עמק המלכים

עמק המלכים

מקדש עמק המלכים
אתר מורשת עולמית
תבאי העתיקה והנקרופוליס האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6 שטח האתר 73.90 קילומטרים רבועים שטח אזור החיץ 4.43 קילומטרים רבועים חלק מתוך הנקרופוליס של תבאי
מידע כללי
סוג	עמק, נקרופוליס, אתר ארכאולוגי
מיקום
מדינה	מצרים מצרים
מיקום	לוקסור
קואורדינטות	25°44′25″N 32°36′08″E / 25.74025°N 32.602358°E / 25.74025; 32.602358
(למפת מצרים מוגדלת)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום עמק המלכים (למפת מצרים רגילה)   קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון הים האדום עמק המלכים

עמק המלכים או ואדי אל מוּלוּכּ (בערבית: وادي الملوك; בקופטית: ϫⲏⲙⲉ) הוא עמק הנמצא במצרים ובו קברים אשר נבנו לפרעוני הממלכה החדשה, שליטי השושלות ה-18 עד ה-20.

העמק ממוקם בנקרופוליס של תבאי בגדה המערבית של נהר הנילוס ממול תבאי (לוקסור של ימינו). העמק, אשר שימש כמקום קבורה מלכותי בין השנים 1539 לפנה"ס ל-1075 לפנה"ס, מכיל כ-65 קברי פרעונים שהתגלו. הקבורה בעמק באה ככל הנראה לתת מענה לבעיית שוד הקברים אשר נפוצה בקברים הקדומים של הפרעונים - הפירמידות.

העמק מחולק בחלוקה פנימית לעמק מזרחי ועמק מערבי, כאשר מרבית הקברים המפורסמים ממוקמים בזה המזרחי. בעמק המערבי ישנו קבר אחד בלבד הפתוח לציבור הרחב והוא קברו של הפרעה איי, יורשו של תות ענח' אמון.

ב 1979 הוכרז העמק על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.^[1]

מנהגי הקבורה במצרים העתיקה, עברו התפתחות שיטתית ורציפה במשך אלפי השנים של קיום השושלות השולטות. שנויים אלו נבעו בין היתר מהצורך להתגונן משודדי קברים, מהסבת מרכז כובד השלטון מאזור גאוגרפי אחד למשנהו וממודלי ריכוזיות שהתפתחו בעקבות שגשוג הממלכה.

כבר בתקופת השושלות הראשונות, נחצבו קברים חשובים באבן ועליהם הקימו מבנים דמויי שולחן שנקראו מסטבה. מבנים אלו התפתחו ברבות הימים לפירמידות המצויות עד היום בסקארה בתקופה בה העיר ממפיס הייתה בירת הממלכה. לאחר מכן, אתר הקבורה הראשי עבר לגיזה ששימשה כנקרופוליס^[2] בעידן הממלכות הראשונות. בתקופה הבאה, נכרו הקברים בתבאי. בנוסף לקברים המלכותיים, נבנו כאן גם מקדשים ששימשו להכנת המת לקבורה ולהבאת מנחות שישמשו אותו בעולם הבא לאחר מותו.

לקראת סיום תקופת הביניים הראשונה, בימי השושלת ה-11, כאשר מצרים הייתה עדיין מחולקת לנסיכויות מחוזיות, שורה של מלכים בשם אנטפ שמלכו בתבאי, נקברו בקברי שורה בשם סף-אל-וואבה ב-א-טארף (אנ') הנמצא דרומית מזרחית לעמק המלכים. בסמוך אליהם נמצאו מקדשי מוות ששירתו את בית הקברות הזה.^[3]

בסיום תקופת הביניים הראשונה ותחילת תקופת הממלכה התיכונה (שושלות 11 ו-12), עם ההבנה שקברים מפוארים מחטיאים את מטרתם ושוכניהם אינם זוכים למנוחת עולמים, כי אם להפך, הם מושכים שודדים ומטרידים לא קרואים, חלו שנויים במנהגי הקבורה של שכבת השלטון המצרית.

מנתוחותפ השני (אנ'), יצר לעצמו במערב דיר-אל בחרי, אזור קבורה עם מקדש, מזבח ומעבר תת-קרקעי שהוביל לתוך קבר חצוב בעומק הסלע. בהמשך, אנשי המפתח של תבאי התחילו לקבור את בני משפחתם במבנים חצובים בצלעות הגבעות עם רמפות גישה, חצרות וחדרי פולחן מעוטרים שהובילו לפירי קבורה, בגדה המערבית של הנילוס על יד מערכת הקבורה הזו, בדיר-אל בחרי, ובבתי קברות נוספים.

בסוף תקופת הביניים השנייה, מלכי השושלת ה-17 נהגו להיקבר בדרה-אבו אל נאג'ה (אנ').^[4] קברים אלו כמעט לא נחקרו אולם אוזכרו בפפירוס אבוט (אנ') (Abbott Papyrus),^[2] שתיעד משפטים של שודדי קברים עתיקים שנערכו בזמן השושלת ה-20.

מנהגי הקבורה של השכבה השלטת במצרים עברו התפתחות נוספת בעמק המלכים. המלכים הראשונים להיקבר בתחומי בית הקברות הזה היו תחותמס הראשון ואמנחותפ הראשון, מראשוני השושלת ה-18.

