מוזיאון טייט מודרן

מוזיאון טייט מודרן
Tate Modern
מידע כללי
סוג	אמנות מודרנית
על שם	הנרי טייט
כתובת	בנקסייד
מיקום	סאת'ק
מדינה	הממלכה המאוחדת
מייסדים	הנרי טייט
מבקרים בשנה	6,098,340 (נכון ל־2019)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1992
תאריך פתיחה רשמי	11 במאי 2000
יוצר	הנרי טייט
אדריכל	de Meuron
מידות
שטח	35,000 מ"ר
קואורדינטות	51°30′28″N 0°05′58″W / 51.507777777778°N 0.099444444444444°W
	אתר רשמי
	(למפת לונדון רגילה) קנט סארי בר. בקי. הרטפורדשייר אסקס מוזיאון טייט מודרן

מוזיאון טייט מודרן (באנגלית: Tate Modern) הוא המוזיאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית, ויחד עם מוזיאון טייט בריטניה הוא חלק מגלריית טייט. גלריות המוזיאון בקומות השלישית, הרביעית והחמישית מאורגנות בצורה תימטית (על פי נושא), בשונה ממוזיאונים אחרים בעולם המאורגנים לפי תקופות. כך, למשל, ירוכזו יחד תמונות ופסלים הנוגעים לטבע. אל המוזיאון ניתן להגיע דרך גשר המילניום המוביל מקתדרלת סנט פול שבסיטי אל הגדה הדרומית של התמזה, וכן דרך תחנות הרכבת בלקפריירס וסאת'ק.

היסטוריה

המוזיאון נמצא בלונדון, מדרום לתמזה באזור בנקסייד, במבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שתוכנן על ידי האדריכל סר גיילס גילברט סקוט. התחנה נבנתה בשני שלבים בין השנים 1947 ו-1963.

לאחר שתחנת הכוח נסגרה בשנת 1981, היה המבנה נטוש במשך כ-15 שנים. לאחר בחינה של הצעות שונות לעתיד המתחם הוחלט לשמר את המבנה ולהסב אותו למוזיאון, בתכנון משרד האדריכלים השווייצרי הרצוג ודה מרון. עבודות ההסבה החלו ב-1995 והסתיימו, עם פתיחת המוזיאון בשנת 2000. הם כללו הוספת שתי קומות על גג המבנה עם מעטפת זכוכית.

ביוני 2016 נחנך אגף חדש מצידו הדרומי של המוזיאון הכולל מבנה חדש, בעל עשר קומות, שגובהו 65 מטרים ובראשו מרפסת תצפית. המבנה הגדיל את שטח התצוגה הכולל ב-60% והפך את ה"טייט מודרן" למוזיאון האמנות המודרנית הגדול בעולם^[1]. המבנה נבנה מעל מרתף, חלל תת-קרקעי שבו היו מכלי הדלק של התחנה, שמעליו היה מבנה של תחנת משנה שעדיין הייתה בשימוש. משרד האדריכלים הרצוג ודה מרון תכננו גם את הבניין החדש. תחנת המשנה נסגרה ונהרסה אך המרתף נשמר כחלל להופעות. עלות הכוללת של הפרויקט ההרחבה הגיעה לכ-260 מיליון ליש"ט^[2]. איש העסקים הישראלי אייל עופר תרם 10 מיליון ליש”ט לטובת הפרויקט^[3]. האגף החדש קרוי על שמו של איש העסקים לן בלווטניק (Blavatnik Building), שתרם את הסכום הגדול ביותר וגם מממן את תחזוקת המבנה^[4].

אולם הטורבינה

בקומה הראשונה של המבנה ניצב אולם גדול אשר שימש את הטורבינה של תחנת הכוח. אולם זה, המכונה "אולם הטורבינה" (The Turbine Hall) מאפשר הצגת יצירות רחבות ממדים. גובהו של האולם כ-5 קומות, ושטחו 3,400 מ"ר.

סדרת יוניליוור

באולם הוצגו סדרת יצירות שהוזמנו במיוחד, במימון חברת יוניליוור. סדרה זו נקראה "סדרת יוניליוור". היצירות הוצגו החל משנת 2000 ותוכננו להיות מוצגות חמש שנים, אולם בשל הצלחת הסדרה החליטה חברת יוניליוור לממן את היצירות עד שנת 2012.

הסדרה כללה את היצירות הבאות:

"אני עושה, אני מבטל, אני עושה מחדש" (I Do, I Undo, I Redo) מעשה ידי לואיז בורז'ואה - הוצג בשנת 2000^[5].
"קשר כפול" (Double Bind) מעשה ידי חואן מוניוז - הוצג בשנת 2001.
"מארסיאס" (Marsyas) מעשה ידי אניש קפור, הוצג בשנת 2002^[6].
"פרויקט מזג האוויר" (The Weather Project) מעשה ידי אולאפור אליאסון, הוצג בשנת 2003^[7].
"חומרים גולמיים" (Raw Materials) מעשה ידי ברוס נאומן, הוצג בשנת 2004^[8].
"רציף" (Embankment) מעשה ידי רייצ'ל וייטריד, הוצג בשנת 2005.
"אתר ניסוי" (Test Site) מעשה ידי קארסטן הולר, הוצג בשנת 2006.
"שיבולת" (Shibboleth ) מעשה ידי דוריס סלסדו, הוצג בשנת 2007^[9].
"TH.2058" מעשה ידי דומיניק גונזלס-פורסטר, הוצג בשנת 2008^[10].
"איך זה?" (?How it is) מעשה ידי מירוסלב בלקה, הוצג בשנת 2009^[11].
"זרעי חמניות" (Sunflower Seeds) מעשה ידי איי וייוויי הוצג בשנת 2010^[12].
"סרט" ("Film") מעשה ידי טסיטה דין הוצג בשנת 2011.
"אסוציאציות אלו" ("These associations") מעשה ידי טינו סגל הוצג בשנת 2012^[13].

סדרת יונדאי

בשנת 2015, לאחר הפסקה של שלוש שנים, חודשה הפעילות של הצגת יצירות מוזמנות רחבות ממדים באולם, לאחר שנחתם הסכם חסות עם חברת יונדאי^[14].

"חלקה ריקה" ("Empty Lot") מעשה ידי אברהם קרוזווילגס הוצג בשנת 2015
"ANYWHEN" מעשה ידי פיליפ פארנו הוצג בשנת 2016
"One Two Three Swing!" מעשה ידי קבוצת סופרפלקס (קבוצת אמנים מדנמרק) הוצג בשנת 2017
"10,148,451" מעשה ידי טניה ברוגרה הוצג בשנת 2018
"Fons Americanus" מעשה ידי קארה ווקר הוצג בשנת 2019