ליילה שוורץ (נולדה ב-13 ביולי 1949, ט"ז בתמוז ה'תש"ט) היא אוצרת ומודל אמנות, במאית ואמנית מיצגים חברתית ישראלית, המשתמשת בגופה כמדיום לצורכי אמנות חזותית.[1]
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
שוורץ נולדה בקהיר לרחל שוורץ וברנרד לוי בשם לוסי לוי.[2] אמה ממוצא אירופי ואביה ממוצא לבנוני. משפחת אמה הייתה משפחה אמידה שבבעולתה בית דפוס ועסק סיטונאות של משקאות חריפים. אביה עבד כנער שליח עבור העסק המשפחתי, והשניים התאהבו והתחתנו בניגוד לרצון משפחת האם,[3] והיגרו בעקבות כך למצרים. כשהייתה בת 4 חודשים עלתה עם אמה לישראל, בעוד שהאב היה אמור להצטרף אליהן. ואולם, בזמן זה אביה התאסלם ואבדו עקבותיו.[2] שוורץ ואמה התיישבו במעברה בפרדס חנה.[1] בגיל 3 וחצי מסרה אותה אמה למשפחת אומנה עקב חוסר יכולת לפרנס ולגדל אותה כאם חד-הורית. שוורץ עברה בין חמש משפחות אומנה,[2] וכשגדלה מעט חזרה אל בית אמה. בגיל 12 עברה להתחנך בקיבוץ השומר הצעיר בית זרע שבעמק הירדן,[3] ומשם נשארה בקשר מתמיד עם אמה.
בטרם הספיקה שוורץ להתגייס לצה"ל, חלה הידרדרות במצבה הרפואי של אמה, ועל כן היא שוחררה מחובת השירות וחזרה לפרדס חנה על מנת לטפל בה.[2] בתקופה זו נאלצה שוורץ לפרנס את שתיהן, כאשר עיקר עבודתה הייתה בתחום החינוך, במוסד "טוקייר" לנוער בסיכון ובאלוני יצחק, והייתה רכזת בנוער העובד והלומד בגבעת עדה. כאשר מלאו לה 20, נפטרה אמה והיא נשארה יתומה וללא משפחה.[3]
מאוחר יותר, במהלך קריירת האומנות שהתה באירופה כ-8 שנים, אז ניסתה לאתור בני משפחה בניסיון לאתר את אביה, אך לא צלחה במאמציה לאתרו ולא הכירה אותו מעולם. באותה תקופה התגוררה תקופה קצרה בבלגיה, שם עבדה כמנקה בבית זונות בקרבת בריסל.[3][4] כשחזרה ארצה, החלה ללמוד במכללת בית ברל הדרכת נוער.
מודל עירום בעולם האמנות הישראלי
שוורץ החלה לשמש כמודל עירום לאמנים ב-1966, בעקבות פנייה של שכנתה לקיבוץ שהייתה בחוג אמנות.[5] מיד לאחר מות אמה, ב-1970, החלה לעבוד בתמורה לתשלום כמודל עירום לציירים, פסלים וצלמים מכל תחומי האמנות. בעבר ציינה שוורץ כי הגיעה לעבודה זו מתוך משיכה לעולם האומנות, והשיגה באמצעות העירום דימוי גוף עצמי חיובי יותר,[6] אך במועדים אחרים תיארה את המניע לעבודה בעירום כדרך "לצאת מחובות".[2] בשלב מאוחר יותר, חדלה מלדרוש תשלום בגין עבודתה, ובמקום זאת דרשה לקבל מהאמנים יציאות בהן מופיעה דמותה.[5] בספרה, תיארה שוורץ את החלטתה לעבוד כמודל עירום כך:
נולדתי חומר - לבד בעולם, ללא זהות. תחושות וזכרונות בונים את הבסיס לאישיותי. בשלב מסוים בחיי - כשנשארתי ללא כל הגנה, בלי משפחה, בלי השכלה, ללא ביטחון כלכלי, ללא חברה - הדבר היחיד שנשאר לי היה גופי. פשוט מחוסר ברירה נצמדתי אליו. הגוף שלא היה יפה בעיני במושגים יום-יומיים, אבל סמכתי עליו. ידעתי שהגוף לא ירמה אותי ודרכו אוכל להגיע לאמת, ליופי, להבנה. את מצב החולשה הפכתי לעניין ולעוצמה
לאורך הקריירה בו שימשה כמודל ומודל עירום, עבדה שוורץ עם ציירים, פסלים, ואמנים רבים ובהם מנשה קדישמן, אורי רייזמן, רפי לביא, יגאל תומרקין, חנוך פיבן, בתיה לישנסקי, ידיד רובין, מאיר פיצ'חדזה, אורי גרשוני, חיים מאור, ציונה שמשי, מאירה שמש, יאיר גרבוז, שמואל בונים, מאיה כהן לוי ואביגדור סטימצקי.[7] שוורץ ציינה בעבר כי שמה לה למטרה להביא אל האמנות אל ה"רחוב" הישראלי של אותה תקופה ואת הזהות המגוונת שאימצה מתוך אורך החיים המאוד חריג והמורכב שלה. על כן, ראתה בדוגמנות תפקיד אקטיבי ולא פסיבי, כפי שהיה מקובל עד אז ולכן הייתה מקפידה להיות מעורבת בתהליך ואופי היצירה. אמנים רבים התלהבו מגישה זו של שוורץ לאחר שלמדו להכיר ולהעריך את האפשרויות הגלומות בה. שוורץ למדה רבות על אמנות מן האמנים שאיתם עבדה, כמו גם גילויים על עצמה כפי שהשתקפו ביצירות להן הייתה שותפה.[דרוש מקור]
אמנות מיצגים
פעילותה העצמאית כאמנית החלה בתקופה בה עבדה שוורץ כמנקה בבריסל, אז הציעה עצמה כמופע אומנותי במסגרת מסיבה אריסטוקרטית שנערכה בבית הזונות בו עבדה. לדבריה, "אפילו את השיר הראשון לא נתנו לנו לגמור".[3]
לאחר תקופה בה פעלה כמודל עירום, החלה לוקחת חלק פעילות בתכנון ובימוי היצירות, והחלה ליצור אמנות מיצגים בנושאים חברתיים ופוליטיים.[5] מספר מיצגים שביצעה, וביניהם "מיצג שחור", "החיים בזבל", "בית מטבחיים", "מיצג רפואי" ו"מסכת גז", זכו לתשומת ליבה של התקשורת הישראלית והעלו את שוורץ לתודעה האמנותית בישראל.[4]
המיצג "החיים בזבל" בפרט, שבו הצטלמה בעירום בין ערמות האשפה שבחירייה, זכה להד תקשורתי רחב,[4][8] ושוחזר במסגרת חגיגות ה-50 לעצמאות מדינת ישראל ולכבוד הקמת מוזיאון הציוניות בחירייה, בה הוקם פארק אריאל שרון.[9] שוורץ טענה שמטרת המיצג המקורי, שנערך ב-1984, הייתה להתריע כנגד הניתוק בחברה הישראלית. את שחזור המיצג ביצעה ב-1994, חגיגות היובל למדינה, במסגרתו הצטלמה בשנית בחירייה, הפעם על מיטה ועליה פרוס דגל ישראל. ביצוע המייצג תועד וסוקר על ידי יגאל מוסקו, בכתבה בתוכנית יומן החדשות.[10][9]