כאן, לראשונה, בוצעה הפרדה של מיקום הקבר ומיקום המקדש של המלך.

ישנה סברה שהעמק נבחר למטרתו, בגלל מבנה הגבעה הגבוהה ביותר (אל קורן (אנ')), המדמה פירמידה החולשת עליו. כמו כן נקשרו למקום שמות של אלים כמגניו. העמק נודע בכינויו בפי המצרים העתיקים כ"השדה הגדול" ("Ta sekhet Maat") או בשמו הארוך "בית הקברות המלכותי הכביר של מיליון שנות חיים עצמה ובריאות של פרעה, במערב תבאי".

הקברים עצמם מוקמו בתחילה על הצוקים, מתחת למפלי מים שהתהוו בזמן שיטפון, כנראה משקולי קלות העיבוד של הסלע. ייתכן שהייתה גם מחשבה שהסחף שייווצר יסתיר היטב את מקום הקבר. בהחלטה על מיקום הקבר השתתף, ויזייר (אנ'), הפקיד הגבוה ביותר ששירת את המלך.

בתקופת השושלת ה-19 והלאה, הקברים נחצבו קרוב יותר לבסיס הגבעות.^[5]

תכנון ההסתרה של הקברים בעמק מיוחסת לאינני (אנ') (Ineni), שהיה האדריכל של כ-4 מלכים (אמנחותפ הראשון, תחותמס הראשון, תחותמס השני, חתשפסות במשותף עם אמנחותפ השלישי). בקברו נמצאה כתובת המתארת כיצד ראה את חציבת הקבר של תחותמס הראשון כמקום ש"איש לא ראה איש לא שמע".^[6] עם זאת, לא ברור אם הקבר המדובר הוא KV20 או KV38 או שניהם.

בתחילת דרכו שימש העמק גם כמקום קבורתם של אצילים נבחרים כמו גם של נשותיהם וילדיהם של הפרעונים. העובדים שחצבו את הקברים גרו בדיר אל-מדינה ובקברם נמצא תיעוד רב של אורחות חייהם.^[7]

אמנחותפ הרביעי, בנו של אמנחותפ השלישי, יסד דת חדשה במצרים העתיקה יחד עם מלכתו נפרטיטי. במסגרתה הוא השמיד את כל הטקסים והפולחנים לאל אמון.

הוא בנה עיר בירה חדשה באל-עמארנה ופיתח פולחן לאל אתון. זהו פולחן לאל יחיד, (פרוטו-מונותיאיזם) שונה מהסגידה לריבוי האלים שהיו מקובלים בדת של אמון. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי). העיר החליפה את הבירה הישנה, נא אמון, היא תבאי.

עם העברת בירת הממלכה, אמנחותפ הרביעי שינה את שמו לאחנתון. באל-עמארנה נבנה עבורו קבר מלכותי והתחילה עבודת בניה של קברים לנשותיו וילדיו.^[8] בקבר אחנאתון (אנ') שנמצא באל-עמארנה, מצאו את סרקופג הקבורה המנותץ שלו. הוא נהרס כאשר הבירה נהרסה והוסטה חזרה לתבאי בימי מלכותו של תות ענח אמון. בימינו, הסרקופג שוחזר והוא נמצא במוזיאון הארכאולוגי בקהיר. סוברים שיחד עם הריסת העיר, הועברו הגופות המלכותיות מאל-עמארנה לתבאי. ייתכן שאחנאתון נקבר בעמק המלכים בתבאי בקבר שנקרא KV55. בקבר זה נמצאה מומיה שפניה הושחתו.

יורשו, תות ענח אמון^[9], שעלה לשלטון כשהיה בן 9 בלבד, ביצע בהשפעת יועצים רבי השפעה מהפכה שהחזירה את האמונה הישנה וניסתה למחוק כל זכר למהפכה של קודמו. עקב כך הוא שינה את שמו מתות ענח אתון^[9], הוא נקבר בעמק המלכים. קברו, KV62, הוא הקבר השלם היחידי שנמצא על כל אוצרותיו על ידי הוארד קארטר ב-1922.^[10]

מלכי השושלות הבאות, ה-19 וה-20, ובני ביתם המשיכו להיקבר בעמק. במיוחד גדול ומעוטר הוא קברו של סתי הראשון, הקבר הוא העמוק ביותר שנמצא מכל מלכי הממלכה החדשה. ניתן לבקר בו כיום. המומיה שלו נמצאה בקבר בדיר-אל בחרי ומוצגת במוזיאון הארכאולוגי בקהיר. בתקופת מלכותו של רעמסס הראשון החלה קבורת הנשים בעמק המלכות, אתר אשר הפך למקום קבורתן הקבוע של הנשים החשובות בממלכה.

