לידה מוקדמת (באנגלית: Preterm birth) היא לידה המתרחשת לפני שבוע 37 להיריון.[1][2] לידה מוקדמת היא הסיבה העיקרית, מלבד מומים מולדים, לתחלואה ולתמותה של עוברים ופגים.[2]
לידה מוקדמת טבעית יכולה להתרחש בשל סיבות שונות, ביניהן סיבוכי היריון, רפואיים או כירורגיים. עם זאת, בהריונות מרובי עוברים קיים סיכוי רב יותר ללידה מוקדמת: בלידות תאומים למשל, יש סבירות של יותר מ-50% שהלידה תתרחש לפני שבוע 37 להיריון.[3]
סימנים וסימפטומים
לידה מוקדמת יכולה להתרחש בצורה טבעית או על ידי זירוז. הסימנים העיקריים לכך שלידה מוקדמת טבעית עתידה להתרחש, הם צירים המופיעים באופן תכוף ותדיר – מספר פעמים בשעה.[4] בנוסף, דימום וגינאלי בשליש האחרון להיריון, לחצים חזקים באגן או בבטן התחתונה, כאבי בטן או כאבי גב יכולים גם הם להעיד על כך שלידה מוקדמת עתידה להתרחש.[4]סימפטום נוסף הוא ירידת מים, העשוי להעיד על היפרדות מוקדמת של הרקמות העוטפות את העובר. אם כי היפרדות מוקדמת של הרקמות לא בהכרח תעיד על לידה מוקדמת. סימנים אלו מצריכים בדיקה רפואית מידית על מנת לשלול לידה מוקדמת. במקרים מסוימים, צוואר הרחם מתרחב או מתקצר ללא כאב או צירים מורגשים, כך שלאם לא יהיו סימני אזהרה עד שלב מתקדם בתהליך הלידה. על כן, במקרים בהם ישנו קיצור או מחיקה של צוואר הרחם לפני השבוע ה-37, יש לנהל מעקב אחרי היולדת, ובמקרים בהם מתעורר החשש ללידה מוקדמת לבצע מספר פעילויות רפואיות שיסייעו לעובר.
מחקר שבדק שימוש במוניטור בייתי לאבחון צירים ולידה מוקדמת בנשים בעלות סיכון, מצא ששימוש במוניטור לא הפחית את מספר הלידות המוקדמות.[5]
גורמי סיכון
קשה לקבוע מהו הגורם ללידה מוקדמת וייתכן כי מדובר משילוב של מספר גורמים.[6] לידה זהו תהליך מורכב המערב גורמים רבים. ישנם ארבעה מסלולי לידה שונים בעלי ראיות לכך שהם עתידים להיגמר בלידה מוקדמת: פעילות אנדוקרינית עוברית מפותחת, תזוזת יתר של הרחם (היפרדות שליה), דימום מסיבי, דלקת\זיהום תוך רחמי.[7]
זיהוי נשים בסיכון גבוה ללידה מוקדמת יאפשר לשירותי הבריאות לספק טיפולים ייעודיים לעיכוב הלידה או להבטיח את נוכחותן במקום הטוב ביותר ללידה (למשל בית חולים עם מחלקה מיוחדת לטיפול בפגים). מערכת לזיהוי סיכונים הועלתה כאפשרות לזיהוי נשים אלו. עם זאת, אין שום מחקר בתחום זה כך שלא ברור האם מערכת זו מסוגלת להאריך הריונות ולהפחית את מספר מקרי הלידות המוקדמות או לא.[8]
גורמים הקשורים באם
זוהו מספר גורמי סיכון ללידה מוקדמת הקשורים באם למשל היותה צעירה מדי או מבוגרת מדי.[9] גם גובהה ומשקלה של האם עשויים להשפיע.[10]
מרווח זמן בין הריונות של שישה חודשים או פחות מגדיל פי שניים את הסיכון ללידה מוקדמת.[11] מחקרים על סוג העבודה והפעילות הפיזית של האם הראו תוצאות סותרות, אך הדעה המקובלת היא שמצבים מלחיצים ועבודה פיזית מאומצת, הם גם גורמי סיכון.[9]
