נחלות שבטי ישראל . נחלותיהם של חצי שבט המנשה , שבט גד ושבט ראובן נטועות בעבר הירדן המזרחי פרשת בני גד ובני ראובן היא כינוי לסיפור מקראי מחומש במדבר בסוף פרשת מטות , בה מתוארת בקשתם של שבט גד ושבט ראובן לקבל נחלה בעבר הירדן בערי סיחון ועוג מלך הבשן , שכבר הורישו בני ישראל, במקום להמתין לשלב חלוקת הארץ לכל השבטים יחד.
בני ראובן וגד - שהתברכו במקנה רב - ראו בעבר הירדן ערים המתאימות לגידול מקנה, ביקשו ממשה את הערים כנחלה במקום להמתין עד לשלב חלוקת הנחלות לכל השבטים, כפי המתואר בפסוקי התורה:
וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.
משה רבנו בשומעו את דבריהם, רגז עליהם בטענה שעל ידי מעשיהם הם מרפים את לב העם מלהיכנס לארץ ולכובשה, בדומה למעשה המרגלים , שבעבורם נגזר על עם ישראל לנדוד במדבר במשך ארבעים שנה:
יֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה'. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה.
בתגובה לטענת משה ענו בני גד ובני ראובן, כי בדעתם להצטרף לבני ישראל ללחימה בכיבוש הארץ, ורק לאחר שכל שבט יקבל את נחלתו הם ישבו לנחלתם שבעבר הירדן. משה שמע את דבריהם, ומתרצה לכך, אך מתנה שרק אם אכן יעברו את הירדן וילחמו יחד עם כל ישראל, עד סיום המלחמה, יוכלו לנחול את הערים בעבר הירדן, אך אם לא, אזי הם יקבלו חלק בארץ ישראל כפי הדין המקורי:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"
כאמור, בני גד ובני ראובן, וחצי משבט מנשה, קיבלו את נחלתם בעבר הירדן, אך כל שבט התנחל במקום אחר:
תנאי בני גד ובני ראובן בחז"ל למדו את דיני והלכות תנאים מתנאי שהתנה משה עם בני גד ובני ראובן. ולמדו מכך שמקומות שאינם דומים לתנאי זה אינם חלים, ומיעטו כמה סוגי תנאים:
תנאי כפול - מכך שמשה כפל את תנאו, אם יעברו חלוצים ואם לא, למדו חז"ל שרק תנאי כדוגמת זה - חל.
הן קודם ללאו - מכך שמשה הקדים את הצד החיובי 'אם יעברו חלוצים', קודם לצד השלילי 'ואם לא תעברו'.
תנאי קודם למעשה - כדוגמת תנאי בני גד ובני ראובן, שאמר להם משה קודם את התנאי - 'אם תעברו חלוצים', ורק אחר כך את המעשה 'תוכלו לרשת את עבר הירדן'
תנאי ומעשה בדבר אחר - כדוגמת תנאי בני גד ובני ראובן,
תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח -
תנאי שאי אפשר לקיימו
