מאלי מורכבת משמונה מחוזות הגובלים במדבר סהרה מצפון כשחלקה הדרומי של המדינה, המאוכלס ברובו, משופע בנהרות, וכולל את נהר הניז'ר ונהר סנגל. עיר הבירה היא במקו.
מאלי היא חלק משלוש אימפריות מערב אפריקאיות שהתקיימו באזור מ-830 ועד 1600 לספירה ושלטו על הסחר האזורי: קיסרות גאנה, קיסרות מאלי (על שמה נקראת המדינה) וקיסרות סונגהאי. מאלי השתחררה מהקולוניאליזם הצרפתי וזכתה לעצמאות ב-1960. המדינה ביצעה ב-1991–1992 מעבר מוצלח ממשטר צבאי למשטר דמוקרטי רב-מפלגתי יציב ונחשבה לאחת המדינות היציבות ביותר ביבשת אפריקה, עד למלחמת האזרחים במאלי בשנת 2012. למרות זאת, היא נחשבת לאחת המדינות העניות בעולם.
החל מהמאה התשיעית קמה אימפריית גאנה במערבו של האזור המכונה כיום מאלי. אימפריית גאנה שלטה באזור עד שנת 1078 כאשר הוחלשה ולאחר מכן נהרסה. בהתקפות חוזרות ונשנות מצד ממלכת סוסו (אנ') והאימפריה המוראביטונית שפלשו מצפון. החל מהמאה השלוש עשרה קמה באזור אימפריית מאלי, שפיתחה את הסחר באזור והייתה מרכז כוח מוסלמי. מהמחצית השנייה של המאה הארבע עשרה והלאה, מדינת חסות קטנה בשם סונגהאי החלה לצבור כוח. בסופו של דבר מדינת החסות הקטנה הפכה לאימפריית סונגהאי ותפסה את מקומה של אימפריית מאלי כשליטת האזור. בסוף המאה השש עשרה, עם שקיעתה של אימפריית סונגהיי, התחלקה מאלי להרבה ממלכות קטנות וחלשות שהתחרו על השליטה באזור עד המאה התשע עשרה, עת הגעתם של הצרפתים לאזור.
לקראת סוף המאה ה-19, בתקופת המרוץ לאפריקה, צרפת הגדילה את שליטתה על מאלי, והפכה אותה לחלק מסודאן הצרפתית או הרפובליקה הסודאנית (שמה של מאלי בתקופה הקולוניאלית). זו התאחדה עם סנגל ב-1959, ויצרה את "הפדרציה של מאלי" שקיבלה עצמאות ב-20 ביוני1960. כאשר פרשה סנגל אחרי חודשים ספורים, שינתה הרפובליקה הסודאנית את שמה למאלי.
לאחר תקופה ארוכה של שלטון מפלגה בודדת, פרצה הפיכה צבאית ב-1991, שהביאה לכינון חוקה חדשה ומשטר דמוקרטי רב מפלגתי. לאחר הקמת ממשלת מעבר בשנת 1991, התקיימו בחירות דמוקרטיות לנשיאות שנה לאחר מכן, בשנת 1992. אחרי בחירתו לקדנציה שנייה ב-1997, הצליח הנשיא אלפה עומאר קונארה (אנ') להנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות ולהילחם בשחיתות. אחרי שהשלים שתי קדנציות בשנת 2002, נבחר אמדו טומני טורה לנשיאות.
ב-22 במרץ2012 ביצעה קבוצת קציני צבא זוטרים הפיכה, לאחר שהשתלטו על הארמון הנשיאותי והכריזו על פיזור הממשלה בראשות סיסה מאריאם קאידמה סידיבה ופיזור הפרלמנט וחוקת המדינה הושעתה, לטענתם בשל חוסר שביעות רצונם מן הממשל.[8] באפריל 2012, הנשיא המודח אמדו טומני טורה התפטר רשמית מתפקידו ובמקומה הוסכם למנות את יו"ר האספה הלאומית, דינוקונדה טראורה, לנשיא זמני עד לכינון בחירות. הדחת הנשיא זכתה לגינויים ממנהיגים ברחבי העולם. באפריל 2012, מורדים איסלמיסטים משבט הטוארג הכריזו על אזוואד, אזור בצפון מאלי, כמדינה עצמאית. ממשלת מאלי סירבה להכיר במורדים ובדרישתם. המורדים המשיכו לנסות ולהשתלט על חלקים נוספים במאלי, וצבא צרפת פתח במתקפה נגד המורדים במבצע שנקרא מבצע סרוואל.
