הזוגיים הם בני 30 יום, שנה של 12 חודשים[125] כאלה נמשכת 354 ימים[126] שזה 10 ימים פחות מאורך שנה של 52 שבתות[127], כעבור 3 שנים ההפרש מצטבר ל-30 יום ואז מוסיפים עוד חודש בן 30 יום וכך נשלם מחזור תלת-שנתי של 1092 יום שבו שנת החמה ושנת הלבנה תואמות[128]. החודש הירחי הראשון במחזור מתחיל ביום הראשון בחודש השמשי הראשון בשנה הראשונה.

תאריכי תחילת חודשי הירח בלוח השבתי
השנה הראשונה השנה השנייה השנה השלישית
רביעי 1 בראשון
חמישי 30 בראשון שני 20 בראשון שישי 10 בראשון
שבת 30 בשני רביעי 20 בשני ראשון 10 בשני
ראשון 29 בשלישי חמישי 19 בשלישי שני 9 בשלישי
שלישי 28 ברביעי שבת 18 ברביעי רביעי 8 ברביעי
רביעי 27 בחמישי ראשון 17 בחמישי חמישי 7 בחמישי
שישי 27 בשישי שלישי 17 בשישי שבת 7 בשישי
שבת 25 בשביעי רביעי 15 בשביעי ראשון 5 בשביעי
שני 25 בשמיני שישי 15 בשמיני שלישי 5 בשמיני
שלישי 24 בתשיעי שבת 14 בתשיעי רביעי 4 בתשיעי
חמישי 23 בעשירי שני 13 בעשירי שישי 3 בעשירי
שישי 22 בעשתי עשר שלישי 12 בעשתי עשר שבת 2 בעשתי עשר
ראשון 22 בשנים עשר חמישי 12 בשנים עשר שני 2 בשנים עשר

אורך החודש הממוצע בלוח זה הוא 29 ימים 12 שעות 19 דקות וכ-27.6 שניות, קצר ב-24 דקות וכ-35.5 שניות מהזמן המדויק. הפרש זה גורם לסטייה של יום אחד תוך חמש שנים בין הירח בלוח לירח הנצפה (חודש שלם בכ-140 שנה), הסטייה בין הלוח לתנועות השמש והירח בפועל מוזכרת כבר בספר מהלך המאורות[50]. לדעת יוסף אלימלך באומגרטן הלוח הירחי שימש לצרכים ליטורגיים[129], לדעת יונתן בן-דב שילוב הירח במערכת סכמטית כוללת נועד לתת תוקף לחשבון הזמנים האלוהי שעמד בבסיס הרעיוני של עדת היחד[130].

דוק

בחלק מהמגילות[131] מוזכר אירוע ירחי בשם 'דוק' או 'דוקה'[132] שחל 13 יום לפני תחילת החודש. חוקרים רבים טוענים שהכוונה לראיית הירח החדש ושהאירוע של תחילת החודש הוא מילוא הירח[133]. יונתן בן-דב הוכיח שהכוונה לתחילת התמעטות הירח - הפעם הראשונה שבה הוא שוקע אחרי הזריחה, ושהאירוע של תחילת החודש הוא ראיית הירח האחרונה (שבה מסתיים החודש בלוח השנה המצרי הירחי[10])[134]. בשונה מספר מהלך המאורות[135] שמתחיל את החודש ביום ראיית הירח החדש, וכן ממגילה 4Q503 שמתחילה את החודש בליל ההתקבצות, שהוא הלילה שבין הראייה האחרונה של הירח הישן לפנות בוקר לראייה הראשונה של הירח החדש בערב.

באחד מפיוטי אלעזר בירבי קליר מופיעה המילה 'דוק' בהתייחסות לירח[136]. לפי מנחם קיסטר משמעות המונח היא החלק החשוך בירח[137].

המשמרות

מגילות רבות מתארכות את מועדי הלוח, וכן מאורעות היסטוריים, על פי מחזור משמרות הכהונה[138], שהונהג בבית המקדש השני בעת חנוכת המקדש[139] ונהגו במקדש לציין תאריכים על פיו[140]. המשמרות מתחלפות מידי שבת[141] בצהריים[142]. יום השבת נחשב במגילות כתחילת השבוע של המשמר הנכנס[143], ולא כסוף השבוע של המשמר היוצא[144] כמקובל למנות את יום השבת כסוף השבוע[145]. מחזור המשמרות נמשך 24 שבועות ברצף[146] ללא תלות בתאריך[147]. אורך השנה הוא 52 שבועות[148] שהם 2 מחזורים ועוד 4 שבועות, כך שבשש שנים שהן שני מחזורי ירח יש בדיוק 13 מחזורי משמרות. המחזור השש-שנתי נקרא 'עדיה'[149]. השנה הראשונה במחזור מתחילה ביום רביעי במשמרת גמול (המשמרת ה-22[150]), השנה השנייה מתחילה במשמרת ידעיה[66], השנה השלישית במשמרת מימין, הרביעית במשמרת שכניהו[151], החמישית במשמרת ישבאב והשישית במשמרת הפצץ[152].

המשמרת בתחילת כל חודש
מספר החודש השנה הראשונה השנה השנייה השנה השלישית השנה הרביעית השנה החמישית השנה השישית
ראשון גמול ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ
שני ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ גמול
שלישי הקוץ אלישיב בלגה פתחיה דליהו חרים
רביעי אלישיב בלגה פתחיה דליהו חרים הקוץ
חמישי בלגה פתחיה דליהו חרים הקוץ אלישיב
שישי יחזקאל מעזיהו שעורים אביה יקים אימר
שביעי מעזיהו שעורים אביה יקים אימר יחזקאל
שמיני שעורים אביה יקים אימר יחזקאל מעזיהו
תשיעי ישוע חופה חזיר יכין יהויריב מלכיה
עשירי חופה חזיר יכין יהויריב מלכיה ישוע
עשתי עשר חזיר יכין יהויריב מלכיה ישוע חופה
שנים עשר גמול ידעיה מימין שכניהו ישבאב הפצץ

במגילת מלחמת בני אור בבני חושך[153] מוזכרים "אבות העדה שנים וחמישים", מספר הזהה למניין שבתות השנה, ו"ראשי משמרות שישה ועשרים", דהיינו שתי משמרות יותר מהמחזור המוכר. לדעת מיכאל חיוטין, מגילת המלחמה מתארת חזון אפוקליפטי המנוגד לסדר הנהוג[154]. לדעת טוביה כהנא, הכוונה שבחצי שנה עוברות 26 משמרות כולל אלה שחוזרות על עצמן[155]. לדעת חנן אשל, מחבר המגילה קבע סדר נפרד לשנת שמיטה כדי לשלב את מחזור המשמרות עם מחזור השמיטה[156].

