פאול ארליך

פאול ארליך
Paul Ehrlich

פאול ארליך, 1915
לידה	14 במרץ 1854 סטז'לין, ממלכת פרוסיה
פטירה	20 באוגוסט 1915 (בגיל 61) באד הומבורג, הקיסרות הגרמנית
ענף מדעי	המטולוגיה, אימונולוגיה, כימותרפיה
מקום מגורים	גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט
מקום לימודים	Maria-Magdalenen-Gymnasium אוניברסיטת ורוצלב האוניברסיטה של שטרסבורג אוניברסיטת לייפציג אוניברסיטת רוסטוק אוניברסיטת פרייבורג
מנחה לדוקטורט	Karl Weigert, רוברט קוך
מוסדות	אוניברסיטת פרידריך וילהלם (1890) אוניברסיטת גטינגן (1904) אוניברסיטת גתה בפרנקפורט (1899) שאריטה
תלמידי דוקטורט	אוגוסט פון וסרמן, Georgy Gabrichevsky
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1912) מדליית ליביג (1911) חבר זר של החברה המלכותית (30 ביוני 1910) פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1908) הרצאת קרוניאן (1900) פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו
בן או בת זוג	הדוויג פינקוס
תרומות עיקריות
טבע את המונח "כימותרפיה"; אף הרעיון של "כדור הקסם" היה של ארליך, ולזכותו נזקפת ההוכחה הניסיונית הראשונה של מחסום דם-מוח
חתימה

פאול ארליך (בגרמנית: ‏Paul Ehrlich^ⓘ‏^Ⓘ‏‏; 14 במרץ 1854 – 20 באוגוסט 1915) היה מדען יהודי-גרמני, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1908. ארליך נודע בזכות מחקריו בהמטולוגיה, אימונולוגיה וכימותרפיה. ארליך חזה את התופעה האוטואימונית וקרא לה "רעלת עצמית מן הגיהנום". הוא שטבע את המונח "כימותרפיה". גם הרעיון של "כדור הקסם" היה של ארליך, וכן לזכותו נזקפת ההוכחה הניסיונית הראשונה של מחסום דם-מוח.

פאול ארליך נולד בעיירה שטרהלן שבשלזיה בשנת 1854, למשפחה יהודית אמידה. כבר מילדותו גילה התעניינות וכשרון מיוחד לכימיה.^[1] ב-1864 החל ללמוד בגמנסיה בוורוצלב (נקראה אז ברסלאו והייתה בשטח גרמניה). ולאחר מכן החל בלימודי רפואה בשטרסבורג (שגם היא הייתה בגרמניה באותה תקופה), ומאוחר יותר בפרייבורג, ואוניברסיטת לייפציג.^[2]

כבר בהיותו תלמיד בית ספר וסטודנט לרפואה הוא התעניין בצביעת רקמות לצורך התבוננות במיקרוסקופ. בשנת 1878 הוא הגיש את עבודת הדוקטורט באוניברסיטת לייפציג, שעסקה ב-"Beiträge zur Theorie und Praxis der histologischen Färbung", מילולית: "תרומות לתאוריה ולמעשה בצביעה היסטולוגית". עבודה זו הייתה אחת התוצאות של התעניינותו הרבה בצבעי אנילין, שהתגלו על ידי ויליאם הנרי פרקין בשנת 1853.^[2]

לאחר שהשלים את השכלתו הקלינית סיים את עבודת החובה במסגרת ההתמחות להשלמת התואר (Das Sauerstoffbedürfnis des Organismus, מילולית: "צורכי החמצן של האורגניזם") הוזמן לעבוד כרופא בבית החולים שאריטה בברלין, אך העדיף להמשיך במחקריו.^[1]

בשנת 1884 זכה ארליך בתואר פרופסור, ובשנת 1887 הוזמן לכהן באוניברסיטת ברלין.

ארליך בילה שנתיים במצרים, כשהוא מחלים ממחלת השחפת. כשחזר לגרמניה גילה שמישרתו נתפסה על ידי פרופסור אחר, ולכן פתח מעבדה פרטית והתמסר למחקריו. בשנת 1890 הזמין רוברט קוך את ארליך לעבוד במכון למחלות מידבקות שבניהולו.

במקביל עבד ארליך עם חברו אמיל אדולף פון בהרינג על פיתוח נוגדן למחלת הצפדת. מחקרים אלה הביאו לו בשנת 1897 את ההשראה לתאוריה בדבר "תגובת השרשרת הצידית", המסבירה את התגובה החיסונית ואת השפעת נוזל הדם, ומאפשרת את מדידת הנוגדן.

בשנת 1896 התמנה ארליך למנהל המכון החדש לחקר נוזל הדם בשטייגליץ, ברלין. בשנת 1899 המכון העביר משכנו לפרנקפורט והפך למכון המלכותי לרפואה ניסיונית. בשנים אלה חקר ארליך על כימותרפיה ומחלות מידבקות. בשנת 1904 קיבל ארליך תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גטינגן.

בשנת 1906 גילה ארליך את נוסחת המבנה של אטוקסיל (atoxyl), חומר כימי שהוכח כי הוא יעיל בטיפול במחלת השינה. לאחר תגלית זו הוא ניסה להפחית את רמת הרעילות של החומר. בשנת 1909 הוא ותלמידו סהאצ'ירו האטה, פיתחו את הסלברסן (Salvarsan), טיפול יעיל יחסית נגד עגבת. לעבודה זו הייתה חשיבות עצומה והיא היוותה זרז למחקר שהוביל לפיתוח תרופות הסולפה, פניצילין ואנטיביוטיקה נוספת.

