סוגה קולנועית

בתעשיית הקולנוע והסרטים, סוגה קולנועית או ז'אנר קולנועי מהווה סיווג המבוסס על הסיפרים (בלועזית: נרטיבים), מהם בנוי הסרט העלילתי. רוב התאוריות לסיווג לקוחות מביקורות לסוגות ספרותיות. לצד ההבדל הברור שבין עלילה ותיעוד, סוגה קולנועית עשויה להיות מסווגת במספר קטגוריות רב.

ז'אנר הוא סוג מסוים של סרט, אשר עלילתו מצייתת לאוסף של כללים, הידועים הן ליוצרי הקולנוע והן לצופי הקולנוע, ואשר מתייחסים למאפיינים שונים של העלילה, כגון: מקום התרחשות העלילה, סגנון קולנועי-ויזואלי, נושאים, ערכים, קהל יעד, הקונפליקט הדרמטי ועוד. סרט יכול להשתייך בו-זמנית למספר ז'אנרים שונים.

לסוגה משקל רב על מאפיינים שונים של הסרטים, דוגמת אסטרטגיית השיווק שלהם וסיווגם בקטגוריות חיפוש, אולם בעוד בלימודי קולנוע נותנים משקל רב להבחנה בין סוגות שונות, בסוציולוגיה מקובל לראות בכך הבניה חברתית^[1].

לז'אנר גם יכול להיות תת-ז'אנר, שהוא ז'אנר בפני עצמו, עם אוסף כללים מפורטים יותר. למשל: ז'אנר סרטי המתיחות הוא תת-ז'אנר של ז'אנר סרטי הקומדיה, וז'אנר סרטי הזומבים הוא תת-ז'אנר של ז'אנר סרטי האימה.

בשנים הראשונות להולדת הקולנוע, קוטלגו הסרטים בעיקר על פי אורכם ועל פי נושאיהם המרכזיים ("סרטי אקטואליה", למשל, או "סרטי טריקים")^[2], וזה רק החל מסוף העשור הראשון למאה העשרים שהתכנים המוצגים – מקומות, טיפוסי דמויות, מבני עלילה נפוצים – הופכים לפופולריים. בשנים שבתווך ההשראה הייתה לא פעם תיאטרון הוודוויל ודומיו. אחרי מלחמת העולם הראשונה נעשית נפוצה יותר ויותר חלוקה של הסרטים השונים לז'אנרים במובן המקובל כיום^[3], למשל קומדיית סלאפסטיק או קומדיית הרפתקאות^[2]. החלוקה עברה שיופים ועדכונים עד לתור הזהב של הוליווד, אז קטגוריות מסוימות מוסדו כמהותיות לקולנוע האמריקני וזוהו עם שחקנים, במאים, כותבי תסריטים וסגנונות צילום^[4]. גם אופני השיווק וההפצה תאמו את אותן סוגות, מתוך הנחה שאם הקהל ידע למה לצפות הוא יגיע יותר לבית הקולנוע^[2]. מערכת הז'אנרים של ארצות אברית התמסדה כמערכת המרכזית, על אף שניתן לטעון שלכל מדינה ותרבות קלנועית יש מערכת ז'אנרים משלה, למשל סרטי העיירות הקטנות (Heimat) בגרמניה^[3].