שמיטה ויובל

מגילה 4Q330[157] מציינת את המשמרת המכהנת בתחילת כל שנה ומונה את השנים לשמיטה ואת השבוע ביובל (שבוע = 7 שנים. כמו בספר דניאל, פרק ט', פסוקים כ"ג–כ"ז). מגילת האותות (4Q319[158]) מציינת את תחילת מחזורי הירח על פני שישה יובלות (כל יובל 49 שנים) לפי שנות השמיטה. המחזור הראשון מתחיל במשמרת גמול בשנה שאחרי שנת שמיטה, שהיא גם שנת היובל הראשון ושנה ראשונה ליובל השני, כדעת רבי יהודה בגמרא[159] ובהתאם למסורת הגאונים שכך נהגו בבית שני[160]. לפיכך המניין מהיובל השני עד השביעי ואות שכניה אחר השמיטה נמנה כאות 17 ביובל הרביעי ולא כאות הראשון ביובל החמישי.

המשמרת והשנה לשמיטה בתחילת מחזורי הירח
היובל השני היובל השלישי היובל הרביעי היובל החמישי היובל השישי היובל השביעי
גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 גמול 2
שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 שכניהו 5
גמול 7 שכניהו 2 שכניהו 1 גמול 3 גמול 2 גמול 1
שכניהו 3 גמול 5 גמול 4 שכניהו 6 שכניהו 5 שכניהו 4
גמול 6 שכניהו 1 שכניהו 7 גמול 2 גמול 1 גמול 7
שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 שכניהו 5 שכניהו 4 שכניהו 3
גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 גמול 1 גמול 7 גמול 6
שכניהו 1 גמול 3 גמול 2 שכניהו 4 שכניהו 3 שכניהו 2
גמול 4 שכניהו 6 שכניהו 5 גמול 7 גמול 6 גמול 5
שכניהו 7 גמול 2 גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 שכניהו 1
גמול 3 שכניהו 5 שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 גמול 4
שכניהו 6 גמול 1 גמול 7 שכניהו 2 שכניהו 1 שכניהו 7
גמול 2 שכניהו 4 שכניהו 3 גמול 5 גמול 4 גמול 3
שכניהו 5 גמול 7 גמול 6 שכניהו 1 שכניהו 7 שכניהו 6
גמול 1 שכניהו 3 שכניהו 2 גמול 4 גמול 3 גמול 2
שכניהו 4 גמול 6 גמול 5 שכניהו 7 שכניהו 6 שכניהו 5
גמול 7 שכניהו 1

משך הזמן של מחזור זה (294 שנים * 364 ימים = 107016 יום), שהוא הזמן ששהה חנוך עם המלאכים[161], זהה כמעט ל-293 שנים טרופיות (ההפרש הוא פחות משעה).

שנות השמיטה והיובל הן חקלאיות ולכן מתחילות בסתיו[162], בעשירי בחודש השביעי[163] שהוא יום הכיפורים[164] המייצג את תום שנת החמה[165]. אמנם בספר היובלים, שהוא כרונולוגיה ואינו מתייחס לשמיטה ההלכתית, השנים בשבוע וביובל מתחילות באחד בחודש הראשון[166]. הצורך בחישוב היובלות נבע משאיפת אנשי העדה לקיים את מצוות היובל הכתובות בתורה שלא הונהגו בפועל בתקופת בית שני[167].

ייסוד הלוח

מספר חוקרים טענו שהלוח מעולם לא שימש בפועל אלא היה תאורטי בלבד[168], או לכל היותר לוח דתי-פולחני[169]. הקושי בטענה זו הוא האזכורים של הלוח הלכה למעשה[170], בהקשר דתי[171] או היסטורי[172]. יהודה שיפמן (אנ') טען שלא נעשה שימוש בלוח בפועל מעבר לתקופה קצרה שבה נכתבו המגילות[173].

אנני ז'ובר טענה שבתאריכי המאורעות בתנ"ך ניכרת הימנעות משבת והעדפה של שלושת הימים שבהם חלים החגים בלוח זה: ראשון, רביעי ושישי[174]. מכאן שזהו הלוח שנהג בתקופת המקרא[175]. כנגד השערה זאת הועלו כמה טענות:

  • קביעת התאריכים בתנ"ך היא על פי ימי החודש ולא ימי השבוע[176].
  • בכמה מקומות בתנ"ך מופיע לוח ירחי-שמשי[177].

ג'יימס ונדרקם הוסיף וטען שהלוח הוחלף בלוח העברי רק בעקבות גזירות אנטיוכוס[178]. כנגדו נטען:

חוקרים נוספים תיארכו את ייסוד הלוח לזמן גלות בבל ושיבת ציון[181]. לדעת רון פלדמן, נחמיה מיסד את שמירת השבת השבועית[182] - שהחליפה את יום הירח המלא ('שאפאטו' באכדית) - באמצעות לוח השנה השבתי של 364 יום[183]. גם בדעות אלו יש קושי, כיוון שספרי התנ"ך מהתקופה הפרסית וכן מכתבי יב משווים את הלוח היהודי ללוח הירחי-שמשי של הממלכה האחמנית[184]. לדעת פיליפ דייוויס, הלוח לא היה בשימוש בבית המקדש יותר מתקופה קצרה בזמן שיבת ציון[185]. גם דעתו עומדת בניגוד לאופיה המהפכני של עדת קומראן[186].

לדעת רוג'ר בקווית תחילת השנה נקבעה ליום רביעי בכוונה שהתאריכים בתנ"ך לא יפלו בשבת[187]. כגבול אחרון לייסוד הלוח ניתן להציב את ספר מהלך המאורות, המתאר בפרק פ' את פיגור עונות השנה ביחס ללוח, מכך ניתן להסיק שהלוח נוסד כ-30 עד 120 שנים לפני חיבורו. מכיוון שהעותקים שבידינו נכתבו בסביבות 200 שנה לפני הספירה, הרי שהלוח נוסד לכל המאוחר באמצע המאה ה-3 לפנה"ס[188]. תקופה זו מתאימה ל"יובל השביעי לחורבן הארץ"[189] שבו "שכחו חוק ומועד ושבת"[190], והיא כשני דורות לפני בריחת כת קומראן לדמשק[191] והגעת מורה הצדק בתקופת שמעון השני[192] לאחר המלחמה הסורית החמישית[193]. מה שאומר שהלוח הוא מעשה ידי הניצנים הראשונים של הכת[194], שהופיעו כבר בתחילת התקופה ההלניסטית[195]. לדעת יונתן בן-דב ייתכן שהלוח נוסד אחר כך[196] כיוון שהעותקים שנמצאו שייכים לפרקים ע"ב-ע"ט ואילו פרק פ' בספר מהלך המאורות נוסף מאוחר יותר[197]. בנוסף, הלוח נוצר בהשפעת תפיסת הזמן של מניין השטרות כרציף וטרנסצנדנטי[198], וכן בהשפעת התרבות ההלניסטית הרואה את לוח השנה כמרכיב בלאומיות, ולכן לא ייתכן שנוסד לפני המאה השלישית לפני הספירה[196].