פאול ארליך קיבל את פרס נובל לרפואה יחד עם איליה מצ'ניקוב בשנת 1908, על תרומתו להבנת מערכת החיסון. אחת התרומות של ארליך לאימונולוגיה הייתה העברת נסיוב שהכיל נוגדנים כדי לטפל ולנטרל דיפתריה, דבר שהוא ביצע יחד עם אמיל אדולף פון ברינג. ארליך העלה את ההשערה לפיה לתאים יש מעין קולטן שמתחבר לחומרים מסוכנים. הרכיבים המתקבלים נופלים מהתאים והופכים לנוגדנים.^[2]

בשנת 1913 קיבל ארליך הצעה לעמוד בראש האוניברסיטה העברית והסכים לעמוד בראש הוועדה להקמתה, אך הדבר לא יצא לפועל בשל מלחמת העולם הראשונה.^[3]

ב-20 באוגוסט 1915 נפטר ארליך משבץ, בגיל 61, ונקבר בבית העלמין היהודי בפרנקפורט.

באוגוסט 1883 נישא ארליך בעיר נוישטט (כיום פרודניק, בדרום-מערב פולין) להדוויג פינקוס (שהייתה אז בת 19) ולזוג נולדו שתי בנות, שטפי ומריאנה.

בתו של ארליך, מריאנה, נישאה לאדמונד לנדאו, מייסד המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.^[4]

חייו של ארליך תוארו בסרט כדור הקסם אשר התמקד בפיתוח הסלברסן (Salvarsan), תרופתו לעגבת. עבודתו הניבה את ההכרה במחסום דם-מוח. רעיון "כדור הקסם" מגיע מן הניסיון של המאה התשע-עשרה של מדענים גרמנים לצבוע רקמות בצורה סלקטיבית לצורך בדיקה היסטולוגית, ובמיוחד לצבוע חיידקים בצורה סלקטיבית (הליך שארליך היה כשרוני בו במיוחד ופיתח את הטכניקה שקדמה לצביעת גראם לחיידקים). ארליך חשב שאם ניתן לגרום לכך שחומר מסוים יצבע באופן סלקטיבי אורגניזם מסוים שהוא גורם מחלה (ולא את הרקמה שסביבו), אזי ניתן להביא גם את הרעלן של אותו אורגניזם אל האורגניזם יחד עם אותו גורם סלקטיבי. מכאן "כדור הקסם" הבורר לו את מטרתו והורג רק את אותם אורגניזמים שלשמם נועד.

הבעיה בשימוש ברעיון "כדור הקסם" כאשר מנסים ליישם אותו, להבדיל מצביעה היסטולוגית, היא שאנשים מבלבלים בין הצבע עצמו לבין אותו גורם שמזהה את האורגניזם שיש לצבוע. פרונטוזיל, תרופת סולפה שהגורם הפעיל בה הוא סולפנילמיד, היא דוגמה קלאסית לכך שהצבע אינו הכרחי לפעילות אנטיביוטית.

הרעיון של "כדור הקסם" הגיע למלוא הגשמתו רק בהמצאת נוגדנים מונוקלונליים.

• כבר בשנת 1910 נקרא רחוב על שמו ברובע זקסנהאוזן שבפרנקפורט. בשנת 1938, במהלך השלטון הנאצי, שונה שם הרחוב, אך הוחזר לשמו המקורי זמן קצר לאחר תום המלחמה.
• רחובות נוספים ברחבי גרמניה נקראו על שמו.
• רחוב בבאר שבע נקרא על שמו.
• רחוב ביפו נקרא על שמו.
• הסרט האמריקאי כדור הקסם (Dr. Ehrlich’s Magic Bullet) משנת 1939 עוסק בחייו ובפועלו. בתפקיד הראשי שיחק אדוארד ג'י רובינסון.
• קרן הקרויה על שמו מעניקה משנת 1952 את "פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר" לחוקרים פורצי-דרך בתחום ההנדסה הביו-רפואית. זהו הפרס היוקרתי ביותר בגרמניה בתחום זה.
• בשנת 1954 הנפיק הדואר הגרמני בול לזכרו ולזכר החוקר הגרמני אמיל אדולף פון בהרינג, שנולד יום אחריו.
• המשרד הפדרלי הגרמני לחיסון השוכן בעיר לנגן, הסמוכה לדרמשטאדט, נקרא על שמו (Paul-Ehrlich-Institut).
• שטר של 200 מארק גרמני נשא את דיוקנו.
• בשנת 1970 נקרא מכתש על הירח על שמו.
• בעיר הולדתו, סטז'לין, היום בפולין, יש אנדרטה גדולה במרכז העיר עם פסל שלו.
• ב-18 באפריל 1999, הנפיק דאר ישראל סדרה שנייה של 6 בולי דאר על הנושא "תרומת היהודים לתרבות העולם בעת החדשה"; בסדרה זו הוקדש בול לזכרו של פאול ארליך שעליו מופיע דיוקנו. האמן חובב רשלבך עיצב את הבול.^[5]
• ב-18 באוגוסט 2023, עם השקת הקו האדום, נפתחה תחנת ארליך בשדרות ירושלים 94 ביפו.

• סהאצ'ירו האטה

מדיה וקבצים בנושא פאול ארליך בוויקישיתוף

• פאול ארליך, באתר פרס נובל (באנגלית)
• פאול ארליך, אנשי סגולה – יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
• פאול ארליך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פאול ארליך בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פאול ארליך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פאול ארליך (1854–1915), דף שער בספרייה הלאומית

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)