שוט (קולנוע)

המונח "לונג שוט" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לונג שוט (פירושונים).

שוט או מִצְלָם (באנגלית: Shot) הוא חלק רציף של סרט קולנוע, המורכב מסדרה של פריימים. שוט מצולם בדרך כלל במצלמה אחת. פריים, שוט, סצנה ורצף הם ארבע רמות, בסדר עולה, של יחידות בסיסיות של סרט קולנוע.^[1]

למרחק של המצלמה מן העצם המצולם השפעה רבה על הסיפור שמספר השוט. שלושת סוגי היסוד של שוטים הם צילום קרוב, צילום בינוני וצילום רחוק. בתוך אלה יש סוגי משנה.

חיתוך וחיבור של שוטים קרוי עריכה, והיא מרכיב מרכזי ביצירתו של סרט קולנוע.

לאורכם של השוטים המרכיבים סרט השפעה ניכרת על אופיו. שוטים ממושכים יוצרים סצנה רגועה יותר, ואילו שוטים קצרים מעידים על דחיפות וקצב מהיר של אירועים. האורך הממוצע של השוטים (ASL – Average Shot Length) בסרט מסוים הוא מאפיין טכני של סרט זה.

קלוז-אפ (Close-Up) או תקריב: שוט הממוסגר בצורה צפופה וקרובה לנושא הצילום (אדם או אובייקט). צילום זה משמש בדרך כלל להבעת רגשות (אדם), או להצגת פרטים (אובייקט). כאשר מצלמים אדם השוט כולל רק את ראשו של האדם (לפעמים רק חלק מראשו ולפעמים גם את הצוואר). כאשר מצלמים אובייקט השוט כולל את האובייקט כולו או רק את החלק שהיה חשוב לבמאי להראות.

מדיום קלוז-אפ (Medium Close Up) או תקריב ביניים: וריאציה של שוט קלוז-אפ. במדיום קלוז אפ הצילום של האדם כולל את הראש, הכתפיים והחזה זה שוט אמצע בין קלוז-אפ למדיום שוט. צילום מסוג זה נהוג בראיונות (עיתונאים-חדשותיים, דוקומנטריים, תוכניות אירוח).

אקסטרים קלוז-אפ (Extreme Close Up) או תקריב מרבי: שוט ממוסגר בצורה צפופה מאוד וקרובה לנושא באופן משמעותי. משתמשים בשוט מסוג זה לעיתים רחוקות בדרך כלל כדי להדגיש פעולה (לקיחת סמים, התנעת מכונית, הדלקת אור), להראות פרטים קטנים מאוד (לדוגמה צילום דרך מיקרוסקופ) או להראות תגובות ורגשות עזים (פחד גדול, הפתעה).

פול שוט (full shot): צילום של אדם, בעל חיים או דומם שלם והתמקדות בו. (לדוגמה צילום של קובייה כשהיא מוטלת)

• 
  "מדיום קלוז אפ" של אלברט איינשטיין
• 
  "מדיום קלוז אפ" של הבמאי מרטין סקורסזה
• 
  "אקסטרים קלוז אפ" של פרח

מדיום שוט (medium shot) או מִצְלָם חצי: שוט שבו האדם מצולם מגובה המותניים ומעלה. המטרה בצילום הוא לאפשר לראות את תנועות הידיים של הדמות. פריים זה משמש הרבה פעמים ל"טו שוט" (TWO SHOT) שבו שני אנשים עומדים זה לצד זה.

שוט אמריקאי (american shot) או מִצְלָם מערבון: שוט שבו האדם מצולם מעט מעל גובה הברכיים ומעלה. מקורו של צילום זה ושמו הוא מעולם הקולנוע, בתקופה שבה סרטים מז'אנר המערבונים היו פופולריים מאוד – זהו הצילום הקרוב ביותר, המאפשר להראות באותו פריים גם את פניה של הדמות, וגם את שני האקדחים, הצמודים לשתי ירכיה.

מדיום לונג שוט (medium long shot) או מִצְלָם שלושה רבעים: שוט שבו האדם מצולם מגובה הברכיים ומעלה. צילום זה מאפשר צילום יחסית קרוב של הרבה אנשים.

