ביולי 2001 הצטרף למערכת "הבוסטון גלוב" מרטי ברון, שמונה לעורך הראשי החדש. בישיבת העורכים הראשונה, דן ברון בכתבה שפרסם העיתון על כומר שהתעלל מינית בילדים, בשש קהילות שונות לאורך 30 שנה, וטענה מצד עורך דינם של הקורבנות, מיטשל גרבדיאן, על כך שהקרדינל המקומי ידע על כך. ברון מחליט שהעיתון יגיש בקשה לבית המשפט לחשוף מסמכים שיאשרו את טענת עורך הדין, זאת על אף שפנייה כזו תתפרש כתביעה נגד הכנסייה הקתולית רבת ההשפעה בבוסטון. ברון נפגש עם סגן העורך בן ברדלי ג'וניור ועם וולטר רובינסון, ראש צוות ספוטלייט (Spotlight), צוות התחקירים של העיתון ומבקש מהם לחקור את הפרשה. צוות ספוטלייט כולל בנוסף לרובינסון, את העיתונאים מייקל רזנדס, סשה פייפר ומאט קרול.
הסרט עוקב אחר הליך התחקיר העיתונאי המקיף והמעמיק שבמהלכו מצליח צוות ספוטלייט לאסוף עדויות על הפרשה. רזנדס משכנע את עו"ד גרבדיאן לשתף עמו פעולה, הוא מצליח לשים ידו על מסמכים שחושפים שראשי הכנסייה ידעו על מקרי ההתעללות ולא פעלו למניעת הישנותם, במקום זאת העבירה הכנסייה את הכמרים הסוררים לקהילות אחרות שם המשיכו לפגוע בילדים. פייפר מתחקרת קורבנות של הכנסייה והיא ורובינסון מתעמתים עם עו"ד אריק מקליש שסגר לפני שנים עשרות מקרים של התעללויות בפשרות מחוץ לבית המשפט. ברון מתעקש שהסיפור העיקרי לא נגמר רק במספר כמרים שהתעללו בילדים, אלא באירוע נרחב הרבה יותר ומניע את הצוות לחשוף את הטיוח השיטתי מצד הכנסייה והמערכת שאפשרה זאת לאורך שנים.
רובינסון מגלה שבעקיפין גם לו יש חלק בהשתקת הפרשה, לאחר ששנים קודם לכן הגיעו לידיו עדויות על המעשים, אך הוא לא ייחס להם חשיבות רבה מדי. הוא משכנע את חברו ג'ים סאליבן, ששימש עורך דין מטעם הכנסייה, לאשר לו כמקור את רשימת הכמרים המתעללים אותם מתכוון העיתון לחשוף.
בכתבה שפרסם העיתון בתחילת 2002, חשף הצוות את הפרשה ובה עדויות על הטיוח מצד הכנסייה. לאחר פרסום הכתבה מוצפת המרכזייה של העיתון בפניות מצד קורבנות נוספים. בכתוביות הסיום למדים הצופים כי צוות ספוטלייט פרסם קרוב ל-600 כתבות המשך על הפרשה, 249 אנשי הכנסייה הואשמו באופן פומבי בהתעללות מינית ומוערך כי היו כ-1,000 קורבנות באזור בוסטון בלבד. מקרים רבים נוספים של התעללות נחשפו בערים רבות אחרות בארצות הברית וברחבי העולם.
שחקנים ודמויות
עיתונאי בוסטון גלוב
מארק רופאלו - מייקל רזנדס - עיתונאי בבוסטון גלוב, עורך צוות ספוטלייט
פרשת ההתעללות המינית בילדים על ידי אנשי הכנסייה הקתולית הציתה את סקרנותם של המפיקים בלאי פאוסט וניקול רוקלין, כשחקרו על הנושא החליטו להפיק סרט שבמרכזו לא הפרשה עצמה אלא העיתונאים שחשפו אותה. ב-2009 הם החלו לרכוש את הזכויות ל"סיפורי החיים" של העיתונאים המעורבים בפרשה. בשלב הבא פנו לחברת ההפקה "Anonymous Content" שבהנהלת סטיב גולין ומייקל שוגר על מנת שתסייע להם במציאת תסריטאי ובמאי. ב-2011 נבחר טום מקארתי לבמאי הסרט וג'וש סינגר לתסריטאי, הם החלו לפתח את הסיפור, באמצעות שורה של ראיונות עם העיתונאים והעורכים הקשורים לפרשה, כשמקארתי הפך במהלך התהליך לשותף לכתיבת התסריט.[1]
הסרט זכה לשבחי מבקרי הקולנוע, וקיבל דירוג של 98% מקרב מבקרי הקולנוע הבכירים באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes. אן הורנדיי מהעיתון וושינגטון פוסט ציינה כי הסרט הצטרף לסרטים "כל אנשי הנשיא" ו"האזרח קיין" בפנתאון סרטי העיתונות. היא שיבחה את במאי הסרט טום מקארתי שהצליח להציג בסרטו את עולם העיתונות בצורה משכנעת ומדויקת עד הפרט האחרון.[2] ג'ו מורגנסטרן מוול סטריט ג'ורנל שיבח את עושרו ומורכבותו של הסרט, את אנסמבל השחקנים וציין שמדובר בסיפור מרגש, מלא בדמויות בלתי נשכחות.[3] פיטר טרוויס מרולינג סטון הילל את מקארתי על התסריט העשיר שכתב, ללא שמץ מ"השטויות ההוליוודיות", ואת צוות השחקנים שלדבריו לא יכול היה להיות טוב יותר או מחויב באופן מלא יותר.[4]
ולטר רובינסון, ראש צוות ספוטלייט שדמותו בסרט מגולמת על ידי מייקל קיטון, ציין כי הסרט הצליח לשקף בצורה אמינה ומדויקת את העבודה העיתונאית שנעשתה בפרשה.[5]
