מערכת חצי האי (באנגלית: Peninsula Campaign או Peninsular Campaign) במלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מבצע ענק של צבא האיחוד (הצפון) בדרום מזרח וירג'יניה, אשר נמשך ממרץ עד יולי 1862, והוביל לסדרת קרבות בין האיחוד לבין הקונפדרציה (מדינות הדרום שפרשו מן האיחוד). הייתה זו המתקפה הראשונה של האיחוד בקנה מידה גדול בזירה המזרחית. זירה שהשתרעה, כללית, בין בירת הצפון וושינגטון, לבין בירת הדרום, ריצ'מונד. ההתקפה, שבוצעה על ידי ארמיית הפוטומק, הונהגה על ידי מייג'ור גנרלג'ורג' מקללן. הרעיון שעמד בבסיס אותה התקפה היה איגוף הארמייה של צפון וירג'יניה (שם זה ניתן לכוח בהמשך הקרבות המתוארים) של הקונפדרציה עליה פיקד ג'וזף א' ג'ונסטון שניצבה מולו בצפון וירג'יניה, על מנת להגיע בסופו של דבר לריצ'מונד. כוחות אחרים של האיחוד ריתקו באותו זמן חלקים מצבא הקונפדרציה לאזור שבין שתי הבירות, היוו איום מתמיד על כוחות מדינות הדרום, והגבילו בהכרח את יכולתו להקצות חיילים לטפל באיום החדש.
המהלך של הצפוניים החל בנחיתה בפורט מונרו (Fort Monroe) ובהתקדמות לכיוון צפון-מערב בחצי האי וירג'יניה (Virginia Peninsula), ונראה כמצליח בשלבים הראשונים. חוסר הצלחתם של כוחות הצפון שליד וושינגטון, שאיימו עד אז להתאחד עם הנוחתים, יחד עם בואו של המצביא הדרומי רוברט לי אל הזירה היטו את כפות המאזניים לטובת הדרומיים, והתקפות הנגד שנערכו בפיקודו בקרבות שבעת הימים בישרו את סופה של מערכת חצי האי. צבא הצפון נסוג מפאתי ריצ'מונד.
תנועות ראשונות
מערכת חצי האי, ממרץ 17 עד מאי 31, 1862.
האיחוד
הקונפדרציה
ארמיית הפוטומק הפליגה ב-17 במרס 1862 מאלכסנדריה, וירג'יניה (Alexandria, כעשרה ק"מ מדרום לוושינגטון הבירה). היה זה מבצע הובלה ענק שכלל מעל 70,000 חיילים, מעל 15,000 סוסים, 44 סוללות ארטילריה, כ-1,150 עגלות ועוד טונות של ציוד ואספקה. כל אלה, מובלים ב-389 כלי שיט, נחתו בפורט מונרו שבקצהו הדרומי של חצי האי וירג'יניה, שם היו כבר כ-50,000 חיילים נוספים של הצפון.
קו הווריק והמצור על יורקטאון
הנוחתים החלו להתקדם צפונה מערבה במעלה חצי האי ברביעי לאפריל. מגע ראשון עם כוחות הקונפדרציה נוצר למחרת, ולאחר שהנוחתים עברו כשלושים ק"מ, בטחנת לי (Lee's Mill), על גדות נהר הווריק (Warwick), שזרם ממזרח למערב כמעט לכל רוחב חצי האי. במקום היה מערך הגנה דרומי, שנעזר בסכרים על הנהר שהופעלו כדי להפכו למכשול מים רציני. המפקד הדרומי במקום ג'ון מגרודר (Magruder), שהיה, בנוסף, מפיק תיאטרון חובב, פיקד על ארמיית חצי האי שהיה כוח קטן בהרבה, כעשירית מן הכוח של מקללן, הניע הלוך ושוב "תגבורות", שהיו למעשה חיילי פלוגה אחת. יחד עם מעשי הונאה בעלי אפקט דומה עם הארטילריה שעמדה לרשותו, מגרודר "שכנע" את הצפוניים שכוחו חזק משהיה באמת. הצפון, שלא ציפה להתנגדות באזור זה, הפסיק את התקדמותו, התחפר במקביל לקו ההגנה של הדרומיים, וקידם לצורך המשך הקרב את הארטילריה הכבדה שלו. הדרומיים, מצידם, קידמו אף הם תגבורות לחזית, וכוחם גבר בהדרגה עד לכ-35,000 חיילים. בנוסף, מקללן הטיל מצור על יורקטאון (Yorktown), ולשם כך ריכז צבא הצפון במקום מערך ארטילרי אדיר שכלל, בין היתר, יותר מ-70 תותחים כבדים, ו-41 מרגמות כבדות. שני הצדדים נעזרו בתצפיות באמצעות כדור פורח לצורך הפקת מידע על היריב.
