המצווה העיקרית בחנוכה היא הדלקת הנרות, המתבצעת בדרך כלל סמוך לשקיעת החמה. הדלקת הנרות היא מלאכה האסורה בשבת (מלאכת מבעיר), ולכן קיום המצווה בכניסת השבת וביציאתה יוצר התנגשות מסוימת עם דיני השבת. בשל כך, יש להקדים את הדלקת נרות החנוכה בערב שבת יותר מאשר בשאר הימים, כדי שהיא תתבצע קודם כניסת שבת, ובצאת השבת יש לדחות את הדלקת הנרות עד לאחר צאת השבת.
מאחר שימי החנוכה הם תמיד שמונה, בכל שנה יש לפחות שבת חנוכה אחת. לעיתים, כאשר היום הראשון של חנוכה חל בשבת, גם היום האחרון של חנוכה ('זאת חנוכה') יחול בשבת ובשנה כזו ישנן שתי שבתות חנוכה. מצב זה מתרחש בכ-18.5% מהשנים (שנים מסוג זשג וזשה). ברוב השנים שבת חנוכה היא שבת פרשת מקץ, אך ב-10% מהשנים שבת חנוכה היא פרשת וישב, ובפרשת מקץ קוראים את הפטרת מקץ. כאשר ישנן שתי שבתות חנוכה, אלה תמיד שבתות וישב ומקץ[1].
דיני הדלקת נרות חנוכה בערב שבת שונים משאר ימי החנוכה:
זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בערב שבת קודם השקיעה לפני כניסת השבת, ולא כבשאר הימים שמדליקים בזמן השקיעה או בזמן צאת הכוכבים.
יש מהאחרונים שכתבו שלכתחילה יש להקדים ולהתפלל מנחה בערב שבת, קודם שמדליקים נרות חנוכה, על מנת שלא יהיה תרתי דסתרי[2].
על אף שבשאר הימי חנוכה די בכך שהנר דולק חצי שעה, אך בהדלקת הנר בערב שבת צריך לדלוק זמן ארוך יותר, מאחר שהחצי שעה נחשבת רק מהזמן שאחרי צאת הכוכבים.
הראשונים נחלקו איזה מהנרות יש להדליק קודם. יש שכתבו להדליק קודם את נרות השבת ולאחריהם את נרות חנוכה מדין תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם[3]. ויש שכתבו להדליק קודם את נרות החנוכה, ורק לאחר מכן נרות שבת, מפני שלדעתם מיד בהדלקת נרות שבת מקבלים שבת[4] וכן פסק בשולחן ערוך[5].
כבתה אין זקוק לה - יש שכתבו שאף שההלכה היא שאם הנרות כבו לאחר ההדלקה, אין צריך להדליקם שנית, אך בערב שבת, אם כבו קודם שנכנסה שבת, חייב להדליקם. אך לדעת הרמ"א אף בזה הדין, כבשאר הימים ואין זקוק להדליק שנית.
מוצאי שבת חנוכה
במוצאי שבת חנוכה נחלקו האם יש להבדיל קודם ולאחר מכן להדליק או להדליק קודם ההבדלה.
במוצאי שבת נוהגים להזדרז ולהתפלל מעריב על מנת להדליק את נרות חנוכה בהקדם האפשרי. הנוהגים כשיטת רבנו תם כל השנה, יש שכתבו שאם נוהגים כן רק בדרך חומרא, בשבת חנוכה לא יחמירו וידליקו מיד בצאת הכוכבים כדעת הגאונים. אך הנוהגים כדעת רבנו תם מעיקר הדין ימתינו עד צאת הכוכבים כדעת ר"ת, 72 דקות (או 90 דקות) לאחר השקיעה. ויש סוברים שאף אלו שחוששים לשיטת רבינו תם בתורת חומרא יעשו כן גם בשבת זו, מכיוון שאיסור הדלקה בשבת הוא מדאורייתא והדלקת נרות חנוכה אינה אלא מצווה דרבנן.
נר שבת ונר חנוכה
בתלמוד, הסתפק רבא באדם שאין לו כסף על מנת לקנות נרות לשבת ולחנוכה, איזה מהם יעדיף. למסקנת הסוגיה נפסק כי נר חנוכה עדיף משום פרסום הנס. לדעת המאירי ועוד ראשונים נר שבת קודם גם כשאין לו פת, אך לדעת הרשב"א והר"ן נר חנוכה קודם רק בתנאי שיש לו פת לקדש עליה.
מנהגים נוספים
בתלמוד הבבלי ישנה מחלוקת האם בשבת זו מוסיפים את תפילת על הנסים, המתווספת לכל תפלות חנוכה, גם בתפילת מוסף של שבת, או שכיוון שתפילת מוסף מיוחדת לשבת ואינה נאמרת משום חנוכה, אין מוסיפים בה על הנסים[6]. להלכה, נפסק שמוסיפים על הנסים גם בתפלת מוסף[7].
הבן איש חי כתב להרבות בסעודת שבת של חנוכה במאכלים יותר משאר שבתות על מנת לפרסם את הנס[8].
שבת חנוכה נחשבת לאחת השבתות החגיגיות והחשובות במהלך השנה. בשל כך, נכתבו פיוטים שונים נתחברו לשבת חנוכה. בגניזת קהיר נתגלו פיוטים רבים לשבת חנוכה, שלא שרדו במנהגים הממוסדים השונים, ביניהם קדושתאות, קרובות ויוצרות. גם במנהגים האירופיים נהגו לומר פיוטים רבים בשבת זו, אך בשנות האלפיים, קהילות מעטות בלבד עודן אומרות אותם. במחזור חזונים כמנהג המערביים שהתגוררו בסיציליה, שקרוב כנראה לנוסח צפון אפריקה הקדום,[10] נמצאים פיוטים אחרים לנשמת ויוצר לשבת חנוכה, ובהם בין השאר שני פיוטים של רבי משה אבן עזרא.[11] מנהג זה לא נהוג היום באף קהילה.
שני זיתים נכרתים - פיוט של ר' שלמה אבן גבירול שנתקן לברכת יוצר המאורות לפני החתימה. את הפיוט נהגו להוסיף בשבת חנוכה (אם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת הראשונה) בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי, ובק"ק פוזנא אמרוהו גם בשבת שנייה של חנוכה ובשבת בהעלותך. הפיוט עוסק במנורת הזהב ובעיקר במנורה שבחזון זכריה הנביא (זכריה, ד'), המופיעה בהפטרה לשבת חנוכה, ובתפילה לחזרת הכהונה והמלכות שמכונות "שני זיתים" על פי הפירוש לשני הזיתים שבצידי המנורה המוזכרים באותה הפטרה[12].
אשר יצר אור - פיוט של רבי אפרים מרגנסבורג במבנה הפיוט שני זיתים, הפיוט נתקבל במנהג אשכנז המזרחי לשבת שנייה של חנוכה וכן לשבת בהעלותך[13].
בנוסף לפיוטים אלה, שנועדו להשתלב במהלך התפילה, ישנם גם זמירות מיוחדות לשבת חנוכה. בין הידועים שבהם הם:
בשנה שחל ראש חודש טבת בשבת מוצאים שלושה ספרי תורה: בראשון קוראים את פרשת השבוע כבכל שבת, השני הוא לקריאת ראש חודש כנהוג בכל ראש חודש. והשלישי הוא לקריאת קורבנות הנשיאים כבשאר ימי חנוכה[14]. ישנם מנהגים שונים לגבי הקדיש שאומרים לאחר הקריאה.