• 
  "מדיום שוט" של ילד בג'קרטה, אינדונזיה
• 
  "מדיום לונג שוט" של קבוצת אסטרונאוטים

לונג שוט או מִצְלָם שלם: צילום של כל גופו של האדם, מכפות הרגלים עד לראש. פריים זה מאפשר לראות את האדם כולו מבצע פעולה (רץ, רוקד וכו') ובנוסף להראות את הסביבה שבו הפעולה מתבצעת. לעיתים לונג שוט הוא צילום מרחוק המציג את השחקנים בסביבתם או צילום כללי של מקום ממרחק לדוגמה רחוב או אצטדיון מלא באנשים כשהדמות היא המרכז.

ערך מורחב – שוט מכונן

שוט מכונן (establishing shot) או גם מִצְלָם מיקום: שוט שאמור למקם את הסצנה במרחב. הצילום (בדרך כלל צילום מרחוק) אמר להציג את מקום ההתרחשות, להעביר את האווירה ולהציג פרטים נוספים כגון: מזג האוויר, השעה ביום ולפעמים את הדמיות החשובות. דוגמה לאסטבלישין שוט במערבון הוא צילום של עיירה באקסטרים לונג שוט של עיירה קטנה באמצע המדבר, סופת חול משתוללת, השמש קופחת. צילום זה מציג את כל הפרטים החשובים: מקום ההתרחשות (העיירה), מזג האוויר והשעה ביום והאווירה הכללית של הסצנה (או הסרט כולו). אסטבלישינג שוט הוא לא הגדרה ספציפית של גודל המסגרת, אבל בדרך כלל הוא מצולם ממרחק.

אקסטרים לונג שוט (extreme long shot) או מִצְלָם ענק: צילום ממרחק גדול מאוד, לדוגמה: צילום קו הרקיע של עיר או צילום נוף.

• 
  "פול שוט" של באז אולדרין על הירח
• 
  "אקסטרים לונג שוט" של קו הרקיע של סן דייגו
• 
  "לונג שוט" של אנשים וסביבה

שוט ארוך ללא עריכה העומד בפני עצמו.

Two Shot (בעברית: ”שֹוט טַנְדּוּ”^[2]) הוא שוט שבו הפריים מכיל שתי דמויות בלבד כסובייקטים. הדמויות לא חייבות להיות סמוכות זו לזו בפריים, והן אינן חייבות להיות באותו המרחק מהמצלמה.

Group Shot הוא שוט שבו הפריים מכיל מספר רב של דמויות כסובייקטים.

point of view shot (p.o.v)

שוט המצולם כאשר המצלמה מוצבת בקירוב (פחות או יותר) במקום בו נמצאות העיניים של השחקן וכך הצופה מקבל תחושה כי הוא רואה דרך עיניו של הדמות.

over the shoulder

שוט שבו המצלמה ממוקמת בכתפו של השחקן, כאשר ראשו וכתפו של השחקן מופיעים בפריים ומשמשים כמעיין מסגרת עבורו. מקובל להשתמש בשוט זה במהלך דו-שיח בין אנשים מכיוון שזהו מיקום נוח במיוחד מבחינת הקול של השחקנים.

Reverse Shot

שוט המראה תגובה של אדם לדמות שפעלה בשוט הקודם.

master shot

השוט החשוב ביותר שעליו מתבססת הסצנה. שוט זה חוזר מספר פעמים בסצנה ובדרך כלל הוא בלונג שוט או אקסטרים לונג שוט.

בעוד שסרט קולנוע ממוצע כיום מורכב משוטים רבים, שמספרם יכול בקלות להגיע לאלפים, ישנם כמה סרטים שיוצריהם בחרו לצלמם בשוטים ארוכים במיוחד, על אף הקושי הרב הכרוך בכך, שכן שגיאה קלה עלולה לדרוש לצלם את השוט מחדש מתחילתו. דוגמאות ידועות לכך הם סרטו של אלפרד היצ'קוק "החבל" (1948), שצולם במספר מינימלי של שוטים – כעשרה (מספר קטן יותר לא התאפשר טכנית באותה עת), סרטו של פרנסיס פורד קופולה "הסנדק" (1972), סרטו של אורסון ולס "מגע של רשע" (1958) הכולל שוט פתיחה ארוך במיוחד, סרטו של סטנלי קובריק "2001: אודיסיאה בחלל" (1968) וסרטו של אנדריי טרקובסקי "סולאריס". דוגמה לסרט שצולם כולו בשוט אחד הוא "תיבה רוסית" בן 96 הדקות, שיצא לאקרנים ב-2002.

• פריים (צילום)
• קומפוזיציה
• החבל

• לואיס ג'אנטי, להבין סרטים, האוניברסיטה הפתוחה, 2000, עמ' 17–19

מדיה וקבצים בנושא שוט בוויקישיתוף