הקברים היוו מטרת לשודדים כבר מתקופת השושלת ה-18. תחילה, ההגנה על הקברים הייתה אי ידיעת מיקומם והסתרת הפתח שלהם. בסוף השושלת ה-18, בוצעו פטרולי שמירה בעמק. בתקופת השושלת ה-20 מעשי השוד היו תכופים ולעיתים נגרם נזק ממשי גם למומיות.^[11]

לקראת סיום תקופת הממלכה החדשה (השושלת ה-21), התחילה תקופה לא יציבה במצרים. מעשי הביזה התגברו מאוד וכהני אמון, פתחו את הקברים וקבצו את המומיות בשלשה קברים כדי להגן עליהם. מאותן סיבות, הם גם סילקו את כל האוצרות. לאחר מכן העבירו את המומיות שוב למחבוא חדש, בדיר-אל בחרי, שם הן קובצו באי סדר דבר שהקשה על זיהויים העתידי^[12]. בד בבד, חלק מהקברים עברו שימוש חוזר (KV 19, KV 22 KV 24, KV 25, KV 34, KV 44, KV 45, KV 47) לקבורת אצילים לא מלכותיים.

למשך מאות שנים, העמק ננטש, עד להגעת התקופה היוונית-רומאית במאה השלישית לפנה"ס. בתקופה זו, התעוררה סקרנות תיירותית ביחס למצרים העתיקה. נמצאו כ-2000 כתובות קיר מהתקופה הזו ב-10 קברים שונים בעמק (KV1, KV2, KV4, KV6, KV7, KV8, KV9, KV10, KV11, KV15).^[12]

בתקופה הביזנטית, במאה החמישית לספירה, עם התפשטות הדת הנוצרית במצרים, שימשו מספר קברים (KV1, KV2, KV4, KV8, KV9, KV15) מסתור לנזירים מתבודדים. זאת על פי כתובות שהכילו צלבים, תפילות ומזמורים.^[12]

ראשית המחקר הארכאולוגי הקדום במצרים התמקד בניסיון להבין את הסימנים שהופיעו על כרטושים, אובליסקים וכיוצא בזה.

עמק המלכים עמד במרכז העניין של המחקר הארכאולוגי במצרים במשך 200 השנים הקודמות. לאור הביקוש הרב שהיה לעתיקות ומזכרות עתיקות במערב, התפתחה בו פעילות רבה של ציידי עתיקות,^[13] שיטות החפירה הראשונות היו הרסניות לקברים ולסביבתם. האירופאים רכשו לעיתים את המוצגים מאנשים מקומיים שחפרו בעמק ובסביבתו כשמטרתם להשיג ולמכור את הממצאים לכל המרבה במחיר.

ב-1798 התלוותה לצבאו של נפוליאון במסעו למצרים משלחת מדעית מתוך כוונה לחקור את מצרים העתיקה.^[14] אז עלתה ההשערה שסימני החרטומים הם כתב (הכתב פוענח עם חקירת אבן רוזטה שנמצאה ב-1798 ופוענחה כ-20 שנה מאוחר יותר). אנשי המשלחת ערכו והפיקו סדרה מרובת כרכים של תוצרי עבודתם – "תיאור מצרים" (Description de l'Egypte). שני כרכים מתוכם הוקדשו לעמק המלכים. במהלך הסקר הצרפתי בוצע מיפוי של העמק ואוזכר לראשונה גם העמק המערבי (ראה כרך 2 שם).^[15]

תרומה נוספת למחקר בעמק הייתה של הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שהתמנה על ידי מלך פרוסיה להוביל משלחת מדעית למצרים, סיני וסודאן. לעמק המלכים הוא הגיע ב-1844 וב־1858 הסתיים פרסום הספר המתאר את ממצאי המשלחת, "Denkmäler aus Aegypten und Aethiopien"^[16]. הספר משמש גם כיום חוקרים של המקומות הללו.

בשנים הראשונות הגיעו אירופאים רבים לאזור בהם אמנים וחוקרים (הבלשן אדוארד ליין, האמנים דייוויד וילקי, ג'ון פרדריק לואיס ו-דייוויד רוברטס, והארכאולוג ג'ון גארדנר וילקינסון) שתרמו גילויים חשובים^[13]. חלק חשוב בעבודת המחקר היה תיעוד ותיאור הציורים על הקירות של הקברים. אז, בוצע התיעוד בעזרת ציורים. לפעמים על מנת לתעד את הממצאים, גירדו את הציורים המקוריים ובכך גרמו להם נזק (למשל, בקברו של סתי הראשון). תיעוד זה הוא רב ערך כיום, כי חלק מהמקומות ניזוקו וזה המקור היחידי למראה שלהם.

במחצית השנייה של המאה ה-19, התפתחה והתחזקה הגישה של שימור בניגוד לאיסוף. המשלחות נשאו אופי מחקרי מדעי. איש העסקים האמריקאי, תיאודור דיוויס (אנ'), מימן משלחת של ארכאולוגיים לאזור. בין החוקרים במשלחת: הוארד קארטר שגילה את קברו של תות-ענח' עמון, KV62, אדוארד ראסל איארטון (אנ') שגילה את KV55 (אולי אחנתון, אביו של המלך תות ענח' עמון?) וארתור וויגל (אנ') עיתונאי וסופר שתיעד תגליות חשובות.

