The X Factor (תוכנית טלוויזיה אמריקאית)

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הסתיים, צריך לשנות לזמן עבר.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

ערך זה עוסק בתוכנית הטלוויזיה "The X Factor" בגרסתה האמריקאית. אם התכוונתם לתוכנית הישראלית, ראו אקס פקטור ישראל.

ערך זה עוסק בתוכנית הטלוויזיה "The X Factor" בגרסתה האמריקאית. אם התכוונתם לתוכנית הבריטית, ראו The X Factor (תוכנית טלוויזיה בריטית).

אקס פקטור (ארצות הברית)
The X Factor

סוגה	תוכנית מציאות
יוצרים	סיימון קאוול
מנחים	עונה 1 - סטיב ג'ונס עונה 2 - מריו לופז וקלואי קרדשיאן עונה 3 - מריו לופז
זוכים	מלאני אמרו טייט סטיבנס אלכס וסיירה
פרסים	חוזה הקלטות
ארץ מקור	ארצות הברית ארצות הברית
שפות	אנגלית
מספר עונות	3
מספר פרקים	80
תוכנית מקור	אקס פקטור בריטניה
הפקה
מפיק	מייק הופרת'
מפיקים בפועל	ריצ'רד הולוויי אנדרו לינרס רוב וייד ססיל-פרוט קוטאז
חברת הפקה	פרימנטל
הפצה	פרימנטל
אתר צילומים	CBS Television City
מוזיקה	סיימון קאוול
אורך פרק	60-150 דקות
שידור
רשת שידור	FOX
רשת שידור בישראל	HOT 3
תקופת שידור מקורית	21 בספטמבר 2011 – 19 בדצמבר 2013
תקופת שידור בישראל	23 בספטמבר 2011 – 19 בדצמבר 2013
קישורים חיצוניים
www.thexfactorusa.com
דף התוכנית ב-IMDb

אקס פקטור (באנגלית: The X Factor) הייתה תוכנית ריאליטי - מציאות מוזיקלית אמריקאית, המבוססת על תוכנית המקור הבריטית בעלת אותו השם. יוצר התוכנית הוא המפיק סיימון קאוול, שגם שימש כשופט בכל העונות. הפקת התוכנית נעשתה בשיתוף פעולה בין חברות ההפקה פרימנטל מדיה (אנ') מקבוצת ברטלסמאן וסייקו מיוזיק. במסגרת התוכנית, ובדומה למקור, התקיימה תחרות שירה בין מוזיקאים שונים במטרה לגלות כישרון מוזיקה חדש. המתמודדים נבחנו באודישנים פתוחים ובהמשך התחרו ביניהם על קולות הקהל, שלבסוף הכריע מיהו הזוכה. התוכנית שודרה בערוץ פוקס מ-21 בספטמבר 2011 ועד 19 בדצמבר 2013 במשך שלוש עונות, בין החודשים ספטמבר לדצמבר. בישראל שודרה התוכנית בצמוד לשידור בארצות הברית בערוץ HOT 3, כאשר פרקי הגמר הועברו בשידור חי. שידור גמר העונה הראשונה היה השידור החי הראשון בישראל של תוכנית ריאליטי זרה^[1].

בתוכנית נכח פאנל שופטים שהורכב מארבעה אנשים המעורבים בתעשיית המוזיקה, ומטרתו הייתה להעריך את ביצועי המתמודדים. הפאנל המקורי כלל את סיימון קאוול, פאולה עבדול, שריל קול ואל.איי ריד. המנחה הוולשי סטיב ג'ונס והזמרת ניקול שרזינגר שימשו כמנחים המקוריים, אולם קול נאלצה לפרוש מהפאנל לאחר שני סבבי אודישנים בלבד ושרזינגר תפסה את מקומה. לקראת העונה השנייה הודיעו עבדול ושרזינגר על פרישתן מהתוכנית, וזמרות הפופ דמי לובאטו ובריטני ספירס הצטרפו אל הפאנל במקומן. גם המנחה הוולשי לא המשיך לעונה השנייה והוא הוחלף במריו לופז וקלואי קרדשיאן שביצעו הנחיה משותפת. לקראת העונה השלישית לא חזרה קרדשיאן להנחות את התוכנית ומריו לופז נותר כמנחה הבלעדי. גם בריטני ספירס והמפיק אל.איי ריד החליטו לעזוב את הפאנל, ואת שני כיסאות השופטים הנותרים תפסו קלי רולנד ופאולינה רוביו.