ז'אנר, מוסכמה וצופה

מוסכמה היא אחת מאבני הבסיס של ז'אנר מסוים, והיא נוגעת בציפיות מסוימות שמזהה הצופה ומפתח כדי לעשות סדר בהתרחשויות שמופיעות מולו על המסך. ז'אנרים ומוסכמות מגדירים הן מה יכול להופיע בסרט והן מה לא יכול להיכנס אליו, ואם משהו נכנס לסרט המוסכמות מגדירות גבולות לגבי כיצד ובאיזה אופן האלמנט יופיע על המסך. כך, מסרט מערבון נפתח ציפייה שאקדחים ישחקו תפקיד מרכזי, ושכובע בהיר יותר מסמן דמות טובה יותר. אם ציפיות אלו לא יתממשו, יכול להיות שנסיק שהסרט לא משתייך לאותו הז'אנר, או אולי שהסרט משחק על הציפיות שלנו מהז'אנר. זיהוי של מוסכמות וזיהוי של סט הז'אנרים שמאפיינים סרט מסוים הוא קשר הכרחי ודו כיווני: זיהוי של ז'אנר גורר חיפוש אחרי מוסכמות מסוימות, ולהפך, והדבר תלוי מאוד באוריינות הקולנועית של הצופה. ככזה, הוא תלוי הן בתכנים שיוצקים צוותי ההפקה של הסרט פנימה, והן בהליך הפרשני של הצופה. לכן, לעיתים הקהל מסווג סרטים מסוימים אחרת משכיוונו בצוות ההפקה^[2].

לז'אנרים יש היסטוריה, סרטים מעצבים וסרטים בעלי תפקידים אחרים בעיצוב של המוסכמות הז'אנריות השונות. קאנון זה אינו קבוע, הוא עובר שינויים וסרטים לא פעם מתייחסים לכך במפורש. קאנון זה מאופיין אסתטית בארבעה אלמנטים מרכזיים: סוגי דמויות טיפוסיים, סוגי מרחבים טיפוסיים (למשל, המערבון מקושר למערב ארצות הברית, באותם אזורים מיושבים בדלילות), סוגי עלילות טיפוסיים ולבסוף במוסכמות ויזואליות מסוימות (למשל הכובעים מהפסקה הקודמת). כל אלה סוגים של מוסכמות שביחד מגדירים, לפחות עד גבול מסוים, את הז'אנר הרלוונטי. האוריינות של הצופה מתייחסת להיכרות עם סוגי המוסכמות הללו ועם היכולת לזהות אותם בווריאציות הפרטיקולריות של הסרט. כך גם לגבי ההליך השיווקי של הסרט: נצפה למצוא, למשל, שחקניות ושחקנים מסוימים בסרטים מז'אנרים מסוימים, ואלה בתורם בגדר מוסכמות ויזואליות^[2].

סיווג הסוגות הקולנועיות

סרטי קולנוע מסווגים בדרך כלל לפי: הרקע העלילתי, אופי הסרט, שיטת ההפקה ולפי קהל היעד.

הרקע העלילתי מתייחס לסביבה שבה העלילה מתרחשת (המיקום והזמן).
אופי הסרט מציין את הטון הרגשי של העלילה.
הפורמט הקולנועי מתייחס לעריכה הקולנועית או לאופן ההצגה.

סיווג לפי מקום התרחשות העלילה

מערבונים – סרטים אשר עלילתם מתרחשת במהלך המאה ה-19 בארצות הברית בתקופת המערב הפרוע.
סרטי מלחמה – סרט העוסק באירועים הקשורים לאירוע כלשהו המתקשר לנושא צבאי או מלחמתי מכל סוג.
סרט היסטורי – סרטים אשר מבוססים על אירועים היסטוריים.
סרט תקופתי – סרט אשר עלילתו מתרחשת בתקופה מסוימת בהיסטוריה האנושית.

סיווג לפי תוכן נרטיבי

סרטי פשע – סרטים הכוללים אלמנטים שונים של פשיעה ועבירות על החוק.
סרטי דרמה – סרטים אשר מתמקדים בעיקר בהתפתחות העומק של הדמויות ובאינטראקציות ביניהם.
סרטי פנטזיה – סרטים אשר עלילתם מכילה אלמנטים אשר קיימים רק בדמיון האנושי.
סרטי מדע בדיוני – סרטים אשר עוסקים לרוב בתיאור עלילות עתידיות בדיוניות באמצעות פיתוח של רעיונות ומגמות קיימים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הכלכלה והאמנות והשלכותיהם על עתיד האנושות.