משלחות ממדינות נוספות הגיעו לאזור ותרמו רבות לגילויים חשובים. בין היתר:

ג'ובאני בטיסטה בלזוני שגילה את קברו של סתי הראשון KV17 ב-1817, גילוי המחבוא של המומיות המלכותיות ב-KV35 (קברו של אמנוחתפ השני) ב-1898, ג'יימס קוויבל (אנ') שגילה את הקברים של יויה וטיויו (אנ') ההורים של אשתו של אמנחותפ השלישי ובעצם הסבים של תות-ענח' עמון, ב-KV46. זה נחשב לקבר בעל הממצאים החשובים ביותר עד לגילויו של KV62 על ידי הוארד קארטר. ב-1995, התגלו מספר רב של מסדרונות וחדרים ב-KV5, קברם של בניו של רעמסס השני.

כיום מתבצעות עבודות תיעוד הקברים על ידי צילום. עם זאת, רק 11 קברים תועדו באופן מלא.

ב-1978 הוקם פרויקט מיפוי תבאי (אנ') שנתמך על ידי האוניברסיטה האמריקאית בקהיר. המיזם במקורו נוצר כדי למפות באופן מקוון את עמק המלכים ובהמשך הוטלו עליו משימות נוספות. בשלב מסוים, מחוסר מימון, הוא ירד מהרשת, אולם החל מ-ינואר 2021 הוא שוב מקוון ומעודכן.^[17]

בעמק המזרחי, היכן שהתגלו רוב הקברים, נוהגים לציין את הקברים באותיות KV ומספר. המספר מסמל את סדר גילוי הקבר. (למשל, קבר תות ענח' אמון הוא KV62. הקברים בעמק המערבי (4 במספר) מצוינים באותיות WV.

שיטת מספור זו נקבעה ב-1827 על ידי ג'ון גארדנר וילקינסון. וילקינסון כתב מספרים על הכניסה של 21 הקברים שהיו ידועים בתקופתו על פי מיקומם בעמק החל מהכניסה לעמק לכוון דרום ומערב.

חוקרים נוספים אשר חקרו את העמק השתמשו בשיטות אחרות, אולם שיטת וילקינסון היא היחידה שבה משתמשים גם כיום.^[18]

הקברים אינם אחידים במבנם. קיימים מספר טיפוסי קברים:

בסוג הראשון, השייך למלכים, ניתן להבחין במסדרון יורד כלפי מטה נחצה על ידי פירים עמוקים, מסדרונות אופקיים או מסדרונות הפונים ב-90 מעלות אחד כלפי השני, עם עמודים, שנועדו להטעות שודדים פוטנציאליים. בקצה המסדרון לעיתים בחדר דמוי כרטוש (בתקופת השושלת ה-18), הונח הסרקופג שבו שכנה המומיה המלכותית. מסביב היו חדרי אכסון שהכילו רהיטים וציוד לשימושו העתידי בחיי הנצח של המלך. המבנה התפתח במשך השנים. החדרים והמסדרונות היו מעוטרים בציורים המתארים שלבים שונים בדרכו של המת לחיי נצח וגם תמונות מחייו הארציים.

הסוג השני, השייך לאצילים לא מלכים קיים מסדרון יורד כלפי מטה, מסדרון אופקי ושוב מדרגות יורדות. (למשל, KV37,KV33 ,KV46, KV32) גם קברים אלו היו מעוטרים.

סוג אחר הוא "קברי פיר" שבהם הכניסה לקבר היא באמצעות פיר עמוק ולאחר מכן, יש לשכה אחת או מספר חדרים. אלו הם קברים של לא-מלכים ומאפיין אותם חוסר עטור מוחלט של הקירות.^[19]

הכניסה

בדרך כלל הכניסה לקבר מתחילה במסדרון ארוך ומשופע או במדרגות או בפיר, חצובים בסלע, תלולים, פתוחים לשמיים עד לשער הראשון. בתקופה המאוחרת של השושלת ה-20, התלילות נעלמה והכניסה הייתה מישורית ורחבה יותר. הבונים התכוונו למלא את דרכי הגישה העיליים בעפר ולהסתיר את הפתח לאחר הנחת המומיה בקבר. לרוב הכניסה לא הייתה מעוטרת.^[20]

מסדרונות הגישה

המסדרונות שהובילו מהכניסה דרך אולם אחד או יותר עד לחדר הקבורה עצמו. הם משובצים בחדרים ובנישות בעלי תפקידים מיתיים אלוהיים.

בקברים המוקדמים, המסדרונות לא היו בקו ישר, אלא הסתובבו ב-90 מעלות לפחות פעם אחת (למשל קברו של תחותמס הרביעי ב-KV43). הבונים התכוונו למלא את המסדרונות העיליים בעפר ולהסתיר את הפתח לאחר הנחת המומיה בקבר. נוהגים לכנות את דגם המבנה הזה "ציר מכופף" ("Bent Axis").

לאחר תקופת אל-עמרנה, המבנה התחיל להתיישר והכינוי שלו הוא "ציר נדחף" ("Jogged Axis") דוגמה לכך הוא קברו של חורם ח'ב, KV57.

בתקופה שלאחר מכן נוצרו קברים עם מסדרון גישה ישר, והוא מכונה מבנה בעל ציר ישר ("Straight Axis"). למשל, קבר KV6 של רעמסס התשיעי ו-KV11 של רעמסס השלישי. בד בבד עם התיישרות הציר, התלילות של המסדרון פחתה ובתקופה המאוחרת של השושלת ה-20, התלילות נעלמה.