העונה הראשונה של התוכנית קיבלה את המדרוג -רייטינג הגבוה ביותר, בעוד המדרוג של העונות הבאות ירד בהדרגה בכל עונה. ב-7 בפברואר 2014 הודיעה רשת הטלוויזיה פוקס כי התוכנית לא תחודש לעונה רביעית, זאת בעקבות החלטתו של קאוול יום קודם לכן לחזור לשמש כשופט בגרסתה הבריטית של התוכנית^[2]. התוכנית קיבלה שלל מועמדויות ופרסים בטקסי פרסים המיועדים לקהל הילדים והנוער.

מפיק המוזיקה סיימון קאוול שימש בעברו כשופט בתוכנית המציאות הבריטית "פופ איידול". הריאליטי כלל שתי עונות כאשר העונה הראשונה נחלה הצלחה גדולה, אולם בגמר העונה השנייה לעומת זאת, אחוזי ההצבעה שהתקבלו היו נמוכים מספיק כדי לגרום לקאוול להחליט לפתח תוכנית חדשה שהזכויות עליה בלעדיות לו. במקביל הוא הצטרף לפאנל השופטים של ריאליטי הכישרונות המצליח "אמריקן איידול", שהתבססה על פורמט "פופ איידול" והייתה לתוכנית הפופולרית ביותר בארצות הברית בשעות הפריים-טיים במשך שמונה עונות רצופות.

הריאליטי "פופ איידול" ירד מהמסכים בשנת 2004, ובהמשך אותה השנה הודיעה רשת ITV, ששידרה את התוכנית, על עלייתה של תוכנית כישרונות חדשה בשם "אקס פקטור" הרשומה תחת שמו של קאוול. עם זאת, המפיק סיימון פיולר הגיש תביעה בבריטניה מיד לאחר ביטולה של התוכנית בטענה שהצלחת הריאליטי "אקס פקטור" היא הגורם לכך. נכון לשנת 2015 התוכנית עדיין משודרת בבריטניה וזוכה לנתוני רייטינג גבוהים. באפריל 2009 נודע כי קאוול מתכנן להביא את התוכנית לשידור בארצות הברית לאחר שהחוזה שלו עם "אמריקן איידול", שאסר עליו להשיק תוכנית מתחרה בארצות הברית, הגיע לסיומו^[3]. בספטמבר של אותה השנה ערוץ פוקס, המשדרת את "אמריקן איידול", הגיעה להסכם מוסדר עם קאוול שאישר את השקת התוכנית בערוץ בגרסתה האמריקאית.

ב-11 בינואר 2010 חברת התקשורת ניוז קורפ הודיעה דרך "פוקס ניוז" בארצות הברית ומגזין "הטיימס" בבריטניה כי קאוול יעזוב את "אמריקן איידול" בסיום העונה התשיעית במטרה להשיק את "אקס פקטור" בספטמבר 2011 בארצות הברית. קאוול הצהיר בהקשר זה שרצונו הוא לשמש גם כשופט וגם כמפיק פועל, ונוסף על כך חתם על חוזה לטווח ארוך עם סוני מיוזיק, שמחזיקה בחצי מהבעלות על סייקו מיוזיק, המאפשר לו להיות מעורב בהפקת התוכנית, כמו גם לעבוד עם האומן הזוכה^[4].

בנובמבר 2010 ערוץ פוקס התחיל בפרסום התוכנית כשהחל לשדר פרסומות קצרות המבשרות על עלייתה של התוכנית בסתיו 2011. במהלך האירוע בעל הרייטינג הגבוה ביותר בארצות הברית - הסופרבול השנתי - ששודר בפברואר 2011, פוקס חשפה את הלוגו הרשמי של התוכנית באחד הפרומואים. פרומו שני שהוצג במהלך המחצית בהשתתפותם של האומנים קייטי פרי, ג'סטין ביבר, בלאק אייד פיז, אשר, ליידי גאגא, הפוסיקאט דולס ומדונה עורר השערות רבות לגבי השאלה מי יצטרף לפאנל השופטים לצדו של קאוול. לקראת ההשקה של "אקס פקטור" בארצות הברית באופן רשמי פיולר תבע את קאוול בשנית, כשהפעם הוא טוען שלא ניתן לו הקרדיט כמפיק פועל, זאת למרות העובדה שלא נטל כל חלק בתוכניתו החדשה של קאוול. לאחר שנגמרה התביעה המשפטית בשנת 2011 קאוול היה רשאי לשדר את "אקס פקטור" בארצות הברית, אם כי ללא האפשרות למתן קרדיט לקאוול כיוצר או כמפיק פועל של התוכנית.

