קו אדום הוא ביטוי לתיאורו של גבול שאין לחצותו, ולכן חצייתו מצריכה נקיטה של צעדי חירום לתיקון המצב. הביטוי משמש כמטפורה, אך לעיתים, למשל במד מהירות, זהו קו אדום ממשי.
משמעויות
בבקרת תהליכים נהוג לקבוע סף שאותו אין לעבור. כך למשל, בכלי רכב, "הקו האדום" מצביע בלוח המחוונים על מהירות הסיבוב הבטוחה של המנוע שאליה ניתן להגיע בלי לגרום נזק למנוע (ניתן להפעיל את המנוע בתחום זה לזמן מוגבל). הביטוי הופיע כבר בשנת 1956 במילון חיל האוויר של ארצות הברית, וככל הנראה תרם השימוש בו בקרב טייסים ונהגים להפצת הביטוי במשמעותו הסמלית על כך שלא ניתן לערוב לבטיחות מרגע שנחצה הקו האדום. דוגמה נוספת (בהמשך הערך) היא הקו האדום של מפלס הכנרת.
בהקשר מלחמתי מופיע הביטוי בפעולה שכונתה "הקו האדום הדק", במסגרת קרב בלקלווה שנערך במהלך מלחמת קרים בשנת 1854.[1] פעולתם של חיילים סקוטים אדומי מדים, עליהם פיקד קולין קמבל[2] תוארה על ידי עיתונאי כ"פס אדום דק שבקצהו קו של פלדה" ("thin red streak tipped with a line of steel") ולאחר מכן תוארה בשירו של רודיארד קיפלינג, "Tommy",[3] כ"קו אדום דק של גיבורים" ( "the thin red line of 'eroes"). בשנת 1935 הופיע הביטוי בסיפורו של ג'ורג' אורוול, "בתו של כומר". בשנת 1962 יצא לאור ספרו של ג'יימס ג'ונס "הקו האדום הדק" שעסק בקרב שנערך במלחמת העולם השנייה.
בישראל משמש הביטוי בנוסף לתיאור הגבול של מפלס הכנרת. לאגם נקבעו "קו אדום עליון" - מפלס מקסימלי שאסור לעבור משום שבמקרה של גאות ישנה סכנת הצפה לאתרים מסביב לאגם, ו"קו אדום תחתון" שמתחתיו אסור לשאוב מהאגם עקב סכנה לפגיעה במערכת האקולוגית ובאיכות המים. הקווים עוגנו בחוק בשנת 1969. בשנת 1969 קבע נגיד בנק ישראל, דוד הורוביץ, קו אדום ליתרות המטבע של ישראל.[9]
לקריאה נוספת
מיכה בר, קווים אדומים באסטרטגיית ההרתעה הישראלית, הוצאת ״מערכות״, צבא הגנה לישראל, משרד הביטחון, 1990