לחדרים ולאולמות שמות הלקוחים מהדת המצרית כגון: "דרך המעבר של רע", "נישות המלוכה של אלוהי המערב והמזרח", "חדרי שומרי הסף". חדרים אלו היו מעוטרים בציורי אל השמש.

לשכת הבאר

במסדרון זה, מתוך אולם, נחצב פיר עמוק שלעיתים היה מלווה בעומק בלשכה צדדית. (KV34, KV35, KV22, KV43) בשלב מסוים הפסיקו לחצוב את הפיר אבל מקומו היה שמור. המסדרון עצמו היה מעוטר בתמונות של המלך בנוכחות ישויות אלוהיות מתוך המיתולוגיה המצרית: חתחור, איזיס, הורוס, אנוביס ואוסיריס. יש סברות שונות ביחס לתפקיד הפיר, החל מאגירת מי גשמים להגנה על הקבר וכלה בהגנה מפני שודדים.

אולם המרכבות

המסדרון הוביל לפתח מטויח וחסום שהוביל לאולם עם עמודים. פתח זה נפרץ עם השנים על ידי שודדים.

האולם היה בן 2 עד 4 עמודים. העמודים בדרך כלל מרובעים או מלבניים. ייתכן שהאולם שימש לאחסון מרכבות המלך. תפקיד נוסף שהיה לו בזמן השושלת ה-18, היה לאפשר סיבוב הארון של המלך, שכן כאן הייתה זוויות הפניה של הקבר שנבנה במבנה של 90 מעלות. מהאולם עם העמודים עד לחדר לחדר הקבורה היו בין אחד לשני מסדרונות.

בקירות קיימות מגרעות שאפשרו להכניס קורות אולי על מנת להקל על נשיאת הסרקופג.

חדר הקבורה

זהו החדר החשוב ביותר. הוא תמיד (עם יוצא מהכלל אחד) היה המעוטר ביותר. קירות החדר היו חלקים ומטויחים לפני שציירו על קירותיו. בשטח מונמך בקצה החדר או במרכזו, הונח הסרקופג. לפעמים המומיה הונחה בבור עם או בלי ארון. מסביב נבנו גומחות להכלת אלמנטים טקסיים הקשורים במומיה.

חדרים צדדיים

החדרים היו מסופחים לאולם המרכבות או לחדר הקבורה. הם יועדו לאחסון מזון מנחות וציוד קבורה. כמו כן היו מאוחסנים בהם חפצי פולחן שונים.

סוג אחד של פריטים שנמצאו לרוב, הם צלמיות קטנות בשם אושבטי, הן הציגו דמויות שונות שיעזרו למלך בחיים שאחרי החיים, כגון: עובדים שונים שישרתו את המלך, כוהנים דגמים של מבנים נחוצים, ועוד. על הצלמיות היו כתובות הלקוחות מספרי הדת.

צלמיות רבות, נלקחו על ידי החוקרים ומוצגות במוזיאונים גדולים בעולם.

חדרי האוצר

נמצאו לאחר חדר הקבורה ואחסנו ציוד שהיה מיועד לשימושו של הנפטר בחי הנצח. בין החפצים היו פריטים שהיו בשימוש המלך בימי חייו ופריטים שנבנו במיוחד עבורו, לשימוש בעולם הבא.

בין החדרים ובין המסדרונות, היו שערים שאותם ניתן היה לנעול.

רובם של הקברים של המלכים עוטרו בטקסטים ובציורי תמונות הלקוחים מעולם הדת. רק הקברים המלכותיים היו מעוטרים. הקברים של בני אצולה רגילים לא עוטרו כלל.

הקברים של המלכים הראשונים שנקברו בעמק, עוטרו בתמונות מתוך אמדואת ("ספר העולם שמתחת") המתאר את מסעו של אל השמש במשך 12 שעות הלילה.

החל מתקופת חורם ח'ב, בסוף השושלת ה-18, התחילו לעטר את הקברים מתמונות מספר השערים המתאר את אל השמש עובר דרך שנים עשר השערים של הלילה ומבטיח מעבר בטוח למלך.

בתקופת השושלת ה-19, עיטרו את הקברים בציורים מתוך ספר המערות (אנ') (Book of Caverns) שחילק את העולם למערות ובהם אלים ומתים ומצפים לאל השמש שיבוא ולהחזיר אותם לחיים. בקברו של רעמסס השלישי מוצאים תמונות מספר האדמה (אנ') (Book of the Earth) שבו העולם התחתון מחולק לארבעה חלקים ושיא התהליך הוא כאשר נאונט מושכת את הדיסק של השמש מן האדמה.

• 
  תיאור השעה הרביעית באמדואת. מתוך קברו של סתי הראשון, KV17
• 
  האל רע חוצה את העולם התחתון בספינתו, מתוך ספר השערים מקברו של רעמסס הראשון, KV16
• 
  קטע מספר המערות מקברו של רעמסס החמישי/שישי, KV9
• 
  ספר האדמה מתוך קברם של רעמסס החמישי/שישי, KV9

התקרות מעוטרות בתמונות מספר השמיים המתאר את מסע השמש בלילה.