בכל עונה המתמודדים מחולקים לארבע קטגוריות, כאשר כל שופט מדריך קטגוריה אחת. השופטים אינם יודעים איזו קטגוריה הם מדריכים אלא רק לאחר שלב מחנה האימונים (בעונות הראשונה והשנייה) או לפני אתגר ארבעה הכיסאות (בעונה השלישית), והמתמודדים עצמם מגלים מי המדריך שלהם רק בשלב בתי השופטים עצמו או לפני אתגר ארבעה הכיסאות ביחד עם השופט המדריך. הקטגוריות בעונה הראשונה היו "בנים" (בגילאי 12–29), "בנות" (בגילאי 12–29), "30 ומעלה" (אומני סולו מעל גיל 30) ו"להקות" (כולל צמדים). הקטגוריות בעונות השנייה והשלישית נקבעו על פי גיל כאשר קטגוריית הבנים וקטגוריית הבנות התאחדו לכדי קטגוריית ה"נערים" בגילאי 12–17, קטגוריית "30 ומעלה" השתנתה לקטגוריה "25 ומעלה", כמו גם נוספה קטגוריה חדשה בשם "צעירים בוגרים" בגילאי 18–24. בכל העונות לפחות קבוצה אחת הורכבה מאומני סולו שלא עברו את מחנה האימונים, או במקרה של העונה השלישית אומני סולו שלא נכנסו לנבחרת 40 המתמודדים שתתחרה באתגר ארבעה הכיסאות. הקטגוריות מכל העונות מוצגות בטבלה הבאה (המתמודד והמדריך הזוכים בירוק, שמו של הזוכה מודגש).

האודישנים פתוחים לאומני סולו ולהקות מגיל 12 ומעלה וללא הגבלת גיל^[5]. ניתן להיכנס לתחרות באמצעות אודישן וידאו מצולם, אותו מעלים לאתר האינטרנט של התוכנית. בנוסף מפיקי התוכנית נוסעים למקומות נבחרים ברחבי ארצות הברית עם ואן אודישנים נייד על מנת לבחון את הזמרים שאין ביכולתם להגיע לארנה המרכזית בה מתקיימים האודישנים. סבב האודישנים הראשון מתקיים בפני מפיקי התוכנית, הן לאחר פניות אישיות והן במסגרת אודישנים פתוחים לציבור הרחב, ונערך חודשים לפני שידור התוכנית בטלוויזיה. האודישנים הפתוחים נערכים במקומות ציבורים ברחבי ארצות הברית ומושכים אליהם קהל רב. סבב האודישנים הראשון אינו משודר, אולם הקהל שמגיע למבחנים, כמו גם המכוניות מהן יוצאים השופטים, מצולמים כולם בסבב זה ולאחר מכן נכנסים בעריכה לפרקי האודישנים שמצולמים מאוחר יותר בהמשך השנה ונבחרים לשידור בטלוויזיה. כלומר, הגרסה המצולמת נותנת את הרושם המוטעה לפיו כל הקהל הרב מחכה להיבחן בפני השופטים כשבפועל הם נמצאים בסבב האודישנים הראשוני. אחרי המתנה שנמשכת שעות ארוכות ובמהלכן צוות התוכנית מצלם את הקהל מנופף וצועק, כל מתמודד נבחן במשך זמן קצר על ידי עובד הפקה. מתמודד שעובר את האודישן, או בשל כישרונו או כי ההפקה חושבת שביכולתו לבדר את הצופים בבית, מקבל כרטיס זהב המתיר לו להיבחן בשנית, הפעם בפני חבר בכיר יותר בהפקה. רק מתמודד שעובר בהצלחה את האודישן השני (ולאחר מכן אודישן שלישי על פי שיטה דומה) זוכה להיבחן בפני פאנל השופטים וקהל חי עם פלייבק ברקע. אם שלושה שופטים לכל הפחות מצביעים "כן" אזי המתמודד עובר אל השלב הבא, אחרת המתמודד נשלח הביתה. מתוך אלפי אודישנים ההפקה בוחרת לרוב את האודישנים הטובים ביותר, הגרועים ביותר והמוזרים ביותר ואלו משודרים בשבועות הראשונים של התוכנית בטלוויזיה.

