השיר יצא לראשונה עם "Unhappy Girl" כבי-סייד. הסינגל הגיע למקום ה-12 במצעד בילבורד הוט 100, והגיע לעשיריה הראשונה במצעדים של קאש בוקס.
כתיבה
הלחנת השיר החלה בתחילת 1967. לדברי מתופףהדלתות, ג'ון דנסמור,[2] הוא והגיטריסטרובי קריגר, שהיה אז שותפו לדירה, ביקרו את ג'ים מוריסון שנראה "מדוכא עמוקות".[2] למיטב זיכרונו של קריגר, הם טיילו מאוחר יותר לאורך קניון לורל באזור הוליווד הילס בלוס אנג'לס.[3] מוריסון חזר מההליכה "אופורי" עם המילים המוקדמות של "People Are Strange".[2] מסוקרן מהמילים, קריגר היה משוכנע שהשיר הולך להיות להיט כששמע את המנגינה הווקאלית:[2]
[מוריסון אמר] "כן, אני מרגיש ממש טוב עם זה. זה פשוט בא לי פתאום... כהרף עין - כשישבתי שם למעלה על הרכס והשקפתי על העיר". עיניו היו פרועות מהתרגשות. "שרבטתי את זה הכי מהר שיכולתי. זה הרגיש נהדר לכתוב שוב". הוא השפיל את מבטו אל הנייר המקומט שבידו ושר את הפזמון בקול הבלוז הרודף אותו.
— ג'ון דנסמור[2]
סקירה כללית
בביקורת עבור AllMusic, כתב המבקר טום מגניס כי השיר "משקף את המשיכה של הלהקה למוזיקה התיאטרלית של הקברט האירופי".[4] השיר עוסק בניכור ובלהיות אאוטסיידר, וייתכן שמוריסון התייחס לשיר לתרבות ההיפית, לאאוטסיידרים באופן כללי ולמשתמשים בסמים כמו LSD, או שניהם.[4] באופן דומה, הסופרת מליסה אורסולה דון גולדסמית' הרגישה כי "People Are Strange" משתמש ב"רעיון אקספרסיוניסטי של ניכור וריחוק", וכי המילים מבטאות בכוונה משהו חיובי כמוזר.[5] דנסמור מאמין שהשיר היה ביטוי ל"פגיעות" של מוריסון.
בילבורד תיאר את הסינגל כ"רוקר קל עם מילים משכנעות".[6]קאש בוקס כינה זאת "ביצועים מרסקים", ואמר כי "הגדרת אמצע המהירות... מוסיף בעיטה להומור השחור של התוכן הלירי" וכי "ההפקה והעבודה פנטסטיות".[7]