• 
  התקרה בתא הקבורה של רעמסס החמישי/שישי, KV9
• 
  תקרת המסדרון המוביל לתא הקבורה בקבר KV9
• 
  תקרת תא הקבורה האסטרונומית של המלך סתי הראשון KV17

מתוך 65 הקברים שנתגלו^[21], רק 24 נחפרו עבור מלכים. כל היתר נחפרו עבור בני משפחת המלוכה ובכירים אחרים^[22]. עם זאת הקברים הלא מלכותיים נבנו בעיקר בתקופת השושלת ה-18 ופחתו מאוד בתקופת השושלות ה-19 וה-20.

מספר הקבר	שם הנקבר	תקופה (מספר השושלת)	הערות
KV1	רעמסס השביעי	20
KV2	רעמסס הרביעי	20
KV3	בנים לא מזוהים של רעמסס השלישי	20
KV4	רעמסס האחד עשר	20
KV5	בניו של רעמסס השני	19	נמצאו 120 חדרים. אחד הקברים הגדולים ביותר בעמק. המחקר שלו לא הסתיים.
KV6	רעמסס התשיעי	20
KV7	רעמסס השני	19
KV8	מרנפתח	19
KV9	רעמסס החמישי ו-רעמסס השישי	20	ידוע גם כקברו של ממנון (על פי מקור מהתקופה הפתולומאית הוא זוהה כפרעה השמיני בשושלת ה-18, אמנחותפ השני)
KV10	אמנמסס (אנ')	20
KV11	רעמסס השלישי	20
KV12	לא ידוע	18 ו-19	קבר משפחתי?
KV13	נבנה עבור ביי, יועץ שעלה לגדולה. נקברו בו מאוחר יותר בנו של רעמסס השישי ושל רעמסס התשיעי	19 ו-20
KV14	תאוסרת, לאחר מכן, סת נ אחת' (אנ')	19 ו-20
KV15	סתי השני	19
KV16	רעמסס הראשון	19
KV17	סתי הראשון	19
KV18	רעמסס העשירי	20
KV19	מנטוהרקהפדפ (Mentuherkhepshef)	20	אחד מבניו של פרעה התשיעי
KV20	תחותמס הראשון ו-חתשפסות בתו	18
KV21, KV26, KV27, KV28, KV29, KV31, KV33, KV37, KV44, KV59	לא ידוע	הממלכה החדשה	לא מוכרים הבעלים המקוריים של הקברים האלה
KV30	לא ידוע	20	קימת השערה שהסרקופג מכאן ניתן במתנה למוזיאון הבריטי על ידי לורד בלמור שממימן את משלחת המחקר לאזור.
KV32	טיא'ה (אנ') (Tiaa) אשתו של המלך אמנחותפ השני, אמו של תחותמס הרביעי	18
KV34	תחותמס השלישי	18
KV35	אמנחותפ השני	18	כאן נמצאו כתריסר מומיות חלקם מלכותיות שהועברו לכאן, כנראה מסיבות הגנה מפני שודדים
KV36[23]	קבר אציל מאיהרפרי (אנ')	18	קבר קטן, של אציל שחי בתקופת חתשפסות. התגלה ב-1989 על ידי ויקטור לורט נחשב אז לתגלית של הקבר השלם ביותר
KV38	תחותמס הראשון	18
KV39	ייתכן קברו של אמנחותפ הראשון	18
KV40	לא ידוע,כ-60 אנשים מתוארכים לתקופת אמנחותפ השלישי וחלקם לתקופת השושלת ה-20	18 ו-20	הקבר נחקר ב-1899 אולם לא תועד במקור. ממחקרים עכשוויים מתברר שבקבר זוהו כ-12 בנו/.נכדות המלך, 4 בני מלך ומספר נשים זרות (ייתכן שמקורם מנשואי המלך עם בת מלך מיתני). נשדד בתקופה הראשונה, עבר שימוש חוזר בתקופת השושלת ה-20 נשדד ונשרף, שוב.[22]
KV41	לא ידוע, קיימת אפשרות שכאן הייתה קבורה טא-טי-שרי (אנ') המלכה, אשתו של יעחמס הראשון ואמו של אמנחותפ הראשון	18	המומיה נמצאה במחבוא על יד דיר אל בחרי.
KV42	חתשפסות-מריאטר (אנ')	18	הקבר נועד עבור המלכה, אשתו של תחותמס השלישי, היא לא נקברה שם, במקומה נקברו שם סנפר ראש העיר של תבאי ואשתו, סנטאי.
KV43	תחותמס הרביעי	18	ישנה עדות שהקבר נבדק על ידי חרמחב ובזמן השושלת ה-21 הוא נאטם. המומיה הועברה לKV35.[24]
KV45	יוזרהט (אנ')	18	קבר של בן אצולה מתקופת תחותמס הרביעי
KV46	יויה ו-טיויו (אנ')	18	ההורים של המלכה תיה, אשתו של אמנחותפ השלישי, והסבים של תות ענח עמון. קבר היה בעל הממצאים החשובים ביותר עד לגילויו שהקבר של תות ענח עמון
KV47	סי פתח (אנ')	19	הלגיטימציה שלו לשלטון מוטלת בספק. מלך יחד עם אמו החורגת טאורסט.[25] המומיה שלו הוזזה למחבוא בקבר KV35
KV48	אמנאנמיפת (אנ')	18	קבר לא מעוטר של הווזיר הגדול בימי אמנחותפ השני ו-תחותמס הרביעי
KV49	לא ידוע	18	ישנן עדויות שבתקופה מאוחרת של הממלכה החדשה, הוא שימש כמחסן[26]
KV50,KV51, KV52	לא ידוע	18	ייתכן שהקברים שימשו לקבורת בעלי חיים, חיות המחמד של אמנחותפ השני, הקבור בסמיכות.[27] הקברים נשדדו בזמן העתיק.
KV53	לא ידוע	הממלכה החדשה	נשדד בזמן העתיק
KV54	לא ידוע	18	שימש כמחסן ומחבוא לחפצים מקברו של תות ענח אמון
KV55	סמנח כא רע/ אחנאתון/תיה	18	סוברים שהקבר שימש כמחבוא של מומיות שהובאו מעמרנה. היום מאמינים שהמומיה שנמצאה כאן שייכת לאחנאתון.
KV56	לא ידוע	19	w Ramesses II, Seti II and Twosret were found. בקבר נמצאו חפצי זהב ולכן הוא ידוע כ"קבר הזהב". נמצאו חפצים עם שמם של רעמסס השני, סתי השני וטאורסט.
KV57	חורם ח'ב	18	זה הקבר הראשון המציג את "ספר השערים". יש עדויות שהקבר נשדד. המבנה שלו שונה מיתר הקברים של השושלת ה-18.
KV58	לא ידוע	18	נמצאו בו עלי זהב. ישנה סברה ששימש כמחסן לקבר של אי.
KV60	סיטרע-אין (אנ')	18	בת אצולה ששימשה כאחות מטפלת של חתשפסות. מומיה נוספת שהתגלתה בקבר, משוכת לחתשפסות
KV61	לא ידוע	הממלכה החדשה	קבר שחציבתו לא הושלמה
KV62	תות ענח' אמון	18	זהו הקבר השלם ביותר שנמצא אי פעם. במקור הוא נבנה עבור מישהו אחר (אי) אולם כשתות ענח' אמון מת צעיר וקברו לא היה מוכן, קברו אותו כאן. הקבר נשדד פעמיים בתקופה העתיקה, אולם השודדים לא מצאו את המזבח ואת הסרקופג. בימי חרמח'ב הקבר נאטם ונשכח.
KV63	לא ידוע	18	ישנה סברה שהקבר שימש לאחסון חומרי חניטה
KV64	קבר מקורי מהשושלת ה-18 לא מזוהה. נשדד. נעשה שימוש חוזר בתקופת השושלת ה-22, עבור אישה מבנות האצולה, בת לכוהן מקומי Lady) Nehmesbastet).	18 ו-22	הקבר התגלה ביולי 2008 תוך כדי עבודה על KV40 הסמוך. לפני כן לא נחקר ולא נחפר. קבר בן חדר אחד הנמצא מתחת לפיר.[22]
KV65	לא ידוע	הממלכה החדשה	הקבר התגלה ביולי 2008. הוא עדיין לא נחקר.