היסטוריה של הפלות טבעיות או כירורגיות נמצאה כמגדילה מעט את הסיכויים ללידה מוקדמת, והסיכויים גדלים כמספר ההפלות. עם זאת, לא ברור האם הסיכויים גדלים בשל הפלות או בשל אמצעי סיכון המתגלים יחד איתן. לא נימצא סיכון גבוה אצל נשים שסיימו את הריונן בעזרת התערבות רפואית.[12] גם הריונות בלתי רצויים או שללא כוונת תחילה הם גורם סיכון ללידה מוקדמת.[13]
גורמים במהלך ההיריון
זיהום אוויר מגדיל את הסיכון ללידה מוקדמת.[14] מחקר מסוים, ייחס 18% מהלידות המוקדמות בכל העולם לזיהום האוויר.[15] המדינות עם שיעור הגבוהה ביותר של לידות מוקדמות הקשורות בזיהום האוויר היו בדרוםמזרחאסיה, המזרח התיכון, צפוןאפריקה ודרום סהרה שבאפריקה. התגוררות באזור בעל שיעור גבוה של זיהום אוויר היא גורם סיכון מרכזי, הכולל מגורים ליד כבישים ראשיים בהם פליטת העשן היא גבוהה בשל עומס ברכבים ומשאיות המתודלקות בדיזל אשר נוטות לפלוט יותר עשן מזוהם.[16]
צריכת טבק, קוקאין ואלכוהול במהלך ההיריון מגדילה את הסיכויים ללידה מוקדמת. טבק הוא הסם השמיש ביותר במהלך הריון ותורם משמעותית ללידת תינוקות במשקל נמוך ובשלב מוקדם מידיי.[17] תינוקות בעלי פגמי לידה צפויים יותר להיוולד בלידה מוקדמת.[18]
קיימת סברה לפיה גנים אימהיים הם רכיב המשפיע על לידה מוקדמת.[22] התורשה המשוערת בתזמון לידות בנשים הייתה 34%. עם זאת, ללידות מוקדמות בתוך אותן משפחות אין מוטיב חוזר ברור, זה תומך ברעיון כי לידות מוקדמות אינן מושפעות מתכונות גנטיות.[23]
סיבות ללידה מוקדמת
בכ-50% מן המקרים הסיבה ללידה מוקדמת אינה ידועה. הסיבות הידועות מרובות וניתן לסווגן כ:
סיבוכים רפואיים – מחלות סיסטמיות מהן סובלת האם כמו מחלת לב, מחלת כליות, זיהומים כגון זיהום בדרכי השתן, זיהום נרתיקי, זיהום של העובר, דלקת ריאות, שפעת, אפנדיציטיס, עישון סיגריות, אלכוהוליזם, אנמיה חמורה, תסביב שחלתי, טראומה ועוד.
סיבוכים כירורגיים – ניתוחים בטניים בעבר, קוניזציה של צוואר הרחם.
אנומליות הקשורות במערכת הרבייה – רחם דו קרני, חד קרני, אי ספיקה של צוואר הרחם.
דוגמאות לסיבות האמורות
עבר מיילדותי – לאישה בעלת היסטוריה קודמת של לידות מוקדמות (או הפלות מאוחרות) גדל הסיכון ללידה מוקדמת נוספת.
דלקת בדרכי השתן – אחד הגורמים ללידה מוקדמת, אשר ניתן לטיפול. הימצאות חיידקים בדרכי השתן אצל נשים שהן אסימפטומטיות (ללא תלונות קליניות) קיימת בכעד 8% מן הנשים ההרות, ומהווה גורם סיכון להתפתחות של פיילונפריטיס הקשורה בלידה מוקדמת. על כן יש לטפל בכל מקרה בו נמצאים חיידקים בדרכי השתן במהלך ההיריון, גם אם אין תלונות קליניות על תכיפות או צריבה במתן שתן.
זיהום מי שפיר – קיימים מזהמים שונים, חיידקים אנארוביים, כלמידיה, מיקופלסמה, סטרפטוקוק B ועוד, הקשורים לזיהום מי השפיר ולעליה בשכיחות לידות מוקדמות.
אי ספיקה של צוואר הרחם – פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם בעקבות חולשה של הצוואר מסיבות שונות. באופן כללי, פתיחה של 2 ס"מ היא דיאגנוסטית.
