בכדורגל, המושג מערך המתאר את התפרסות השחקנים על מגרש המשחק. מערך נהוג לציין בעזרת מספרים, באמצעותם מציינים כמה שחקנים מאיישים את עמדות ההגנה, הקישור וההתקפה. לדוגמה, כאשר המערך כולל 4 שחקני הגנה, 4 שחקני קישור ו-2 שחקני התקפה נרשום 4-4-2 (שוער לא מצוין כי הוא תמיד בעמדה קבועה).
דוגמאות למערכים
4-4-2
מערך 4-4-2 ("יהלום")
מערך ה-4-4-2 היה המערך הנפוץ ביותר בקרב קבוצות כדורגל (בעיקר באירופה) בשנות התשעים ובתחילת שנות ה-2000. הוא כולל 4 שחקני הגנה (בדרך כלל 2 בלמים קדמיים ושני מגנים), 4 קשרים (מסודרים בצורות רבות) ו-2 חלוצים (בדרך כלל מסודרים זה לצד זה או זה מאחורי זה).
4-1-2-1-2
מערך זה, הידוע גם כ"יהלום" או "מעוין", הוא מקרה פרטי של 4-4-2. כאשר בחוליית ההגנה המגנים משמשים גם כשחקני אגף תוקפים, ואילו שני הבלמים אחראים על מרכז ההגנה. בקישור בא לידי ביטוי ה"יהלום": ישנה הפרדה בין השחקנים, כאשר תפקיד הקשר האחורי הוא לבלום התפתחות התקפות יריב, ואף לבנות התקפות חדשות. הקשר ההתקפי (הקדמי) הוא המסייע העיקרי להתקפה במרכז השדה, ושחקני האגף מסייעים להתקפה מהאגפים. באופן זה חוליית הקישור פעילה הן בהגנה והן בהתקפה יותר ממערכים אחרים. החלוצים בדרך כלל מסודרים בשורה, אך לעיתים אחד החלוצים הוא חלוץ מטרה, והוא מוצב בעמדה קדמית יותר מאשר החלוץ השני, שתפקידו מבוסס במקרים אלה על סיוע לחלוץ המטרה בהבקעת השערים.
מערך זה החל לתפוס תאוצה מאז שנות השישים. נבחרת ברזיל זכתה במונדיאל 1962 בעזרת מערך זה. המערך נחשב להתקפי בכדורגל המודרני כיוון שברוב המקרים נעשה שימוש בשחקן אחד או שניים בקו ההתקפי, בניגוד לשלושה במערך 4-3-3. במערך זה נהוג להשתמש כאשר לקבוצה יש חלוצים מהירים המסוגלים לשמש גם כקשרי כנף. למערך מספר וריאציות עם מיקומים שונים של שלושת החלוצים והקשרים. להלן שתי דוגמאות:
קו התקפה רחב ומשולש קישור עם קשר אחורי - בצורה זו של המערך, החלוצים שבצדדים משמשים יותר כמסייעים לחלוץ המרכזי, ומשחקים בדומה לקשרים קיצוניים. חוליית הקישור מורכבת משני קשרים בקו האמצע וקשר אחורי.
חלוץ מטרה וקישור רחב (בתמונה משמאל) - במערך זה, שעשוי להיות יעיל יותר למרבית הקבוצות שישתמשו בו, קו ההתקפה מורכב מחלוץ חוד ומשני חלוצים הנמצאים מאחוריו בקו אופקי. חוליית הקישור מסודרת בקו אופקי מעט קדימה מקו האמצע. בניגוד לווריאציה הראשונה, משחק האגפים תלוי יותר בקישור מאשר בשחקני הקו הקדמי.
4-2-3-1
מערך ה-4-2-3-1 באחת מצורותיו המוכרות בעולם
המערך הזה, שעיקרו בקישור, נפוץ בעיקר במערכים הגנתיים יותר, או בהתמקדות בקישור. במקרה שההגנה לא נועדה רק לשם הגנה, והקישור בא כדי להיות חלק ממערך ההתקפה, המערך יסודר כמו בתמונה שבצד.
המערך שבצד נוטה יותר להתקפה, כאשר הבלמים אחראים על מרכז ההגנה והמגנים משמשים בעיקר כשחקני הגנה, אך גם מסייעים לקישור. מטרתם של שני הקשרים האחוריים היא מניעת התקפות יריבות ובניית התקפות, הם לא חלק מההתקפה עצמה. הקיצוניים הם המסייעים העיקריים להתקפה, כאשר לעיתים אחד מהם אף משמש כ"חלוץ צד". הקשר ההתקפי הוא אחד משחקני ההתקפה החשובים במערך זה, ומטרתו לסייע לחלוץ או להבקיע בעצמו. החלוץ הוא חלוץ בודד, ולכן הוא חלוץ מטרה.