כנראה הלוח נוסד לפני צו קנופוס שפרסם את אורך שנת חמה מדויקת[199], בשנה בה חל ראש חודש ניסן בסמוך ליום השוויון[200]. ניתן לנסות לחשב באיזו שנה בדיוק נוסד הלוח באמצעות השוואה לתאריך החורבן במשמרת יהויריב[201], בהנחה שהכתבים מתעדים מציאות ולא מערכת סכמטית רעיונית בלבד[202].

שימוש מאוחר

יש טוענים כי ישו, שהושפע מהשקפותיו של יוחנן המטביל שפרש מהאיסיים[203] הקרובים בדעותיהם לאנשי קומראן[204], נהג על פי לוח השנה שלהם[205]. לכן בשנת 30 לספירה[206], 40 שנה לפני נפילת ירושלים וחורבן בית המקדש השני[207], אכל עם שנים-עשר השליחים את הסעודה האחרונה, שהייתה סעודת ליל הסדר לפי שלושת הבשורות הסינופטיות, ביום שלישי 4 באפריל בערב. ביום רביעי 5 באפריל נשפט[208], ולמחרת התרחשה צליבת ישו בערב פסח[209] שחל לפי הסנהדרין ביום חמישי 6 באפריל[210].

אם אכן מעולם לא עיברו את השנה, הרי שהלוח נוסד בסביבות 260 לפני הספירה[211]. שנת 267 לפני הספירה הייתה שנה ראשונה לשמיטה ובה חל ראש חודש ניסן ג'תצ"ד בסמוך ליום השוויון באמצע השבוע. לפי זה ניתן לתארך את ניסיון ההטעיה של הבייתוסים-איסיים[212] לשנת ג'תשפ"ג - 23, שבה חל מולד הלבנה ביום שישי 9 באפריל, ושכרו עדי שקר כדי שיקבעו את ראש חודש ניסן בשבת ולא ידחוהו ליום ראשון[213].

חוקרים מסוימים טענו שהצום הנוצרי בימים רביעי ושישי[214] וכן העברת השבת ליום ראשון[215] נובעים מכך שהחגים בלוח זה חלים בימים אלו[216]. לעומתם טען יששכר שטרן, ששימוש בלוח שנה אחר משאר היהודים היה מעורר פולמוס ולא מצאנו זכר לזה[217].

אובה גלסמר הציע שבנוסח הזכרת המשמרות בשבת[218] חושבו שנות החורבן לפי 364 יום בשנה וכך נוצר הפרש של כשלוש שנים עד שנת ד'תשצ"ד (1034)[219]. הסבר אחר הוא שחישב לפי סדר עולם כמו המסורת המקובלת שמקדימה את החורבן בשנתיים וגם התחיל את השנה החדשה לפני תשרי[220], כמו ידותון הלוי החבר שהתחיל את שנות החורבן בתשעה באב[221].

הקטעים האסטרונומיים בגרסה הקצרה של ספר חנוך ב' מבוססים על שנה של 364 יום, בגרסה הארוכה נוספו שנה ירחית ושנה יוליאנית[222]. שנה של 364 יום וחישוב 25,480 יום לשבעים שנה (שזהו זמן חיי אדם[223]) שבהן 3,640 שבתות ו-1,260 חגים בנפרד מהשבתות מופיעים בילקוט שמעוני בשם מדרש[224].

גאורגיוס סינקלוס מזכיר בכרונוגרפיה שלו לוח שנה יהודי "שנחקק על ידי האל בסיני"[225] ובו החודשים בני 30 יום וכל חודש שלישי בן 31 יום כמו בספר מהלך המאורות. השנה מתחילה ב-25 במרץ שהוא יום השוויון לפי יוליוס קיסר[226]. החודשים לא ממוספרים אלא נקראים בשמות כמו בהתייחסויות של התלמוד ללוח שמשי[227]. בחודש אדר יש 32 יום, מה שנראה כמו ניסיון לסנכרון עם השנה הטרופית[228], אלא שאין התייחסות ליום הנוסף מדי ארבע שנים. לוח שנה מתוקן יותר נמצא בפרקי דרבי אליעזר[229] ובכמה כתבי יד מגניזת קהיר[230] ובו בכל 4 שנים יש 11 תקופות של 91 יום וחמש של 92 יום: השלישית בשנה הראשונה, השנייה בשנה השנייה, הראשונה והרביעית בשנה השלישית, הרביעית בשנה הרביעית. השנה מתחילה ב-26 במרץ בלוח היוליאני שהוא גם תאריך ברכת החמה.

במהלך העת החדשה המאוחרת הועלו מספר הצעות הקוראות להנהגת לוח שנה רב שנתי (אנ') המבוסס על אורך שנה של 364 יום[231]. תקן התאריך השבועי (אנ') של ארגון התקינה הבינלאומי, המשמש ממשלות ועסקים ברחבי העולם, מהווה למעשה צורה מסוימת של לוח כזה.

אסטרולוגיה

מגילה 4Q318[232] מציגה את גלגל המזלות על פני כל חודש, כל מזל נמשך יומיים או שלושה והמזל המתחיל הוא גם המסיים. סידור דומה נמצא בפרקי דרבי אליעזר פרק ז'[233] ומתאים בקירוב לזמני היראות הירח על רקע כוכבי גלגל המזלות[234]. שמות המזלות תואמים לשמות היווניים שהתקבלו גם בעברית ולא לשמות הבבליים[235]. המגילה מכנה את החודשים בשמות הבבליים[236] הנזכרים בספרי התנ"ך המאוחרים[237], ובכך היא ייחודית בין כתבי קומראן[238], מלבד אולי מגילות מעשי השליטים שייתכן שמזכירות את מרחשון[239] ושבט[240]. ייחודיות נוספת היא עצם היותה מגילה אסטרולוגית, דבר שלא נמצא בכתבי קומראן מלבד מגילת פיזיונומיה (אנ') (4Q186 (אנ')). ייתכן שמגילה זו אינה כיתתית ולא חוברה בקומראן[241]. המגילה מקבילה כל חודש למזל שאחרי המזל המקביל לו במסורת היהודית[242] (אדר לטלה ושבט לדגים). פרט זה מתאים עם הטבלאות האסטרונומיות MUL.APIN (אנ'), שמתחילות את גלגל המזלות בשור[243] כיוון שבלוח הבבלי חודש ניסן מתחיל תמיד אחרי יום השוויון[5] ובזמנם מזל שור היה קרוב יותר לנקודת השוויון עקב נקיפת ציר כדור הארץ.

