בטי פורד

בטי פורד
Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford

לידה	8 באפריל 1918 שיקגו, ארצות הברית
פטירה	8 ביולי 2011 (בגיל 93) רנצ'ו מיראז', ארצות הברית
שם לידה	Elizabeth Anne Bloomer Ford
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	מישיגן
השכלה	בנינגטון קולג' תיכון אינוביישנל סנטרל
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	ג'רלד פורד (15 באוקטובר 1948–26 בדצמבר 2006) William Warren (1942–22 בספטמבר 1947)
הגברת הראשונה של ארצות הברית 9 באוגוסט 1974 – 20 בינואר 1977 (שנתיים) → פט ניקסון רוזלין קרטר ← הגברת השנייה של ארצות הברית 6 בדצמבר 1973 – 9 באוגוסט 1974 (247 ימים) → ג'ודי אגניו הפי רוקפלר ←
פרסים והוקרה
היכל התהילה הלאומי לנשים (2013) היכל התהילה של נשות מישיגן (1987) פרס לסקר-בלומברג לשירות הציבור (2000) מדליית הזהב של הקונגרס מדליית החירות הנשיאותית
חתימה

אליזבת אן בלומר וורן "בטי" פורד (באנגלית: Elizabeth Ann Bloomer Warren "Betty" Ford; ‏8 באפריל 1918 – 8 ביולי 2011) הייתה אשתו של נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד והגברת הראשונה של ארצות הברית בשנים 1974–1977.

בטי בלומר (Betty Bloomer) היא ילדתם השלישית ובתם היחידה של הורטנס ניהר (Hortense Neahr) וויליאם סטפנסון בלומר (William Stephenson Bloomer), סוחר ציוד תעשייתי. בטי נולדה בשיקגו שבמדינת אילינוי ולה שני אחים גדולים: רוברט (Robert) וויליאם הבן (William, Jr).

בטי גדלה בגרנד רפידס שבמדינת מישיגן, לשם עברה המשפחה בהיות בטי בת 3. בהיותה בת 16 מת אביה בתאונה בשל הרעלת פחמן חד-חמצני. היא למדה ריקוד, ולאחר סיום לימודיה התיכוניים, בשנת 1936 החליטה לנסוע לניו יורק וללמוד שם מחול, אולם בשל סירובה של אמה למדה בבית הספר למחול בבנינגטון שבוורמונט, שם למדה תחת מרתה גרהאם.

לאחר סיום לימודיה קיבלה אותה מרתה גרהאם ללהקתה.

לאחר סיום לימודיה עברה להתגורר במנהטן שבעיר ניו יורק שם עבדה כדוגמנית עבור ג'ון רוברט פאוורס, ובמקביל הופיעה בלהקתה של מרתה גראהם.

אמה של בטי התנגדה לעבודתה ודרשה כי תשוב לביתה. לבסוף הגיעו לפשרה לפיה בטי תשוב לבית אמה לתקופה של שישה חודשים, ואם לא תמצא עבודה, תשוב לניו יורק. היא שבה לגרנד רפידס בשנת 1941 ועבדה בחנות בגדים מקומית, וכן עבדה כמורה למחול בקבוצת מחול שהקימה.

כמו כן השקיעה מזמנה בעבודה עם ילדים נכים.

בטי התאהבה בויליאם ג. "ביל" וורן (William G. (Bill) Warren) יצרן רהיטים שאותו הכירה בהיותם בני 12. אמה ואביה החורג, ארתור גודווין (Arthur Godwin) התנגדו לקשר רומנטי זה, אולם בטי וביל נישאו בשנת 1942 - על אף התנגדות זו, בחתונה שנערכה בבית הוריה.

בני הזוג התגרשו בשנת 1947, וזמן קצר לאחר מכן החלה בטי לצאת עם ג'רלד פורד, שהיה אז שחקן פוטבול פופולרי, ובוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.

זמן קצר לאחר מכן רץ פורד כמועמד לבית הנבחרים.

בטי וג'רלד נישאו ב-15 באוקטובר 1948 בכנסייה האפיסקופלית גרייס בגרנד רפידס, בהיותה בת 30 ובהיותו בן 35, וזמן קצר לאחר נישואיהם נבחר פורד לבית הנבחרים לכהונה הראשונה שלו מתוך 14 כהונות.