ב-24 במאי2021 חלה הפיכה צבאית במדינה, והנשיא, ראש הממשלה ושר הביטחון של הממשלה הזמנית נעצרו על ידי הצבא.[9] ב-7 ביוני, מונה אסימי גויטה כנשיאה הזמני של מאלי.
ב-10 בינואר2022, מאלי הודיעה על סגירת גבולות המדינה, והשיבה אליה את שגריריה ממדינות שהטילו עליה סנקציות עקב החלטתה לדחות את הבחירות בארבע שנים. ב-2 במאי, הודיע השלטון על הפרת הסכמי ההגנה עם צרפת משנת 2013.
ביוני 2023 הודיעה מאלי על ביטול הצרפתית כשפה רשמית במדינה.
פוליטיקה
רשמית, צורת המשטר במאלי היא רפובליקה נשיאותית. הנשיא הנבחר לתקופה של חמש שנים עומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת, וממנה את ראש הממשלה ואת השרים. הנשיא מוגבל לשתי כהונות.
הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית, ש-160 חבריה נבחרים לכהונה של חמש שנים. 147 נבחרים במחוזות בחירה, נציג לכל מחוז, ועוד 13 על ידי יוצאי מאלי שחיים בניכר. שמונה מפלגות, המקובצות לארבעה גושים פרלמנטריים, מרכיבות את האספה הנוכחית, שנבחרה ב-2007.
המפלגה הדומיננטית מאז כינון הדמוקרטיה היא "המפלגה לדמוקרטיה במאלי" (ADEMA) אשר זכתה ב-51 מושבים בבחירות 2007. הנשיא בשנים 2013–2020, איברהים בובאכר קיטה, השתייך למפלגת הברית למען הדמוקרטיה במאלי.
מערכת המשפט מבוססת על החוק הצרפתי, בהתאמות לחברה המאלית. קיים בית משפט נפרד לחוקה.
ב-18 באוגוסט 2020 שוב בוצעה הפיכה צבאית במדינה, במהלכה הודחו הנשיא וראש הממשלה מתפקידם.[10] כוחות צבא במדינה האפריקאית עצרו את הנשיא, דווח על יריות ברחובות. לאחר מחאה מתמשכת נגד הנשיא איברהים בובאכר קיטה שעלה לשלטון ב-2013. דווח שההפיכה יצאה מבסיס צבאי. קיטה, המחזיק במשרה השלטונית הרמה ביותר במדינה, נעצר וכך גם ראש הממשלה בובו סיסה.
מאז פרוץ ההפיכה הצבאית במדינה באוגוסט 2020, המדינה מנוהלת על ידי חונטה צבאית באמצעות "הוועדה הלאומית לישועת העם".
מאז כינון חוקת מאלי והמעבר למשטר אזרחי ב-1992, ועד ההפיכה הצבאית שהתחוללה ב-2012, התקיימה במאלי דמוקרטיה ייצוגית רב-מפלגתית מתפקדת ויציבה, עם בחירות חופשיות והוגנות, על-פי משקיפים זרים, ושמירה על חופש העיתונות .[11] ארגון "בית החירות" מונה את מאלי בין 7 המדינות המוגדרות "חופשיות" באפריקה שמדרום לסהרה, נכון ל-2008 .[12]
התבססות משטר דמוקרטי במאלי לא הייתה מובנת מאליה לאחר שלושה עשורים של משטר צבאי, באזור בלתי יציב ובלתי דמוקרטי ברובו, ולנוכח העוני הקשה, רמת האי-שוויון הגבוהה, היעדר ההשכלה והפיצול האתני והלשוני. חוקר מדע המדינה זריק קיי סמית' תולה את הצלחתה המפתיעה של הדמוקרטיה בנורמות המסורתיות בחברה המאלית, אשר עולות בקנה אחד עם חברה אזרחית דמוקרטית. ביניהן הוא מונה אמון הדדי, שיתוף-פעולה בין קבוצות שונות, סובלנות, פלורליזם, הפרדת סמכויות, והציפייה ממנהיג לשאת באחריות כלפי ההולכים אחריו. מסורות של צדקה וסולידריות ממתנות את השפעת הפערים הכלכליים. גם המאלים האמידים הם בדרך כלל צאצאים למשפחות כפריות, ולעיתים קרובות שומרים על קשר עם כפרי מוצאם ומסייעים לתושביהם העניים.