4-2-4
מערך זה הוצג לראשונה בגמר מונדיאל 1958. לגמר זה הביא איתו מאמן נבחרת ברזיל, ויסנטה פאולה, שיטת 4-2-4 שהייתה אמורה להתמודד עם המערך הוותיק 3-2-2-3 (W-M). המערך כולל קו הגנה חזק בן ארבעה שחקנים, שני שחקני מרכז שדה השולטים במהלך הכדור ומכוונים אותו לשני חלוצים קיצוניים ושניים מרכזיים. מערך זה דורש קשרים מהירים ובכושר טוב עקב תפקיד משמעותי הן בחלק הקדמי והן בחלק האחורי.
5-4-1
מערך זה מתמקד יותר בצד ההגנתי. הוא נועד לעבות את מרכז ההגנה וזאת במצב כשידוע שהקבוצה היריבה היא קבוצה התקפית מובהקת וכזו שיש לה את היכולת להבקיע הרבה שערים. במערך זה מוצבים במרכז ההגנה שלושה בלמים, אחד אחורי ושניים קדמיים כשאחד מהם שומר אישית על החלוץ של הקבוצה היריבה. השחקנים בצידי ההגנה הם מגינים לכל דבר ויש להם את האפשרות לתמוך גם בהתקפה. בקישור מוצבים ארבעה שחקנים כששניים מוצבים בצדדים ושניים במרכז, כאשר אחד הגנתי ואחד התקפי. בהתקפה מוצב שחקן אחד שהוא החלוץ.
3-5-2 או 5-3-2
מערך זה הוא מערך קלאסי שנועד מצד אחד לנטרל צמד חלוצים איכותי בהגנה ומצד שני יציאה מהירה למתפרצות. במערך בדרך כלל יהיה בלם אחורי אחד ושניים קדמיים שישמרו אישית על צמד החלוצים של היריב, כמו כן שני שחקני כנף בצדדים יהיו יותר מגינים אבל בגלל ריבוי הבלמים יהיו חופשיים לתת תמיכה לשחקני הקישור וההתקפה. מערך זה הוא מהמערכים האהובים על שלמה שרף מאמן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר והוא היה נוהג להשתמש רבות במערך זה כשנבחרת ישראלית הייתה משחקת מול נבחרת עדיפה בהרבה, כולל הניצחון על צרפת 3–2.
3-4-3
מערך זה הוא מערך התקפי, קבוצות משתמשות בו בעיקר אם הן בפיגור. במערך זה 3 בלמים שנמצאים במרכז החלק האחורי, שני קשרים מרכזיים שאחראים על הנעת הכדור ומניעת הנעת הכדור מהיריב (בהגנה), שני קשרי כנף שאחראים על האגפים ו-3 חלוצים שמטרתם היא להבקיע שערים (הם בדרך כלל לא יורדים להגנה).
2-3-5
מערך הפירמידה
מערך 2-3-5, שנודע בתחילה בשם הפירמידה, היה המערך הנפוץ בבריטניה ובקבוצות רבות בעולם בשנות ה-90 של המאה ה-19. עם מספר וריאציות היה זה המערך הנפוץ ביותר ברמות המקצועיות עד שנות ה-40 של המאה ה-20.
היה זה המערך הראשון שהושג איזון בין הגנה והתקפה. בעת הגנה על השער, שני שחקני הגנה, המגנים, שמרו על שחקני הכנף של היריבה (שחקני ה"חיצון"), בעוד הקשרים (שנקראו אז "halfbacks") שמרו על שלושת שחקני ההתקפה האחרים. הקשר האמצעי היה שחקן מפתח במערך בכך שתפקידו היה הן ארגון התקפת הקבוצה והן שמירת החלוץ המרכזי של היריבה, שהיה אז השחקן המסוכן ביותר בכל קבוצה.
מערך ה-WM הומצא על ידי הרברט צ'פמן, מאמנה של ארסנל, בשנות ה-20 כתגובה לשינוי בחוק הנבדל ב-1925 - מספר שחקני ההגנה שצריכים להימצא בין שחקן התקפה המקבל לבין השער כך שלא יהיה נבדל הוקטן משלושה לשניים.
במערך החדש היו שלושה שחקני הגנה, במקום שניים - הבלם הוצג לראשונה, ומטרתו הייתה לעצור את חלוץ המטרה של היריב. בקישור מוקמו שני שחקנים, כך שחיבור קווים דמיוניים בינם לבין שחקני ההגנה ייצור צורה הדומה לאות M, ובהתקפה חמישה שחקנים, מסודרים כך שחיבור קווים דמיוניים בינם לבין עצמם ייצור צורה הדומה לאות W. המערך הציג איזון רב יותר בין ההגנה להתקפה מהטקטיקות שהיו נהוגות קודם לכן.