בני הזוג עברו לפרבר של וושינגטון, במדינת וירג'יניה.

לאחר בחירתו של פורד לסגן נשיא, ועם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון מתפקיד הנשיא, הושבע פורד לנשיא ארצות הברית ובני הזוג עברו לבית הלבן.

לבטי וג'רלד פורד נולדו שלושה בנים ובת אחת:

• מייקל ג'רלד פורד (Michael Gerald Ford) שנולד ב-1950 ומכהן ככהן דת.
• ג'ון גרדנר "ג'ק" פורד (John Gardner "Jack" Ford) נולד ב-1952 ועוסק ביחסי ציבור ועיתונאות.
• סטיבן מיגס פורד (Steven Meigs Ford) נולד ב-1956 - שחקן ורוכב רודיאו.
• סוזן אליזבת (פורד) ואנס ביילס (Susan Elizabeth (Ford) Vance Bales) נולדה ב-1957 - צלמת.

בהיותה גברת ראשונה, נודעה בטי פורד כשותפה פעילה ומעורבת, אשר הביעה עמדותיה והשפיעה בנושאים רבים, בין פוליטיים ובין אחרים. היא התאפיינה בגישה פתוחה וליברלית וסיפרה בגלוי על טיפולים פסיכולוגיים שעברה בצעירותה, וכן לא התנגדה לשימוש במריחואנה ולקיום יחסי מין לפני נישואין.

היא נאמה בפומבי בזכות זכויות נשים, תמכה בהצעת תיקון לחוקה שהייתה מעניקה שוויון זכויות בלא התחשבות במין ודיברה בעד חוקיות ההפלות. הנשיא, שהסכים עם אשתו, ספג ביקורת מצד מפלגתו - המפלגה הרפובליקנית.

זמן קצר לאחר שבני הזוג עברו לבית הלבן, עברה בטי פורד כריתת שד בשל סרטן השד. בתוכניות טלוויזיה ובעיתונות דיברה בטי פורד על הניתוחים שעברה ועל חשיבות גילוי מוקדם של סרטן.

בהיותה גברת ראשונה תמכה באמנויות, ובזכותה הוענקה למרתה גרהם מדליית החירות הנשיאותית, הרקדנית הראשונה שקיבלה כבוד זה.

בשנת 1978 גברה תלותה באלכוהול ובתרופות הרגעה והיא נאלצה לעבור טיפולי גמילה. עם סיום הגמילה והתאוששותה, הקימה בטי בשנת 1982 את מרכז בטי פורד בראנצ'ו מיראז' שבמדינת קליפורניה לגמילה, וכיהנה כיו"ר חבר המנהלים של המרכז.

תיאור גמילתה מתלות בתרופות ובאלכוהול מתואר בספרה משנת 1987: "בטי: התעוררות שמחה" ("Betty: A Glad Awakening").

בשנת 2003 פרסמה את ספרה: "מרפא ותקווה: שש נשים ממרכז בטי פורד חולקות את מסען מהתמכרות להתאוששות" ("Healing and Hope: Six Women from the Betty Ford Center Share Their Powerful Journeys of Addiction and Recovery").

בשנת 1978 פרסמה בטי פורד את האוטוביוגרפיה שלה "The Times of My Life".

ב-1987 הוכנסה ל"היכל התהילה של נשות מישיגן", וב-1999 זכו בטי וג'ראלד פורד, יחדיו, למדליית הזהב של הקונגרס, לאות הוקרה על פעילותם הציבורית וההומניטרית.^[1]

פורד הלכה לעולמה ב-8 ביולי 2011 בגיל 93, בביתה שבראנצ'ו מיראז' שבקליפורניה.