המזל השולט לפי ימי החודש
ימי החודש ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר
א - ב שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה
ג - ד תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור
ה - ו - ז סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים
ח - ט אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן
י - יא בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה
יב - יג - יד מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה
טו - טז עקרב קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים
יז - יח קשת גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב
יט - כ - כא גדי דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת
כב - כג דלי דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי
כד - כה דגים טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי
כו - כז - כח טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים
כט - ל שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים טלה

אורך השנה במגילה זו הוא 360 יום, כשנה האידיאלית שהונהגה במסופוטמיה לחישובים אסטרונומיים ומנהליים[244], ומשמשת גם כיום בעסקים[245]. מידה זו עמדה בבסיס לוח השנה הקומראני של 364 יום[246], על פיה יוחסה לדוד המלך כתיבת 3600 מזמורי תהילים - 10 לכל יום[51], ואותה תוקף מחבר ספר מהלך המאורות[30]. גם בתנ"ך כנראה חושבו תקופות לפי ערך זה[247].

טבלאות המקבילות למגילה זו, אלא שבהן ניסן מתחיל במזל טלה, נמצאות בכתבי יד אשכנזיים מימי הביניים[248]. ישנן גם טבלאות דומות במקורות לטיניים שבהן החודשים לועזיים[249]. בחדשות יותר ניסו להתאים לנתונים האסטרונומיים המדויקים[250], בדומה לברייתא דשמואל הקטן[251] וברייתא דמזלות[252], ואילו הישנות יותר מחלקות כל חודש ל-12 מזלות בלבד[253]. חלוקת חודשי החמה למזלות בצורה דומה קיימת בפרקי דרבי אליעזר פרק ו'[254].

13 חודשים והתחלה ביום ראשון

יש טוענים שבספר היובלים נעשה שימוש גם בלוח שנה שבו 13 חודשים שבכל אחד יש רק 28 ימים, שהם בדיוק 4 שבועות, כל החודשים מתחילים ביום ראשון, וספירת העומר מתחילה במוצאי שביעי של פסח[255], כמנהג ביתא ישראל[256]. ההסבר לנוכחות לוחות שנה סותרים בספר אחד הוא כי ניכר שספר היובלים עבר עריכה ואינו כתיבה מקורית[257]. אין הוכחה חותכת לקיומו של לוח זה, לעומת אזכורים מפורשים בספר היובלים[258] שמתאימים ללוח המוכר מספר מהלך המאורות ומגילות קומראן, לכן הצעה זו נדחתה על ידי רוב החוקרים[259]. כנה ורמן[260] הציעה שתיארוך כניסת אדם לגן עדן ב-17 בחודש השני[261], נובע מהמסורת שמביא גאורגיוס סינקלוס, שהיום הראשון לבריאת העולם הוא א' בניסן[262].

בספר חנוך ב' פרק י"ט נמנים 90 יום מא' בניסן עד ו' בתמוז, מה שמעיד על חודשים בני 28 יום בלבד[263]. עד המאה ה-20, לפי המשפט המקובל באנגליה, הביטוי "חודש ירחי" (lunar month) נחשב לזמן של 28 יום בדיוק ואם סוכם בחוזה "12 חודשים ירחיים" היה פירושו 48 שבועות[264]. הגדרת חודש ירחי ל-28 יום מופיעה גם בכתב יד מגניזת קהיר בתור שיטת חישוב של עם זר[265]. המקורות לכך הם ויטרוביוס[266] בשם אריסטרכוס מסאמוס וכן מרקוס טרנטיוס וארו שמובא על ידי אולוס גליוס[267].