בדיקות מעבדה והדמיה
בדיקות כלליות – כאשר אישה הרה מגיעה עם חשש ללידה מוקדמת (המלווה בפתיחת צוואר או צירים) יש לקחת בדיקות דם (ספירה מלאה). בנוסף לכך, יש לקחת בדיקת שתן על מנת לבחון הימצאות חיידקים ועדות לדלקת. יש לבצע בדיקת אולטראסאונד ולהעריך את מצג העובר, גודלו ומיקום השליה.
משטח מצוואר הרחם – נלקח על מנת לבדוק נוכחות זיהום על ידי סטרפטוקוק, גונוריאה ומזהמים נוספים.
דיקור מי שפיר – נעשה כדי להעריך את בשלות הריאות של העובר במקרים בהם גיל ההיריון אינו ברור. בבדיקה זו נבדק היחס בין לציטין לספינגומיילין ונוכחות של גופיפים למליים וכן חלבונים נוספים המעידים על מידת בשלות הריאתית.[24]
בדיקת פיברונקטין עוברי – פיברונקטין עוברי הוא פוליפפטיד המיוצר על ידי תאים שונים, כולל אמניוציטים (תאים שמקורם במי השפיר). תבחין פיברונקטין נלקח מהפרשות הנרתיק והצוואר, כאשר תבחין שלילי מעיד בכ־95% מן המקרים על כך שככל הנראה לא תתרחש לידה בשבועיים הקרובים. תבחין פיברונקטין חיובי, לעומת זאת, הוא בעל רגישות נמוכה יותר, כאשר בכ־50% מן המקרים תתפתח לידה ובכ־50% מן המקרים לא תתפתח לידה בזמן הקרוב. יש לערוך בדיקה זו לפחות 24 שעות לאחר בדיקה וגינלית של הנרתיק (אשר מעלה את הסבירות ל-false positive).[25]
מניעה
לפני ההיריון
ניתן להקטין את הסיכון ללידה מוקדמת על ידי נקיטת מספר פעולות, כגון:
לאישה עם רקע של מחלות כרוניות מומלץ להיות תחת השגחת רופא וצוות מטפל לצורך בקרה טרם ההיריון.[26]
מומלץ להתחיל לצרוך חומצה פולית לפחות שלושה חודשים לפני ההיריון.[27] מכיוון שלא תמיד ההיריון מתוכנן, משרד הבריאות ממליץ לכל הנשים בגיל הפריון ליטול תוסף חומצה פולית אחת ליום על בסיס קבוע.[27]
במהלך ההיריון
הטיפול למניעת לידה מוקדמת מסתמך בין היתר על הערכת גודל העובר וגיל ההיריון.[28] לרוב, לא ייעשה ניסיון לעכב לידה מוקדמת המתרחשת לאחר שבוע 34 להיריון. הסיבה קשורה לסיכוי הנמוך יחסית לסיבוכים אליהם חשוף הפג.[2][29] בהריונות שהם בין שבוע 24–34, הטיפול מתחלק למתן טיפול תרופתי, מנוחה, וכן מעקב אחר ההתקדמות.[28]
1. אישה עם עבר של לידה מוקדמת ספונטנית או אישה בעלת מומי רחם, צריכה להיות במעקב היריון רציף ומסודר. המעקב כולל ניטור עוברי, ניטור של פעילות רחמית ובדיקה של אורך צוואר הרחם על ידי בדיקת אולטראסאונד שהיא בעלת כושר ניבוי גבוה ללידה מוקדמת.[4]
2. בנשים בעלות היסטוריה של לידה מוקדמת ספונטנית, ניתן להזריק את ההורמון הנשי פרוגסטרון כטיפול מונע שביכולתו לעכב לידה מוקדמת.[2] הזריקה ניתנת על בסיס שבועי, החל משבוע 16 להיריון ועד לשבוע 36.[30] בנוסף, טיפול זה מונע לידה מוקדמת בנשין שאובחן אצלן קיצור צוואר הרחם.
3. מתן תוספי ויטמינים לנשים הרות עשוי להפחית את הסיכון ללידה מוקדמת.[31] בין הוויטמינים המומלצים נמנים מולטי ויטמין, סידן, ויטמין D, אומגה 3 וברזל.[32][33] תוספים אלו יכולים לסייע להתפתחות עובר תקינה ומניעת סיבוכי היריון, ביניהם לידה מוקדמת.
