ב-1906 העלה צבא הודו הבריטית דרישה לתכנונו של תותח הרים שיחליף את תותחי 10 הליטראות המיושנים בהם השתמש הצבא. הדרישה הייתה לתותח היורה פגז כבד יחסית, ובעל מנגנון לספיגת רתע, שכן התותחים בהם השתמש צבא הודו הבריטית עד אז היו חסרים מנגנון מסוג זה, והיה צורך לכוונם מחדש לאחר כל ירייה. אילוצים כלכליים עיכבו את פיתוח התותח החדש עד 1915.
התותח החדש נכנס לשירות ב-1915. הוא תוכנן להיות מורכב משמונה חלקים שיינשאו על ידי פרדות, וניתן יהיה להעבירם באזורים הרריים, בעלי עבירות קשה. החלק הכבד ביותר היה הסדן שמשקלו היה 112 קילוגרם. צוות מיומן היה מסוגל להרכיב את התותח ולהציבו בעמדה מוכנה בתוך שתי דקות. עם זאת, המרכב של התותח היה מתכוונן, וניתן היה להציבו כמעט בכל עמדה, אפילו אלו שנראו בהתחלה בעלי מתלול תלול מכדי להציב בהם תותחים.
התותח היה בעל מרכב מתפצל (split trail) שאיפשר ירי בזוויות מאוד גבוהות, והיה שימושי מאוד לייעוד התותח כתותח הרים. היה לו גם מגן ריבועי גדול שהגן על הצוות מירי נק"ל, אך לעיתים רבות התנייע התותח ללא המגן, על מנת לחסוך במשקל. בדגמים הראשונים צויד התותח בשני גלגלי עץ, ולאחר מכן צויד בשני צמיגים פנאומטיים, כך שניתן היה לגרור אותו באמצעות משאית, או אף כלי רכב קל יותר כג'יפ.
מלחמת העולם הראשונה
סוללת תותחנים הודית עושה שימוש בתותח הוביצר 3.7 אינץ' במהלך הקרבות בירושלים, דצמבר 1917
התותח נכנס לשימוש משמעותי בצבא הודו הבריטית ב-1916, והשתמשו בו במסגרת המערכה במסופוטמיה, והמערכה במזרח אפריקה. לאחר המלחמה נותר התותח ביחידות ארטילריה הרריות של צבא הודו הבריטית וצבא בריטניה, ונעשה בו שימוש רב בגבולה הצפון מערבי של הודו בתקופה שבין המלחמות.
המרד הערבי
תותח הררי "3.7 במהלך הדגמת ירי בארץ ישראל, 1939
במהלך המרד הערבי הגדול בארץ ישראל (1939-1936) נשלחו לארץ ישראל תותחים מסוג זה, שהיו שייכים לארטילריית הסוסים המלכותית (Royal Horse Artillery). התותחים שימשו ללחימה נגד קבוצות המורדים בשומרון ובגליל העליון, וכן להרתעת כפריים מפני סיוע למרד, באמצעות ביצוע הדגמות ירי בפני התושבים.[1] בשנת 1939 פרסה בארץ ישראל סוללה שהייתה מצוידת ב"דרגון", גורר תותחים זחלי משוריין.[2]
לאחר המלחמה נמשך השימוש בתותחים אלו, עד הכרזתם כבלתי שמישים על ידי הצבא הבריטי ב-1960 למרות שלא נעשה בהם שימוש קרבי על ידי צבא זה מ-1945. צבא צרפת קיבל אספקה של תותחים מסוג זה בשנת 1945. אחד מהם נתפס בווייטנאם על ידי הוייטמין, והוא מוצג כיום במוזיאון הצבא הווייטנאמי בהאנוי.
