קיבוץ עירוני

קיבוץ עירוני הוא סוג של קיבוץ שאינו יישוב יחיד אלא מאוגד כהתארגנות שיתופית שממוקמת בתוך עיר. הנחת היסוד של הקיבוץ העירוני היא שאת הרעיון הקיבוצי ניתן, וחלק מהקיבוצים מאמינים שאף ראוי, ליישם בכל סביבה חברתית, בכפר או בעיר. העובדה ההיסטורית שמאות קיבוצים הוקמו בישראל במרחב הכפרי, אינה משנה קביעה זו. ואמנם, קיימים כמה קיבוצים עירוניים, אחד מהם מעל ל-30 שנה ועוד שלושה מעל ל-20 שנה.

הרעיון לפיו ניתן ליישם חיי שיתוף קיבוציים בסביבה עירונית מקורו כבר בתקופת היישוב: קיבוץ למטרה שהוקם ב-1933 בפולין, היה קיבוץ תופרות לנשים יהודיות דתיות ועלה לארץ לתל אביב ב-1934, הקיבוץ העירוני אפעל ("אגודת פועלים עבריים לאומיים") הוקם כבר ב-1946^[1]. כשהתפרק הוקם על מקומו סמינר "אפעל", הסמינר הרעיוני של הקיבוץ המאוחד. מאוחר יותר הוקם על אדמותיו היישוב רמת אפעל שסופח לרמת גן.

הקיבוץ העירוני פועל בשלושה נתיבים שונים למימוש הצרכים הכלכליים של חבריו: פרטני, קולקטיבי ומעורב. על פי הפורמט הפרטני, כל חבר בקיבוץ העירוני מוצא עבודה על פי יכולותיו ונטייתו, למשל במערכת החינוך או בתעשיית ההיי-טק, ואת משכורתו הוא מכניס לאותה 'קופה משותפת', המהווה ביטוי מעשי לעקרון 'הניתוק בין התמורה לתרומה' או את עקרון 'שוויון ערך העבודה'. במילים אחרות, במודל כלכלי-חברתי זה, חבר אחד עשוי לחולל הכנסה של 20 אלף ש"ח בעוד עמיתו יחולל הכנסה של 5000 ש"ח בלבד. שניהם יתחלקו בהכנסה המשותפת על פי גודל משפחתם. הפורמט הקולקטיבי הוא באמצעות הפעלת יוזמה כלכלית או כמה יוזמות כלכליות משותפות על ידי כל חברי הקבוץ העירוני. במקרה כזה הפעילות הכלכלית המשותפת מחוללת הכנסות באופן משותף. הפורמט המעורב שהוא גם הנפוץ והסביר ביותר, משלב את שני הפורמטים הקודמים, הפרטני והקולקטיבי. כך או אחרת, עקרון 'שוויון ערך העבודה' נשמר, וחברי הקיבוץ העירוני הם הבעלים המשותפים של כל ההכנסות ועל פי החלטותיהם הדמוקרטיות המשותפות הם לוקחים אחריות על כל ההוצאות שמוסכם כי הן שיתופיות. עודף ההכנסות שנותר לאחר ההוצאות המוגדרות כמשותפות (בדרך כלל מדובר בתחומים כמו חינוך, בריאות, שיכון וביטוח פנסיוני) מחולק לכל חבר בנפרד, לשימושו האישי.

לצד המימד הכלכלי-חברתי הפועל באופן המתואר לעיל תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות האזרח המודרני (חשבונות בנק פרטיים, כרטיסי אשראי ותקשורת לסוגיה), מקיימים חברי הקיבוצים העירוניים שיתוף חברתי-תרבותי. בדרך כלל מדובר בביטויים שונים ומגוונים של תפיסת העולם היהודית-ציונית, בין אם במתכונת 'תורנית' ובין אם במתכונת חילונית. טקסי המעבר – לידה, התבגרות, חתונה ומוות – ולוח השנה העברי מקבלים פרשנות יוצרת הנשענת על לימוד מתמשך של תוכני התרבות היהודית על כל רבדיה. הלימוד המשותף עצמו הוא ביטוי משמעותי נוסף לקשרים החברתיים ולשיתוף הרעיוני בין חברי הקיבוצים העירוניים. שיתוף רעיוני זה מוביל לא פעם למעורבות ציבורית ופוליטית בחברה הישראלית הרחבה.

בדו"ח הוועדה הציבורית לעניין הקיבוצים (ועדת פרידה - אוגוסט 2003) הוצעה ההגדרה הבאה לקיבוץ העירוני: "קיבוץ עירוני" - אגודה שיתופית הפועלת לתרומה ומעורבות חברתית בחברה הישראלית, המאורגנת על עקרונות של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך ומקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה.

האידאולוגיה המנחה את הקיבוצים העירוניים היא פעילות לצמצום פערים בחברה הישראלית העירונית והכללית. כלפי פנים מקיימים חברי הקיבוץ העירוני שותפות מלאה בתחומי הכלכלה, החינוך והתרבות. כלפי חוץ מתקיימת שאיפה לחילוף חומרים חברתי והשפעה הדדית בין הקיבוץ לסביבתו. מיקום הקיבוץ בתוך עיר מאפשר לחבריו מגוון רחב של תחומי תעסוקה וקבלת שירותי חינוך ושירותים מוניציפליים אחרים מהיישוב. חלק מהקיבוצים העירוניים מגדירים את עצמם גם כ"קיבוצי מחנכים" - קהילות ייעוד, שמרבית חבריהם עוסקים בחינוך.