תערוכות
לרגל 30 שנות פעילות אומנותית, החליט מוסד "אמנות לעם" להקים תערוכה מקיפה ומייצגת של עבודותיה, אשר בה שימשה שוורץ לא רק כ"מודל" אלא גם כאוצרת של התערוכה.[5][11]
בשנת 2003 תשס"ג, הוציאה שוורץ ספר, 55 ליילה וליילה, ובו היא מציגה 55 יצירות אשר בהן שימשה כמודל משנת 1973 ועד שנת 2003.[4]
ב-2007 הופיעה בסיפור מסגרת, תוכנית טלוויזיה מבית הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומפעל הפיס ששאפה "למפות, לקטלג ולייצר קו עלילה אחיד ורציף ל-100 שנים של אמנות בישראל".[12] שוורץ טענה שחברת ההפקה בשמיטה את שמה מפרסומים הקשורים להפקת הסדרה.[13] שוורץ איימה להגיש בקשה לצו מניעה כנגד חברת ההפקה, לאחר שלדבריה הופעל עליה לחץ להצטלם בעירום לסדרה ונפגעו זכויותיה כאמנית בניגוד להסכם מולה, אפילו שזכתה לשורות קרדיט בתחילת הפרק בו הופיע ובכתוביות בסופו.[12]
במלוא 50 שנה לקריירת האומנות, שוורץ ביקשה לתרום אוסף אמנות נרחב שצברה עם השנים למוסד תרבות, שמרביתו מקורו מיצירות שקיבלה מאמנים במקום תשלום על עבודה כמודל עירום בשבילם, ופרסמה מודעה בעיתון וקראה למוסדות תרבות להתחרות על הזכות לקבל את האוסף.[2] האוסף כונה "מיפוי של עולם האמנות הישראלי".[1] לבסוף בחרה שוורץ לתרום את האוסף למכללת תל-חי, שם הוקמה תערוכת קבע בשם "ליילה" להצגת 70 מהיצירות.[14][15]
פעילות חברתית
ליילה שוורץ מתגוררת בדיור ציבורי ברמת אביב, באחד משני בניינים אשר נתרמו ע"י תורם קנדי פרטי
ומקיימת לדבריה פעילות חברתית למען אזרחים ותיקים ודיירי הדיור הציבורי במדינת ישראל מאז 2010.[16]
בכובעה כאמנית תקשורת, ליילה נוהגת לתעד תופעות חברתיות, עוולות שנגרמות נגד הציבור ומתפקדת לדבריה כ"תצפיתנית אזרחית", אחר פועלה ניתן לעקוב ברשתות החברתיות.
בתאריך 7.10.23 פרסמה ליילה יצירת אמנות בשם "ים המוות" <הערת שוליים, לינק>
בשיתוף עם האמנית ע.ב.פ (צלמת). היצירה עוסקת במאורעות ה7.10.23 ומתריאה מפני הבאות.
בשנת 2024 פרסמה ליילה שוורץ יצירת וידאו, סרט תחקיר בשם "חורבן הבית".
הסרט עוסק בהתנהלות הממסד לרבות חברת עמידר, עיריית ת"א-יפו וגורמים מוסדיים נוספים
הוא מכיל תיעוד מסוג מסמכים והקלטות אשר נאסף במשך 14 שנים ופורסם בעברית ובאנגלית
הסרט נעשה ללא מטרות רווח ולטובת ידיעת הציבור בכלל והדור הצעיר בפרט.