לוח שנה דומה קיים במסורת היורובה, בכל שנה 13 חודשים ובכל חודש שבע שביעיות שבכל אחת ארבעה ימים[268].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרצאה של פרופסור יונתן בן-דב, החל מדקה 50.
  2. ^ רון פלדמן, Tame and Wild Time in the Qumran and Rabbinic Calendars, Living the Lunar Calendar, Oxbow Books, 2012, עמ' 191–210 doi: 10.2307/j.ctvh1dj98.12
  3. ^ מגילה 4Q252.
  4. ^ יששכר שטרן, Ancient and Medieval Jewish Calendars, בתוך Handbook of Archaeoastronomy and Ethnoastronomy, עמוד 1885. מיכאל חיוטין, פלוגתת לוחות השנה במקצת מעשה התורה — 4QMMT, בית מקרא, כרך מ"ד, חוברת ג' (ניסן-סיוון ה'תשנ"ט).
  5. ^ 1 2 3 יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  6. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE EARLIEST ENOCH LITERATURE AND ITS CALENDAR: MARKS OF THEIR ORIGIN, DATE AND MOTIVATION (מעמוד 382), Revue de Qumrân, כרך 10, חוברת 3 (פברואר 1981).
  7. ^ שקטעים מהם עצמם נמצאו בין מגילות קומראן אבל השתמרו גם בין הספרים החיצוניים ולכן נודעו זמן רב לפני גילוי המגילות.
  8. ^ חיבורים קלנדריים.
  9. ^ שמירת השבת על פי הפרשה "על השבת" במגילת ברית דמשק — מן הערב או מן הבוקר?, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  10. ^ 1 2 Richard Anthony Parker, The Calendars of Ancient Egypt.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ג, עמוד א'.
  12. ^ כך גם נראה במניין ימי השבוע במגילה 4Q317.
  13. ^ משה מרדכי בן-דב, ויהי ערב ויהי בוקר - הבריאה והמנין.
  14. ^ יורם ארדר, מרכזיותה של ארץ ישראל בחוגי הקראות הקדומה לאור הלכותיו של מישויה אלעכברי (עמוד 51), ציון, כרך ס', חוברת א' (ה'תשנ"ה).
  15. ^ מגילה 4Q334 ומגילה 4Q209.
  16. ^ יואל בן נון, זכור ושמור, עמוד 229.
  17. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ח. ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב.
  18. ^ ישראל קנוהל, השבת והמועדות בתורת כהונה ובחוקי אסכולת הקדושה (עמוד 118), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ז' (ה'תשמ"ג).
  19. ^ פרק מ"ד ופרק מ"ט.
  20. ^ קטע 37.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ', עמוד ב'.
  22. ^ אסתר גליקלר חזון, Prayers from Qumran and Their Historical Implications, תגליות ים המלח, כרך 1, חוברת 3 (נובמבר 1994).
  23. ^ ספר ויקרא, פרק ז', פסוק ט"ו. ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל'.
  24. ^ יהודה שיפמן, "MIQṢAT MA'AŚEH HA-TORAH" AND THE "TEMPLE SCROLL",‏ Revue de Qumrân, כרך 14, חוברת 3 (ינואר 1990). חנן בירנבוים, דין קרבן שלמים במגילת 'מקצת מעשה התורה', תרביץ, כרך ס"ז, חוברת ב' (טבת-אדר ה'תשנ"ח).
  25. ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ט"ו.
  26. ^ ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ט.
  27. ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ה', משניות ג'–ו'.
  28. ^ 1 2 שמריהו טלמון, הפולמוס נגד לוח השנה הירחי בכתבים של באי הברית החדשה מקומראן, מגילות, כרך ג' (ה'תשס"ה).
  29. ^ שזהו אורך סתם חודש גם בלוחות שנה אחרים (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ח, עמוד ב'. ספר היובלים, פרק ה', פסוק ל"ז).
  30. ^ 1 2 ספר חנוך א', פרק ע"ה ופרק פ"ב.
  31. ^ 1 2 ספר חנוך א' פרק ע"ב.
  32. ^ מגילה 4Q394.
  33. ^ מגילה 4Q321.
  34. ^ מגילה 4Q324d. שם זה מופיע בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ג.
  35. ^ סרך היחד עמוד י' ומגילה 4Q512 ([1][2]).
  36. ^ 1 2 שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 107), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997).
  37. ^ ספר היובלים פרק ו' (פסוק מ"ג).
  38. ^ מגילת האותות - 4Q319.
  39. ^ מגילה 4Q325.
  40. ^ כך נראה גם בפתיחה של מגילה 4Q320.
  41. ^ הערך "אי-שוויון העונות", באתר אסטרופדיה.
  42. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 103-110 (גרמנית).
  43. ^ Calendriers bibliques: Salomon, Éléphantine, Jubilés, Dédicace.
  44. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE MODERN ATTEMPT TO RECONCILE THE QUMRAN CALENDAR WITH THE TRUE SOLAR YEAR,‏ Revue de Qumrân, כרך 7, חוברת 3 (דצמבר 1970).
  45. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמודים 454-455.
  46. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 113), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997).
  47. ^ כנה ורמן, ספר היובלים:מבוא,תרגום ופירוש, עמוד 5.
  48. ^ ספר ברית דמשק, T-S 10K6 עמוד 6.
  49. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE QUMRAN CALENDAR AND THE SACRIFICES OF THE ESSENES,‏ Revue de Qumrân, כרך 7, חוברת 4 (דצמבר 1971).
  50. ^ 1 2 ספר חנוך א' פרק פ'.
  51. ^ 1 2 3 מזמור ייחודי בסוף מגילת התהילים הגדולה.
  52. ^ הספרייה הלאומית הרוסית, אוסף אנטונין קפוסטין, B 798.
  53. ^ תפלות בסגנון מזמורי תהלים, הגרן, כרך שלישי (ה'תרס"ב), עמודים 82-85.
  54. ^ "שירי דוד" החיצוניים, תעודה, כרך ב' (ה'תשמ"ב), עמודים 83-109.
  55. ^ שירה עברית בנוסח המקרא בימי הביניים, תעודה, כרך ז' (ה'תשנ"א), עמודים 207-224.
  56. ^ 1 2 3 4 5 6 מגילה 4Q320.
  57. ^ לא הוזכר במפורש במגילות מלבד 4Q326 ומגילת המקדש. בדומה לספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק כ"א, שלא מבדיל בינו להקרבת הפסח.
  58. ^ 1 2 משך החגים לא הוזכר במגילות מלבד במגילת המקדש.
  59. ^ התאריך מפורש במגילה 4Q325 ובמגילה 4Q326.
  60. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ג'.
  61. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ו, עמוד א'.
  62. ^ הוזכרה רק במגילת המקדש.
  63. ^ צוין רק בחלק ממגילות המשמרות.
  64. ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ד'.
  65. ^ ספר היובלים, פרקים י"ד, ט"ו, ט"ז, מ"ד.
  66. ^ 1 2 מגילה 4Q321.
  67. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ב.
  68. ^ הוזכר כחג נפרד רק במגילת המקדש עמוד י"א ובספר היובלים פרק ל"ב.
  69. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט.
  70. ^ מיכאל חיוטין, מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 31.
  71. ^ שמריהו טלמון, האם נודעה מגילת אסתר בקרב עדת "באי הברית החדשה"?, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כ"ה (ה'תשנ"ו).
  72. ^ אהרן אופנהיימר, 'אהבת מרדכי ושנאת המן'? פורים בימי הבית השני ולאחריו, ציון, כרך ס"ב, חוברת 4 (ה'תשנ"ז).