4.זריקה להבשלת ריאות, הניתנת לאם על מנת שתעבור לעובר ומאיצה את הבשלת ריאותיו במקרה של חשש ללידה מוקדמת. טיפול זה משפר את בשלות הריאות ומקטין את שיעור סיבוכי הפגות במקרה של לידה מוקדמת. אם בסופו של דבר לא התרחשה לידה מוקדמת, טיפול זה איננו פוגע בעובר.[4]
התמודדות
כאשר ישנם סימנים ללידה מוקדמת, ניתן לנסות ולמנוע את התקדמותה למשך זמן מוגבל. זאת על ידי מתן כדורים או תרופות במתן תוך שרירי או תוך ורידי. סוג הטיפול שיינתן תלוי בשיקול הצוות הרפואי.[4]
בבתי חולים רבים בעולם, בעיקר במדינות מפותחות, קיימת מחלקה מיוחדת לפגים, הנקראת "יחידת טיפול נמרץ יילודים", או "פגייה". במחלקה זו, מחברים את הפגים למכשירים מיוחדים המסייעים להם בשמירה על חום גופם ובסינון האוויר אותו הם נושמים. דוגמה למכשיר כזה, הוא אינקובטור. כמו כן, מכשירים אלו מספקים לפגים סיוע נשימתי, מזון, נוזלים ותרופות דרך צינורות ייעודיים.
במדינות מתפתחות, בהן אין ציוד מתקדם זמין, יינקטו צעדים פשוטים לשמירה על התינוקות. למשל, "טיפול קנגורו", כלומר חימום התינוק בעזרת חום גוף של אדם אחר, עידוד לזירוז הנקה של התינוק על ידי האם.
הטיפול בלידה מוקדמת נסמך בין היתר על הערכת גודל העובר, גיל ההיריון ומצבים בהם אין לנסות ולעכב את הלידה. באופן כללי ישנן שתי גישות טיפוליות הנבחרות בהתאם לכך - גישה הכוללת מעקב (expected management) או התערבות. בהריונות שהם בין שבוע 24–34, הטיפול מתחלק למתן טיפול תרופתי, מנוחה, וכן מעקב אחר ההתקדמות.
מנוחה – במצבים של חשש ללידה מוקדמת עקב הופעת צירים, פתיחה של הצוואר וכו', יש לדאוג למנוחה במיטה. יש לבחון את אורך הצוואר וכן תבחין פיברונקטין - נמצא כי אורך צוואר ארוך יחסית ותבחין פיברונקטין שלילי הם מנבאים טובים לכך שהלידה לא עומדת להתרחש בעשרה עד השבועיים הקרובים. צוואר רחם הוא באורך נורמלי של מינימום 25 מ"מ.
מתן סטרואידים (צלסטון) – בין השבועות 24–34 יש חשיבות גדולה למתן סטרואידים לצורך הבשלת ריאות העובר, והטיפול הוכח כמשפר שרידות ותמותה עוברית, לא רק לצורך הבשלת הריאות אלא גם הורדת השכיחות לדימום תוך מוחי ותמותה נאונטלית. ניתן לתת סטרואידים בשני פרוטוקולים – מתן בתאמטזון הכולל הזרקה של 12 מ"ג תוך שרירית כל 24 שעות, שתי זריקות, או הזרקה של דקסמתזון הכולל 6 מ"ג תוך שרירית כל 12 שעות, למשך 4 פעמים. תוך 24 שעות מההזרקה עצמה ניתן לראות את השפעת פעולתם של הסטרואידים, עם פיק תוך 48 שעות ממועד הזרקתם. השפעתם נמשכת למשך כשבוע. לא נהוג לתת זריקת סטרואידים נוספת מעבר למינון האמור, אלא במקרים ספציפיים מאוד (rescue dose), מאחר שנמצא כי מתן זריקות נוספות מעלה את השכיחות לאבנורמליות של גדילת העובר.