במשך שארית אפריל המשיכו כוחות הקונפדרציה, שמספרם הגיע באותה עת לכ-57,000 חיילים, ושעליהם פיקד כעת ג'ונסטון ישירות, לתגבר ולחזק את מערכי ההגנה, וזאת בזמן שמקללן קידם את תותחי המצור לקראת התקפה. ג'ונסטון, שפיקפק ביכולת צבאו לעמוד בהתקפה הצפויה, שעמדה להפתח בחמישי למאי, ובעיקר בהרעשה המסיבית שתלווה אותה, החל בחשאי לפנות ציוד ואספקה מן הקו. בשלישי למאי הוא פתח בהרעשה קצרה וחייליו חמקו. להפתעת מקללן, שסבר שכוחות הקונפדרציה חזקים משהיו למעשה ולכן יעמדו ויילחמו, נמצא הקו ריק.
במצור על יורקטאון ובקו הווריק אבדו לאיחוד 182 חיילים ולקונפדרציה כ-300.
סוללת מרגמות 330 מ"מ של האיחוד, במהלך המצור על יורקטאון
ויליאמסבורג
מקללן שלח מחצית מארמיית הפוטומק, כ-41,000 חיילים, ברדיפה אחרי חיילי הקונפדרציה הנסוגים. הכוח נתקל בכוחותיו של ג'ב סטיוארט (J.E.B. "JEB" Stuart), ששימשו משמר עורפי של צבא הדרום, בעוד הצבא גופו נסוג צפונה באטיות בדרכים הבוציות. ליד ויליאמסבורג (Williamsburg) שבווירג'יניה, ניצב חלק מצבא הקונפדרציה, כ-32,000 חיילים, על עמדו, ובהישענות על ביצורים שהוכנו חלקית מראש (העיקרי שבהם "פורט מגרודר", Fort Magruder, "מצודת מגרודר"), השיב מלחמה כדי לעכב את חיילי האיחוד המתקדמים. כשהסתערו הרודפים, בחמישי למאי, הם נהדפו. התקפת נגד של הקונפדרציה, שהוביל מייג'ור ג'נרל ג'יימס לונגסטריט (Longstreet) נהדפה אף היא. הקרב לא הוכרע, אם כן, אך מטרתו של צבא הדרום, עיכוב כוחותיו של מקללן, על מנת לאבטח את המשך הנסיגה, הושגה בעיקרה, במחיר 1,682 אבדות. האיחוד איבד 2,283 חיילים.
אלת'מס לנדינג (וסט פוינט)
לאחר הקרב ליד ויליאמסבורג המשיך צבא הקונפדרציה בנסיגתו צפונה מערבה בכיוון ריצ'מונד. באותו קרב השתתפה, כאמור, מחצית, בקירוב, מארמית הפוטומק. האחרים השתתפו בניסיון לאיגוף אמפיבי של צבא הקונפדרציה מכיוון נהר יורק (York) התוחם את חצי האי מצפון וממזרח. בשל ההפתעה שבנסיגה המוקדמת של צבא הקונפדרציה מעמדותיו שליד יורקטאון, ההתארגנות לרדיפה הייתה איטית. בשביעי למאי כוחות האיחוד נחתו באלת'מס לנדינג (Eltham's Landing, "מנחת אלת'ם"), ליד ווסט פוינט, וירג'יניה (West Point. בשונה מווסט פוינט שבמדינת ניו יורק), במקום בו מסתעף נהר הפאמאנקי (Pamunkey) מנהר היורק, ללא התנגדות, פרט לכמה יריות אקראיות. צבא הקונפדרציה הקצה שתי חטיבות כדי למנוע את ניתוק דרך נסיגתו על ידי הנוחתים. שתי החטיבות הצליחו במשימתן, עכבו את כוחות האיחוד לזמן ארוך דיו, ומהלך הנחיתה לא הצליח לנתק את דרכי הנסיגה של עיקר צבא הדרום. צבא הקונפדרציה סבל 48 אבדות לעומת 194 של צבא האיחוד.