  73. ^ כנה ורמן, לגלות נסתרות:פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 295.
  74. ^ בשונה מספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק כ'. מקביל לימי 'איתוקם תמידא' בתחילת מגילת תענית (הובא בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'), ראה בעניין.
  75. ^ התאריך מופיע במגילה 4Q325.
  76. ^ התאריך מצוין בהקדמת מגילת מקצת מעשי התורה - 4Q394.
  77. ^ מוזכר בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה. מופיע במגילה 4Q365 כחלק מפרשת אמור, בין פרק כ"ג לפרק כ"ד.
  78. ^ 1 2 שמריהו טלמון, "לוח המועדים בשנת החמה", בתוך יובל לחקר מגילות ים המלח, עמוד 213. יגאל ידין, מגילת המקדש, עמוד 112.
  79. ^ בהתאם לדעת המגילה בשאר החגים שמקריבים גם בשבת. ראה להלן.
  80. ^ סדר השבטים לכל יום: 1 - שבט לוי ושבט יהודה, 2 - שבט בנימין ובני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה יחד), 3 - שבט ראובן ושבט שמעון, 4 - שבט יששכר ושבט זבולון, 5 - שבט גד ושבט אשר, 6 - שבט דן ושבט נפתלי.
  81. ^ פרק ו' פסוק ל"ה.
  82. ^ חיים יונה גרינפלד ומיכאל סטון, REMARKS ON THE ARAMAIC TESTAMENT OF LEVI FROM THE GENIZA (עמוד 225), Revue Biblique, כרך 86, חוברת 2 (אפריל 1979).
  83. ^ 1 2 צילום הקטע שנמצא בגניזת קהיר.
  84. ^ אמנם בקטע מהגניזה כתוב השלישי, אבל במגילה 4Q214a נראה שהיה כתוב הרביעי.
  85. ^ ארבעה ראשי שנים - מניין?, נטועים, גיליון ג' (אייר ה'תשנ"ו), עמודים 15-27.
  86. ^ ורד נעם, The Origin of the List of David's Songs in "David's Compositions", תגליות ים המלח, כרך 13, חוברת 2 (2006). רשימת 18 ימי חג, שיחד עם 52 שבתות מהווים 70 ימי שבתון, מופיעה בהלכות גדולות, הלכות משמרות, וכן בליקוטי מדרש אספה ובמדרש תדשא פרק י'.
  87. ^ שמריהו טלמון, "לוח המועדים בשנת החמה", בתוך יובל לחקר מגילות ים המלח, עמוד 217.
  88. ^ יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן (עמוד 14), מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  89. ^ מגילה 11Q11.
  90. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ט"ו, עמוד ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו', הלכה ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק י', הלכה י"א.
  91. ^ אסתר חזון, מזמורי תהילים במגילות מדבר יהודה.
  92. ^ מגילות 4Q403,‏ Mas 1k,‏ 4Q400.
  93. ^ יוסף אלימלך באומגרטן, The Counting of the Sabbath in Ancient Sources,‏ Vetus Testamentum, כרך 16, חוברת 3 (יולי 1966).
  94. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמוד 466.
  95. ^ T-S 10K6 עמוד 11.
  96. ^ הנוסח בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ח הוא מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑ה, אבל הקפידו לא לכתוב יהוה מחוץ לספרי המקרא (מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון עמוד 54).
  97. ^ יהודה שיפמן, הלכה, הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה, עמוד 33. מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך ראשון עמוד 284.
  98. ^ ברוך לוין, The Temple Scroll: Aspects of Its Historical Provenance and Literary Character,‏ Bulletin of the American Schools of Oriental Research, גיליון 232 (סתיו 1978).
  99. ^ איל רגב, כמה כתות מנתה עדת קומראן?, באתר יד יצחק בן-צבי.
  100. ^ פרק נ' פסוק י"ג.
  101. ^ יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 166), ציון, כרך נ"ב, חוברת ב' (ה'תשמ"ח). יהודה שיפמן, הלכה, הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה, עמוד 132.
  102. ^ A Reassessment of Qumran's Calendars.
  103. ^ כת מדבר יהודה וכתביה, בתוך מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, עמוד 440.
  104. ^ The Tradition of the 364-Day Calendar versus the Calendar Polemic in Second Temple Judaism.
  105. ^ Qumran and Jerusalem: Studies in the Dead Sea Scrolls and the History of Judaism, עמוד 126.
  106. ^ Calendars in Antiquity: Empires, States, and Societies, פרק 7.
  107. ^ Kitab_Al_anwar_Wal_maraqib, עמוד 389.
  108. ^ יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן, עמודים 116-117.
  109. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ח.
  110. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ח'.
  111. ^ ספר שמות, פרק מ', פסוק י"ז.
  112. ^ ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ח.
  113. ^ יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 160), ציון, כרך נ"ב חוברת ב' (ה'תשמ"ח).
  114. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'.
  115. ^ משנה, מסכת תמורה, פרק ב', משנה א'.
  116. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד א'. תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ו', הלכה א'.
  117. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב'.
  118. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'.
  119. ^ יורם ארדר, מרכזיותה של ארץ ישראל בחוגי הקראות הקדומה לאור הלכותיו של מישויה אלעכברי, ציון, כרך ס', חוברת א' (ה'תשנ"ה).
  120. ^ שמות פרק מ'.
  121. ^ יורם ארדר, The First Date in Megillat Ta'anit in Light of the Karaite Commentary on the Tabernacle Dedication,‏ The Jewish Quarterly Review, כרך 82, חוברת 3 (ינואר-אפריל 1992).
  122. ^ פרק ל"ב.
  123. ^ חג שמיני עצרת – המצאה מאוחרת?.
  124. ^ כגון 4Q320.
  125. ^ מגילה 4Q284.
  126. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט', עמוד ב'.
  127. ^ ספר היובלים פרק ו' (פסוק נ"ה).
  128. ^ ספר חנוך א', פרק ע"ד.
  129. ^ 4Q503 (DAILY PRAYERS) AND THE LUNAR CALENDAR,‏ Revue de Qumrân, כרך 12 חלק 3 (דצמבר 1986).
  130. ^ Calendars at Qumran? A Comparative and Ideological Study.
  131. ^ 4Q321 ו-4Q321a.
  132. ^ שמריהו טלמון, אל תקרי דוקה אלא דבקה: עיון מחודש במשמעות מונח קלנדרי ייחודי בלוח השנה השמשי של עדת "הבאים בברית החדשה" מימי בית שני, מגילות, כרך ו' (ה'תשס"ח).
  133. ^ Véronique Gillet-Didier,‏ CALENDRIER LUNAIRE, CALENDRIER SOLAIRE ET GARDES SACERDOTALES : RECHERCHES SUR "4Q321",‏ Revue de Qumrân, כרך 20, חוברת 2 (דצמבר 2001).
  134. ^ דוק ושאלת שלבי הירח בלוחות השנה מקומראן: ראיות חדשות ממסופוטמיה, מגילות, כרך ג' (ה'תשס"ה).
  135. ^ מגילה 4Q209. מופיע גם בתרגום המקוצר לגעז - ספר חנוך א', פרק ע"ג.