שלב מחנה האימונים התקיים בשתי העונות הראשונות בלבד. לשלב זה עברו המתמודדים שצלחו את האודישנים בפני השופטים. בעונה הראשונה מחנה האימונים נמשך שלושה ימים כאשר בסוף כל יום התבצעה הדחה. ביום הראשון 162 מתמודדים הופיעו בפני השופטים בקבוצות של עשר ונבחנו כל אחד בתורו. אחרי שהמתמודדים הופיעו ולפני הכרזת התוצאות הם חולקו לשלוש קבוצות, מתוכן שתי קבוצות המשיכו הלאה וקבוצה אחת נשלחה הביתה. בסוף היום הראשון נשארו בתחרות 100 מתמודדים. ביום השני המתמודדים חולקו לזוגות או שלישיות כאשר לכל צמד או טריו נבחר שיר מבעוד מועד. הקבוצות קיבלו 5 שעות ללמוד את השירים כשלרשותם עומדים כוריאוגרף, מורה לפיתוח קול וסטייליסטים צמודים. אחרי כל ההופעות ולפני הכרזת התוצאות המתמודדים חולקו שוב לשלוש קבוצות, מתוכן שתי קבוצות המשיכו הלאה וקבוצה אחת נשלחה הביתה. בסוף היום השני התבקשו 64 המתמודדים הנותרים לבחור מתוך רשימה של 35 שירים שיר אחד שמייצג אותם באופן הטוב ביותר. השופטים לא העריכו את ביצועי המתמודדים בשלב זה, ובסוף היום השלישי מחצית מהמתמודדים נשלחו הביתה ומחציתם, 32 מתמודדים, עברו אל שלב בתי השופטים. בעונה השנייה עברו 120 מתמודדים אל שלב מחנה האימונים, שהיה בנוי משני שלבים שכללו את אותן המשימות של היומיים הראשונים במחנה האימונים בעונה הקודמת.

בשלושת העונות החליט צוות השופטים להעניק הזדמנות שנייה לאומני סולו שהודחו אך עדיין היו טובים בעיניהם. בעונות הראשונה והשנייה הלהקות הורכבו בסוף שלב מחנה האימונים, ובעונה השלישית הן הורכבו כאשר המתמודדים צומצמו לכדי 40 מתמודדים לאחר האודישנים בפני השופטים. אחת הסיבות להדחתם הייתה העובדה שהם אינם טובים מספיק כאומני סולו, בעיקר מבחינת הופעה על הבמה, ולפיכך החליטו השופטים לחבר אותם אחד עם השנייה ולהחזיר אותם לתחרות בתור להקה שתתחרה בקטגוריית הלהקות. בעונה הראשונה הרכיבו השופטים את הלהקות "אינטנסיטי" (שכללה מספר שיא של עשרה חברים בקבוצה) ו"לקודה ריין", שקבעו בעצמן את שמותיהן. אחת מחברות הקבוצה של "אינטנסיטי", אילונה סנטיאגו נבחנה שוב לעונה השלישית כזמרת סולו והצליחה להעפיל לשלב השידורים החיים. בעונה השנייה השופטים הרכיבו את הלהקות "ליריק 145", "פלייבק" ו"פיפת' הרמוני", כאשר שמה של האחרונה הוענק לה על ידי המעריצים לאחר שני שמות בעייתיים. בעונה השלישית השופטים הרכיבו את הלהקות "רסטלס רוד" ו"סוויט סוספנס".

שלב בתי השופטים התקיים בשתי העונות הראשונות בלבד. לשלב זה עלו המתמודדים שצלחו את שלב מחנה האימונים. בעונה הראשונה הגיעו לשלב זה 32 מתמודדים ובעונה השנייה 24 מתמודדים. המתמודדים מגלים את זהותו של השופט שהולך להדריך אותם לאורך העונה כולה עם הגעתם לביתו. בשלב זה המתמודדים מופיעים בסדרת אודישנים בפני המדריך שלהם, במהלכה המדריך נעזר באדם חיצוני המשתייך לתעשיית המוזיקה וזה עוזר לו להעריך את המתמודדים ואת ביצועם. בעונה הראשונה הדיח סיימון קאוול את מלאני אמרו מקטגוריית הלהקות בשלב זה, אולם לאחר ההדחה הוא התחרט והחזיר אותה לתחרות ובכך סגר את הנבחרת עם 17 מתמודדים שעלו לשלב השידורים החיים. בעונה השנייה עלו לשלב השידורים החיים 16 מתמודדים.