בעמק המערבי נמצאו רק ארבע מקומות קבורה

מספר	שם הנקבר	תקופה	הערות
WV22	אמנחותפ השלישי	השושלת ה-18	ייחודי בכך שיש לו שני חדרי קבורה עבור נשותיו: תיה (Tiye) ו-סיטמון (אנ'), בתו ואשתו. מבנה הקבר דומה למבנה המלכים הקודמים לו, אמנחותפ השני KV35, ו-תחותמס הרביעי KV43. האיורים הרבה יותר איכותיים[21].
WV23	איי	השושלת ה-18	יש בקבר דמיון לסגנון של הקבר של תות אנח' אמון. הקבר הזה חולל מספר פעמים ושמו של איי נמחק מהרבה מקומות. הקבר הזה פתוח לציבור.
WV24	לא ידוע
WV25	לא ידוע		ייתכן שהתחילו להכין את הקבר הזה עבור פרעה אחנאתון, אולם העבודה לא נשלמה.

בטבלה זו ניתן למצוא היכן קבור כל מלך (בלבד).

כמו כן, רואים שרק 33 קברים, מתוך ה-65 שהתגלו, אכן שיכנו מלכים. אפשר להתרשם שאין הרבה מלכים שלא נודע מקום קבורתם. אבל עדיין יש הרבה מחקר שניתן לבצע בעמק.

