AMX-13

AMX-13 (גרסת ה-75 מילימטר)
מידע כללי
סוג	טנק קל
מדינה מייצרת	צרפת
יצרן	Issy-les-Moulineaux Construction Workshops
שנת ייצור	1952
מערכה מרכזית	מבצע קדש, מלחמת ששת הימים
יחידות שיוצרו	7,700
מידע טכני
אורך	6.36 (תותח קדימה)
רוחב	2.51 מטר
גובה	2.3 מטרים
משקל	14 טון מוכן לקרב
מהירות	60 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	350 ק"מ
מנוע	בנזין 250 כ"ס
שריון	25 מילימטר מקסימלי
צוות	3
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 75 מ"מ ;
חימוש משני	שני מקלעים 7.62 מ"מ

AMX-13 הוא טנק קל תוצרת צרפת, שיוצר במספרים גדולים ויוצא למדינות רבות, החל משנות החמישים המוקדמות של המאה ה-20.

רקע

צרפת של אחרי מלחמת העולם השנייה ייצרה אבות טיפוס רבים של טנקים, כלי רכב משוריינים ומטוסים אך רובם לא הגיעו לכדי ייצור בקנה מידה גדול. מיעוטם של אבות טיפוס זכו לייצור המוני והצלחה בשוק הנשק העולמי. בתעשיית המטוסים הצרפתית היו אלה סדרת מטוסי המיראז', ולתעשיית הטנקים הצרפתית היה זה ה-AMX-13 וה-AMX-30.

ה-AMX-13 הוא הטנק הראשון שתוכנן ויוצר במלואו בצרפת אחרי המלחמה. הוא תוצאה של דרישת הצבא הצרפתי לטנק קל ויביל אוויר, שיכול לשמש גם כמשחית טנקים. בשנת 1952, לאחר חמש שנות פיתוח החל הייצור. ה-AMX-13 היווה חיבור בין המסורת הצרפתית של תכנון טנקים קלים, למסורת חדשה של טנקים בינוניים ומצוידים בטכנולוגיות ייחודיות.

שמו של הטנק מגיע מראשי התיבות בצרפתית למפעל שייצר את הטנק, Atelier de Construction d'Issy-les-Moulineaux, "הסדנה לפיתוח כלי רכב משוריינים של הצבא הצרפתי בפרבר איסי לה מולינו"‏ בפריז. המספר 13 מציין את משקל הטנק בטונות.

הטנק ומאפייניו

מגרעותיו של הטנק נבעו מעצם היותו טנק קל - השריון שבו דק וחדיר יחסית לנשק נ"ט, הטנק מתלקח בקלות במקרה של פגיעה בו, בשל מנוע הבנזין המותקן בו. התותח בגרסאות המוקדמות בקוטר של 75 מ"מ היה בעל כושר חדירה נמוך. יתרונותיו של הטנק - קלות התפעול, זול יחסית, יכולתו לפעול במקומות שטנקים כבדים התקשו בהם ומהירותו הגבוהה יחסית של 60 קמ"ש על דרך סלולה.

ייחודיותו של הטנק הייתה בצריח. בניגוד לטנק רגיל, שבו קנה התותח מורם ומונמך, ב-AMX מורם ומונמך החלק העליון של הצריח באופן שמאפשר צללית נמוכה יחסית ומקל על הפעלת הטנק מעמדות מוסתרות. חידוש נוסף היה תותח 75 מילימטר מדויק, שמצויד במערכת טעינה אוטומטית. התותח מוזן משתי מחסניות עגולות לשישה פגזים. לאחר ירי 12 הפגזים הראשונים יש להטעין את המחסניות מחדש באופן ידני. מערכת הטעינה הפחיתה קצת מהאמינות, אך הורידה את מספר אנשי הצוות לשלושה. דבר זה נתפס על ידי מדינות מועטות כח אדם כיתרון משמעותי, שכן הוא מאפשר להן לאייש יותר טנקים. חידוש זה הופיע מאוחר יותר גם בטנק הלקלרק ובמספר טנקים רוסיים.

