אדולף אונודי (במקור דויד פינקלשטיין,[1] בהונגרית: Ónodi Adolf; מישקולץ, 7 באוקטובר 1857[2] – וינה, 15 בנובמבר 1919) היה דוקטור לרפואה יהודי-הונגרי, רופא אף אוזן גרון, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים (MTA) (1896).
קורות חייו
דויד פינקלשטיין נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף פינקלשטיין, עצמאי, ושל פאני בֶּנֶד. הוא קיבל את התואר ברפואה באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) ב-1881, אך כבר משנת 1880 היה מרצה במחלקה לאנטומיה. ב-1887 הפך למרצה בכיר (פרטי, שלא חלק מהסגל) באנטומיה, בהיסטולוגיה ובתורת התפתחות מערכת העצבים. משנת 1887, עמד גם בראש המחלקה ל"לרינגולוגיה" (הפרעות קול ובליעה) במרפאה הפנימית של האוניברסיטה בבודפשט. בשנת 1890, מונה למרצה בכיר (פרטי) גם לנושאי אף, אוזן גרון. בשנת 1910, פרופסור ומרצה במחלקת גרון. באחד הבניינים (בניין A) של המרפאה הפנימית ברחוב Szentkirályi, הוא הקים את מרפאת אף-גרון (לוע) הראשונה בהונגריה. תחום המחקר שלו היה האנטומיה של הסינוסים. הוא תיאר את "תא אונודי" שנקרא לאחר מכן על שמו. הייתה לו הכשרה וידע רחב ביותר על אזור הסינוסים.
לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא נאלץ להגר לווינה בשל אמונותיו הפוליטיות. אונודי ביצע פעילויות מחקר משמעותיות הקשורות לאנטומיה ופיזיולוגיה של הגרון. במחקריו הבהיר את תפקיד עצבי הגרון. עבודתו על הסינוסים הפרה-נאזאליים תורגמה למספר שפות. במהלך חייו נבחר לחבר רגיל באקדמיה הרפואית של פריז, ולאחר מכן הפך לחבר רגיל באקדמיה ההונגרית למדעים. אונודי פרסם מספר ספרים על האף והסינוסים, כמו גם הערות על עצבי הגרון. לאחר מותו, האוסף שלו על התפתחות ומורפולוגיה של הסינוסים (שהיה מפורסם בעולם) הפך לנחלת האגודה הרפואית של לונדון, אך הושמד בהתקפה אווירית על לונדון (הבליץ) במהלך מלחמת העולם השנייה.
אשתו הייתה קורנליה שטיינר (1866–1944),[3] בתם של התעשיין ברטולד שטיינר ושל צציליה בודאנסקי, עמה התחתן ב-22 במאי 1887 בבודפשט.[4]
מחקריו ופרסומיו
- במראה האנטומי של מערכת העצבים הסימפתטית. (בודפשט, 1882 )
- על התפתחות רכסים בין חולייתיים ושורשי עצבים. שני לוחות עם שרטוטים. (בודפשט, 1884 )
- התפתחות מערכת העצבים הסימפתטית. (בודפשט, 1885 )
- צורות חריגות מתחום הנוירולוגיה (בודפשט, 1885 )
- מדריך לנתיחה טופוגרפית (בודפשט, 1887 )
- האספה הכללית ה-60 של רופאים ואנשי טבע גרמנים. (בודפשט, 1888 )
- נתונים ניסויים לתאוריית שיתוק הגרון. (בודפשט, 1890 )
- פרסומים ברפואת אף וגרון. (בודפשט, 1891 )
- חלל האף והסינוסים (בודפשט, 1893); Die Innervation des Kehlkopfes (וינה, 1896)
- הפרעות בקנה הנשימה של האף, הגרון והלוע (בודפשט, 1919); Das Gehirn und die Nebenhöhlen der Nase (וינה, 1908)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
