מנות פלאפל נפוצות מאוד כמאכל רחוב ברחבי המזרח התיכון.
היסטוריה
שורשיו של הפלאפל אינם ידועים בוודאות. ההשערה המקובלת היא שמקורו בפרובינקיה מצרים (איגיפטוס, לפני הכיבוש הערבי), בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי. ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר.[1] מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה למדינות הלבנט שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס.[2] כיום הפלאפל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל, ערב הסעודית עיראק ותימן. בעקבות הגירה של ערבים וישראלים לארצות הברית ומערב אירופה, ניתן למצוא אותו החל מאמצע המאה ה-20 גם בערים הגדולות שם. באופן מסורתי מטגנים את הפלאפל בשמן עמוק ומגישים עם טחינה וסלט, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן. בתחילת המאה ה-21, יש האופים את הפלאפל, מטעמי בריאות ושמירה על משקל גוף תקין.
עקב תפוצתו הנרחבת של הפלאפל במהלך זמן כה רב נוצרו גרסאות רבות למאכל. עם זאת, ניתן להבחין בשני סוגים עיקריים: כדורים קטנים של גרגרי חומוס גרוסים גס, או קציצות בגודל בינוני מגרגרי פול, הנפוצות בעיקר במצרים ובסודאן ומכונות שם טעמיה. במצרים משתמשים גם בשעועית להכנת המאכל.
הישראלים אימצו את הגרסה הלבנונית של הפלאפל העשויה מגרגירי חומוס. עם הגיען של העליות מארצות ערב, הלכה וגברה הפופולריות של הפלאפל והוא הפך לעממי וליחסית זול. יש הטוענים, כי הסיבה האמיתית להפסקת המנהג של הכנת פלאפל מפול הייתה העובדה שחלק מעולי עיראק רגישים לפול, ולכן נעשה המעבר המלא לגרגירי חומוס.[6] רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ'יפס, סלט וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ'יפס. עם השנים, ובעיקר בעשור השני של המאה ה-21, מחיר הפלאפל האמיר הרבה מעבר לצפוי על פי האינפלציה.[7][8] ישנן מספר חנויות פלאפל פופולריות ברחבי הארץ, ביניהן – פלאפל בריבוע, פלאפל התאומים, פלאפל הזקנים, פלאפל אוריון, ועוד.
פלאפל העשוי מפולי שעועית עם גרגירי חומוס טחונים ומטוגן בצורת בייגלה עם חור באמצע ומצופה בסומסום.
פלאפל מחשי
פירוש המילה "מחשי" בערבית (בערבית: محشي) הוא "ממולא" . "פלאפל מחשי" הן קציצות מטוגנות של עיסת פלאפל, ממולאות במילוי של בצל מטוגן עם תבלינים ולעיתים גם עם בשר. הקציצות גדולות בהרבה מכדורי פלאפל רגילים (קוטרן כעשרה סנטימטרים). המאכל נפוץ במיוחד בתקופת חודש הרמדאן, אז הוא מהווה חלק מהאפטאר (ארוחת שבירת הצום בערב בחודש הרמדאן). בישראל אפשר למצוא אותו בעיקר ביישובים ערביים ישראלים ובמזרח ירושלים.
ערך תזונתי
מנה של פלאפל בפיתה היא מנה צמחית חמה, המבוססת על קטניות.
הפלאפל מעובד מחִמצה (חומוס), נטול כולסטרול, ובו כ-30 גרם חלבון צמחי ל-100 גרם. הערכים התזונתיים בו קרובים לערכי ממרח החומוס, אלא שבניגוד לממרח החומוס, הפלאפל מטוגן בשמן. ככל שהשמן חומם מספר רב יותר של פעמים, כך הוא רווי יותר ברדיקלים חופשיים. הדבר נכון גם לתוספת הצ'יפס המטוגן, המצורפת לעיתים למנה. הפיתה עשויה לרוב מקמח לבן. עם זאת, במנה זו נמצאים הן חומוס והן ירקות, העשויים לשפר את ערכה התזונתי.
[9][10]
בתרבות
יום הפלאפל הבינלאומי
12 ביוני נקבע להיות יום הפלאפל הבינלאומי[11]. היום נקבע במטרה לקדם את המנה המסורתית ולחגוג את התרבות הישראלית ברחבי העולם.