סיווג לפי אופי הסרט

סרטי פעולה – סרטים אשר מאופיינים לרוב בסיפור פשוט אודות "אנשים טובים" נגד "אנשים רעים", כאשר רוב המחלוקות באות לידי פתרון באמצעות אלימות.
סרטי הרפתקאות – עלילתו מתרחשת לרוב בעבר או בעולם פנטזיה אשר לעיתים קרובות כוללים גם מסעות וקרבות.

סיווג לפי רגש

סרטי מלודרמה – סרטים הפונים לרגשות עצובים, יש בהם חלוקה ברורה בין טובים לרעים.
סרטים רומנטיים – סרטים בהן העלילה המרכזית סובבת סביב מעורבותם הרומנטית של הדמויות הראשיות.
סרטי קומדיה – סרטים הומוריסטיים אשר בהם הדגש העיקרי הוא להצחיק את הצופים.
סרטי אימה – סרטים אשר תוכנם מכוון לעורר בצופים בו פחד, אימה, בעתה, חרדה, זעזוע או דחייה.
סרטי מתח – סרטים אשר מאופיינים בשימוש בפעולה, במקצב גבוה ובגיבורים בעלי תושייה שצריכים לסכל את מזימותיהם של נבלים בעלי כוח רב יותר מהם.
סרטי אסונות – סרטים שמטרתם להפחיד, ואשר עלילתם מתמקדת באסון הממשמש ובא או באסון מתמשך (כגון מטוס פגום, שרפה, ספינה טובעת או התנגשות אסטרואיד).

סיווגי סרטים על פי מדיום

סיווג לפי הפורמט הקולנועי

סרטי לייב אקשן – הפורמט הנפוץ ביותר של סרטים. סרטים אשר מופקים באמצעות מצלמות בהם השחקנים הם אנשים אמיתיים (בשר ודם), להבדיל מאנימציה.
סרטי הנפשה – סרטים בהם מוצג רצף מהיר של פריימים אשר יוצרים אשליה של תנועה.

סרטים ביוגרפים – סרטים המבוססים על ביוגרפיה של אדם מסוים או קבוצה של אנשים.
סרטים תיעודיים – סרטים שמטרתם לתעד את המציאות בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג את התסריט הבדוי.

סיווג לפי קהל יעד

לקריאה נוספת

Thomas Schatz, Hollywood genres: formulas, filmmaking, and the studio system, McGraw-Hill, 1981, ISBN 9780075536239, 14-41.

קישורים חיצוניים

סוגות סרטים, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ נועה לביא, מדרמה לריאליטי: מה היא איכות בעיני יוצרי ויוצרות טלוויזיה?, סוציולוגיה ישראלית יט (2), תשע"ח־2018, עמ' 99–120‏, JSTOR 26725431
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ בני בן-דוד, הקומדיה הרומנטית האמריקנית: היסטוריה, אידאולוגיה ומגדר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015. פרק ראשון.
^ ¹ ² Grant, Barry Keith, ed. Film Genre Reader IV. University of Texas Press, 2012.
^ Thompson, Kristin, David Bordwell, and Jeff Smith. Film history: An introduction. New York: McGraw-Hill, 1994.

[1] נועה לביא, מדרמה לריאליטי: מה היא איכות בעיני יוצרי ויוצרות טלוויזיה?, סוציולוגיה ישראלית יט (2), תשע"ח־2018, עמ' 99–120‏, JSTOR 26725431

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ בני בן-דוד, הקומדיה הרומנטית האמריקנית: היסטוריה, אידאולוגיה ומגדר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015. פרק ראשון.

[Texas_Press-3] ¹ ² Grant, Barry Keith, ed. Film Genre Reader IV. University of Texas Press, 2012.

[4] Thompson, Kristin, David Bordwell, and Jeff Smith. Film history: An introduction. New York: McGraw-Hill, 1994.

[1]

[2]

[3]

[4]