  136. ^ T-S 10H7.1
  137. ^ ערכי מילים ממגילות מדבר יהודה (עמוד 260), מגילות, כרך ט"ו (ה'תשפ"א).
  138. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ד, פסוקים ז'–י"ח.
  139. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק י"ח.
  140. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה ג'. תוספתא, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ט'.
  141. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ג, פסוק ד'.
  142. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ו, עמוד ב'.
  143. ^ 4Q320 ו-4Q321.
  144. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ח, עמוד ב'.
  145. ^ מגילה 4Q504 ומשנה, מסכת נדרים, פרק ח', משנה א'.
  146. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'. תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה ח'.
  147. ^ Other Evidences of a Continuous Rotation.
  148. ^ ספר היובלים פרק ו' (פסוק מ"ה).
  149. ^ מגילה 4Q329a.
  150. ^ להסבר מדוע התחילו דווקא בה עיין במאמרם של שמריהו טלמון וישראל קנוהל- קטעים של מגילת לוח מקומראן — משמרות Ba (עמוד 517), תרביץ, כרך ס', חוברת ד' (תמוז-אלול ה'תשנ"א); ובספרו של מיכאל חיוטין - מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 32; ובמאמר Dedication of the Temple.
  151. ^ מגילה 4Q319.
  152. ^ מגילה 4Q328.
  153. ^ טור ב'. צילום המגילה באתר מוזיאון ישראל.
  154. ^ מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 35.
  155. ^ הכוהנים למשמרותיהם ולמקומות התיישבותם (עמוד 13), תרביץ, כרך מ"ח (ה'תשל"ט), חוברת א'.
  156. ^ שתי הערות לטור השני של מגילת המלחמה, בתוך ישראל בארצו: קובץ מאמרים ליובלו של ישראל שצמן, עמודים 88—91.
  157. ^ הקטע העיקרי.
  158. ^ הקטע הגדול.
  159. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט', עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'.
  160. ^ תשובות הרמב"ם (ליפסיא) סימן קע"ב.
  161. ^ מגילה 4Q227 וספר היובלים פרק ד'.
  162. ^ יונתן בן-דב, מחזורי השמיטה והיובל בקומראן ויחסם אל השנה בת 364 יום (עמוד 53), מגילות, כרך ה' (ה'תשס"ח).
  163. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד א'.
  164. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט'.
  165. ^ מנחם המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש, מאמר ב' פרק ט'.
  166. ^ ספר היובלים, פרק ז' (פסוק ג').
  167. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE SIGNIFICANCE OF THE CALENDAR FOR INTERPRETING ESSENE CHRONOLOGY AND ESCHATOLOGY (עמוד 197), Revue de Qumrân, כרך 10, חוברת 2 (מאי 1980).
  168. ^ בן ציון ושלום וכהולדר, Patterns of Biblical Dates and Qumran's Calendar: The Fallacy of Jaubert's Hypothesis (עמוד 36), Hebrew Union College Annual, כרך 66 (1995).
  169. ^ יוליאן מורגנשטרן, The Calendar of the Book of Jubilees, Its Origin and Its Character (עמוד 64), Vetus Testamentum, כרך 5, חוברת 1 (ינואר 1955).
  170. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 106-107 (גרמנית).
  171. ^ פשר חבקוק, עמוד 11.
  172. ^ מגילה 4Q333.
  173. ^ Reclaiming the Dead Sea Scrolls, 304.
  174. ^ Le Calendrier des Jubilés et de la Secte de Qumrân. Ses origines bibliques,‏ Vetus Testamentum, כרך 3, חוברת 3 (יולי 1953).
  175. ^ Eerdmans Commentary on the Bible, 927.
  176. ^ יוסף אלימלך באומגרטן, הלוח של ספר היובלים והמקרא, תרביץ, כרך ל"ב, חוברת ד' (תמוז ה'תשכ"ג).
  177. ^ בן ציון ושלום וכהולדר, Patterns of Biblical Dates and Qumran's Calendar: The Fallacy of Jaubert's Hypothesis,‏ Hebrew Union College Annual, כרך 66 (1995).
  178. ^ The Origin, Character, and Early History of the 364-Day Calendar: A Reassessment of Jaubert's Hypotheses,‏ The Catholic Biblical Quarterly, כרך 41, חוברת 3 (יולי 1979).
  179. ^ שמריהו טלמון, לוח השנה של בני עדת היחד (עמוד 112), קדמוניות, כרך ל', חוברת 2 (ה'תשנ"ח - 1997). רחמים שר-שלום, הלוח העברי הקדום - תשובה לתיאוריה של רחל אליאור, באתר דעת.
  180. ^ מנחם קיסטר, עיונים במגילת מקצת מעשי התורה ועולמה: הלכה, תאולוגיה, לשון ולוח (עמוד 361), תרביץ, כרך ס"ח, חוברת ג (ניסן-סיוון ה'תשנ"ט).
  181. ^ Matthias Albani,‏ Studies in the Book of Jubilees,‏ 110-122 (גרמנית).
  182. ^ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ב.
  183. ^ THE 364-DAY “QUMRAN' CALENDAR AND THE BIBLICAL SEVENTH-DAY SABBATH: A HYPOTHESIS SUGGESTING THEIR SIMULTANEOUS INSTITUTIONALIZATION BY NEHEMIAH.
  184. ^ יששכר שטרן, The Babylonian Calendar at Elephantine,‏ Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik, כרך 130.
  185. ^ Calendrical Change and Qumran Origins: An Assessment of VanderKam's Theory ,‏ The Catholic Biblical Quarterly, כרך 45, חוברת 1 (ינואר 1983).
  186. ^ מנחם קיסטר, לתולדות כת האיסיים: עיונים בחזון החיות, ספר היובלים וברית דמשק, תרביץ, כרך נו, חוברת א (תשרי-כסלו ה'תשמ"ז).
  187. ^ Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 104.
  188. ^ Roger T. Beckwith, Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 108-109.
  189. ^ חנן אשל, 4Q390 the 490Year Prophecy and the Calendrical History of the Second Temple Period, בתוך Enoch and Qumran Origins: New Light on a Forgotten Connection, עמודים 102-110.
  190. ^ מגילה 4Q390.
  191. ^ ספר ברית דמשק, T-S 10K6 עמוד 7.
  192. ^ ספר ברית דמשק, T-S 10K6 עמוד 1.
  193. ^ חגי ספר, הכרונולוגיה של הקמת הכת בברית דמשק והשתקפותה במאורעות המלחמה הסורית החמישית, תרביץ, כרך ע"ג חוברת א' (תשרי-כסלו ה'תשס"ד).
  194. ^ Roger T. Beckwith, Calendar and Chronology, Jewish and Christian, 105.
  195. ^ אלכסנדר רופא, ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני, קתדרה, חוברת 49 (תשרי ה'תשמ"ט).
  196. ^ 1 2 זמן וזהות לאומית: הרקע ההלניסטי לנאום על לוח השנה בספר היובלים פרק ו, מגילות, כרך י' (ה'תשע"ג).
  197. ^ James C. VanderKam, 1 Enoch 80 Within the Book of the Luminaries, in From 4QMMT to Resurrection, 333-355.
  198. ^ Paul J. Kosmin, Time and Its Adversaries in the Seleucid Empire.
  199. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE EARLIEST ENOCH LITERATURE AND ITS CALENDAR: MARKS OF THEIR ORIGIN, DATE AND MOTIVATION (עמוד 386), Revue de Qumrân, כרך 10, חוברת 3 (פברואר 1981).