שושלת	שם המלך	שנות מלכותו	היכן נקבר
18	יעחמס הראשון	1546-1580 לפנה"ס
	אמנחותפ הראשון	1526-1546 לפנה"ס	KV39?
	תחותמס הראשון	1512-1525 לפנה"ס	KV38
	תחותמס השני	1504-1512 לפנה"ס
	חתשפסות	1482-1503 לפנה"ס	KV20
	תחותמס השלישי	1450-1490 לפנה"ס	KV34
	אמנחותפ השני	1425-1450 לפנה"ס	KV35
	תחותמס הרביעי	1417-1425 לפנה"ס	KV43
	אמנחותפ השלישי	1379-1417 לפנה"ס	WV22
	אחנתון (אמנחותפ הרביעי)	1362-1379 לפנה"ס	KV55?
	סמנח כא רע	1361-1364 לפנה"ס	KV55?
	תות ענח' אמון	1352-1361 לפנה"ס	KV62
	איי	1348-1352 לפנה"ס	WV23
	חורם ח'ב	1320-1348 לפנה"ס
19	רעמסס הראשון	1318-1320 לפנה"ס	KV16
	סתי הראשון	1304-1318 לפנה"ס	KV17
	רעמסס השני	1237-1304 לפנה"ס	KV7
	מרנפתח	1223-1236 לפנה"ס	KV8
	אמנ מסס	-	KV10
	סי פתח הראשון	-	KV47
	סתי השני	1210-1216 לפנה"ס	KV15
	סי פתח השני	1200-1210 לפנה"ס
	תאוסרת		KV14
20	סת נ אחת'	1198-1200 לפנה"ס
	רעמסס השלישי	1166-1198 לפנה"ס	KV11
	רעמסס הרביעי	1160-1166 לפנה"ס	KV2
	רעמסס החמישי	1156-1160 לפנה"ס	KV9
	רעמסס השישי	1148-1156 לפנה"ס	KV9
	רעמסס השביעי	1148-1156 לפנה"ס	KV1
	רעמסס השמיני	1141-1148 לפנה"ס
	רעמסס התשיעי	1123-1141 לפנה"ס	KV6
	רעמסס העשירי	1114-1123 לפנה"ס	KV18
	רעמסס האחד עשר	1114-1085 לפנה"ס	KV4

עמק המלכים ממוקם בגדה המערבית של הנילוס, הוא מורכב משני עמקים, מערבי ומזרחי. כוונם הכללי הוא צפון מזרח. העמק משתרע על פני כ-300 מ' הוא חוצה רמה שנוצרה על ידי משקעים של אבן גיר ומרבצים של חוואר ופצלים. גשמים עזים בתקופת הפלייסטיקן חרצו עמקים ברמה ונקזו את המים לעמק הנילוס.

איכות אבן הגיר משתנה, מחומר קשיח ביותר לחומר פריך. המרבצים בדרך כלל, הם רכים למדי. בהתאם לכך, תנאי העבודה של הבנאים השתנו בין הקברים השונים. הארכיטקטורה של הקברים הושפעה מתנאי השטח ולפעמים נוצר הצורך לשנות את תוכנית הקבר תוך כדי עבודה. הפצלים רכים במיוחד ונוטים לספח מים ולהתנפח. בעבר נוצרו נזקים לקברים מסוימים עקב כך.

בשטח מוטבעים סלעי צור קשים ושחורים. נראה שהבנאים השתמשו בהם לעבודת החציבה. בכל אופן, ברור שמתחתם לא נבנה דבר.^[28]

בנוסף, אף על פי שיש מעט מאוד גשם באזור זה של מצרים, במשך אלפי השנים שעברו, בעקבות סערות ברקים היו שיטפונות פתע (לפחות 7) שהציפו את העמק ודרדרו קרקע ואבנים ובכך סתמו וכיסו קברים שונים. למעשה נראה שהעמק בימי השושלת ה-18 היה נמוך יותר בכ-5 מטרים יחסית לעמקו הנוכחי. כלומר קברים מאוחרים יותר נחפרו בתוך הסחופת בעוד שהראשונים נחצבו בסלע המקורי.^[29] (כך למשל מסבירים את מציאת קברו של תות ענח' אמון השלם - כיון שמיקומו היה בנקודה שצברה תילים של סחופת ולכן נסתתר מעין שודדים אפשריים).^[30]

• Kv55
• תות ענח' אמון
• הווארד קרטר
• ההיסטוריה של מצרים העתיקה
• פרעוני מצרים
• אגיפטולוגיה

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: עמק המלכים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמק המלכים

• מיזם המיפוי של עמק המלכים ותבאי
• עפרי אילני, ארכיאולוגים מצרים מזהירים מהרס עמק המלכים, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2009
• מייקל סלאקמן, "מומיות כבר לא מוצאים שם", באתר הארץ, 3 ביולי 2006
• עמק המלכים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מצרים העתיקה מקוונת אנטף I (אנגלית)
• https://madainproject.com/tombs_in_valley_of_the_kings
• https://www.worldhistory.org/Egyptian_Religion/

אתרי מורשת עולמית במצרים

אבו מנה • תבאי העתיקה והנקרופוליס שלה (כולל כרנכ, דיר אל-בחרי, דיר אל-מדינה, מדינת האבו, מקדש לוקסור, פסלי הענק של ממנון, עמק המלכים, עמק המלכות, ורעמסאום) • קהיר ההיסטורית • אזור סנטה קתרינה • ואדי אל-חיתאן • המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילה • ממפיס והנקרופוליס שלה - שדות הפירמידות ממתחם הפירמידות בגיזה (הכולל את הספינקס הגדול והפירמידות של ח'ופו, חעפרע ומנכאור) עד דחשור (כולל מזע'ונה) • המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית (קום אומבו, דנדרה, אדפו ואיסנא)