הסבר נוסף להתבססות הדמוקרטיה נעוץ בתכונותיהם האישיות של מנהיגי המדינה, ובפרט מחויבותו לדמוקרטיה ולזכויות האדם של נשיאה הראשון של מאלי הדמוקרטית, אלפה עומאר קונרה, שהתבטאה בין היתר בנכונותו להמתיק את עונש המוות שהוטל על הרודן טראורה למאסר עולם. קונרה גם כיבד את החוקה המגבילה את מספר הכהונות של נשיא לשתיים, ובניגוד למנהיגים אחרים פרש מן הנשיאות בתום שתי כהונות מבלי לנסות ולשנות את החוקה. גם לאחר פרוץ ההפיכה הבטיח המשטר הצבאי לערוך בחירות דמוקרטיות הוגנות.
הכוחות המזוינים של מאלי (בצרפתית: Forces Armées Maliennes) כוללים את צבא מאלי, חיל האוויר של מאלי ואת המשמר הלאומי. הכוחות המזוינים של מאלי כפופים לשר ההגנה והווטרנים של מאלי. ספריית הקונגרס האמריקאי משנת 2005 ציינה כי הכוחות נמצאים בתקצוב חסר, מצוידים בדלות, ודורשים מודרניזציה. הצבא מחולק לשישה אזורים במאלי, וכן כולל משמר נהרות קטן, ובו 3 סירות סיור ששטות בנהר.
הצבא קרס ברובו ב-2012, זמן קצר אחרי פרוץ מרד הבדלנים בצפון המדינה, כשמאות חיילים ברחו וערקו. בעלות הברית העיקריות של צבא מאלי הן טורקיה ורוסיה.
כלכלה
מאלי משופעת במשאבי טבע כגון זהב, אורניום ומלח. למרות זאת המדינה היא בין העניות בעולם וכמחצית מהאוכלוסייה (נכון ל-2008) חיה על משכורת ממוצעת של 1.25 דולר ליום[13] העוני הנרחב במאלי מתקיים אף על פי שמדובר במדינה דמוקרטית בעלת שחיתות נמוכה ואשר מדורגת כ"חופשית" בדירוגי אי-התערבות הממשל בכלכלה. הכלכלה נשענת בעיקר על חקלאות ודייג.
נכון לשנת 2019, התמ"ג לנפש במאלי, במונחי שוויון כוח קנייה עומד על 2,322 דולר אמריקאי, מה שמציב אותה במקום ה-206 בעולם,[14] ובמדד הפיתוח האנושי היא מדורגת במקום ה-184. שיעור תמותת התינוקות הוא 94 על כל 1,000 לידות.[15]
בדומה למצבה הכללי של מאלי, גם מערכת התחבורה במאלי לא מפותחת דיה, גם בהשוואה למדינות שכנות, דבר שמשפיע על הפיתוח הכלכלי של המדינה.
גאוגרפיה
מאלי, ששטחה הוא כ-1.24 מיליון קמ"ר, היא המדינה ה-24 בגודלה בעולם, השמינית בגודלה באפריקה, והגדולה במערב אפריקה.
האקלים והצמחייה משתנים מאוד מאזור לאזור, לפי קו הרוחב, ונחלקים לשלושה אזורים עיקריים. חלקה הצפוני של המדינה נכלל בתחומי מדבר סהרה. כמויות הגשמים בו מועטות מאוד וכמעט שאין בו צמחייה. חלקה המרכזי נכלל ברצועת הסאהל המדברית למחצה, ומכוסה בצמחיית סוואנה. בחלק הדרומי והדרום-מערבי שורר אקלים סובטרופי, כמות הגשמים השנתית מגיעה ל-700 מ"מ, והצמחייה היא תערובת של סוואנה ויער.
