מיקרו-כלכלה

מיקרו-כלכלה (באנגלית: Microeconomics) היא ענף של תורת הכלכלה, החוקר את ההתנהגות הכלכלית של תאים קטנים (כמו יחידים, משפחות או פירמות) וקבלת ההחלטות שלהם, ואת הדרך שבה התנהגות זו מכתיבה את התנהגות השוק של סחורה או שירות אחד, או המשק בכללו.

בניגוד לתחום המקרו-כלכלה, המתרכז במשק כולו, כלומר בכלל הפעילות הכלכלית במדינה או באזור גאוגרפי מסוים – בחשיבה "מלמעלה למטה", במיקרו-כלכלה, הניתוח מתאפיין בחשיבה "מלמטה למעלה", כלומר כיצד ההתנהגות של היחידות הקטנות קובעת את ההתנהגות הכוללת. מקרו-כלכלה אינה עוסקת במה שמתרחש בשוק הבודד. היא עוסקת גם בנושאים כמו צמיחה, אינפלציה ואבטלה, שהם מחוץ לתחום הדיון של המיקרו-כלכלה.

הפעילות הכלכלית הבסיסית שבה עוסקת המיקרו-כלכלה היא פעילות המסחר במוצר מסוג אחד. כלל פעילות המסחר במוצר זה, שיכול להיות סחורה או שירות, מכונה השוק של המוצר. בשוק זה פעילים יצרנים, המעוניינים למכור את המוצר, וצרכנים, המעוניינים לקנות אותו. שאיפתם של היצרנים היא (בדרך-כלל) להפיק את הרווחים הגבוהים ביותר האפשריים ממכירת המוצר. מספר יחידות המוצר שהם מעוניינים למכור נקרא היצע, והוא תלוי במחיר השוק של המוצר. שאיפתם של הצרכנים היא להפיק את מירב התועלת מהמוצרים שהם רוכשים. מספר היחידות שהם מעוניינים לקנות נקרא ביקוש, וגם הוא תלוי במחיר השוק. המיקרו-כלכלה חוקרת את ההתנהלות בשוק מסוג זה, ואת האופן שבו נקבעים מחיר המוצר והכמות המיוצרת והנסחרת בו. היא עוסקת בין השאר בשאלה כיצד השוק מגיע לשיווי משקל, כלומר למחיר שבו ההיצע שווה בדיוק לביקוש. מחיר זה הוא מחיר שיווי המשקל, והוא יהיה המחיר בו ייסחר המוצר בשוק.

ערך מורחב – היצע וביקוש

כמות המוצר המוצעת על ידי כל יצרן (ההיצע), וכמות המוצר המבוקשת על ידי כל צרכן (הביקוש) תלויות במחיר השוק של המוצר. בדרך כלל, ככל שהמחיר עולה, היצרן מעוניין למכור יותר יחידות, והצרכן מעוניין לקנות פחות יחידות. את ההיצע והביקוש מתארת המיקרו-כלכלה כפונקציות מתמטיות, הקובעות את מספר היחידות המוצעות או מבוקשות בכל מחיר שוק.

פונקציית ההיצע של היצרן נקבעת על ידי פונקציית הייצור שלו. פונקציית הייצור קובעת מה עלות הייצור של כל יחידת מוצר, והיא קשורה לטכנולוגיית הייצור. היצרן יירצה לייצר ולמכור יחידות בכמות, שתביא למקסימום את ההפרש בין הפדיון שלו לבין עלות הייצור. ההנחה שככל שהמחיר שהוא יכול לקבל עולה, היצרן ירצה למכור יותר יחידות, נובעת מחוק התפוקה השולית הפוחתת. מחוק זה נובע שככל שמייצרים יותר יחידות, עלות הייצור ליחידה גבוהה יותר. מצב הפוך ממצב של תפוקה שולית פוחתת הוא יתרון לגודל, שבו ייצור יותר יחידות מפחית את עלות הייצור ליחידה.

פונקציית הביקוש של הצרכן נגזרת מפונקציית התועלת שלו, המתארת את ההנאה שלו מכל יחידה של המוצר ואת ההעדפות שלו בין מוצרים שונים, באילוצי התקציב שיש בידו. במרבית המוצרים הצרכן יהיה מעוניין לרכוש פחות יחידות מהמוצר ככל שמחירו עולה.