צבא הדרום נסוג בשבועות הבאים למבואות ריצ'מונד, והתבצר בין נהר הג'יימס (James), הזורם מדרום וממערב לעיר, ובין יובלו הצ'יקהומיני (Chickahominy), הזורם מצפון וממזרח לה, כאשר צדו השמאלי של קו ההגנה נשען על זה האחרון, שרוב גשריו נהרסו כאמצעי זהירות (ותוקנו במהרה על ידי צבא האיחוד). מערך ההגנה נעזר גם בכך שבעונת האביב אזור אפיק הצ'יקהומיני הפך לביצתי. מקללן ריכז את צבאו מול האגף השמאלי של הקונפדרציה, הן כיוון שנהר הפאמאנקי איפשר לו נתיב אספקה נוח, אותו ניצל ביעילות, הן כדי לאבטח הגעת תגבורות צפויות מאותו כיוון בדרך היבשה.
נורפוק ודרורי'ז בלאף
נסיגת כוחות הקונפדרציה אילצה אותם לחשוף גם את גדות נהר הג'יימס שתוחם את חצי האי ממערב ומדרום, ואלה נותרו מוגנים אך ורק על ידי הספינה המשוריינת "וירג'יניה". כוחות של האיחוד תפסו לנוכח התנגדות קלה את נורפוק (וירג'יניה), נמל הבית של ה"וירג'יניה", לא הרחק משפך הנהר, בעשירי למאי. לנוכח סכנת הניתוק, חיפשה "וירג'יניה" מפלט, ונהר הג'יימס נותר חופשי לתנועות צבא האיחוד עד למבואות ריצ'מונד. המחסום האחרון בפני גישה לבירת הדרום דרך הנהר הייתה פורט דרלינג (Fort Darling, 'מצודת דרלינג') שעל דרורי'ז בלאף (Drewry's Bluff, "צוק דרורי"), המשקיפה על עיקול חד בנהר, כ-11 ק"מ מהעיר. ב-15 במאי ניסו חמש ספינות תותחים, ביניהן ה-USS מוניטור, לפרוץ מבעד למחסום, ולאחר קרב תותחים, שנודע בשם קרב דרורי'ז בלאף, בו ספגו אבדות: 14 הרוגים ועשרה פצועים, פנו לאחור. מספר אבדות הקונפדרציה היה 15.
הנובר קורט האוז
ב-27 לחודש קיבל מקללן ידיעה על כוח גדול של הקונפדרציה העושה דרכו להנובר קורט האוז (Hanover Court House, "בית המשפט של (מחוז) הנובר"), על גדתו הדרומית של הפאמאנקי, כ-25 ק"מ צפונית לריצ'מונד, וסמוך למסילת הברזל אליה. הדבר נראה כמסכן את נתיב התגבור היבשתי מצפון, שלבואו עדיין קיווה מקללן. אי לכך, נשלח כוח בן כ-12,000 חיילים בפיקודו של בריגדיר ג'נרל פיץ ג'ון פורטר (Porter) לטפל באיום הפוטנציאלי.
הכוח הדרומי, קטן מכפי שסברו הצפוניים, מנה כ-4,000 חיילים, בפיקודו של בריגדיר ג'נרל לורנס או'בריאן בראנץ' (Branch), שנשלחו לאבטח את קו המסילה.
הכוח המוביל של פורטר נתקל בחלק קטן מהכוח של הדרומיים בפיק'ס קרוסינג (Peake's Crossing, "הצטלבות פיק"), כ-6.5 ק"מ מדרום מערב להנובר קורט האוז, בצהריים, בגשם סוחף. עם בוא הכוח העיקרי, נסו הדרומיים, כעת בנחיתות מספרית מכרעת, להנובר קורט האוז, ופורטר, להוציא שלושה רגימנטים שנותרו במקום, התארגן לרדיפה. רגימנטים אלה נראו חשופים להתקפת הכוח העיקרי של בראנץ', שאכן תקף ונראה כגובר על יריביו. פורטר מיהר לשגר חזרה שני רגימנטים לתגבור המותקפים, בראנץ', שהעריך קודם בחסר את הכוחות שלמולם עמד, נאלץ כעת לסגת אל מול עדיפות מספרית גדולה של הצפוניים.
אבדות האיחוד נעו בין 355 (מהם 62 הרוגים ו-70 שבויים) ל-397. אבדות הקונפדרציה היו כ-200 הרוגים וכ-730 שבויים.