  200. ^ Roger T. Beckwith,‏ THE ESSENE CALENDAR AND THE MOON: A RECONSIDERATION (עמוד 461), Revue de Qumrân, כרך 15, חוברת 3 (מרץ 1992).
  201. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"א, עמוד ב'.
  202. ^ The Qumran Calendar.
  203. ^ דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, פרק ז'.
  204. ^ יעקב זוסמן, חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר-יהודה: הרהורים תלמודיים ראשונים לאור מגילת 'מקצת מעשי התורה', תרביץ, כרך נ"ט, חוברת א' (תשרי-אדר ה'תש"ן).
  205. ^ James Arthur Walther,‏ The Chronology of Passion Week,‏ Journal of Biblical Literature, כרך 77, חוברת 2 (יוני 1958).
  206. ^ תאריך הפסח האיסיי (אנגלית).
  207. ^ Talmudic Evidence for the Messiah at 30 AD.
  208. ^ דידאסקליה, פרק 21.
  209. ^ הבשורה על-פי יוחנן, 19, 14.
  210. ^ על פי הבשורה על-פי מתי, 12, 40, ששהה בקברו 3 לילות.
  211. ^ Colin John Humphreys, The Mystery of the Last Supper, 102.
  212. ^ בצלאל בר כוכבא, האיסיים, היו גם היו (מעמוד 303), תרביץ, כרך פ', חוברת ב' (טבת-אדר ה'תשע"ב).
  213. ^ תוספתא, מסכת ראש השנה, פרק א' הלכה ט"ו.
  214. ^ דידכה פרק 8.
  215. ^ איגרת איגנטיוס למגנסיים פרק 9.
  216. ^ The Jubilees Calendar and the Origin of Sunday Observance.
  217. ^ Calendars in Antiquity: Empires, States, and Societies, עמוד 381 הערה 61.
  218. ^ מנחם זולאי, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך חמישי עמוד קיא.
  219. ^ Die ideale Kultordnung עמוד 55
  220. ^ אובה גלסמר שם עמוד 54
  221. ^ ראו למשל לוח לשנת ד'תתקצ"ד
  222. ^ דניאל שטוקל, HALAKHA, CALENDARS, AND THE PROVENANCES OF 2 ENOCH.
  223. ^ ספר תהילים, פרק צ', פסוק י'.
  224. ^ רמז תתנ"ה
  225. ^ בדומה לספר היובלים (שנאמר למשה בהר סיני) סוף פרק ו'
  226. ^ חיים יחיאל בורנשטיין, התקופות והתפתחותן, סימן א'.
  227. ^ "ניסן של תקופה" בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה ח'.
    "תשרי של תקופות" בתלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א', הלכה ב'.
    "שבט דתקופה" בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ו, עמוד א'.
  228. ^ Jürgen Tubach, Synkellos' Kalender der Hebräer, Vigiliae Christianae 47 (1993), 379-389.
  229. ^ פרק ו'.
  230. ^ ספריית אוניברסיטת קיימברידג': T-S NS 98.32,‏ T-S Ar. 29.174
    בית המדרש לרבנים באמריקה - ENA NS 63.7
    הספרייה הבודליינית - Heb. f. 27/39
  231. ^ אתר למנויים בלבד צח יוקד, לחשב שנה מחדש: חוקרים אמריקאים מציעים לעבור ללוח שנה בן 364 ימים בלבד, באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2021
  232. ^ הקטע הגדול.
  233. ^ אות ג'.
  234. ^ Moon's Ingress by Sign.
  235. ^ Helen R. Jacobus, The Zodiac Sign Names in the Dead Sea Scrolls, ARAM Periodical 24, 311-331.
  236. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
  237. ^ ספר זכריה, פרק א', פסוק ז'. מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"א.
  238. ^ שמריהו טלמון ויונתן בן-דב, 4Q326 - מגילת לוח מועדים מקומראן (עמוד 171), תרביץ, כרך ס"ח, חוברת ב' (טבת-אדר ה'תשנ"ט).
  239. ^ מגילה 4Q322a.
  240. ^ מגילה 4Q332.
  241. ^ יונתן בן-דב וואין הורביץ, השנה בת 364 יום במסופוטמיה ובקומראן (עמוד 12), מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  242. ^ המופיעה לראשונה בספר יצירה פרק ה'.
  243. ^ AN ASTROLOGICAL TEXT FROM QUMRAN ("4Q318") AND REFLECTIONS ON SOME ZODIACAL NAMES,‏ Revue de Qumrân, כרך 16, חוברת 4 (דצמבר 1995).
  244. ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמוד 444.
  245. ^ en:360-day calendar#Financial use.
  246. ^ ליאורה רביד, The Book of Jubilees and Its Calendar: A Reexamination, תגליות ים המלח, כרך 10, חוברת 3 (2003).
  247. ^ שנה אידיאלית בת 360 יום והמקרא.
  248. ^ קטע באסטרולוגיה בתוך מחזור ויטרי מהמאה ה-12, קטע באסטרולוגיה משנת ה'קצ"ד (1434).
  249. ^ יששכר שטרן וג'סטין איסרליש, The Astrological and Calendar Section of the Earliest Maḥzor Vitry Manuscript, Aleph, כרך 15, חוברת 2 (2015), עמוד 215 הערה 25.
  250. ^ למשל בלוחות של ג'ון זומר (אנ') (עמוד 146).
  251. ^ פרק ה'
  252. ^ סימן ח'.
  253. ^ A Survey of European Astronomical Tables in the Late Middle Ages עמודים 86-88.
  254. ^ אות ג'
  255. ^ John T. Rook,‏ A Twenty-Eight-Day Month Tradition in the Book of Jubilees,‏ Vetus Testamentum, כרך 31, חוברת 1 (ינואר 1981).
  256. ^ שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, עמוד 181.
  257. ^ מיכאל סיגל, העריכה הכרונולוגית של ספר היובלים, בתוך ש"י לשרה יפת : מחקרים במקרא בפרשנותו ובלשונו, עמודים 369-387.
  258. ^ לדוגמה: בפרק כ"ה (פסוק כ"א).
  259. ^ James C. VanderKam,‏ A Twenty-Eight-Day Month Tradition in the Book of Jubilees?,‏ Vetus Testamentum, כרך 32, חוברת 4 (אוקטובר 1982).
  260. ^ ספר היובלים : מבוא, תרגום ופירוש, עמוד 186, הערה 42.
  261. ^ מיכאל סיגל, סיפורת וחוק בספר היובלים: עיון מחודש בסיפור הכניסה לגן עדן, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג), עמודים 117-118.
  262. ^ מנחם קיסטר, סינקלוס ובעיית המקורות בפרק ג של ספר היובלים: בשולי מאמרו של מ' סיגל, מגילות, כרך א' (ה'תשס"ג).
  263. ^ מיכאל חיוטין, מלחמת לוחות־השנה בתקופת בית שני, עמוד 46.
  264. ^ Joseph Kinnicut Angell,‏ A Treatise on the Limitations of Actions at Law and Suits in Equity and Admiralty, מהדורה שלישית, עמוד 58 בהערה.
  265. ^ T-S NS 98.5
  266. ^ על אודות האדריכלות, ספר תשיעי, פרק שני.
  267. ^ לילות אטיקה, ספר שלישי, פרק שישי, פסקה 6.
  268. ^ Oluwatoyin Sogbesan,‏ Primordial Yoruba Concept of Time and Calendar: The Case of The Aboòrìsàs of Oyo Town,‏ Journal of Culture, Society and Development,‏ 30 ביוני 2022, כרך 67, עמוד 71.


לוחות שנה
מערכות ירחי • שמשי • ירחי-שמשי
לוחות בשימוש עברי • גרגוריאני • מוסלמי • איראני • הינדי • קופטי • אתיופי • סיני • פרסי • בהאי • צפון קוריאני • שומרוני • קראי • הולוקני
לוחות היסטוריים בבלי • אטי • ביזנטי • יוליאני • מאיה • מהפכני סובייטי • מהפכני צרפתי • רומי • שוודי • אצטקי • קומראני • ערבי טרום-אסלאמי • מצרי
Kembali kehalaman sebelumnya