אתגר ארבעה הכיסאות הופיע בעונה השלישית בלבד במקום שני השלבים הקודמים, מחנה האימונים ובתי השופטים. אחרי האודישנים בפני השופטים המתמודדים צומצמו לכדי 40 מתמודדים עם 10 מתמודדים בכל קטגוריה, על פי החלטת השופטים, ורק לאחר מכן הם הגיעו לאתגר ארבעה הכיסאות. באתגר ארבעה הכיסאות המתמודדים שרים כל אחד בתורו, ומיד אחר כך המדריך שלהם קובע אם הוא ירצה לראות אותו בנבחרת 16 המתמודדים שתעלה לשידורים החיים. אם המדריך מחליט להעביר את המתמודד אזי הוא מתיישב על אחד מארבעה הכיסאות, בעוד מתמודד שלא עבר את האודישן הולך הביתה, וכך הלאה עד שכל ארבעה הכיסאות תפוסים. עם זאת, אם המדריך רוצה להעביר מתמודד כשכל הכיסאות מלאים, הוא יהיה חייב לפנות את אחד הכיסאות ולהדיח את אחד המתמודדים שכבר קיבלו ממנו כיסא. רק ארבעת המתמודדים שיישארו יישובים על הכיסא בסוף השלב יזכו להגיע לשידורים החיים. תוצאות אתגר ארבעה הכיסאות מוצגות בטבלה הבאה.

השידורים החיים התקיימו באולפני CBS Television City הממוקמים בלוס אנג'לס, קליפורניה עם קהל חי באולפנים, והועברו בשידור חי לקהל בבית בימי רביעי וחמישי בשעת פריים טיים. משלב זה כלל המתמודדים עוברים להתאכסן במגורים משותפים בהוליווד הילס עד סוף התוכנית. אותה האחוזה שבה לנו המתמודדים אירחה גם את מתמודדי התוכנית "אמריקן איידול"^[6]. 16 (בעונות השנייה והשלישית) או 17 (בעונה הראשונה) המתמודדים שצלחו את שלבי מחנה האימונים ובתי השופטים (עונות ראשונה ושנייה) או את אתגר ארבעה הכיסאות (עונה שלישית) עוברים אל השידורים החיים. במהלך השבוע שודרו שתי תוכניות יומיים ברציפות; התוכנית הראשונה היא ההופעות החיות, במסגרתה המתמודדים מבצעים קטעי מוזיקה על הבמה בשידור חי עם קהל חי, כאשר בסיום התוכנית נפתחה ההצבעה עבור כל אחד מהמתמודדים שנשא מספר הצבעה אישי. בתוכנית השנייה, ששודרה יום לאחר מכן נחשפו תוצאות ההצבעה של הצופים בבית, אשר בעקבותיהן מתמודד אחד או יותר נשלחים הביתה או ששני מתמודדים נלחמים בקרב ראש בראש על מקומם בתחרות. הדו-קרב מוכרע על ידי השופטים, שמצביעים עבור האומן שהם רוצים לשלוח הביתה, כאשר במקרה של תיקו המתמודד שהולך הביתה הוא איזה מבין השניים שקיבל מהקהל את מספר ההצבעות הנמוך יותר. בשידורים החיים התארחו לעיתים זמרים ומוזיקאים שהעניקו הופעות בשידור חי.

בנוסף לשידור החי בערוץ פוקס, החברות סוני וסייקו טי.וי יצרו בחסות פפסי קדם תוכנית דיגיטלית בשידור חי שנקראה The X Factor Digital Experience, אשר דרכה הצופים, במקביל לשידור החי בטלוויזיה, יכלו להיות מעורבים באמצעות מספר פלטפורמות^[7]. התוכנית שודרה שעה לפני כל שידור חי וכללה ראיונות מאחורי הקלעים עם השופטים, המתמודדים ובלוגרים שהביעו דעתם על מגוון נושאים, מבחירות השירים וההופעות האהובות עליהם ועד התלבושות והאיפור הן של המתמודדים והן של השופטים. בנוסף יכלו הצופים לשלוח שאלות בטוויטר, ומעריצים נבחרים אף הצטרפו לשידור עצמו באמצעות סקייפ. בסוף השידור הצופים יכלו להמשיך לעשות מגוון פעולות בזמן השידור החי, ביניהם להתדיין על נושאים שונים ולהביע תמיכה באומן האהוב עליהם, לקבל הצצות אל מאחורי הקלעים של תמונות וקטעי וידאו, לקרוא ציוצים בטוויטר של השופטים והמתמודדים בזמן אמת, לקרוא את מילות השיר של האומן בזמן ההופעה, לקרוא את הביוגרפיות של המתמודדים ולהוריד את האודיו של ההופעות החיות ישירות אל הנייד. כל זאת באמצעות אפליקציה בשם אקסטרה פקטור.