קרב שבעת האורנים
ג'ונסטון, שחשש שריצ'מונד לא תוכל לעמוד במערכת מצור ממושכת, העדיף לתקוף את צבא האיחוד. כשנודע לו שהתגבורת לה ציפה מקללן לא תגיע, בשל צורכי החזיתות האחרות, בחר לבצע את התקפתו במצב בו יש לכוחותיו עדיפות מקומית, 51,000 לעומת 33,000, וזאת כנגד כוחות האיחוד שחצו את נהר הצ'יקהומיני דרומה, מה גם שחלקם היו חיילים פחות מנוסים, יחסית. כוחות אחרים של הקונפדרציה צריכים היו לרתק למקומם כוחות של האיחוד מצפון לנהר, על מנת שלא יתגברו את המותקפים.
ההתקפה החלה ב-31 במאי, לאחר שסופת רעמים בלילה הקודם הציפה את הנהר, הרסה את רוב הגשרים שעליו (שהיו בשימוש האיחוד) והפכה את הדרכים לבוציות. גם המשך ההתקפה השתבש. בשל קשיים בתזמון ובתיאום בין כוחות המשנה השונים, עוצמת ההתקפה של הקונפדרציה הייתה חלשה יחסית, ואילו החיילים הצפוניים הפחות מנוסים, שעמדותיהם נחשבו לנקודת תורפה והותקפו במתכוון, עמדו בעוז. עד שמערכם נפרץ, גרמו אלה לדרומיים אבדות כבדות. הצפוניים נסוגו מזרחה לקו הגנה שני בסמוך למקום בשם "שבעה אורנים" (Seven Pines), כעשרה ק"מ ממזרח לריצ'מונד. לנוכח איגוף של כוחות הקונפדרציה מצד ימין של מערך הצפוניים, החל קו זה לקרוס אף הוא. אלא שתגבורות צפוניות, שעד אז אחרו להגיע, החלו לזרום מצידו הצפוני של הנהר, על הגשר היחיד שעוד נותר לפלטה. גשר זה קרס ממש לאחר שהחייל הצפוני האחרון חצה. עם דמדומים ג'ונסטון נפצע ופונה לריצ'מונד. מייג'ור ג'נרל גוסטבוס וודסון סמית' (Smith), מחליפו, סבל מבריאות לקויה, ובנוסף, היסס באשר לצעדים הבאים שעליו לנקוט. צבא הקונפדרציה חידש את התקפותיו בבוקר המחרת, ללא תוצאות ובצהרים נסוג. הצפוניים לא ניסו לתקוף חזרה. לקונפדרציה היו 6,134 אבדות: 980 הרוגים, 4,749 פצועים, 405 שבויים ונעדרים ולאיחוד 5,031: 790 הרוגים, 3,594 פצועים ו-647 שבויים ונעדרים.
לאחר פציעתו של ג'ונסטון, וקשייו של סמית' להיכנס לנעליו, מונה רוברט לי למפקד הארמייה של צפון וירג'יניה, והוא שנתן לה את שמה. בשבועות הראשונים שלאחר מינויו חיזק את הביצורים שמסביב לריצ'מונד. פרט לכמה פשיטות שערכו כוחות הקונפדרציה, הייתה החזית שקטה. בסוף יוני החל לי בסדרת התקפות נגד שנקראו קרבות שבעת הימים. אם כי אף אחד מאלה לא נסתיים בניצחון מכריע של הקונפדרציה, מקללן נסוג מריצ'מונד, מה גם שברור היה שציפיותיו לתגבורות מוושינגטון נכזבו, כמוהן גם האפשרות שכוחות האיחוד שמסביב לוושינגטון יפרצו דרך קווי הקונפדרציה ויתאחדו עם צבאו. בהמשך, באוגוסט, בעקבות התקפה של הדרומיים בסמוך לוושינגטון, נקראה ארמיית הפוטומק לסייע בהגנת עיר הבירה.
לקריאה נוספת
Gallagher, Gary W., ed. The Richmond Campaign of 1862: The Peninsula & the Seven Days. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2000. ISBN 0-8078-2552-2.
Martin, David G. The Peninsula Campaign March–July 1862. Conshohocken, PA: Combined Books, 1992. ISBN 978-0-938289-09-8.
Welcher, Frank J. The Union Army, 1861–1865 Organization and Operations. Vol. 1, The Eastern Theater. Bloomington: Indiana University Press, 1989. ISBN 0-253-36453-1.
Wheeler, Richard. Sword Over Richmond: An Eyewitness History of McClellan's Peninsula Campaign. New York: Harper & Row Publishers, 1986. ISBN 0-0601-5529-9.