המונח גמישות מתייחס לשאלה עד כמה משתנה הביקוש או ההיצע, כאשר משתנה המחיר. הביקוש למוצרי יסוד נוטה להיות קשיח, כלומר בעל גמישות נמוכה. לדוגמה, סביר שעליה במחיר הקמח לא תוריד את הביקוש לו בצורה משמעותית. לעומת זאת, הביקוש למוצרי מותרות, או למוצרים שלהם תחליפים טובים, תלוי מאוד במחירם, כלומר גמישות הביקוש גבוהה.

ערך מורחב – שיווי משקל (כלכלה)

במשק מסוים מתקיימים בכל עת מספר רב של שווקים שבהם נסחרים מספר רב מוצרים. בין שווקים אלה יש השפעות הדדיות מסוגים שונים. השפעה כזאת היא השפעה בין השווקים של מוצרים תחליפיים. מוצרים תחליפיים ממלאים תפקידים דומים עבור הצרכנים ולכן הם יכולים לוותר על האחד ולצרוך את השני במקומו, כגון, גז טבעי ונפט. במקרה של מוצרים תחליפיים, אם מחירו של מוצר אחד עולה, הביקוש למוצר התחליפי יעלה ואיתו גם מחיר התחליף. ישנם עוד סוגים רבים של קשרים בין השווקים השונים.

תורת שיווי המשקל הכללי היא ענף של המיקרו-כלכלה, החוקר את הקשרים בין השווקים ומראה כיצד המשק מגיע לשיווי משקל כללי, שבו נקבעים מחירי כל הסחורות והשירותים במשק, כולל מחיר העבודה (המשכורות) ומחיר ההון (שער הריבית). תורה זו מאפשרת למיקרו-כלכלה להסביר, באמצעות ההעדפות והתנהגות של השחקנים הבודדים במשק, את פעילות המשק כולו.

הניתוח הבסיסי של המיקרו-כלכלה מתבסס על הנחות התחרות המשוכללת, או השוק המשוכלל. כאשר הנחות אלה מתקיימות, ניתן להראות בקלות יחסית שהמסחר בשוק יגיע לידי שיווי משקל. בתנאים כאלה שיווי המשקל יהיה כזה שמתקיימת בו יעילות כלכלית או יעילות פארטו, במובן זה, שלא ניתן לשנות את הקצאת המשאבים בחברה מבלי לפגוע באחד הפרטים. הנחות אלה הן:

• בשוק מספר רב של קונים ומוכרים. כל מוכר מציע כמות קטנה של יחידות ביחס לסך כל היחידות הנסחרות בשוק, וכל קונה מעוניין לקנות כמות קטנה. לכן לכל משתתף בשוק אין אפשרות להשפיע באופן משמעותי על התנהלות השוק.
• אחידות המוצר: כל המוכרים בשוק מציעים בדיוק את אותו המוצר, ולקונים אין העדפה לקניה אצל מוכר זה או אחר.
• מידע מלא: כל המוכרים והקונים יודעים את המחירים שנקבעו על ידי כל המוכרים.
• לא מתרחשות השפעות חיצוניות.
• הנחות התנהגותיות: מטרתם של המוכרים היא להרוויח כמה שיותר, ומטרתם של הקונים היא למקסם את התועלת שלהם. להתנהגות כזו קוראים התנהגות רציונלית.

במציאות כמעט ואין מקרים שבהם כל הנחות התחרות המשוכללת מתקיימות. לכן המיקרו-כלכלה עוסקת גם בניתוח מקרים שבהם אחת או יותר מההנחות לא מתקיימת. לדוגמה, לעיתים קרובות ההנחה הראשונה אינה מתקיימת. מבני שוק נפוצים הם מצבים שבהם יש רק מוכר אחד (מצב של מונופול) או מספר קטן של מוכרים (דואופול או אוליגופול).

כאשר הנחות השוק המשוכלל לא מתקיימות, ניצול המשאבים בשוק אינו אופטימלי. זהו אחד הגורמים לכשל שוקי. בתנאים אלה, המיקרו-כלכלה מנתחת כיצד התערבות מכוונת של הממשלה יכולה לתקן את המצב.

יסודות הכלכלה המודרנית הונחו על ידי אדם סמית בסיפרו "עושר העמים" שפורסם ב-1776. סמית' טבע את המושג "היד הנעלמה", כשתאר כיצד ההתנהגות האנוכית של המוכרים והקונים יוצרת החלוקה הטובה ביותר של סחורות ושירותים, כאשר כל אחד פועל להתמחות בתחומו ולשפר את השימוש בהון, כדי לייצר יותר ערך.

