ארתור בירם

ארתור בירם
Arthur Biram
	ד"ר ארתור בירם, 1928
לידה	13 באוגוסט 1878; בישופסוורדה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	5 ביוני 1967 (בגיל 88); חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; אוניברסיטת לייפציג; בית המדרש הגבוה למדעי היהדות ;
	דצמבר 1913 – ספטמבר 1914; (כ־275 ימים)
	יוסף עזריהו ←
	דצמבר 1919 – יוני 1948; (כ־28 שנים)
	→ יוסף עזריהו יוסף בנטואיץ ←
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1954)

ארתור יצחק בִּירָם (13 באוגוסט 1878, בישופסוורדה, גרמניה – 5 ביוני 1967, חיפה) היה פילוסוף, מחנך, ומייסד בית הספר הריאלי העברי בחיפה ומנהלו הראשון. חתן פרס ישראל בחינוך לשנת ה'תשי"ד (1954).

תמונתו של ארתור בירם בתצוגה ההיסטורית בסניף התיכון של בית הספר הריאלי (בית בירם)

ביוגרפיה

בירם נולד ב-1878 בבישופסוורדה שבסקסוניה גרמניה, בן לחוה (אֶוָוה) לבית נויפלד^[1] ואהרן (אדולף) בירם, בעלי עסק משפחתי ותיק למסחר סיטונאי במנופקטורה וקונפקציה. עבר עם הוריו בגיל 7 לעיר דרזדן. בשנת 1893 עבר לגימנסיה הומניסטית בעיר הירשברג, שם סיים את לימודיו התיכוניים ב-1897. למד באוניברסיטת ברלין שפות שמיות ושפות קלאסיות, תרבות האסלאם ופילוסופיה, ובשנת 1902 קיבל תואר דוקטור, על עבודה בנושא הפילוסופיה של הדת באסלאם (הדיסרטציה, שכותרתה Die atomistische Substanzenlehre aus dem Buch der Streitfragen zwischen Basrensern und Bagdadensern, התפרסמה בהוצאת בריל בליידן באותה שנה). במקביל למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, וב-1904 הוסמך בו לרבנות ליברלית (רפורמית).

לאחר מכן למד פדגוגיה, ומשנת 1909 לימד שפות קלאסיות וספרותן בבתי ספר תיכוניים ממשלתיים בברלין, עד ששמריהו לוין פנה אליו במסגרת חיפוש אחר מנהל לבית הספר הריאלי שליד הטכניקום (הטכניון). אחת הסיבות שפנו אל בירם (שהצטרף לתנועה הציונית כבר בשנת 1897) הייתה שליטתו בעברית, שליטה שלא הייתה נחלת משכילים רבים באותה עת.

בשנת 1913 עלה בירם לארץ ישראל ושימש כמנהלו הראשון של בית-הספר הריאלי, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא הגרמני, שבו שימש כמנהל תנועה בתחנת הרכבת בעפולה. בשנת 1919 חזר בירם לתפקידו כמנהל בית-הספר הריאלי, והחל, בעזרת צוות מורים שעלה מאירופה, לעצב את דמות בית הספר כ"בית ספר עמלני", כאשר שליש משעות ההוראה הוקצה מאז למקצועות המלאכה. בירם החל להגשים את תוכניתו להפוך את בית הספר לתיכון. הוא הפריד את כיתות היסוד א' עד ד', שהפכו לחטיבה נפרדת מהחטיבה העליונה (כיתות ה' עד י'), ובשנת 1924 נפתחו בבית-הספר כיתות י"א ו-י"ב (הכיתה השביעית והשמינית במונחי אותה עת). בירם השפיע עמוקות על רבים מתלמידיו ואף שימש להם דמות אב^[2].

בשנת 1925 מינה בירם את הד"ר משה בן דוד למזכיר הראשי של בית הספר הריאלי בחיפה. בירם הניח שבן דוד ינהל את בית הספר לאחר פרישתו, לכן שלח אותו מטעם האוניברסיטה העברית למכללה של מורים של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק^[3]. בן דוד נרצח באפריל 1948 בשיירת הדסה.