בתקשורת
שוורץ זקפה את הצלחותיה והישרדותה למרות חייה הקשים לזכותם של התקשורת הישראלית ואמנים רבים.[2] בספרה, הקדישה פרק לסיקור העיתונאי והתקשורתי לו זכתה במהלך הקריירה שלה, אותו כינתה ""הם לא קיפחו אותי". הכתבה הראשונה שנכתבה על שוורץ הייתה במקומון חיפאי בשנת 1967.[4]
חיים אישיים
במהלך שנוות ה-80 ניהלה רומן עם נתן זך, אף שבעבר ציינה שייתכן שהיא א-מינית. נכון לעשור השני של המאה ה-21, מתגוררת בתל אביב-יפו.[2]
תערוכות שבהן הוצגה דמותה
בתערוכות הבאות הוצגו יצירות של אמנים אחרים שבהן הוצגה דמותה:
- תערוכה ראשונה - גלריית מאפו בבעלות ישראל גרציאני, אוצרת ליילה שוורץ, 1983
- תערוכה שחורה - מיצג שחור, דיזנגוף סנטר, אוצרת זיוה רון, 1983-1984
- אגודת הציירים והפסלים, תל אביב, אוצרת ליילה שוורץ 1984
- מוזיאון הנשים בבון, גרמניה. אוצרת ליילה שוורץ, 1991[5]
- הגלריה לאמנות עכשווית-קלישר, אוצרת ליילה שוורץ, 2003[11]
פילמוגרפיה
לקריאה נוספת
- עמנואל בר-קדמא, החיים על פי הגוף, ידיעות אחרונות, נובמבר 1984
- רחל סער טל-שיר, לגוף סיבות משלו, הארץ, 2 בינואר 1987
- דורית טל-אור, מוזיאון הגוף מגיע לבית הספר, "הפורום" - עיתון מנהלי בתי ספר, פברואר 1997
- בילי מוסקונה לרמן, מציירים ליילה, מוסף מעריב, 24 ביוני 1988
- גדעון סאמט, ליילה שוורץ, פוליטיקה, 1995
- ליילה שוורץ (אוצרת), 55 ליילה וליילה, אמנות לעם, 2003
- ליילה שוורץ, 70 ליילה וליילה, אמאזון, 2020
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 ליילה שוורץ בתוכנית "סוכן תרבות", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 בנובמבר 2021
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8
אופיר חובב, ליילה שוורץ: "שאלתי אותו מה לעשות, והוא אמר — תתפשטי", באתר הארץ, 23 בנובמבר 2021
- ^ 1 2 3 4 5 ירון לונדון, חיי לילה, העיר, 26 באוקטובר 1984
- ^ 1 2 3 4 5 6 ליילה שוורץ (אוצרת), 55 ליילה וליילה, אמנות לעם, 2003
- ^ 1 2 3 4 5 דניאל ראוכוורגר, עכבר העיר אונליין, חדשות האמנות - המודל ליילה שוורץ זכתה בתביעה על אובדן יצירות מהאוסף שלה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2010
- ^ רותי שילוני, עירומים: הצצה לחיים של מודל ציור בעירום, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2009
- ^ יזהר בן נחום, שבעים ליילה וליילה, כנס מדיה, 27 באפריל 2020
- ^
"מוסף המוספים" עם דן מרגלית, הריאיון הראשון של אילנה דיין בטלוויזיה, ריאיון עם ליילה שוורץ, סרטון באתר יוטיוב
- ^ 1 2 50 שנה למדינה "היא לא מזויפת", ליילה שוורץ, כתבה של יגאל מוסקו, סרטון באתר יוטיוב
- ^ "הזעקה ב-1998 הפכה לאזעקה ב-2023", בעמוד הפייסבוק של ליילה שוורץ, 14 ביולי 2023
- ^ 1 2 דנה גילרמן, תערוכות חדשות, באתר וואלה, 12 ביוני 2003
- ^ 1 2 דנה גילרמן, איום בצווי מניעה על סדרת העוסקת באמנות ישראלית, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
- ^ ג'ק פאבר, נוכחים ונפקדים, באתר nrg, 21 בנובמבר 2007
- ^ ליילה שוורץ תרמה אוסף נדיר שלה כמודל עירום, מידע 8, 7 ביולי 2022
- ^ "פנים ביזנטיות, גוף מזרחי, חשיבה מערבית"- אוסף ליילה שוורץ, סרטון בערוץ "מכללת תל-חי", באתר יוטיוב
- ^ פוסט על מצב הדיור הציבורי ברמת אביב, בעמוד הפייסבוק של ליילה שוורץ, 6 באוגוסט 2023
- ^ מרב יודילוביץ', סרטי אמנות יוקרנו בחודש הבא בסינמטקים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2004
- ^ סוף שבוע של אמנויות בסינמטקים, הבמה, 2 בדצמבר 2004