בניגוד לשמה, המהפכה השולית לא הייתה שולית בהיסטוריה של הכלכלה. לקראת סוף המאה ה-19, נוצרו המושגים עלות שולית ותועלת שולית, ושל עלות אלטרנטיבית. באמצעות מונחים אלה יכלו כלכלנים בפעם הראשונה להסביר, מדוע מחיר השוק אינו קשור בהכרח לעלויות הייצור. מהפכה זו הביאה לעולם את הזרם הנאו-קלסי בכלכלה, שמייצגו הבולט היה אלפרד מרשל.

החשיבה הנאו-קלאסית "המסורתית" הגיעה לשיאה באמצע המאה העשרים. היא שילבה את החשיבה השולית של המאה ה-19, את רעיון השיווי המשקל הכללי והיעילות הכלכלית, עם הכלכלה המתמטית שהתפתחה באותה תקופה. בגישה זו הייתה התבססות רבה הנחות השוק המשוכלל, ובעיקר על רציונליות ומידע מלא. תחת הנחות אלה, אפשר להפעיל כלים מתמטיים של אופטימיזציה תחת אילוצים כדי לנתח את התנהגות השחקנים.

במודלים הכלכליים הבסיסיים, כל המידע על המתרחש בשוק זמין לכל המשתתפים בו. מודלים מודרניים מנסים לנתח קבלת החלטות בתנאים של אי-ודאות. מודלים אלה מתבססים על תאוריית תוחלת התועלת של ג'ון פון נוימן ואוסקר מורגנשטרן, ועל רעיונות וכלים מתורת המשחקים.

הנחה נוספת של השוק המשוכלל שזוכה לביקורת היא הנחת ההתנהגות הרציונלית. המונח רציונליות מוגבלת, שנטבע על ידי הרברט א. סיימון, מתאר את ההתנהגות האנושית שהיא רציונלית לעיתים אבל מושפעת מהטיות שונות. בין החוקרים שהניחו את היסודות לתחום זה של כלכלת התנהגות היו הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, אשר יצרו את תורת הערך.

במרבית השווקים הנחות השוק המשוכלל אינן מתקיימות או מתקיימות באופן חלקי ביותר במציאות. יוצא דופן הוא שוק ההון, כלומר השוק שבו נסחרים כסף וניירות ערך. למרות רמת השכלול הרבה שלו, גם בשוק זה שוררת אי-ודאות. תורת המימון, שנחשבת לפעמים לענף של המיקרו-כלכלה, עוסקת בתחום זה. הרעיונות המיקרו-כלכליים משמשים שם לבדיקת נושאים כמו בחירת תיקי השקעות, קביעת ערך פירמה, מנופים פיננסיים ותמחור אופציות.

תחום כלכלת המשפט חוקר בכלים מיקרו-כלכליים את התהליכים המתרחשים במערכת המשפט. הכלכלה הפוליטית החדשה משתמשת בכלים כאלה בתחומים של מדע המדינה. המשותף לשתיהן, ולתחומים נוספים, הוא הניסיון להפעיל את תורת המיקרו-כלכלה מחוץ לתחומים הקלסיים של החשיבה הכלכלית.

שוק (כלכלה) – ביקוש והיצע – גמישות – ערך עודף של יצרן – תחרות משוכללת – כלכלה מודרנית - מונחים

תועלת שולית – העדפות – עקומת אדישות – תועלת – הכנסה

תחרות משוכללת – מונופול – דואופול – אוליגופול – מונופסון – קרטל

גורמי ייצור – עקומת התמורה – פונקציית הייצור – יתרון לגודל – אפליית מחירים – עלות אלטרנטיבית

יעילות פארטו – מדד ג'יני – קו העוני

כשל שוק – השפעה חיצונית – מוצר ציבורי – מסים

תאוריית השוק היעיל – מימון – סיכון

סחר בינלאומי – מכס

תורת המשחקים – כלכלה מוסדית – כלכלה נאו-קלאסית – האסכולה האוסטרית

• אריאל רובינשטיין, תאוריה מיקרו-כלכלית: נסים או נפלאות, באתר הבית של הכותב.
• מיקרו-כלכלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיקרוכלכלה, דף שער בספרייה הלאומית