קו הגבול בין ישראל לרצועת עזה נקבע בהסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים שנחתם בסוף מלחמת העצמאות, ותוקן בהסכם מפברואר 1950. רבים מהיישובים שבצדו הישראלי של קו הגבול (כגון סעד ונירים) נוסדו עוד קודם לכן, ואחרים (כגון שדרות ונחל עוז) נוסדו זמן לא רב לאחר קביעת קו הגבול. עם זאת, הכינוי "עוטף עזה" ניתן להם רק במאה ה-21.
לראשונה נקבעה העדפה בחקיקה ליישובי עוטף עזה בתיקון מפברואר 2006[2] לתקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת מאזורי עדיפות לאומית), תשנ"ח-1998.
בשנת 2007, לאחר שנים אחדות של התקפות טרור, חוקקה הכנסת את חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ח-2007[3], המכיר ביישובים שנמצאים במרחק עד 7 ק"מ מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה (ויישובים נוספים באזור זה שקבע שר האוצר בצו[4]) כיישובי קו עימות ומעניק להם הטבות מיוחדות (באופן זמני, עד לסוף שנת 2008). בהצעת החוק נומק צעד זה:
מאז שנת 2000 ועד היום, אזור שדרות רבתי ויישובי הנגב המערבי סופגים פגיעות של רקטות ופצצות מרגמה. אמנם במשך השנים הללו אישרה הממשלה תכניות סיוע שונות, אולם חרף תכניות אלה נתונים התושבים באזור האמור במצוקה פסיכולוגית, חברתית וכלכלית. כמו כן, עקב המצב הביטחוני, נגרמים למפעלים ולבעלי העסקים באזור זה נזקים כלכליים כבדים. בהצעת החוק המתפרסמת בזה מוצעת תוכנית סיוע לאזור זה לתקופה מוגבלת של שנה עד שנתיים כדי לסייע לשיקומם של התושבים ובעלי העסקים באזור לנוכח המצב הביטחוני הקשה השורר שם עד היום[5].
בצעדי חקיקה נוספים הוארך תוקפן של חלק מההטבות, בשינויים מסוימים[6].
ב-14 ביוני 2007 חתם שר האוצר על צו המכיר ביישובי עוטף עזה כביישובי ספר[7]. הכרה זו העניקה ליישובים זכות לפיצוי עקיף בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים.
ביוני 2014 פורסם כי פיקוד העורף החליט על קיצוץ בתיקי רכזי הביטחון השוטף (רבשצ"ים) ביישובים בעוטף עזה. ראשי הרשויות בעוטף עזה פנו לשר הביטחון משה יעלון במכתב לבטל החלטה זו[8]. זמן קצר לאחר מכן החל מבצע צוק איתן, שלכל אורכו ספגו היישובים בעוטף עזה מטחי רקטות ופצמ"רים. בנוסף, נחשפו מנהרות לחימה החודרות מרצועת עזה לישראל, ואירעו כמה מקרים שבהם חדרו מחבלים דרך המנהרות ותקפו את חיילי צה"ל. עקב הלחימה רבים מהתושבים התפנו מבתיהם[9].
במבצע צוק איתן סבלם של תושבי עוטף עזה היה גדול מזה של יתר תושבי ישראל, עקב היותם חשופים לירי רקטות קצרות טווח ולירי פצמ"רים נרחב. ירי זה גרם להרוגים אחדים בקרב תושבי עוטף עזה. איום נוסף על תושבי עוטף עזה היה מנהרות לחימה שנחפרו מרצועת עזה לתוך ישראל. מנהרות רבות מסוג זה הושמדו במבצע צוק איתן, וחפירתן והשמדתן נמשכו גם בשנים שלאחר מכן.
לאחר שנים אחדות של רגיעה בעקבות מבצע צוק איתן, במהלכן הוכנו תוכניות לפינוי יישובי עוטף עזה בשעת חירום[10], ב־30 במרץ2018 החלו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה – סדרת הפגנות המוניות ברצועת עזה, ליד הגבול הישראלי. רבות מהן כללו הפרות סדר אלימות. במסגרת ההפגנות התעמתו פעילים ומחבלים פלסטינים עם כוחות צה"ל בסמוך לגדר המערכת סביב רצועת עזה. אלפי פלסטינים התקרבו לגדר, תוך שחלקם יידו אבנים, והשליכו בקבוקי תבערה ומטעני חבלה. האירועים נמשכו מאז, וכללו גם שיגור עפיפוני תבערה מרצועת עזה לישראל במטרה להצית שטחים ישראליים מעבר לגדר. כתוצאה מכך התרחשו מאות שריפות בעוטף עזה, ונשרפו אלפי דונמים של שדות ועצי חורש וכן מתקנים חקלאיים. באוגוסט 2018 נורו מאות רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה[11].
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
במתקפת הפתע על ישראל, שנערכה ב-7 באוקטובר2023, אלפי מחבלים מהחמאס פלשו אל שטחי העוטף, וניסו לחדור ליישובים. היישובים שחוו את הפגיעה הקשה ביותר היו בארי, כפר עזה וניר עוז. בהם המחבלים עשו מעשי טבח, חטיפה, התעללות, ביזה, והרס בהם נהרגו ונחטפו מאות תושבים. ביישובים אחרים כיתות הכוננות וכוחות צה"ל שהיו במקום הצליחו להרוג את המחבלים ולהציל את התושבים[12].
לאחר המתקפה, פתחה ישראל במלחמת חרבות ברזל, וכלל יישובי העוטף פונו מתושביהם לבתי מלון ולקיבוצים מחוץ לאזור הדרום. ואת מקומם תפסו כוחות צבא לאורך המלחמה. מפעלים גם ביישובים שנפגעו קשה מהמתקפה, החלו לחזור לפעילות. כמו מפעל "כפרית" בכפר עזה, ובית הדפוס בבארי[13]. הממשלה החלה לעודד חזרה של התושבים בשנת 2024 לחלק מהישובים[14].