מלבד כישרון השירה של המתמודד, בהופעות החיות הדגש הוא על ההופעה ומאפייניה האמנותיים, הנוכחות הבימתית והאישיות של הזמר הזמרת או הלהקה. בתוכנית ההופעות החיות המתמודדים מבצעים ומופיעים עם קטע שירה במשך כשתי דקות בפני השופטים והקהל באולפן. לכל תוכנית הופעות נקבע נושא שונה והשיר נבחר בהתאם לנושא. קטע השירה לרוב מלווה בכוריאוגרפיה או מאפיינים אמנותיים אחרים, כמו גם המתמודדים עצמם מבצעים לעיתים גרסה אקוסטית של השיר הנבחר, כאשר במקום השמעת פלייבק ברקע הם מלווים את עצמם בגיטרה או פסנתר. אחרי כל הופעה פאנל השופטים מעריך כל אחד בתורו את ההופעה כאשר הם כמעט תמיד משבחים את הופעותיהם של המתמודדים המשתייכים לקטגוריה שלהם. אחרי שכל המתמודדים מופיעים קווי ההצבעה נפתחים והצופים בבית מצביעים למתמודד אותו הם רוצים להשאיר בתוכנית. הקווים נשארים פתוחים עד לתוכנית התוצאות המשודרת יום אחרי. כשמספר המתמודדים מצטמצם לשישה או חמישה (תלוי עונה) כל מתמודד מופיע עם שני קטעי שירה, זאת עד שנשארים שלושה מתמודדים שזוכים להגיע לגמר, ומתוכם נבחר הזוכה הגדול על פי הצבעות הצופים בבית. המנצח בגמר זוכה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק (בבעלותו של סיימון קאוול) על סך 5 מיליון דולר (בעונות הראשונה והשנייה) או בשווי מיליון דולר (בעונה השלישית).

תוכנית התוצאות או תוכנית ההדחה משודרת למחרת תוכנית ההופעות החיות, ובמסגרתה נחשפות הצבעות הצופים שבעקבותיהם מתמודד אחד או יותר נשלח הביתה. בדרך כלל נחשפים שני המתמודדים שקיבלו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר מהצופים, ושניהם שרים פעם נוספת כדי להילחם על מקומם בתחרות. בשלב זה השופטים הם אלו שמכריעים מי מבין השניים הולך הביתה, כאשר במצב של תיקו ההכרעה חוזרת למספר ההצבעות שקיבל המתמודד מהצופים בבית. מי מבין השניים שקיבל כמות הצבעות נמוכה יותר הוא זה שמפנה את מקומו בתחרות. בתוכניות מסוימות היו הדחות כפולות שבמסגרתן נחשפו שלושת המתמודדים שקיבלו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר, כאשר המתמודד עם הכי פחות הצבעות נשלח אוטומטית הביתה והשניים האחרים מגיעים לעימות הסופי. חשיפת ההצבעות נעשית תמיד בסדר אקראי ומספר ההצבעות שקיבל כל מתמודד אינו מתגלה. עם זאת, בעונה השנייה מספר ההצבעות שקיבל כל מתמודד נחשף מיד לאחר שהתבצעה הדחה. כשנשארים ארבעה מתמודדים המתמודד בעל מספר ההצבעות הנמוך ביותר מבין הארבעה נשלח אוטומטית הביתה.

העונה הראשונה של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2011 בין התאריכים 21 בספטמבר עד 22 בדצמבר. המנחים המקוריים של התוכנית היו סטיב ג'ונס וניקול שרזינגר, ופאנל השופטים המקורי כלל את סיימון קאוול, פאולה עבדול, שריל קול ואל.איי ריד. לאחר שני סבבי אודישנים בלבד הזמרת שריל קול פוטרה מתפקידה כשופטת, זאת אף על פי שהייתה חתומה על חוזה בשווי 1.2 יורו^[11]. על פי הדיווחים רשת פוקס ומפיקי התוכנית בחרו להחליף את קול משום החשש שהקהל האמריקאי יתקשה להבין אותה עקב המבטא הג'ורדי, כמו גם חשו חוסר שביעות רצון מהכימיה בין ארבעת השופטים^[11]. הרשת החליטה להושיב במקומה את ניקול שרזינגר וכתוצאה מכך הפך סטיב ג'ונס למנחה הבלעדי.