טיפול בטוקוליטיקה – טיפול בתרופות למניעת צירים ניתן במקרים בהם האישה ממשיכה לחוות צירים, קיים תבחין פיברונקטין חיובי, קיצור של צוואר הרחם, מחיקתו ופתיחתו. המטרות העיקריות בטיפול טוקוליטי הוא הארכת ההיריון למשך 48 שעות לצורך מתן טיפול סטרואידי לעיל (מטרה קצרת טווח) ומטרה ארוכת טווח - המשך ההיריון מעבר לשבוע 34–36 כדי להקטין תמותת ותחלואת עוברים. טיפול בטוקוליטיקה לא ניתן אם יש פתיחה של מעל 5 ס"מ. הטיפול יכול לכלול מתן תרופות בתא-אנדרנרגיות, אטוסיבן (תרופה המשמשת כאנטגוניסט לאוקסיטוצין בשריר הרחם), אינדומד (NSAIDS), חוסמי תעלות סידן ותרופות נוספות.
מתן DEPO – הידרוקסיפרוגסטרון – מתן וגינלי או בזריקה לשריר. מתן התרופה מוריד בכ־34% את הלידות לפני שבוע 37. האינדיקציות למתן DEPO הן היסטוריה של לידה מוקדמת, התקצרות צוואר.
טיפול
הטיפול בלידה מוקדמת נסמך בין היתר על הערכת גודל העובר, גיל ההיריון ומצבים בהם אין לנסות ולעכב את הלידה. באופן כללי ישנן שתי גישות טיפוליות הנבחרות בהתאם לכך - גישה הכוללת מעקב או התערבות. בהריונות שהם בין שבוע 24–34, הטיפול מתחלק למתן טיפול תרופתי, מנוחה, וכן מעקב אחר ההתקדמות.[34]
מנוחה – במצבים של חשש ללידה מוקדמת עקב הופעת צירים או פתיחה של הצוואר, יש לדאוג למנוחה, אך יעילותה לא הוכחה. יש לבחון את אורך הצוואר וכן תבחין פיברונקטין. נמצא כי אורך צוואר ארוך יחסית ותבחין פיברונקטין שלילי הם מנבאים טובים לכך שהלידה לא עומדת להתרחש ב-10–14 ימים הקרובים. במצב נורמלי, צוואר הרחם הוא באורך 25 מ"מ לכל הפחות.
מתן סטרואידים (צלסטון) – בין שבועות 24–34 יש חשיבות גדולה למתן סטרואידים לצורך הבשלת ריאות העובר, טיפול שהוכח כמשפר שרידות ותמותה עוברית. טיפול זה גם מוריד את השכיחות לדימום תוך מוחי ותמותה. ניתן לתת סטרואידים בשני פרוטוקולים – מתן בתאמטזון הכולל הזרקה של 12 מ"ג תוך שרירית, כל 24 שעות, או זריקה של דקסמתזון הכולל 6 מ"ג תוך שרירית, כל 12 שעות, למשך 4 פעמים. תוך 24 שעות מההזרקה עצמה ניתן לראות את השפעת פעולתם של הסטרואידים, עם פיק תוך 48 שעות ממועד הזרקתם. השפעתם נמשכת למשך כשבוע. לא נהוג לתת זריקת סטרואידים נוספת מעבר למינון האמור, אלא במקרים ספציפיים מאוד.[34]
טיפול בטוקוליטיקה – טיפול בתרופות למניעת צירים ניתן במקרים בהם האישה ממשיכה לחוות צירים, קיים תבחין פיברונקטין חיובי, קיצור של צוואר הרחם, מחיקתו ופתיחתו. המטרות העיקריות בטיפול טוקוליטי הוא הארכת ההיריון למשך 48 שעות לצורך מתן טיפול סטרואידי ולהמשך ההיריון מעבר לשבוע 34–36, על מנת להקטין תמותת ותחלואת עוברים.[35] טיפול בטוקוליטיקה לא ניתן אם יש פתיחה של מעל 5 ס"מ. הטיפול יכול לכלול מתן תרופות בתא-אנדרנרגיות, אטוסיבן (תרופה המשמשת כאנטגוניסט לאוקסיטוצין בשריר הרחם), אינדומד (NSAIDS), חוסמי תעלות סידן ותרופות נוספות.[36]
