מין פולש הוא מין, לרוב של חיית בר, אשר הופץ בעקבות פעילות האדם לאזור שמחוץ לתחום תפוצתו הטבעית, והצליח לייסד במקום זה אוכלוסייה המתרבה ומתפשטת ללא התערבות נוספת בידי האדם. ההגדרה של מין בתור "פולש" בדרך-כלל מתייחסת לאזור הספציפי הנמצא מחוץ לתחום התפוצה הטבעי של המין, ולא אל כל מרחב התפוצה של המין. לעומתו מין מתפרץ שייך לקהילה המקומית אך יכול לקבל פרץ גדילה בעלייה בצפיפות היחסית של המין, בייסוד אוכלוסיות חדשות, ובפלישה לבתי-גידול חדשים, מה שגורם לו להזיק גם בבתי גידולו הטבעיים.
על-פי הגדרה אחרת, מצומצמת יותר, המונח "מין פולש" מתייחס רק למינים שהפצתם לאזור חדש גורמת באזור זה נזק משמעותי לאדם או לסביבה. חלקם נחשבים למתאזרחים (אנ'), המסתגלים לסביבה הטבעית מבלי לפגוע בה, אם כי מצב זה נדיר ביותר.
המינים הפולשים הפכו לתופעה נפוצה ביותר במאה העשרים, בעקבות העלייה הדרמטית בניידות האוכלוסייה האנושית, וכיום הם מהווים תופעה נפוצה בקנה מידה כלל-עולמי. תופעת המינים הפולשים היא אחת הסוגיות המרכזיות כיום בנושאי איכות הסביבה ושמירת הטבע ברחבי העולם, ואחת הסיבות העיקריות לפגיעה במגוון הביולוגי.
הפצה
אורגניזמים רבים הפכו למינים פולשים בעקבות פעילותו של האדם. מבחינים בין הפצה מכוונת והפצה לא-מכוונת של מינים פולשים:
מינים המשוחררים בטבע לצורכי ציד או דיג, כמו נסיכת הנילוס שיובאה לימת ויקטוריה, ואכלה את מגוון מיני האמנונים האנדמיים הרב שהיה בימה עד להכחדתם, וכמו הארנב האירופי שיובא בשנת 1859 לאוסטרליה, והתרבה שם בתוך שש שנים מ-24 פרטים לכשני מיליון, ופגע בכך קשות במאזן האקולוגי המקומי. פגיעתו של הארנב האירופי הייתה כה קשה, עד שהממשלה נאלצה להקים את גדר הארנבים האוסטרלית כדי להגן על הסביבה מפניו.
דוגמאות להפצה לא מכוונת
מינים המובאים לצורכי חקלאות בשבי, אך נמלטים ופולשים לבתי הגידול הטבעיים המקומיים, כמו נוטריה והמינק שיובאו למקומות רבים בעולם שאינם בתי הגידול הטבעיים שלהם, לצורך הקמת חוות פרווה.
מעבר לַרְווֹת במי נטל של אוניות. למשל הצדפה מהמין Dreissena polymorpha, מתחרה עם מינים מקומיים באגמי ארצות הברית ואף גורמת לסתימה בצינורות, ובכך פוגעת גם בתחנות כוח.
מעבר על סחורות חקלאיות, כמו למשל זבוב הפירות העובר על ההדרים.
להתנהגות הפולשנית קודמת לעיתים תקופה של התבססות והתאקלמות באזור ההפצה החדש של המין. המין מייסד אוכלוסייה באתרו החדש, ולעיתים אף עובר סלקציה, המתאימה אותו אל התנאים של בית הגידול החדש. בשלב הבא, אם המין יתחיל להתפשט אל אזורים חדשים באופן מאסיבי ויגדיל את אזור תפוצתו, המין יוגדר כפולש. מינים פולשים רבים עוברים קודם תקופה ממושכת של הסתגלות, לפני התפרצותם כמינים פולשים; לעיתים מדובר בעשרות שנים. לכן יש לראות בכל מין המופץ אל אזור חדש בתור סכנת פלישה, גם אם הוא עדיין אינו מגלה התנהגות פולשנית.
בדרך כלל מינים המגיעים מאזור בעל אקלים אחד לאזור בעל אקלים דומה, יצליחו להתבסס ביתר-קלות במקום החדש עקב התאמתם אליו. בנוסף תאוריית "היעדר האויבים הטבעיים" גורסת כי צמח זה ישגשג במקום החדש ביתר קלות דווקא משום היעדר האויבים המרסנים אותו באזור מולדתו.
