מסת עצם (Bone mass) היא מדד מורכב של גודל העצם וצפיפות מינרלים, והיא דטרמיננטה של חוזק העצם נרכש במהלך צמיחת השלד ופיתוחו. למרות שעד 85% של מסת העצם היא תורשתיות, פולימריות גנטיות יכולה להסביר רק חלק קטן של וריאציות במסת העצם אצל אנשים בריאים. מחקרים שנעשו על קוסמונאוטים ואסטרונאוטים שבילו חודשים רבים בתחנת החלל מיר גילו כי מטיילים בחלל יכולים לאבד בממוצע 1–2 אחוזים ממסת העצם בכל חודש.
אסטרונאוטים אינם היחידים שחוששים מאובדן עצם. לפחות 10 מיליון בני אדם סובלים מאובדן עצם בארצות הברית ומספרים לא מספרים ברחבי העולם - זה נקרא אוסטאופורוזיס. נשים לאחר גיל המעבר מועדות במיוחד לאוסטיאופורוזיס, אך אינן לבד. רובנו חולים במחלה ככל שאנו מתבגרים, כולל גברים. החוקרים מקווים שפתרון חידת אובדן העצם בחלל יגלה רמזים חשובים לגורמים לאוסטאופורוזי (והפרעות עצם אחרות) ממש כאן על כדור הארץ.
עובדי החלל חווים בדרך כלל אובדן עצם בחצי התחתון של גופם, בעיקר בחוליות המותניות ובעצמות הרגליים. ירידה במסת העצם גם מעוררת עלייה ברמות הסידן דם, מה שמעלה את הסיכון אבנים בכליות.
חוקרים חושדים כי גורם השורש לאובדן העצם בחלל הוא חוסר משקל.
חלק מהסכנות ברורות: ואקום קשה, קור עז ופריצות קרינה בלתי צפויות.
סכנות אחרות בולטות פחות. ההשפעות של חוסר משקל ממושך על גוף האדם, למשל, יכולות להיות איטיות ועדינות - ובכל זאת מסוכנות לא פחות אם אסטרונאוטים לא מצליחים לנקוט אמצעי זהירות נאותים.
אובדן מסת העצם שאנשים רבים חווים בחלל עלול בסופו של דבר להחליש את העצם וכך להיווצר בעיות כאשר האדם חוזר לסביבה נושאת משקל, כמו כדור הארץ או מאדים. תמונה באדיבות מרכז החלל ג'ונסון של נאס"א "עוצמתו זו הביאה את נאס"א לשקול אובדן עצם כסיכון מובנה לטיסות חלל מורחבות", אומר ד"ר ג'יי שפירו, ראש צוות מחקרי עצמות במכון הלאומי לחקר הביו-רפואה לחלל.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