שיפורים וגרסאות

יותר מ-3,000 טנקי AMX-13 יוצרו בצרפת, ועוד מספר לא מבוטל באוסטריה, תחת השם SK 105 ובארגנטינה. הטנקים נהנו ממכירות ברחבי העולם ובעיקר במדינות מועטות משאבים. כתוצאה מהצרכים השונים של המדינות, נוצרו שיפורים רבים בטנקים לאורך השנים. רוב המדינות הזדקקו למענה לאיום מצד טנקים תוצרת ברית המועצות. לכן השיפורים העיקריים היו קשורים בהחלפת תותח 75 המילימטר בחימוש כבד יותר, או בהוספת חימוש משני מתוחכם יותר. בתחום החלפת התותח נעשו בעיקר הסבות לתותחי 90 מילימטר ו-105 מילימטר. אלה איפשרו יכולת השמדה סבירה מול טנקי ה-T-54/55, שהיו בדרך כלל היריבים העיקריים של ה-AMX-13. בתחום החימוש המדויק הייתה אפשרות להתקין מערכת שיגור של טילי נ"ט. אלה היו באופן קלאסי טילים צרפתיים דוגמת ה-SS-11 וה-HOT. בנוסף הציעו חברות רבות, חבילות שיפור עם בקרת אש משופרת, אמצעי ראיית לילה, מנועי דיזל חזקים ועוד.

החברות הישראליות "אלביט" ו״נימדה" גם הציעו שדרוגים של הטנק, שנמכרו למדינות בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק, כולל החלפת מנוע הבנזין במנוע דיזל של ״ג׳נרל מוטורס" V6-53T, הכנסת מערכת בקרת ירי מדגם ”לאנסלוט" של אלביט, ותותח חדש, מהיר ירי של התעשייה הצבאית, בקוטר 60 מילימטר^[1].

בנוסף לשיפורים שנועדו לאפשר תפקוד טוב יותר כטנק קל או משחית טנקים, נבנו גרסאות רק"ם רבות על בסיס ה-AMX-13. להלן הגרסאות העיקריות:

מערכת שיגור רב קנית לרקטות 160 מ"מ - על תובות טנקי AMX-13 של ונצואלה. המערכת נבנתה בישראל.
טנק גישור על תובת AMX-13.
טנק חילוץ על תובת AMX-13.
AMX VCI- נגמ"ש לעשרה לוחמים על בסיס AMX-13. שירת במדינות רבות מסביב לעולם.

בגרסאות שונות אלה הופעל הטנק (בגרסתו האוסטרית ובגרסתו הצרפתית) על ידי צבאות רבים והשתתף ובלחימה בעימותים במדינות שונות. הטנק שירת בישראל, בארגנטינה, ברפובליקה הדומיניקנית, באקוודור, באינדונזיה, בחוף השנהב, בפרו, בסינגפור, במרוקו, בתוניסיה, בבוליביה מצרים, לבנון ועוד.

שירות בישראל

ישראל התלבטה אם לרכוש את הטנק שכונה בישראל באותה העת אמכ"ס 13, מאחר שלא התאים לשמש כטנק מערכה עיקרי. בתחילת שנת 1955 הועברו לישראל מספר טנקים לניסויים והתגלו בהם תקלות חמורות שנבעו מאי התאמה לאקלים בארץ, לחום ולאבק. בתמיכת הרמטכ"ל משה דיין, שהעדיף את ניידותו וחדשניותו על פני עובי השריון, הוחלט לרכוש כמות מעטה מהם. הוסכם עם צרפת על שיפור מערכות שונות לשיפור התאמתו לצורכי צה"ל. בשנים 1956-1955 נרכשו 60 טנקים עם תותח 75 מ"מ שחלקם עבר התאמה. בגלל קשיי אחזקה התדרדר מצבם הטכני ובמאי 1956 נותרו 24 טנקים כשירים בלבד. באוגוסט 1956, בעקבות עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית נרכשו 120 טנקים נוספים גם הם עם תותח 75 מ"מ. משלוח הטנקים נפרק בחשאי בנמל הקישון ואלה הועברו לגדודי הקו הראשון לקראת מלחמת סיני שבה השתתפו שלושה גדודי AMX-13 מלאים. אחד הגדודים, שהשתייך לחטיבה 27, הוביל את התקדמות החטיבה בציר הצפוני והגיע עד תעלת סואץ.

במלחמת ששת הימים לחמו הטנקים בכל החזיתות: השתתפו בכיבוש רצועת עזה, שכם ורמת הגולן. במלחמה נחשפה מגבלת החדירה של תותחי הטנק שלא הצליח לחדור את השריון של טנקי האויב החדישים מסוג T-54 ו- T-55. לאחר מלחמת ששת הימים הם נמכרו והועברו לארצות אחרות. בשנת 1969 הוצאו סופית משירות צה"ל. טנק AMX-13 אחד מוצב כיום בתערוכת הטנקים ביד לשריון בלטרון.