שופטים ומנחים (עונה 1)
שופטי העונה הראשונה מימין לשמאל: שריל קול (נשרה בהמשך), אל.איי ריד, ניקול שרזינגר (החליפה את קול), פאולה עבדול וסיימון קאוול

עונה זו כללה שישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו בלוס אנג'לס, שיקגו, ניוארק, מיאמי, דאלאס וסיאטל. המתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל שלב מחנה האימונים. אל מחנה האימונים בעונה זו העפילו 162 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 32 מתמודדים. ארבע הקטגוריות בעונה זו היו קטגוריית הבנים (בגילאי 12–29), קטגוריית הבנות (בגילאי 12–29), קטגוריית הלהקות (כולל צמדים) וקטגוריית 30 ומעלה (אומני סולו מעל גיל 30). בתום שלב מחנה האימונים נחשפה בפני כל אחד מהשופטים הקטגוריה אותה הוא הולך להדריך לאורך כל העונה. המוזיקאים שצלחו את שלב מחנה האימונים הגיעו אל שלב בתי השופטים, במסגרתו כמות המתמודדים הייתה אמורה להצטמצם בחצי לכדי 16 מתמודדים, 4 בכל קטגוריה, אולם סיימון בחר להחזיר אל התחרות את המתמודדת מלאני אמרו לאחר שהוא סבר כי טעה לגביה, ואל השידורים החיים עלו לבסוף 17 מתמודדים. אותה מלאני אמרו מקטגוריית הבנות הוכתרה בסוף התחרות כמנצחת הגדולה של אקס פקטור וזכתה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי 5 מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו Outasight, ג'סי ג'יי, וילו סמית', ריהאנה, קלי קלרקסון, ברונו מארס, טייני טמפה, מרי ג'יי בלייג', לני קרביץ, פלורנס אנד דה משין וניקול שרזינגר. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים ג'סטין ביבר, ליאונה לואיס, 50 סנט, סטיבי וונדר, פיטבול וני-יו.

העונה השנייה של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2012 בין התאריכים 12 בספטמבר עד 20 בדצמבר. את התוכנית הנחו מריו לופז וקלואי קרדשיאן בהנחיה משותפת. שתי הנשים בפאנל השופטים של העונה הקודמת, פאולה עבדול וניקול שרזינגר לא המשיכו לעונה השנייה וזמרות הפופ דמי לובאטו ובריטני ספירס תפסו את מקומן, כך שצוות השופטים הורכב מסיימון קאוול, דמי לובאטו, בריטני ספירס ואל.איי ריד.

שופטים ומנחים (עונה 2)
מנחי העונה השנייה מריו לופז וקלואי קרדשיאן
שופטי העונה השנייה מימין לשמאל: אל.איי ריד, בריטני ספירס, דמי לובאטו וסיימון קאוול

עונה זו כללה חמישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו באוסטין, קנזס סיטי, סן פרנסיסקו, פרובידנס וגרינסבורו. באודישנים שהתקיימו בקנזס סיטי מנהל הכישרונות האירי לואיס וולש הופיע כמנחה אורח. מתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל שלב מחנה האימונים, אם כי בתוכנית אחת שבה סיימון קאוול נעדר המתמודד היה עובר אם היה מקבל "כן" משני שופטים. אל מחנה האימונים בעונה זו העפילו 120 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 24 מתמודדים. ארבע הקטגוריות בעונה זו נקבעו על פי גיל וכללו את קטגוריית הנערים (בגילאי 12–17), קטגוריית בוגרים צעירים (בגילאי 18–24), קטגוריית הלהקות (כולל צמדים) וקטגוריית 25 ומעלה (אומני סולו מעל גיל 25). בסוף התחרות המתמודד טייט סטיבנס מקטגוריית 25 ומעלה הוכתר כמנצח הגדול של אקס פקטור וזכה בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי 5 מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו ואן דיירקשן, טיילור סוויפט, שר לויד, בקי ג'י, ויל.איי.אם, בריטני ספירס, ג'וש קרג'יק, אלישיה קיז, מלאני אמרו, קשה, ברונו מארס וברידג'יט מנדלר. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים ואן דיירקשן ופיטבול.

העונה השלישית של אקס פקטור ארצות הברית שודרה בשנת 2013 בין התאריכים 11 בספטמבר עד 19 בדצמבר. מריו לופז נותר כמנחה הבלעדי של התוכנית לאחר ששותפתו להנחיה קלואי קרדשיאן לא נקראה לחזור להנחות את העונה השלישית. שני השופטים אל.איי ריד ובריטני ספירס פרשו מהפאנל בסיום העונה השנייה ובמקומן הצטרפו זמרות הפופ קלי רולנד ופאולינה רוביו. בעונה זו התבטלו שלב מחנה האימונים ושלב בתי השופטים. קאוול טען כי "זה היה האלמנט היחיד בתוכנית שלא הייתי מרוצה ממנו, הוא היה דומה מדי למה שכל האחרים עושים", והוסיף ש"יש שלב ביניים בתוכנית שהולך להיות מאוד דרמטי, מאוד מחמיר איתנו (השופטים) ועם המתמודדים, ומאוד מלחיץ. מעולם לא ראית את זה בתוכנית מהסוג הזה"^[12].