הנזקים שגורמים מינים פולשים
הפגיעה של מין פולש במגוון הביולוגי וביציבות המערכת האקולוגית יכולה להתרחש במספר אופנים:
דחיקה תחרותית של מינים מקומיים בעלי תפקיד מקביל במערכת האקולוגית.
טריפה של מינים מקומיים.
הפצת מחלות בקרב המינים המקומיים.
השפעה עקיפה – הבאת תועלת למינים מסוימים, ובעקבות שגשוגם – דחיקה תחרותית או טריפה של מינים אחרים.
באופן דומה, המין הפולש יכול לגרום נזקים אדירים גם לגידולים חקלאיים.
מכיוון שהמין הפולש זר למערכת האקולוגית הנפלשת, למינים המקומיים אין יכולת להתמודד עם האיום שמציב הפולש. לא ניתנה להם האפשרות להסתגל באופן הדרגתי אל נוכחות המין החדש, ולכן מינים מסוימים יכולים להיכחד בקלות רבה. למשל, חתול בית אחד שנקלע לאי מבודד ובו עופות מקומיים שלא ראו טורף מימיהם – עשוי לטרוף את כל גוזלי העופות, משום שהוריהם לא נקטו אמצעי זהירות כלשהם נגד טורפים.
היעדרם של אויבים טבעיים למין הפולש, שיכולים לרסן את התפשטותו, מקנה לו יתרון נוסף על המינים המקומיים.
הנזקים שגורמים מינים פולשים, והסכנה שהם מהווים למגוון הביולוגי, חמורים באופן מיוחד באיים מסוימים, שחיים בהם מינים ייחודיים רבים בעלי תפוצה מוגבלת, שלכל אורך האבולוציה שלהם שגשגו בהיעדר טורפים.
מחקר מטעם האו"ם שנערך על ידי צוות מומחים בינלאומי ופורסם ב-2023, סיפק הערכה, על פיה מינים פולשים קשורים להכחדה של 60% ממיני הצומח והחי, שחדלו להתקיים בטבע. מינים של חרקים וצמחים פולשים מזיקים ליבול חקלאי ופוגעים בגידול מזון. מינים פולשים אלה מביאים איתם מחלות שלמינים המקומיים אין חסינות נגדן, וכך גורמים נזקים נוספים. המחקר מעריך את הנזק הכלכלי השנתי שנגרם בעולם עקב התפשטות מינים פולשים, ב-423 מיליארד דולר.[1]
דוגמאות לנזקים של מינים פולשים
דוגמאות מפורסמות הם האיים הוואי, אוסטרליה וניו זילנד. הגעתם של מינים פולשים טורפים, כמו למשל חתול הבית, אל האיים הנ"ל במאתיים השנים האחרונות, הפגישה את הטורפים הפולשים עם מינים נדירים שלא היו חשופים קודם לאיום דומה ולא פיתחו אבולוציונית שיטות להתמודד מולם, ולכן הגיעו תוך זמן קצר אל סף הכחדה.
במרץ 2019, התפרסמה כתבה בכתב העת המדעי Science על מגפה קטלנית המכחידה צפרדעים ודו-חיים, אוכלוסיות של יותר מ-500 מינים הצטמצמו משמעותית בגלל פטרייה המכונה Bd (קיצור של Batrachochytrium dendrobatidis (אנ')). החוקרים משערים שלפחות 90 מינים נכחדו לחלוטין. החוקרים קובעים כי "כיום הפטרייה מכונה הפתוגן הקטלני ביותר הידוע למדע". מחקרים על הדנ"א שלה מצביעים שמקורה של Bd בחצי האי הקוריאני, דו-חיים באסיה חסינים מפני Bd, אבל כשפטרייה זו הגיעה למקומות אחרים, כגון מרכז ודרום אמריקה היא פגעה במינים רבים.[2][3]
נמלת האש האדומה, מין פולש ממרכז אמריקה, שעקיצותיה המכאיבות גורמות לגירויים בעור, החלה להתפשט בארצות הברית לפני עשרות שנים. ניסיונות שנעשו בארצות הברית להדביר את הנמלה כשלו ונכון ל-2024 נמלת האש עדיין מהווה מפגע בריאותי.[1]
התמודדות עם מינים פולשים
ההתגוננות מפני מינים פולשים נעשית על ידי שימור מינים חלשים וגידולם בצורה מבודדת, מניעת מעבר המינים הפולשים ממקום למקום, צמצום גודל האוכלוסייה הפולשת, או חיסול מלא של המין הפולש באותו בית גידול, אם הדבר אפשרי. הטיפול היעיל ביותר הוא מניעת הפלישה מלכתחילה (אך אין בנמצא שיטה המבטיחה כניסה אפסית של מינים לאזור מסוים).