• Lisa McCubbin, Betty Ford: First Lady, Women's Advocate, Survivor, Trailblazer, Gallery Books, 2018
• Betty Ford, The Times of my Life, Harper & Row, 1978 (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בטי פורד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בטי פורד

• בטי פורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביוגרפיה באתר הבית הלבן
• ביוגרפיה באתר הספרייה של הגברות הראשונות
• ביוגרפיה של בטי פורד
• ביוגרפיה של בטי פורד באתר נשיאי ארצות הברית
• ג'ניפר סטיינהאוור, המוות שלו, המורשת שלה, באתר הארץ, 5 בינואר 2007
• עומר דניאל, מכורה לאלכוהול, אשת הנשיא: חייה של בטי פורד, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 7 ביולי 2021
• בטי פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בטי פורד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הגברות הראשונות של ארצות הברית

מרתה וושינגטון (1789–1797) • אביגייל אדמס (1797–1801) • מרתה ג'פרסון רנדולף (1801–1809) • דולי מדיסון (1809–1817) • אליזבת קורטרייט מונרו (1817–1825) • לואיזה אדמס (1825–1829) • אמילי דונלסון (1829–1836) • שרה יורק ג'קסון (1836–1837) • אנג'ליקה ואן ביורן (1837–1841) • אן הריסון (1841) • ג'יין אירווין הריסון (1841) • לטישה כריסטיאן טיילר (1841–1842) • פרסילה קופר טיילר (1842–1844) • ג'וליה גרדינר טיילר (1844–1845) • שרה צ'יילדרס פולק (1845–1849) • מרגרט טיילור (1849–1850) • אביגייל פילמור (1850–1853) • ג'יין פירס (1853–1857) • הארייט ליין (1857–1861) • מרי לינקולן (1861–1865) • אלייזה מקרדל ג'ונסון (1865–1869) • ג'וליה גרנט (1869–1877) • לוסי הייז (1877–1881) • לוקרישיה גרפילד (1881) • מרי מקאלרוי (1881–1885) • רוז קליבלנד (1885–1886) • פרנסס קליבלנד (1886–1889; 1893–1897) • קרוליין הריסון (1889–1892) • מרי הריסון מקי (1892–1893) • אידה סקסטון מקינלי (1897–1901) • אדית רוזוולט (1901–1909) • הלן הרון טאפט (1909–1913) • אלן לואיז וילסון (1913–1914) • מרגרט וודרו וילסון (1915-1914) • אדית בולינג וילסון (1915–1921) • פלורנס הרדינג (1921–1923) • גרייס קולידג' (1923–1929) • לו הובר (1929–1933) • אלינור רוזוולט (1933–1945) • בס טרומן (1945–1953) • מיימי אייזנהאואר (1953–1961) • ג'קלין קנדי-אונאסיס (1961–1963) • ליידי בירד ג'ונסון (1963–1969) • פט ניקסון (1969–1974) • בטי פורד (1974–1977) • רוזלין קרטר (1977–1981) • ננסי רייגן (1981–1989) • ברברה בוש (1989–1993) • הילרי קלינטון (1993–2001) • לורה בוש (2001–2009) • מישל אובמה (2009–2017) • מלאניה טראמפ (2017–2021) • ג'יל ביידן (2021–)

הגברות השניות של ארצות הברית

אביגייל אדמס (1789–1797) • אן גריי (1813–1814) • האנה טומפקינס (1817–1825) • פלוריד קלהון (1825–1832) • לטישה טיילר (1841) • סופיה דאלאס (1845–1849) • אביגייל פילמור (1849–1850) • מרי סייריני ברקינרידג' (1857–1861) • אלן המלין (1861–1865) • אלייזה ג'ונסון (1865) • אלן מריה קולפקס (1869–1873) • אלייזה הנדריקס (1885) • אנה מורטון (1889–1893) • לטישה סטיבנסון (1893–1897) • ג'ני טאטל הוברט (1897–1899) • אדית רוזוולט (1901) • קורנליה קול פיירבנקס (1905–1909) • קרי בבקוק שרמן (1909–1912) • לויס איירין מרשל (1913–1921) • גרייס קולידג' (1921–1923) • קארו דוז (1925–1929) • מרייט גארנר (1933–1941) • אילו וולאס (1941–1945) • בס טרומן (1945) • ג'יין האדלי בארקלי (1949–1953) • פט ניקסון (1953–1961) • ליידי בירד ג'ונסון (1961–1963) • מיוריאל האמפרי (1965–1969) • ג'ודי אגניו (1969–1973) • בטי פורד (1973–1974) • הפי רוקפלר (1974–1977) • ג'ואן מונדייל (1977–1981) • ברברה בוש (1981–1989) • מרילין קווייל (1989–1993) • טיפר גור (1993–2001) • לין צ'ייני (2001–2009) • ג'יל ביידן (2009–2017) • קארן פנס (2017–2021) • דאגלס אמהוף (2021–)