מערך ה-WM היה מוצלח מאוד, ובסוף שנות ה-30 כמעט כל מועדוני הכדורגל האנגלים השתמשו בו. את המערך ניתן לייצג כ-3-2-5 או 3-2-2-3.
2-3-2-3 (WW)
WW היה פיתוח של WM שנוצר על ידי המאמן ההונגרי מרטון בוקווי מי שהפך את 3-2-5 WM "במהופך". חיסרון של חלוץ מרכזי בקבוצה שלו חייב להעביר את השחקן בחזרה לקישור כדי ליצור playmaker, הקשר עם הוראה להתמקד בהגנה. זה יצר 3-2-1-4 אשר השתנה לתוך 3-2-3-2 כאשר הפסידה החזקה בכדור, ותוארה כסוג של קשר גנטי בין WM לבין 4-2-4. מערך זה שימש בהצלחה את גוסטב סבז בנבחרת הונגריה של שנות ה-50 המוקדמות.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 המציא מאמן הכדורגל ההולנדי רינוס מיכלס מערך שנודע בשם טוטאל פוטבול. פירוש הביטוי "טוטאל פוטבול" הוא שכל השחקנים משתתפים במשחק ההגנה וכל השחקנים משתתפים במשחק ההתקפה של הקבוצה. במערך זה השחקנים מחליפים עמדות במהלך המשחק ומחפים אחד על השני (כשאחד יוצא מהעמדה המקורית שלו ועד שהוא חוזר), ובנוסף גם משנים את מערך הקבוצה תוך כדי המשחק. יוהאן קרויף, שהיה אחד השחקנים תחת מיכלס, הנחיל ופיתח את שיטת הטוטאל פוטבול שאפיינה את הקבוצות בהם שיחק.
עקב שטף המשחק של הקבוצה המשתמשת במערך זה, ריבוי המסירות, ומסירות קרובות וזריזות של השחקנים, מכונית השיטה בלשון צופי הכדורגל "טיקי-טאקה" - כינוי שהיה מזוהה בעיקר עם תקופתו של ז'וזפ גוארדיולה בברצלונה שהשתמשה בשיטה המתבססת על הטוטאל פוטבול באופן בולט בשנים 2008 - 2012.
שיטה זו דורשת תיאום רב בין השחקנים, וכמו כן דורשת מהשחקנים יכולת לבצע גם תפקידים הגנתיים וגם התקפיים ברמה גבוהה במשך כל המשחק, ולכן השיטה המקורית כמעט ואינה בשימוש בכדורגל המודרני, אם כי מספר קבוצות אירופאיות מבצעות את יסודות השיטה באופן חלקי, ומנסות לפתח ולהתאים אותו לכדורגל המודרני.
בונקר
"בונקר" (באנגלית מכונה: "Park The Bus" בתרגום מילולי: "חנה את האוטובוס") הוא כינוי למערך וסגנון משחק הגנתי מתוגבר בו כמעט כל שחקני הקבוצה עוסקים אך ורק בהגנה בחצי המגרש שלהם, ולעיתים קרובות בסמוך לרחבת ה-16, וכמעט שלא יוצאים להתקפות אלא על מנת להבקיע שער בודד בהתקפה מתפרצת בצורה מהירה שתפתיע את הגנת היריבה התוקפת. הטענה העיקרית של מבקרי שיטה זו היא שכאשר הקבוצה במערך זה מחזיקה בכדור או יוצאת הקבוצה להתקפות, היא עושה זאת במטרה לבזבז את זמן המשחק ולמשוך אותו עד לשריקת הסיום, הרבה יותר מאשר היא מעוניינת להבקיע שער, והופכת את המשחק למשחק משעמם לרוב הצופים, שרובו הוא סיכול התקפות היריבה, ביצוע עבירות, ומסירת כדורים סתמיים על מנת להחזיק בכדור ולמנוע מהיריבה ליצור התקפות שיסכנו אותה. לרוב קבוצות נוטות לשחק "בונקר" בעיקר כאשר הן מתמודדות מול קבוצה עדיפה בהרבה, אך לעיתים גם קבוצה שלא נחותה בהרבה מיריבתה תשחק "בונקר" בחלק מהמשחק, הרבה פעמים לקראת סיומו, על מנת לשמור על תוצאה שטובה לה (למשל, כאשר היא מובילה בהפרש דחוק של שער אחד בלבד או שהיא מחזיקה בתיקו שיקרב אותה לזכייה בתואר בעקבות שמירה על התוצאה הנוכחית).
המאמן המוכר ביותר המזוהה עם השימוש בשיטה זו כיום הוא ז'וזה מוריניו הפורטוגלי, אם כי הרבה מאמנים לפעמים ישתמשו בשיטה זו בסיטואציות מסוימות.