מתן DEPO – הידרוקסיפרוגסטרון – מתן וגינלי או בזריקה לשריר. מתן התרופה מוריד בכ־34% את הלידות לפני שבוע 37. האינדיקציות למתן DEPO הן היסטוריה של לידה מוקדמת, התקצרות צוואר.[36]
תמותה
בערך 75% מיקרי מוות בעקבות לידה מוקדמת מתוך מיליון מיקרים היו שורדים אם התינוקות היו מקבלים אספקה מתאימה של חום, חלב אם, טיפולים בזיהומים ותמיכה נשימתית.[37] נכון לשנת 2016, סיכויי ההישרדות לתינוק שנולד לאחר 22 שבועות היו 6%, לאחר 23 שבועות 26%, לאחר 24 שבועות 55%, ולאחר 25 שבועות 72%. הסיכויים שבעיות לתווך ארוך ילוו את התינוק ששרד לידה מוקדמת, גבוהים.[38] 33% מאלו שישרדו לידה לאחר 22 שבועות, יסבלו ממגבלות חמורות.[39]
מחקר גדול שעקב אחר ילדים שנולדו לאחר 22–25 שבועות עד שהגיעו לגיל 6 שנים, מצא כי 46% סבלו ממגבלות חמורות כמו שיתוק מוחין ואיבוד ראייה או איבוד שמיעה, 34% סבלו ממגבלות המוגדרות ברמת קושי בינונית, ו-20% לא סבלו ממגבלות כלל. בנוסף, רבים עשויים לסבול ממחלת כליות כרונית.[40]
למרות הבעיות הפיזיות, המנטליות והלימודיות הנגרמות לאלו הנולדים בלידה מוקדמת במהלך שנות צעירותם, מצבם של רבים טוב בבגרותם (הודות לטיפול אינטנסיבי שקיבלו שהיו צעירים) והם מסוגלים לנהל חיים נורמליים.[41] נראה כי אנשים מבוגרים שנולדו בלידה מוקדמת מודעים לכך שהם סובלים מיותר בעיות בריאותיות לעומת בני גילם שלא נולדו בלידה מוקדמת, ועדיין מרגישים את אותה מידת סיפוק מאיכות חייהם.[42]
אפידמיולוגיה
לידה מוקדמת מתרחשת ב-5%–18% מכלל הלידות ברחבי העולם.[43] במדינות אירופה ובמדינות מפותחות נוספות, שיעור הלידות המוקדמות עומד על 5%-9% מתוך כלל הלידות. בארצות הברית שיעור הלידות המוקדמות מתוך כלל הלידות בעשורים האחרונים, עלה ל-12%–13%.[44]
קל יותר לקבוע את משקל העובר מאשר את גילו. עם זאת, במקומות שונים בעולם קובעים את גיל ההיריון לפי קריטריונים שונים, ולכן גם גיל העובר משתנה ממקום למקום. זאת בהתאם לשיטות החישוב המקומיות. ארגון הבריאות העולמי עקב אחרי שיעורי משקל נמוכים של תינוקות בלידה (פחות מ-2.5 קילוגרמים), שמתרחשים ב-16.5% מלידות באזורים פחות מפותחים, נכון לשנת 2000.[45] יש המשערים כי שליש מהמקרים של תינוק הנולד במשקל נמוך הם בעקבות לידה מוקדמת. בדרך כלל, משקל הפעוט מקביל לגילו, אך פעוטות יכולים לסבול מתת-משקל גם מסיבות שאינן קשורות בלידה מוקדמת.
