אותו ספר ליטאי, מימין גרסה מחתרתית אסורה בליטאית באותיות לטיניות ומשמאל גרסה ממשלתית תקנית בכתב רוסי
רוסיפיקציה, ובעברית מיושנת ריסוּס[1] (ברוסית: Русификация) היא צורה של הטמעה תרבותית, בה קהילה מקבלת על עצמה את השפה והתרבות הרוסית וכמו כן גם את השימוש באלפבית הקירילי, או שסממנים אלה נכפים עליה על-ידי המשטר הרוסי. הן האימפריה הרוסית והן ברית המועצות שקמה לאחריה – ביצעו רוסיפיקציה בטריטוריות ובקהילות אותן כבשו (ראו: מדינות ברית המועצות לשעבר) ובעמים שונים שהוסבו והוטעמו כסובייטים לחיק השלטון הרוסי – בעל כורחם, בקהילות שהיוו מיעוט אתני בקרבן, או עליהן הייתה למעצמה הרוסית השפעה קרובה. הרוסיפיקציה בוצעה בדרך כלל בשתי זרועות - פוליטית ותרבותית. במישור הפוליטי נכנסו פקידי שלטון רוסים במקום ההנהגה המקומית וצורות שלטון מקומיות הוחלפו בצורת השלטון הרוסית (כפיפות לצאר בתקופת האימפריה הרוסית או הנהגה על ידי המפלגה הקומוניסטית בתקופת ברית המועצות). במישור התרבותי נאסרה הוראת שפה לאומית, ובמקומה הוכנסה הרוסית כשפה רשמית ונאכפה הסדרה וצנזורה על יצירה מקומית, על מנת שלא תגלה סממנים לאומיים שאינם רוסים. בנוסף, עודד השלטון המקומי התיישבות של רוסים אתניים בקרב קהילות ועל פני כל השטח שנשלט על ידי מוסקבה. באימפריה הרוסית נכפתה על הנוצרים גם זרם הדת הנוצרית-פראבוסלאבית. גם במשטר ולדימיר פוטין נשמעות טענות נגד רוסיפיקציה ברפובליקות אסלאמיות ובקרב מיעוטים אתניים, שנמנעת מהם לימוד שפה מקומית.[2]. לפי הצד האוקראיני, אחת ממטרות סיפוח חצי האי קרים, והמלחמה בדונבאס ב-2014, וכן פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022, היא רוסיפיקציה של אוקראינה.
השפעות הרוסיפיקציה
מבחינת השלטון היה לרוסיפיקציה יתרון בחיזוק השליטה הריכוזית של האימפריה. הן באופן סמלי כשלטון החודר לכל רובדי הקיום והן באופן מעשי, כאשר קל יותר לשלוט ולפקח כאשר האוכלוסייה הומוגנית לפחות מבחינת השפה. הרעיון שמפינלנד ועד קוריאה, מעמי סיביר ועד עמי הקווקז כל האוכלוסייה מדברת בשפה אחת ואוחזת באותה מערכת שלטון, תרבות וערכים היה עקרון מוביל של השליטה במרחב כה גדול בשטחו וכה מגוון באוכלוסייתו.
מבחינת שכבות האוכלוסייה שאימצו אותה, היה לרוסיפיקציה יתרון בניעות חברתית, כדרך שהקלה על כניסה ללימודים אקדמאיים, למקצועות מכניסים ולשורות ההנהגה הפוליטית ברמה הארצית.[3]
מבחינת ההנהגה המקומית והמסורתית של הקהילה ומבחינת השאיפה הלאומית לשימור השפה והתרבות - היוותה הרוסיפיקציה איום משמעותי. יצירה במסגרת השפה והתרבות הלאומית התבצעה פעמים רבות במחתרת והיוותה התרסה נגד השלטון המרכזי.
לקריאה נוספת
- על הרוסיפיקציה והיהודים: איליה לוריא (עורך), תולדות יהודי רוסיה מחלוקות פולין ועד נפילת הקיסרות הרוסית, 1772-1917, מרכז זלמן שזר תשע"ב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ למשל: נחום סוקולוב, אליזה אורז'שקובה; יחזקאל קאופמן, גולה ונכר, דביר, 1961, עמ' 102; שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם, כרך ט', דביר, 1964, עמ' 216
- ^ Julia Chapman, Russian minorities fear for languages amid new restrictions, 17 בדצמבר 2017
- ^ כך למשל סבר יל"ג שהטיף לרוסיפיקציה של יהודי רוסיה: ר' י.ל גורדון, ללמוד את שפת המולדת