מניעה – רוב המדינות בעולם מנסות למנוע הכנסה של אורגניזמים זרים אל תוך תחומי המדינה. על תיירים נכנסים לרוב נאסר להכניס פירות וירקות שהובאו מחו"ל, וסחורות חקלאיות עוברות ניטור.
הדברה ביולוגית – חיסול המין הפולש על ידי הבאת האויב הטבעי שלו, מאזור מוצאו של המין. שיטת טיפול זו טומנת בחובה סכנה חמורה – הכנסת האויב של המין הפולש מהווה בעצם הכנסת מין זר נוסף אל תוך המערכת האקולוגית, שעלול להתגלות בדיעבד כמין פולש מזיק אף יותר מהמין המקורי שעבורו הובא. מהידוע לנו, באחוזים מעטים מהמקרים זה אכן קרה[4]. (כדי למזער את הסיכון הנ"ל, יש צורך לבצע בדיקות קפדניות של האינטראקציות של המין החדש עם מינים רבים ככל האפשר מהמערכת האקולוגית הנפלשת. אולם בשל מורכבות העולם הביולוגי וריבוי המינים בו, לעולם לא ניתן לחזות בצורה בטוחה מה תהיינה ההשלכות של הכנסת מין זר אל תוך מערכת אקולוגית חדשה).
כריתה או ציד – סילוק אקטיבי של פרטי המין, על ידי כריתה או עקירה במקרה של צמחים, או ציד במקרה של בעלי-חיים, אינו מהווה סיכון כמו השימוש בהדברה ביולוגית. אולם במינים מסוימים, כמו חיות שבורחות על נקלה או צמחים שמפיצים זרעים העמידים לעשרות שנים, קשה לסלק את כל פרטי המין, ולעיתים ניתן רק לדלל את אוכלוסייתו.
מינים פולשים בישראל
במרוצת השנים פלשו לישראל 29 מיני דגי מים מתוקים, 18 מיני עופות, יותר מ-40 מיני חלזונות ויותר מ-200 מינים של חרקים. בתחום הצמחים, בישראל ידוע על 166 מינים שפלשו לשטחים הטבעיים. טרם ברור מה היקף הנזק שגרמו המינים הפולשים לאדם ולטבע בישראל.
המאמץ לעצירת התפשטות השיטה הכחלחלה בגן הלאומי הרי יהודה הוביל לכתיבת מתווה לטיפול אזורי בצמחים פולשים. מתווה זה יכול לסייע לעצירת מיני צמחים פולשים אחרים[5].
בדו"ח שפורסם בשנת 2022, קבע מבקר המדינה שבישראל אין אסדרה של הטיפול במינים פולשים. הפיקוח על כניסת מינים כאלו בגבולות הוא חלקי ביותר, ואין תיאום בין הגופים שאמורים לעקוב אחר התפשטותם[6][1]. הדו"ח מציין כי לפי המשרד להגנת הסביבה והחברה להגנת הטבע, הנזק השנתי הנגרם ממינים פולשים בישראל מוערך ב-1.5-0.5 מיליארד ש״ח.[6]
מינים פולשים של חרקים הגיעו לישראל בצורות שונות: גידול אסור כחיית מחמד, דרך ייבוא תוצרת חקלאית וטובין שונים, התפשטות.
החרקים הפולשים עשויים להביא לפגיעה בגידולים חקלאיים, בצמחי נוי, לפגוע בפאונה ובפלורה המקורית, להוות מפגע בריאותי ועוד.
להלן רשימה חלקית של מיני החרקים הפולשים בישראל:
טרמיט פורמוזי – התגלה לראשונה בישראל ב-2020 במרכז הארץ. מוגדר כאחד המינים הפולשים ההרסניים בעולם בשל יכולתו ליצור מושבות ענק ולפגוע בעץ, רהיטים, תשתיות ועוד[8].
יצורים ימיים
מטוטה ויקטור - סרטן פולש, שמקורו באזור שבין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי. מין זה תועד לראשונה במזרח הים התיכון בשנת 2012, במפרץ חיפה, ומאז, התפשט במהירות לאורך חופי ישראל ובאזורים שכנים כמו לבנון וטורקיה[9].
.jpg)
.JPG)
.jpg)