ב-2013, סיבוכם בלידות מוקדמות נגמרו ב-740,000 מקרי מוות, לעומת 1.57 מיליון מיקרי מוות ב-1990.[46]
חברה ותרבות
כלכלה
לידה מוקדמת נחשבת גורם עלות משמעותי בכלכלה. זאת מבלי להתחשב בהוצאות הכרוכות בטיפול הסיעודי לאנשים עם מוגבלות כתוצאה לידה מוקדמת. מחקר שנערך בשנת 2003 בארצות הברית, מצא כי עלות הטיפול בפג תהיה כ-224,400 דולר לפג במשקל 500–700 גרם, לעומת כ-1,000 דולר לפג השוקל מעל 3000 גרם. העלויות גדלות משמעותית עם הירידה בגיל ההיריון ובמשקל.[47]
מקרים בולטים
לילה סטנסרוד (ילידת סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית) נחשבת לפג הצעיר ביותר בעולם, שנולד ושרד.[48] היא נולדה בשנת 2014 בגיל 21 שבועות ו-4 ימים, ושקלה 410 גרם בלבד. מיד לאחר הלידה היא עברה החייאה. היא למדה בחינוך הרך ומלבד עיכוב קל בדיבור, לא היו לה בעיות רפואיות ידועות אחרות או מוגבלויות.[49]
לעיתים קרובות, אמיליה טיילור (24 באוקטובר 2006, ילידת מיאמי, פלורידה, ארצות הברית) מצוטטת גם כפג המוקדם בעולם.[50] היא נולדה בגיל 21 שבועות ו-6 ימים. אך ההיריון שלה נמדד מיום התעברות האם, בשונה מהשיטה המקובלת שלפיה ההיריון נספר מתאריך הווסת האחרונה של האם. אם ההיריון היה נמדד בשיטה המקובלת, היו מתווספים כשבועיים לגיל ההיריון בו נולדה. משקלה בלידה היה 280 גרם בלבד וגובהה בלידה היה 22.9 ס"מ. במהלך חייה היא סבלה מבעיות עיכול ונשימה וכן דימום מוחי.[51]
השפעת מגפת הקורונה
במהלך מגפת הקורונה, דווח על ירידה דרסטית בשיעור הלידות המוקדמות במדינות רבות. שיעור זה נע בין ירידה של 20% ועד לירידה של 90% במקרים הבולטים ביותר. מחקרים באירלנד ובדנמרק הבחינו לראשונה בתופעה, אך עדיין לא קיים הסבר מקובל לירידה זו. ההשערות כוללות מנוחה ותמיכה נוספת בנשים ההרות, אשר נשארות יותר בבית ובכך פחות נחשפות לגורמי סיכון. דוגמת זיהום אוויר, שאיפת אדי מכוניות וכן הפחתה בסיכון להידבק בווירוסים אחרים.[52]
מחקר נוירולוגי
פגיעה מוחית היא פגיעה שכיחה בקרב פגים, החל מפגיעה בחומר לבן ועד לדימום תוך-גולגולתי והיא עלולה לגרום לנזקים נוירולוגים.[53] ככל שפג נולד מוקדם יותר, כך גדל הסיכון לפגיעות אלו.[54]
עם זאת, בשני העשורים האחרונים קיימת ירידה בשיעור הפגים הסובלים מפגיעה מוחית.[53][55]
כמו כן, פגים נתונים תחת סיכון גבוה לעיכוב התפתחותי.[55]
אחת הפגיעות הנוירולוגיות הנפוצות בפגים, היא כאמור, דימום מוחי. זהו דימום בתוך חדרי המוח, שעד השבוע ה-34 להיריון עטופים ברקמה עשירה מאוד בכלי דם. הם נוטים לדמם בשל מצבים לא יציבים בהם מצוי הפג, למשל, תנודות בלחץ הדם, זיהומים, הנשמה מאסיבית או התפתחות חזה אוויר. ככל שעולה גיל ההיריון, שכיחות הדימום המוחי יורדת.[56]
פגיעה נוירולוגית נוספת אשר עלולה להתרחש בפגים היא לויקומלציה סמוך-חדרית. זוהי פגיעה המאופיינת בנזק לרקמת המוח, לחומר הלבן, כתוצאה ממצב חירום עוברי, דוגמת עובר השוהה ברחם בו יש זיהום של מי שפיר, ירידת לחץ דם או הנשמה מאסיבית.[54] מאבחנים זאת באמצעות אולטרסאונד מוחי. הטיפול כולל השגחה ומעקב במכונים להתפתחות הילד, בהתאם לנזק שנגרם.[56]
^Richard E. Behrman, Adrienne Stith Butler, Institute of Medicine (US) Committee on Understanding Premature Birth and Assuring Healthy Outcomes, Biological Pathways Leading to Preterm Birth, National Academies Press (US), 2007. (באנגלית)
^Gordon C S Smith, Jill P Pell, Richard Dobbie, [https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC169644/ Interpregnancy interval and risk of preterm birth and neonatal death:
retrospective cohort study], BMJ : British Medical Journal 327, 2003-08-09, עמ' 313