עם הקמת מדינת ישראל הוקמו כמה קיבוצים עירוניים בארץ שהמפורסם שבהם, אפע"ל (איגוד פועלים עירוני להתיישבות) שהוקם ליד תל אביב, מנה 200 חברים ופעל בשנים 1947-1951. קיבוץ עירוני נוסף פעל מספר שנים בעיר כרמיאל. קיבוצים אלה לא החזיקו מעמד והתפרקו.

באוגוסט 1948 הוקמה יחידת הנח"ל - נוער חלוצי לוחם - יחידה שנועדה לשלב שירות צבאי והתיישבות חקלאית. עד 1980 הקימה היחידה למעלה מתשעים היאחזויות נח"ל שחלק גדול מהן הפכו במרוצת השנים ליישובים אזרחיים. במשך הזמן, עם ההתקדמות הרבה בהתיישבות החקלאית בישראל, החלו לעלות רעיונות שיש לשנות את אופי פעילותו של הנח"ל. בנובמבר 1977, בוועידה ה-13 של ההסתדרות הכללית, נאם נציג ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי) יגאל בן-נון (לשעבר חבר "הפנתרים השחורים") וקרא להפנות את גרעיני הנח"ל להתיישבות קבע בערי פיתוח: "גרעינים אלה יהוו תשתית חברתית בריאה צעירה ודינמית שתקלוט מתיישבים מבחוץ ותהווה עתודה למנהיגות מקומית בעתיד". מנהיג תנועת ד"ש, סגן ראש הממשלה יגאל ידין (שהיה אחראי לתחום שיקום השכונות), תמך בגישה שיש להפנות חלק מגרעיני הנח"ל לעיירות הפיתוח ושלח מכתב בעניין זה לשר הביטחון עזר ויצמן אליו צירף את נאומו של בן-נון^[2].

החל משנת 1979 הוקמו מספר קיבוצים עירוניים על ידי קבוצות קטנות (עד 20 חברים) של יוצאי קיבוצים שהחליטו לפעול בחברה הישראלית העירונית כשותפים שווים ולא כמשפיעים מבחוץ. הקיבוץ הראשון שהוקם היה קיבוץ ראשית בירושלים בשנת 1979 ואחריו הוקמו תמוז בבית שמש ומגוון בשדרות^[3]. באמצע שנות ה-90 התפצל 'קיבוץ ראשית' וקבוצה מתוכו הקימה את בית ישראל (משותף לדתיים וחילונים) גם כן בירושלים^[4]. קיבוצים אלה לא הוקמו על ידי תנועה קיבוצית אך הצטרפו אל התנועות כקיבוצים חברים או נלווים.

נכון ל-2020 פועלים בישראל כמה קיבוצים עירוניים: ראשית ובית ישראל בירושלים, מגוון בשדרות^[5], קבוצת מפרש בחיפה^[6], תמוז בבית שמש, והקיבוץ העירוני של קבוצות הבחירה-המחנות העולים משעול בנוף הגליל שהוא למעשה קיבוץ המאגד בתוכו מספר קבוצות שיתופיות בעלות "משק חינוכי" משותף, ומהווה את הקיבוץ העירוני הגדול ביותר^[7]. כמו כן ישנן קבוצות נוספות של תנועות בוגרים (של תנועות הנוער) תנועות שחיות בצורה שיתופית בערים שונות ומתכוונות להקים קיבוצים עירוניים נוספים.

בסוף שנת 2005, הוקם בעכו קיבוץ עירוני על ידי גרעינים של בוגרי הנוער העובד והלומד (חברי דרור ישראל). הקיבוץ הוא "קיבוץ מחנכים" וחבריו פעילים בקהילה בתחום החינוך באזור הגליל המערבי^[8].

בשנת 2012, צמחה מתוך שותפות בין תנועות, ארגונים ורשתות של קהילות וקבוצות משימתיות בכל רחבי הארץ מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל. קבוצות הקיבוצים העירוניים החברות במועצה הן מזרמים שונים בחברה הישראלית (גרעיני בני מקום דרוזים, יוצאי אתיופיה וקווקז, תנועות מחנכים שיתופיות, גרעינים תורניים וקהילות חילוניות). מטרת המועצה היא לחזק את המרקם החברתי במדינת ישראל על ידי חיזוקם ופיתוחם של קיבוצים עירוניים אלה.

• אודי מנור, הערך "קיבוץ עירוני" בתוך אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, תל אביב 1998
• אלי אברהמי ואודי מנור, קהילות ייעודיות שיתופיות בעיר ובכפר, אופקים בגאוגרפיה גיליון 66 (2006), עמ' 94-79
• יגאל צחור וצביקה וייסברוד, שיח חולמים, הוצאת כרמל 2015.
• יובל דרור (עורך), הקבוצות השיתופיות בישראל, הוצאת יד טבנקין 2008.
• אלישיב רייכנר, דווקא שם - סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית, הוצאת ידיעות ספרים, 2013

• הערך קיבוץ עירוני, מתוך לקסיקון הקיבוץ
• סרט על הקיבוצים העירוניים של תנועת דרור ישראל, המחנות העולים ועוד, ניצן הורוביץ, ערוץ 10
• אתר מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל
• תיעוד השתלשלות הרעיון בין יגאל בן נון ליגאל ידין
• גיא נרדי, ‏המגורים בקהילות משותפות הפכו לטרנד חברתי ונדל"ני, באתר גלובס, 25 בפברואר 2018
• רועי ברק, ‏90 איש בבניין בן ארבע קומות בעכו: הקיבוץ העירוני הוא הגרסה הישראלית ל-co-living, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2018
• קיבוצי המחנכים של תנועת דרור ישראל
• מיכה רחמן, הקיבוצים העירוניים: אליטה חדשה ועיוורת, באתר "העוקץ", 8 באפריל 2020
• דרור ישראל והקיבוץ העירוני - כל מה שצריך לדעת, דרור ישראל