האוכלוסייה מרוכזת ברובה באזורי המרכז והדרום שאקלימם מתון יחסית.
פני השטח הם ברובם מישור או גבעות מתונות. רוב הקרקע מכוסה חול, ורק מיעוט מצומצם מן הקרקעות ראוי לעיבוד. בעשורים האחרונים מתפשט מדבר סהרה אל רצועת הסהאל, וכמות השטח הראויה לעיבוד הולכת ומצטמצמת.
אין למאלי מוצא לים. שני נהרות גדולים עוברים בה ומהווים נתיבי סחר ומקור למי השקיה: נהר סנגל במערב ונהר ניז'ר שעובר בכל החלק המרכזי של המדינה, ממערב למזרח. על גדות הניז'ר או סמוך לו שוכנות רוב הערים העיקריות, ובהן עיר הבירה במקו והבירה העתיקה טימבוקטו. ערים חשובות נוספות הן סיקאסו, ג'נה וגאו.
דמוגרפיה
בשנת 2020 נאמד גודל האוכלוסייה ב-20.2 מיליון נפש. תוחלת החיים היא כ-59.3 שנים, נתון נמוך ביחס לרוב העולם אך ממוצע ביחס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה. שיעור הפריון הוא 5.6 ילדים בממוצע לאישה. מאלי מדורגת במקום הרביעי בעולם בשיעור פריון.
רבים מהמוסלמים והנוצרים במאלי משלבים את דתם ביחד עם מנהגים ואמונות מקומיות.
בתי ספר פרטיים הם היחידים בהם מותר בנוסף לתוכנית הלימודים הממשלתית להציע גם שיעורי בחירה והעשרה של דת כמו אסלאם ונצרות. זאת לעומת בתי ספר ציבוריים בהם אסור על פי החוקה הכוונה מבחינת הדת, אך ישנם מקרים חריגים.
מוצאות אתניים
האוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית, ומורכבת ברובה מקבוצות אתניות שחורות. הקבוצה האתנית הגדולה היא מַנדֶה, המונה כמחצית מן התושבים ונחלקת בעצמה לקבוצות מלינקה, במברה וסונינקה. אחריה באים הפֶּאוּל (פולאני) המונים כ-17 אחוז, הוולטאים המונים כ-12 אחוזים, הסונגהאי שישה אחוזים וקבוצות אפריקאיות שחורות אחרות מונות עוד חמישה אחוזים מן התושבים. כ-10 אחוזים מן האוכלוסייה הם טוארגים (עם בֶּרבֶּרי).
מאלי מתאפיינת באופן כללי בהרמוניה בין הקבוצות האתניות השונות, שבאופן מסורתי קשורות לעיסוקים מסוימים (הפולאני למשל הם רועים, הבמברה איכרים, ובני בוזו הם דייגים) וחיות בסמיכות זו לזו. חריג להרמוניה זו הם הטוארגים, שב-1990 פתחו בהתקוממות נגד השלטון המרכזי בתביעה לאוטונומיה נרחבת. הסכסוך עמם הסתיים ב-1996. לכל קבוצה אתנית לשון משלה, אך 80 אחוזים מן התושבים מבינים את שפת במברה, המשמשת כשפת המסחר העיקרית.
ילדים במאלי
קרוא וכתוב
ידיעת קרוא וכתוב בצרפתית, השפה הרשמית, היא מוגבלת ומרוכזת באזורים העירוניים. הממשלה הגדילה את אחוז יודעי קרוא וכתוב במידה ניכרת מאז שנות השישים של המאה ה-20 על ידי מתן דגש לחינוך בבית ספר יסודי ובכיתות הנמוכות של בית הספר התיכון. בשנת 1990 הוקמה בבמקו אוניברסיטה לאומית.
לפי דו"ח ההתפתחות האנושית לשנת 2009 שפורסם מטעם UNDP, תוכנית הפיתוח של האו"ם, שיעור תושבי המדינה המבוגרים (מעל גיל 15) שאינם יודעים קרוא וכתוב עומד על 73.8%.[16]
לקריאה נוספת
Zeric Kay Smith, Mali's Decade of Democracy, Journal of Democracy 12.3 (2001) 73-79