בעצם ימי המאורעות יזם בירם והקים יחד עם יעקב דורי את המכון לחינוך גופני. המכון הוקם על שטח בן 50 דונם בשכונת אחוזה. בירם הכניס לתוכנית הלימודים חינוך גופני מוגבר (חג"ם), תוכנית שאומצה על ידי הוועד הלאומי והונהגה בבתי הספר התיכוניים של היישוב. בהמשך, ארגון ההגנה נטל למעשה תחת חסותו את החג"ם בבתי הספר והקים בתחילת שנות ה-40 את הגדנ"ע כארגון המקנה לנוער הכשרה קדם צבאית. בירם נותר האחראי על החג"ם בבתי הספר, ולמעשה, עד סוף שנות ה-40, הדמות הדומיננטית ככל הקשור להכשרה קדם צבאית לנוער.

החל משנת 1949 משמש קמפוס זה משכן לחטיבה העליונה בבית-הספר (כיתות ט' עד י"ב), ל"אשכול גנים ירוק" ובו חמישה גני ילדים, למקום משכנם של הגדנ"ע והמכלול הפדגוגי. המתחם כולו קרוי על שמו של בירם – "בית בירם".

בשנת 1948 פרש בירם מניהול בית-הספר, אך המשיך לשמש כמנהל בית המדרש למורים וכיושב הראש של מועצת המנהלים של בית הספר. במקביל, המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותאולוגיה. בשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך.

בירם היה נשוי לחנה לבית טומשבסקי, והיה אב לאהרן ובנימין. אהרן בירם נהרג בשנת 1951 בעת שירותו כקצין מילואים בחיל האוויר^[4]; נכדו של ארתור בירם נקרא על שמו של אהרון. בנימין בירם נהרג ב-1968, לאחר שרכבו עלה על מוקש בסמוך לים המלח, במהלך עבודתו כראש אגף במפעלי ים המלח^[5]. אחותו הצעירה של בירם הייתה ד"ר אסתר-שרה (אלזה) בירם-בודנהיימר^[6].

ביוזמתו של בירם ובתמיכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הוקמה בשנת 1953 הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, שנקראה על שם בנו של בירם, אהרן.

בשנת 1958 קיבל בירם אזרחות כבוד של העיר חיפה והיה לרביעי במספר שזכה לכבוד זה^[7].

ספריו

א' בירם (עורך), ספר אורבך: מאמרים בחקר התנ"ך: מוגש לכבוד אליהו אורבך למלאת לו שבעים שנה, ירושלים: קריית ספר (פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, א), תשט"ו 1955
א' בירם, חיים מ"י גבריהו, י' הוכרמן, מ' זר-כבוד וב"צ לוריא (עורכים), ספר נייגר: מאמרים בחקר התנ"ך, לזכר דוד נייגר ז"ל, ירושלים: קריית ספר (פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ז), תשי"ט 1959.
דברי ימי ישראל בזמן המקרא במסגרת תולדות המזרח הקדום, חיפה: בית הספר הריאלי העברי, תשכ"ב–תשכ"ד

לקריאה נוספת

ספר יובל לכבודו: חיים י"מ גבריהו, ב"צ לוריא וד"ר י' מהלמן (עורכים), ספר בירם: מאמרים בחקר התנ"ך, מוגש לכבוד א' בירם למלאת לו שבעים וחמש שנה, ירושלים: קריית ספר (פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ב), תשט"ז 1956
ידיעות למורים: חוברת לזכרו של ד"ר א' בירם, חיפה: תשכ"ח
יובל דרור, "מתולדות החינוך לימינו: בירם ו"הראלי"", בתוך: משה צימרמן, יותם חותם (עורכים), בין המולדות: היקים במחוזותיהם, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל; מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית, תשס"ו, עמ' 241–250. (גרסה בגרמנית: "Erziehung bis zu unseren Tagen : Arthur Biram und die Reali-Schule", in: Moshe Zimmermann, Yotam Hotam (Hg.), Zweimal Heimat: die Jeckes zwischen Mitteleuropa und Nahost, Frankfurt a.M.: Beerenverlag, 2005, pp. 267–279.)
שרה הלפרין, ד"ר א. בירם ובית הספר הריאלי: דרכים חדשות ומסלול קבוע, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1970
חיים לסקוב, "ד"ר ארתור בירם", בתוך: יוסף נדבה (עורך), חיפה, אוליפנט והחזון הציוני, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1977, עמ' 183–188