שופטים ומנחים (עונה 3)
שופטי העונה השלישית מימין לשמאל: קלי רולנד, פאולינה רוביו, דמי לובאטו וסיימון קאוול

עונה זו כללה חמישה סבבי אודישנים בפני השופטים שהתקיימו בלוס אנג'לס, ניו אורלינס, צ'ארלסטון, לונג איילנד ודנוור, זאת במקביל לאודישנים מקוונים שנערכו באתר הרשמי של התוכנית. מתמודדים שקיבלו "כן" משלושה שופטים לפחות עברו בהצלחה והתקדמו אל אתגר ארבעה הכיסאות, אם כי בתוכנית אחת שבה סיימון קאוול נעדר המתמודד היה עובר אם היה מקבל "כן" משני שופטים. אל אתגר ארבעה הכיסאות העפילו 40 מתמודדים שלבסוף צומצמו לכדי 16 מתמודדים. המתמודד טים אולסטד הודח בשלב זה על ידי המדריכה שלו פאולינה רוביו, אולם היא בחרה להחזיר אותו והוא לבסוף העפיל לשלב השידורים החיים. לאור בעיה טכנית, בתוכנית התוצאות שהתקיימה בשבוע השני לא התבצעה הדחה, ובמקום זאת התקיימה הדחה כפולה בתוכנית התוצאות שלאחריה. בסוף התחרות הצמד אלכס וסיירה מקטגוריית הלהקות הוכתרו כמנצחים הגדולים של אקס פקטור וזכו בחוזה הקלטות עם חברת סייקו מיוזיק בשווי מיליון דולר. תוצאות ההופעות החיות מוצגות בטבלה.

מוזיקאים שהתארחו בשידורים החיים היו סלינה גומז, פיפת' הרמוני, ואן דיירקשן, מייקל בובלה, דמי לובאטו, Emblem3, ליטל מיקס ואנריקה איגלסיאס. הופעות הגמר בוצעו על ידי המוזיקאים פאולינה רוביו, מרי ג'יי בלייג', ליאה מישל, ליאונה לואיס, פיטבול וואן דיירקשן.

• בעונה הראשונה, השופטת ניקול שרזינגר הצביעה בעד הדחתה של המתמודדת רייצ'ל קרואו בעימות הסופי בינה לבין המתמודד מרקוס קנטי וגרמה למצב של תיקו. לבסוף רייצ'ל קרואו נשלחה הביתה לאחר שקיבלה את מספר ההצבעות הנמוך ביותר מהצופים בבית, ושרזינגר ספגה צעקות בוז מהקהל ואף קיבלה איומים על חייה ממספר צופים שהטילו עליה את האשמה^[13]. בעקבות זאת עתידה של שרזינגר בתוכנית היה בסיכון ולבסוף הודיעו על עזיבתה בסיום העונה.
• בעונה השנייה, הפרק שבו השופטת דמי לובאטו סגרה את נבחרת השידורים החיים נעצר באמצע בפתאומיות ובמקומו שודר משחק בייסבול. לאחר תלונות של צופים בטוויטר ואף התייחסות של סיימון קאוול עצמו לעניין באומרו "זה מה שנקרא מצב *** לגמרי", הפרק שודר במלואו בשבוע שלאחר מכן.
• בעונה השלישית, בעקבות בעיות טכניות בתוכנית השנייה של ההופעות החיות, ההצבעות של הצופים בבית נקלטו באופן שגוי ולכן לא התקיימה הדחה בתוכנית זו אם כי התבצעה הדחה כפולה בשבוע שלאחר מכן^[14].

• אתר האינטרנט הרשמי של The X Factor

מדיה וקבצים בנושא The X Factor בוויקישיתוף

• The X Factor, ברשת החברתית פייסבוק
• The X Factor, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• The X Factor, סרטונים בערוץ היוטיוב
• "The X Factor", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "The X Factor", באתר Metacritic (באנגלית)
• "The X Factor", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• הערוץ של אקס פקטור ארצות הברית, באתר יוטיוב
• האתר הרשמי בישראל, הוט באתר ויינט